JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

זיקת היהודים לארץ ישראל (2)

תחנות בסיפור של העם והארץ

זיקת היהודים לארץ ישראל (2) צילום: אודי קאוף commons.wikimedia.org
דצמבר 17
19:30 2016

לנוכח החלטה אווילית של מליאת "אונסקו", ארגון החינוך והתרבות של האו"ם – לא פחות – השוללת את הקשר של עם ישראל לירושלים, ובעצם לכל שטח ארץ ישראל, מצאתי לנכון לדון בסוגיה זו על מנת להזם את הטענה המטופשת והשקרית הזאת ולחשוף את קלונם של מקבלי ההחלטה. אחרי פרק המבוא, הפרק שני שלהלן יעסוק בהיסטוריית הקשר בין העם לארץ.

על מה אפוא מתבסס הקשר הנצחי בין עם ישראל לארץ ישראל? ראוי להפליג בספינת הזמן אלפי שנים אחורנית, אל ראשית התהוותו של עם ישראל והקמת מהות פוליטית מסודרת בארץ הזאת, שהחזיקה מעמד, במצטבר, במשך יותר מאלף שנים. פרט לתנ"ך, לספרי היסטוריה אחרים, לחפירות ארכיאולוגיות ולדברי ימי עמים עתיקים אחרים (מצרים, יוון, רומי, בבל, פרס ומדי, ביזנטיון ועוד) קיימות ראיות למכביר לקיומה של ממלכה יהודית בארץ ישראל. ממלכה זו התקיימה לפחות אלף וחמש מאות שנה לפני שנביא האסלאם מוחמד ייסד את הדת הזאת והח'ליף עומר כבש את ירושלים (במאה השביעית לספירה).

הקשר של צאצאי אברהם אבינו עם ארץ ישראל מתחיל עוד לפני היותם לעם ולפני שהארץ נקראה על שם נכדו של אברהם – ישראל, הרי הוא שמו האחר של יעקב. בהערכת הזמן על פי התורה, הדבר קרה באמצע תקופת הברונזה, הנחשבת לפלח הזמן שבין שנת 3,300 עד שנת 1,200 לפני ספירת הנוצרים. אברם, שחי באור כשדים (צפון מערב עיראק של ימינו) מגלה את המונותיאיזם ומקבל על עצמו את עול האל האחד אשר פוקד עליו: "לך-לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך" (בראשית יב, א) ובהמשך: "לזרעך אתן את הארץ הזאת" (בראשית יב, ז).

יכולים לבוא בימינו אלה שייח' ראאד סלאח, הקאדי של אל-אזהר, צאצאי המופתי חאג' אמין אל חוסייני, האייתוללה חומייני, אבו מאזן או הפרופסורים אדוארד סעיד ושלמה זנד (זנד בכלל טוען שהעם היהודי אינו אלא המצאה של התקופה המודרנית) ולטעון שהתנ"ך הוא פיקציה. הוא אינו אלא המצאה שמקבילה לפרוטוקולים של זקני ציון ומטרתה לנשל את הערבים, אף שרק הם "בעליה החוקיים". על זאת יש לשאול: על מה ולמה הם "הבעלים החוקיים"? מדוע התנ"ך לא קביל ודווקא הספרות התיאולוגית המוסלמית קבילה? האם גם הברית החדשה אינה קבילה?

כותב שורות אלה, ולא רק הוא, טוען שהבעלים החוקיים באמת של ארץ ישראל – וגם, ואולי בעיקר, של הר הבית – הם היהודים. הנוצרים, שההיסטוריה שלהם כאן מתחילה לפני כאלפיים שנה, והמוסלמים, שההיסטוריה שלהם מתחילה לפני כאלף ושלוש מאות שנה, אינם אלא דיירי משנה בארץ הזאת. כדיירי משנה הם זכאים לכל זכויות האזרח של מדינה מודרנית. אבל בטיפשות, שלא לומר בעזות מצח, הם באים וטוענים שליהודים אין קשר לארץ ישראל. ועוד להתייצב לפני ארגון החינוך והתרבות של האו"ם ולהשפיע עליו שיקבל החלטה ברוח זו? כדי לטעון כך צריך להיות לא רק ערבי או מוסלמי, אלא בור, עם הארץ וחסר יושר, הגינות וגישה פוליטית קונסטרוקטיבית ברמה הבסיסית ביותר.

נחזור לאברהם אבינו: הוא נשמע לצו האלוהי. אסף את בני משפחתו, כולל בן אחיו לוט, נטל את רכושו ויצא למסע אל הארץ המובטחת. במהלך מסע זה נפתחו שני פרקים מונומנטאליים בהיסטוריה האנושית: ראשית, בא לעולם המונותיאיזם. דהיינו התחילה התקדמות האנושות מעולם הבערות של עכו"ם לעולם של אמונה באל אחד (עוד על כך בספרו של אברהם בורג "פרשת השבוע בלשון בני אדם") ונפתח הפתח להענקת שבע מצוות בני נח, המהוות קודקס התנהגות אנושית כללי לחברת בני האדם.

שנית, נוצר הקשר הנצחי בין צאצאי אברהם לבין הארץ המובטחת. קשר זה קיבל חיזוק תיאולוגי ופוליטי בברית בין הבתרים: "אברכך והרבה ארבה את זרעך… ויירש זרעך את שער אֹיביו" (בראשית כב, יז). זיקת הגומלין בין צאצאי אברהם לבין הארץ המובטחת, עד לכדי היותם לשני צדדים של ישות אתנית טריטוריאלית אחת, מובאת ומודגשת במקומות רבים בתנ"ך. תקופה זו – תקופת האבות – מסתיימת עם רדתם של יעקב, נכדו של אברהם מבנו יצחק, ובני משפחתו למצרים הפרעונית, בשל בצורת ורעב כבד שהשתררו בארץ ישראל.

ישמעאל, בנו הראשון של אברהם מהגר אמתו, נשלח עם אמו לחצי האי ערב. שם הוא מקים צאצאים ועמהם נמנה שבט הקורייש, שאחד מבניו – מוחמד – עתיד לייסד, במאה השביעית לספירת הנוצרים, במרחב שבין העיר מכה לעיר מדינה, את דת האסלאם ולהיות לנביאה הגדול מכולם. כאשר הלך מוחמד לעולמו באו במקומו ח'ליפים. השלישי שבהם – עומר – כבש את ירושלים והקים בה את מסגד עומר. דהיינו המוסלמים הגיעו לירושלים יותר מאלפיים שנה אחרי תקופת האבות ואחרי שהתקיימה בארץ ישראל מדינה יהודית במשך רובו של זמן זה.

הגם שבני יעקב (ישראל) התיישבו "על סיר הבשר" בארץ גושן (במצרים הפרעונית) ציוו יעקב ואחריו יוסף בנו את משפחותיהם להביאם לקבורה בארץ ישראל. ללמדך על הקשר הרגשי העמוק של בני ישראל הגולים במצרים עם ארץ אבותיהם. על פי התורה קם במצרים פרעה אשר לא ידע את יוסף, שעבד את בני ישראל, הרע את מצבם והעביד אותם בפרך. במאה השלוש עשרה לפני ספירת הנוצרים קם להם מנהיג – משה – שהוא בוודאי גדול הנביאים בהיבט אוניברסלי. בהנהגתו יצאו בני ישראל מעבדות לחירות, כרתו ברית נצח עם האל והפכו לעם. עם ישראל קיבל את לוחות הברית למרגלות הר סיני ושב לארץ ישראל.

משה לא נכנס לארץ ישראל. הוא העביר את ההנהגה ליהושע, שהיה אחד מאנשי הצוות שלו. יהושע הוביל את שבטי ישראל להתנחלות בארצם המובטחת והקים ריבונות ישראלית, וזו צפויה להתקיים, בעליות, מורדות והפסקות קצרות, במשך כ-1,300 שנים (ראו במאמרו של שלמה גורן "מדינת ישראל לפי חזון הנבואה וההלכה").

במהלך תקופת זמן ארוכה זו ראוי לציין את תקופת השופטים (בהערכה 1,250–1,020 לפני ספירת הנוצרים) ואת תקופת ממלכת ישראל המאוחדת (שלטון שאול, דוד ושלמה, בהערכה 1,020–930 לפני הספירה). בשנת 930 לפני הספירה פילג רחבעם בן שלמה את הממלכה לשתיים: בצפון ממלכת ישראל שבירתה הייתה שומרון ובדרום ממלכת יהודה שבירתה הייתה ירושלים.

ממלכת ישראל המשיכה להתקיים עוד כמאתיים שנים. בשל סכסוכים פנימיים נחלש המשטר בממלכת ישראל. כל כך עד שבשנת 722 לפני הספירה הביס מלך אשור (עיראק של היום) את ממלכת ישראל והרס את שומרון. שלמנאסר מלך אשור הגלה חלק גדול מתושבי ממלכת ישראל לאשור. בנקודת זמן זו החלה גלות ישראל הראשונה. ממלכת יהודה המשיכה להתקיים עוד 136 שנים. בשנת 586 לפני הספירה הביס נבוכדנצאר מלך בבל – שבינתיים כבר תפסה את מקומה של ממלכת אשור – את ממלכת יהודה, החריב את בית המקדש שבנה שלמה בן דוד והגלה חלק גדול מתושביה לבבל. בנקודת זמן זו החלה תקופת הגלות השנייה.

בבבל החל להתפתח מרכז יהודי גדול וחשוב. מרכז זה התקיים במשך כאלפיים וחמש מאות שנים. חכמי בבל היהודים יצרו בו את התלמוד הבבלי, אשר נחשב לקודקס חוקים מונומנטאלי בעל השלכות אוניברסליות. גלות בבל זו למעשה התחסלה עם קום מדינת ישראל ב-1948. כך שבו לבסוף לארץ המובטחת צאצאי הגולים מיהודה וירושלים שהובסו על ידי נבוכדנצאר. בכך התחולל תהליך של צדק היסטורי במשמעותו הפוליטית ולא רק במשמעותו התיאולוגית. נמשיך לעסוק ואף להעמיק חקר בסוגיות אלה בפרק השלישי של סדרת מאמרים חשובה זו.

על המחבר / המחברת

יצחק דגני

יצחק דגני

עורך מדור: סדר עולמי. ד"ר, מרצה באוניברסיטת בר אילן במחלקה למדע המדינה. בעבר הרצה באוניברסיטת איבדן בניגריה. עסק בייצוג וניהול בחברות באפריקה. ממייסדי תיאטרון גבעתיים וחבר הוועד המנהל שלו. דירקטור ויו"ר וועדת ניגריה בלשכת המסחר ישראל-אפריקה.

7 תגובות

  1. אלון ילין
    אלון ילין דצמבר 18 2016, 11:21
    תזכורת

    כולנו מכירים את התנ"ך היטיב ואין צורך לתמצת אותו עבורנו. כל אחד יבחר לפי הבנתו היכן מתחיל החלק "ההיסטורי" של הכתוב והיכן נגמר החלק התיאולוגי.
    אהבתי את הטפיחה העצמית על השכם בסיפא של המאמר…….

    השב לתגובה
  2. עדה מינץ
    עדה מינץ דצמבר 18 2016, 11:59
    למה צריך כל כך לשכנע

    לנו אין ספק שהארץ שלנו. השונאים ממילא לא מקבלים את הדעות שלנו.

    השב לתגובה
  3. יצחק דגני
    יצחק דגני דצמבר 19 2016, 03:20
    לאלון ולעדה היקרים

    אנא קראו את מאמרי: שנאה, שקרים וחופש אקדמי שראה אור באתר זה ביום 2 ביולי 2015. הוא עוסק בסכנה שבשלילת זכות הקיום של ישראל על ידי אקדמאים בכירים במקומותינו.
    טעות אחת ביד שניכם – רוב הציבור, כולל גם חלק מהסטודנטים אינם מכירים את התנ"ך ואינם בקיאים אף במה שהתחולל בתקופה המודרנית. לכן יש לחזור ולשנן.

    השב לתגובה
  4. יבוסי
    יבוסי דצמבר 19 2016, 08:03
    אני רוצה להבין

    הקשר של היהודים לארץ הוא בגלל שישבנו פה או בגלל שהובטח לנו ע"י אלוהים. אל תשכח שאנחנו היבוסים היינו כאן קודם ונטבחנו.

    השב לתגובה
    • יצחק דגני
      יצחק דגני דצמבר 19 2016, 19:20
      ליבוסי

      על מנת שתבין – גם וגם. וכן בתור יבוסי מגיעות לך זכויות כמו לפריזי, לגרגשי, לחיווי, לחיתי, לאדומי. רק עם העמלקי יש בעיה. טוב שאתה לא עמלקי.

      השב לתגובה
  5. בן ישראל
    בן ישראל דצמבר 19 2016, 15:20
    אין עתיד ללא עבר

    זוכרים מי אמר?
    לכל הציניקנים שמגיבים אוטומוית נגד כל סימן יהודי

    השב לתגובה
    • יצחק דגני
      יצחק דגני דצמבר 19 2016, 19:28
      מי אמר

      "עם ללא עבר – אין לו עתיד" אמר לראשונה (הגנרל) נפוליון בונפרטה. השביח את האימרה (הגנרל) יגאל אלון באומרו "עם שאינו יודע את עברו, ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל"
      דברים כדרבנות.

      השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בהגיגים

יתר המאמרים במדור