JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

רוח סערה

לזכרה של אימא יונה בן-דוד

רוח סערה יונה בן-דוד ז"ל. אמנית ומורה בתחום הקרמיקה.
יוני 06
19:30 2016

תודה שבאתם לחלוק כבוד אחרון לאימא היקרה שלנו.

אינני אוהב הספדים, גם אימא לא אהבה.

אולם הפעם אחרוג ממנהגי, ואומר מילים אחדות לזכרה,

מילים שתתארנה את דמותה בדיוק כפי שהייתה.

 

אמרו חז"ל: אין אומרים שבחו של אדם בפניו,

אולם בשיחותיי הרבות עם אימא, תמיד נהגתי לחלוק לה שבחים,

ואם היה צורך הוספתי הצעות לשיפור.

 

אימא שאפה למצות את החיים עד תום,

אף שחשה לפעמים שהיא לא מספיקה.

בעינינו, ילדיה, היא הייתה מופת לדוגמה אישית – ללמוד ולהעשיר את עצמך ככל שניתן.

זמנה היה לעתים מוגבל, משום שאימא תמיד למדה:

פיסול, קרמיקה, צילום, יהדות, מוזיקה, היסטוריה, פילוסופיה,

והיא גם לא נרתעה מנפלאות המחשבים, האייפד, והאייפון, או מכל דבר חדש.

היו בה רעב לדעת, סקרנות, יוזמה, יצירתיות, עצמאות,

היו לה רעיונות ודמיון שהפתיעו אותנו בכל פעם מחדש.

 

אבל בעיקר אימא לימדה אותנו להאמין בעצמנו.

אנחנו, הילדים שלה, תמיד ראשונים וחשובים בעיניה יותר מכול.

כל ילד שלה היה כבן מלך בעיניה.

אימא נתנה לנו ביטחון, בסיס יציב והרגשה שאנחנו יכולים הכול,

אך עם זאת הדגישה, כי כל אדם שווה לרעהו ללא שום הבדל,

ויש להתייחס בכבוד לכולם.

 

כשבגרנו, המשיכה אימא לפנק,

תמיד הגיעה עם סירים ואוכל לכל השבוע, לכל ילד ונכד,

אמנם לא שמרה על הנכדים בכל רגע שביקשת,

אבל פינקה אותם ועטפה אותם באהבה רבה.

 

בראשית דבריי אמרתי שאתאר את דמותה בדיוק כפי שהייתה,

ולכן עליי להודות שלצד כל מעלותיה הרבות,

אימא הייתה חשדנית, היא חקרה ובדקה הכול.

השאיפה לפרפקציוניזם ולשלמות הייתה חקוקה על לבה,

כפי שנהגה לומר: "ואם זה לא זה – זה לא שווה".

התפשרות הייתה ממנה והלאה, אף שלעתים היה הדבר בעוכריה.

לאימא היה טעם משובח ויקר.

יש בי זיכרונות ילדות,

אימא ואני צועדים יחדיו לספריית הפועלים וקונים ספר אחד, אבל את היקר ביותר.

תמיד קונים את הטוב ביותר, לא מתפשרים.

עוד אני זוכר שכילד הייתי שב הביתה ורואה שהבית שונה ללא הכר.

אימא ניצבת על סולם, עושה שפכטל וצובעת את הבית

משנה את מיקום הרהיטים, הספרים, התמונות שעל הקירות.

אימא אהבה שינויים והתחדשויות,

והפיחה בבית משב רוח רענן.

 

אימא לימדה אותנו לעשות – אין אי-אפשר, אין לוותר,

אולם בחודשים האחרונים, בשל מחלתה, הלכה אימא והתדרדרה במהירות.

כוחה ונחישותה הלכו ואזלו.

 

אימא לא אהבה שיראו אותה בחולשתה,

רצתה להיות חזקה ולנצח.

 

וכך אזכור אותה.

 

אימא עלתה לשמים ובטח מזיזה גם שם דברים, ומשנה סדרים – כי תמיד צריך לשנות ולחדש.

ביום הולדתה השבעים, כשבירכתי אותה, קראתי לה "רוח סערה" – אכן כזאת הייתה אימא.

על המחבר / המחברת

Avatar

יפתח בן-דוד

בנה של יונה בן-דוד ז"ל.

4 תגובות

  1. נועה
    נועה יוני 06 2016, 20:35
    יונה - באמת אישה מיוחדת

    יונה בן דוד הייתה אישה מיוחדת, מורה מיתולוגית לקרמיקה במרכז לאמנויות בחולון. אני בטוחה שהמון ילדי שנות השבעים-שמונים זוכרים אותה באהבה. בעלת חוש הומור, קולית, מוכשרת. יהי זכרה ברוך.

    השב לתגובה
  2. ר.
    ר. יוני 07 2016, 13:46
    נשמה

    יונה הייתה נשמה אמיתית.

    השב לתגובה
  3. נחום
    נחום יוני 09 2016, 19:43
    כתיבה אמיתית ולא סתם מורחת מחמאות

    אמיתי מהלב ומרגש

    השב לתגובה
  4. ציפי
    ציפי יוני 11 2016, 11:48
    יפתח, ריגשת אותי.

    קראתי, התרגשתי, ועיניי מלאו דמעות.
    אמא יונה ז"ל, מי יתן וירבו אמהות כמוך.
    יפתח היקר, אני מעריכה ומעריצה אותך. המשך לדבוק במידותיה של אימך, והעבר אותן לדורות הבאים. יישר כוח !!!

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בהגיגים

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!