JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

יום השואה שלי

לקחים מזוועות העבר ותקוות לעתיד

יום השואה שלי אלוף בדימוס שלמה גזית
מאי 10
09:30 2016

זכיתי, אינני נמנה עם שורדי השואה. אף לא אחד מבני משפחתי המורחבת איננו נמנה עם הנספים או עם השורדים. ככל ישראלי, אני חי את זיכרון השואה כבעיה לאומית וכלל אנושית. אולם אני מסתייג מן המגמה הישראלית לייחד את השואה כבעיה "פרטית" שלנו, של בני העם היהודי.

המין האנושי ידע, וחוששני שידע גם בעתיד, מעשי זוועה והרג המונים. גם אם נראה בעתיד מעשי טבח המוני שיגבו יותר משישה מיליון קרבנות, לא אראה בכך "שואה", אלא עוד מעשה טבח נורא ואכזר.

מה שחשוב, מייחד וקובע, בראייתי שלי, אינו המספר הבלתי-נתפס של ששת מיליון הקרבנות, אלא זוועת ההחלטה הפוליטית שהתקבלה בקור רוח וביישוב הדעת על ידי הנהגה של מדינה, שקיימה דיון רגוע ב"חדר ממוזג" (אפילו לא היו עדיין מזגנים באותה עת), וקיבלה החלטה על השמדה טוטאלית של בני עם אחר. כך, על סדר היום של השלטון הנאצי, בין סעיף הדן בנושאי חינוך, בריאות, או סלילת כבישים, נדון סעיף של רצח עם. כך דנו והחליטו להשמיד את כל בני העם היהודי, וכך גם החליטו להשמיד את כל הצוענים שחיו בשטחים שתחת שלטונם.

זהו הלקח שלי, זוועת ההחלטה הפוליטית הזאת, היא היא הזוועה הייחודית בהיסטוריה האנושית, ועל כן חייבים אנו לשוב ולומר "לעולם לא עוד!". זה חייב להיות המסר המשותף בכל בתי הספר ולכל התלמידים ברחבי העולם כולו, ולא רק לייחדו לממד האנטישמי של הזוועה.

רק לאחר שנפנים שזוהי זוועה כלל אנושית נוכל להתפנות לאבל הפרטי, שלי ושלנו, כבני אדם, כמשפחה וכעם. באבל "פרטי" זה איננו שונים מן הארמנים שנטבחו בידי הטורקים או בני הטוטסי שנטבחו ברואנדה.

ואם באבלנו הפרטי עסקינן, ברצוני להפנות הערה "פרטית" אלינו, אזרחי ישראל, בעניין יחסה של מדינת ישראל לשורדי השואה שבקרבנו.

מדי חודש בחודשו אנו מונים שוב ושוב את אלה מהם שעדיין עמנו כאן. היום מדובר בכ-180 אלף. איש אינו אומר זאת, אך דומה שיש רשויות במדינה שישמחו לשמוע שאחרון השורדים הלך לעולמו.

ובינתיים אנו מקימים ועדה ועוד ועדה שתידונה בעניינם ותצענה פתרונות. והתיק עובר מפקיד אחד למשנהו, ושר אחר שר מתלהמים בדבריהם הנרגשים על המחדל הנורא, על מאות השקלים החסרים לזוג משקפיים או לרפואת שיניים לזקנה בת 94.

יש איש אחד הנושא באחריות – ראש הממשלה. הוא זה שחייב היה כבר מזמן לכנס למשרדו את כל הנוגעים בדבר, לדון ולקבל החלטה. ואני מתכוון שיקבל החלטה לביצוע, ורק לא עוד החלטה להקים ועדה נוספת.

אני מצפה מראש הממשלה שיכה על שולחן, שלא יהיה ספק שהפעם הוא רציני, ושידרוש לוח זמנים שיראה תוצאות, ושיקבע מועד קרוב – בעוד 30 יום, למשל, לקבלת דיווח כי הפתרון נמצא ומתבצע.

אני גם מצפה מראש הממשלה שיפנה לציבור, ויפרסם מספר טלפון וכתובת דוא"ל שאליהם מוזמן כל ניצול שואה לפנות, להעלות את בעיותיו ולקבל בו במקום תשובה ופתרון ברורים וחד-משמעיים.

זה נושא שאין עליו חילוקי דעות. נושא שעליו מסכימים גם השמאל וגם הימין.

זהו מבחנו של איש אחד – לא של נשיא המדינה, לא של איציק שמולי המרכז את הנושא בכנסת, ואף לא של יו"ר ארגון השורדים. זו אחריותו של בנימין נתניהו וזה מבחנו.

על המחבר / המחברת

Avatar

שלמה גזית

אלוף בדימוס. שימש כראש אמ"ן, נשיא אוניברסיטת בן-גוריון, ומנכ"ל הסוכנות היהודית.

4 תגובות

  1. זמיר
    זמיר מאי 10 2016, 10:45
    מזעזע ומעורר אימה

    מזעזעת במיוחד היא ועידת ואנזה בה הוחלט על הפתרון הסופי.

    השב לתגובה
  2. ישראלי
    ישראלי מאי 10 2016, 13:45
    והלקח העיקרי לפני הכל

    לעולם לא עוד יהיה גורלנו ובטחוננו בידי אחרים

    השב לתגובה
  3. חנה
    חנה מאי 10 2016, 15:37
    מאמר מוצלח

    יפה כתבת ולענין.

    השב לתגובה
  4. ק.
    ק. מאי 13 2016, 09:18
    למה כל דבר מופנה לראש הממשלה?

    בשביל מה יש שרים? לא מספיק שראש הממשלה כבר מנהל ישירות (לכאורה) 4 משרדי ממשלה?

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בהגיגים

יתר המאמרים במדור