JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

גלי צה"ל כמשל

על מהותה של גלי צה"ל ועל עיתונות בכלל

גלי צה"ל כמשל ד"ר יצחק דגני
אוגוסט 27
09:30 2016

קראתי באחד העיתונים שהיועץ המשפטי לממשלה "הנחה" את שר הביטחון והודיע לו שמותר לו להחזיק, לממן ולהקצות עובדים-חיילים לתחנת השידור הצבאית, אבל אסור לו, בתכלית האיסור, להתערב בתוכני השידור שלה או להנחות את שדרניה באשר לעמדותיהם הפוליטיות.

סערה זוטא זו נולדה, קרוב לוודאי, כתוצאה מדיון בשיר שכתב משורר פלסטיני, במסגרת התכנית "אוניברסיטה משודרת". וכי מה רע בשיר שכתב משורר פלסטיני? מדוע לפגוע בחופש הביטוי – הדמוקרטי, יש לומר – של ה"עיתונאים" בגלי צה"ל? מן המפורסמות שמדינת ישראל היא מדינה דמוקרטית. במדינה דמוקרטית חופש העיתונות הוא מנכסי צאן ברזל. כל הפוגע בנכס זה פוגע בדמוקרטיה והופך את ישראל למדינה פשיסטית. או למען הזהירות אכתוב: למדינה שיש בה "סימני פשיזם".

לפני שניכנס לדיון ספציפי על גלי צה"ל אני מבקש לדון בשאלה מהי עיתונות, איך נבחרים לעבודתם העיתונאים למיניהם ואיך נקבעים תוכני הכתיבה והפרסום באמצעי התקשורת המהווים את עולם העיתונות.

ראשית, יש להפנים שלכל אמצעי תקשורת יש בעלים. הבעלים יכול להיות אדם פרטי, חברה ציבורית או פרטית וכמובן גם ארגון ממשלתי או ציבורי אחר. בעלי או מנהלי הישויות הללו מממנים את מנהלי אמצעי התקשורת ונותנים בידיהם את החירות לבחירת עובדים על פי שיקול דעתם.

בעלי אמצעי התקשורת בעצמם, או באמצעות המנהלים שהם מינו לתפקידם, קובעים את מדיניות הכתיבה והפרסום באמצעי התקשורת שלהם. מדיניות הכתיבה והפרסום יכולה להיות מוכוונת מטרות פוליטיות, חברתיות ובוודאי גם מוכוונת להעצמת רווחיהם של בעלי מניותיהם.

דוגמאות יש למכביר. די אם נזכיר את עמוס שוקן, בנו ויורשו של גרשום שוקן, מייסדו ועורכו הראשי של עיתון "הארץ" במשך כארבעים שנים. עמוס שוקן גדל במדינת תל אביב, בסביבה ליברלית, כנראה נוטה שמאלה. הוא שינה את אופיו של העיתון והפך אותו למשהו אחר לעומת התדמית הליברלית אליטיסטית שאביו הקנה לעיתונו. ארנון (נוני) מוזס, יורשם של מייסדי "ידיעות אחרונות", גם הוא מנהל את עיתונו על פי השקפת עולמו. בראש וראשונה הוא מעוניין בגריפת ממון, ולפיכך הוא הפך את "ידיעות אחרונות" לעיתון הנפוץ במדינה, ויש להודות שהוא עשה זאת בכישרון רב ובהצלחה בלתי מבוטלת. לעומתם, שלדון אדלסון (או נכון יותר להעריך – רעייתו הישראלית ד"ר מרים אדלסון) השקיע כסף רב בייסוד החינמון "ישראל היום" ובהפצתו. זאת כמובן במטרה לתמוך באידאולוגיה "ימנית" ובנושא דגלה ראש הממשלה בנימין נתניהו. יש לומר שהכסף של אדלסון עושה עבודה מוצלחת. מצד אחד הוא מסייע לנתניהו לשמר בהצלחה את שלטונו ומצד שני הוא מכרסם ברווחיו של נוני מוזס ובתפוצת האידאולוגיה של שוקן.

נחזור לגלי צה"ל. אין זו תחנת שידור פרטית. זו תחנה ציבורית. הבעלים שלה הוא צבא ההגנה לישראל. למעשה היא מהווה יחידה צה"לית, ממש כשם שגדוד שריון או בסיס מודיעין מהווה יחידה צה"לית. האיש האחראי על יחידת גלי צה"ל מוגדר כמפקד התחנה. לא מנהל. להגדרת האחראי כמפקד יש, מן הסתם, משמעות ברורה. הוא מפקד על התחנה אשר עובדיה חייבים בציות מלא ובעבודה למען מטרות בעלי התחנה, ממש כפי שעובדי כל אמצעי תקשורת אחר פועלים למען הצלחתו ולמען מילוי מטרותיו של בעלי מקום עבודתם. מי שמרבה ללהג על "חופש עיתונות" איננו מבין היכן הוא נמצא. או שהוא משרת מטרות "אנטי", או שהוא קשקשן, או שהוא סתם מבולבל.

אם יחליטו, מי שתפקידם להחליט, שלצה"ל אין צורך בתחנת רדיו, שיסגרו את התחנה הצה"לית או יאזרחו אותה, או יפריטו וימכרו אותה לכל המרבה במחיר. אולם אם הוחלט – אגב עוד בימי ראש הממשלה ושר הביטחון הראשון דוד בן-גוריון – שעל צה"ל להחזיק בתחנת שידור, הרי שהיא חייבת להיות כפופה לדרגי הפיקוד בצבא ולמי שמעליהם – משרד הביטחון. התחנה הצבאית חייבת להיות מגויסת במאה אחוז מזמנה ומאמצעיה כדי למלא את משימותיה ולתמוך בצבא על פי החלטות הדרג הממונה. אם התחנה משדרת תעמולה אנטי-ישראלית הרי שהיא מועלת בתפקידה.

לכן, לא רק שזכותו אלא גם חובתו של שר הביטחון לפקח על פעילות גלי צה"ל. לקרוא לסדר את מפקדה אם התחנה חורגת מתחום הפעולה שהוגדר לה. אל לו ליועץ המשפטי להתערב בעניין זה. עליו להימנע מ"להנחות" שרים באשר לקביעת גבולות אחריותם. על השרים שנבחרו מוטלת חובה לעשות למען הצלחת המשרדים שעליהם הופקדו.

אם שדרנים, במסגרת תכנית כל שהיא, מנסים לבנות נרטיב מנוגד למטרות הארגון שבמסגרתו הם פועלים, חובתם של הממונים מבין לובשי המדים, וגם חובתם של השרים הממונים עליהם, למנוע זאת, ובמקרים קיצוניים אף לפטר את אלו שלא מבינים מה היא מהות תפקידם הלכה למעשה.

תחנת רדיו צבאית איננה קרקס, איננה מקום לויכוחים ובוודאי איננה מדיום לשיקוף תכניות לימוד אזרחיות, גם אם שר חינוך "שמאלני" הצליח בזמנו להכניס לתכניות הלימודים בבתי הספר התיכוניים "תכנים פלורליסטיים". בשביל זה יש "אל ג'זירה" ו"סאות אל ערב".

על המחבר / המחברת

יצחק דגני

יצחק דגני

עורך מדור: סדר עולמי. ד"ר, מרצה באוניברסיטת בר אילן במחלקה למדע המדינה. בעבר הרצה באוניברסיטת איבדן בניגריה. עסק בייצוג וניהול בחברות באפריקה. ממייסדי תיאטרון גבעתיים וחבר הוועד המנהל שלו. דירקטור ויו"ר וועדת ניגריה בלשכת המסחר ישראל-אפריקה.

3 תגובות

  1. אור
    אור אוגוסט 28 2016, 09:43
    הממשלה ש עם הוחר

    אחראית לתכנים בחינוך בשידור ובכל מקום אחר
    מה יותר טבעי מכך?

    השב לתגובה
  2. נחמיה
    נחמיה אוגוסט 31 2016, 10:10
    משהו בסיסי לא ברור לכם שם בימין

    חופש דעה זה ערך עליון

    השב לתגובה
    • יצחק דגני
      יצחק דגני ספטמבר 02 2016, 00:50
      לנחמיה היקר,

      כנראה שמשהו עוד יותר בסיסי לא ברור לך שם בשמאל – חופש דעה ביחידה צבאית אינו ערך עליון.
      ברגע שאצלכם בשמאל נתקלים בהבעת דעה (לא חופש דעה כפי שאתה כותב) אתם מתבלבלים ומתחילים לדבר על חופש הדעה. בצבא גם גנרלים מחויבים לריסון עצמי. הצבא, חייב בניטרליות יזומה כיוון שהוא מייצג ומגן על כול האוכלוסייה. בישראל בוודאי.
      לגופים מחוץ לצבא כמובן מותר חופש דעה והבעה, אבל גם כאן יש מגבלות מסוימות. מטפה לגזענות? הכחשת השואה?

      השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בהגיגים

יתר המאמרים במדור