JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

ישראל ומצרים – קווי דמיון?

מילים ומעשים של מנהיגים באזורנו

ישראל ומצרים – קווי דמיון? ד"ר יונה שפר
דצמבר 24
20:00 2016

המנהיג עומד לשאת נאום רב חשיבות. הנה הוא עולה לבמה, מצלמת הטלוויזיה מתמקדת בו, הוא מישיר עיניו אל המצלמה ואל העם ובטון סמכותי ובוטח מדבר על המצב בארץ, מרגיע את הדואגים ומבטיח שיהיה בסדר כי הוא בעצמו ידאג לכך. וכאשר הוא מדבר על האויבים, לפני המלחמה ובמהלכה וגם אחריה, הוא תמיד מביס אותם בציוריו הלשוניים, וגם ניצחון פירוס יכול להיחשב להישג. אחרי הנאום רבים הולכים לישון בשקט בידיעה שהארץ נמצאת בידיים בטוחות. אחרים, רבים אף הם, אומרים לעצמם "הלכה המדינה", כי בין השורות הם קוראים אדם שהכריזמה הניגרת ממנו מכסה על אזלת יד בכל התחומים שתחת ידו. לדידם האיש חזק בלשונו, לא במעשיו.

באזורנו, סוג כזה של נאומים אפיין במיוחד את נשיא מצרים גמאל עבד אל נאצר וגם – אם כי במידה פחותה – את הבאים אחריו. אבל כיום אפשר לשמוע נאומים כאלה מפי מנהיג מזרח תיכוני אחר, הלוא הוא בנימין נתניהו.

היחסים בין השלטונות בישראל ובמצרים הולכים ומתהדקים בשנים האחרונות על רקע אינטרסים משותפים ובראשם ביטחון המדינה, גז ויציבות המשטר. לדעתי, ייתכן שקרבה זו אינה נובעת רק מאינטרסים משותפים אלא אף מדפוסי חשיבה ופעולה משותפים לממשלים בשתי המדינות: ממשל נתניהו מהצד האחד והממשל של קציני הצבא שעבד אל-פתאח א-סיסי הוא נציגו הנוכחי מן הצד האחר.

דומה כי המכנה המשותף העיקרי לשני הממשלים הוא הצבת טובת הכיסא בראש סדר העדיפויות. לשונותיהם של השליטים ומלחכי פנכותיהם מבטיחות שהמדינה והעם לפני הכול וכי מעשיהם נעשים אך ורק בכוונות טהורות, אך פעולותיהם מאחורי הקלעים וגם לפניהם חושפות את מאווייהם האמתיים. אין מדובר בהשוואה של ממש אלא בניסיון לעורר מחשבה.

אין בכוונתי לחקות כאן את ההיסטוריון היווני פלוטארכוס ואת סגנון הביוגרפיות פרי עטו, ברצוני רק להצביע על מגמה, על מה שבעיניי נראה כתהליך הידרדרותה של המדינה – ראשית למדינה בסגנון ערבי ולאחר מכן אולי אף למדינה בסגנון שכולנו מכירים מן התנ"ך, ממלכה שבראשה מלך מן הסוג ששמואל הנביא הזהיר מפניו. במקביל, גם העם בישראל – "אשכנזים" ו"מזרחיים" – הולך וחוזר אל מקורותיו העתיקים שבעטיים הוגלה מארצו פעמיים (אבל זה כבר נושא אחר). והרי ההיסטוריון אבן ח'לדון כבר כתב שהעבר והעתיד דומים זה לזה כשתי טיפות מים.

קווי הדמיון בין המשטרים במצרים ובישראל רבים הם. עמדתי כבר על הכריזמה סוחפת ההמונים שאינה מובילה לשום מקום, פרט להארכת משך השהות על הכיסא, ויש עוד. במצרים של משטר "הקצינים החופשיים", מעבד אל נאצר ועד ימינו, המשטר ראה ורואה לעצמו חובה להגיב על ביקורות של אנשי ציבור נגדו על מנת להלך עליהם אימים ולהשתיקם. אמנם בישראל האמצעים חמורים הרבה פחות ואין פגיעה בגופו של המבקר, אך תכליתם זהה – לפגוע בלשונו ובלשונותיהם של מי שאולי יחשבו לחקותו. במצרים ובישראל מי שמעז לבקר את המשטר מואשם בהשתייכות לשמאל הקיצוני. במצרים של סאדאת האשים המשטר את מבקריו בקומוניזם ובישראל כבר ראינו במה מאשים ראש הממשלה עיתונאים שאינם מוצאים חן בעיניו.

ואם נשוב לסאדאת, המדיניות הכלכלית שלו – "הדלת הפתוחה" – נועדה אמנם לחזק את הכלכלה במצרים באמצעות הפרטה ופתיחת השוק המצרי לייבוא מחו"ל ולהשקעות זרות, אך בפועל היא יצרה אינפלציה גבוהה, הביאה לעלייה ניכרת בממדי האבטלה, עודדה מעשי שחיתות – כולל של קרובים ומקורבים לסאדאת, העמיקה את פערי המעמדות ובקיצור – הובילה לקפיטליזם חזירי. בתקופת מֻבּארַכּ, פערי המעמדות רק החריפו ואיתם נשחק המעמד הבינוני. בד בבד, ממדי השחיתות התעצמו עד שהיא הפכה ממוסדת, וקשרי הון-שלטון התהדקו.

בישראל נתניהו מנסה מאז כהונתו הראשונה לחקות את הכלכלה האמריקנית, אבל באופן שנבצר מבינתו של רוב העם, אשר מוצא עצמו בצד המפסיד בעוד מעטים מרוויחים. לכן העם מנסה מדי פעם להשמיע את מחאתו, אך אוזני המטרה מעדיפות לשמוע את צלצולי הממון של בעלי ההון. אחדים מהם אף מצאו מסילות ישירות אל לבו.

עניין משותף נוסף הוא רצון המנהיג להיות מובל בידי העם כדי להיות פופולרי וכך לקיים את המשוואה: לרצות את העם = שנים ארוכות בשלטון. סאדאת גילה מנהיגות כאשר יזם את השלום עם ישראל, אבל פרט לכך הוא רצה להשביע את רצון העם ולכן הרבה לערוך משאלי עם כדי לדעת להיכן הרוח נושבת. בישראל אין משאלי עם, לכן המנהיג הנוכחי מסתפק בסקרים תכופים כדי לשחות עם הזרם במקום ליצור זרם בעצמו.

ישנם כמובן קווים מקבילים נוספים, שהיסטוריונים יוכלו לפרט על אודותיהם, אבל ברצוני לסיים עם שני עניינים פעוטים שקושרים בין מֻבּארַכּ ונתניהו, שניהם קשורים לבני משפחה – רעיה ובן. האישה נחשדת בשחיתות והבן יורש פוטנציאלי. רעייתו של חֻסְנִי מֻבּארַכּ סוזאן מכירה מקרוב את חדרי החקירות על רקע פרשיות שחיתות פיננסית שבהן היא חשודה. ובישראל? "אין כלום". מֻבּארַכּ, שרצה להנציח את שלטונו גם לאחר מותו, ייעד את בנו גמאל להיות נשיא אחריו. בישראל מוקדם מדי לדבר על יאיר כיורש, אך אין לדעת.

צעדיו של המנהיג בוטחים ומהירים, הוא בטוח בדבריו ומבטיח ביטחון (בלי או עם שלום), אבל לאן הוא הולך? תלוי את מי שואלים. הרוב הקטן רואה אותו הולך קדימה. המיעוט הגדול רואה אותו צועד במקום ואפילו לאחור.

בערבית יש אמרה: "לפעמים האוזן מתאהבת לפני העין". אמרה זו, כך נדמה לי, מאפיינת לא רק רומנטיקנים אלא גם מעריצי שליטים במשטרים שמחשיבים את המדינה לרכושם הפרטי. הללו הולכים שולל אחר שמע המילים היפות של מושאי הערצתם במקום להתבונן במעשיהם. המילים מבטיחות עתיד נפלא ובעיקר דאגה לשכבות החלשות, שעה שהמעשים מצביעים על הווה קודר ועתיד מתקדר לחלשים בחברה. אילו רק היו מבינים, אבל האשליה מתוקה ומפתה בדיוק כמו צניחה ארוכה ומהנה אל התהום. בלי מצנח, וחמור מכך – בלי לדעת שהמנהיג הנערץ ביטל את המצנח.

 

על המחבר / המחברת

Avatar

יונה שפר

ד"ר. חוקר ספרות ערבית מודרנית, מתרגם בין השפות ערבית ועברית. לימד באוניברסיטה העברית ובמכללת דוד ילין.

8 תגובות

  1. יצחק דגני
    יצחק דגני דצמבר 24 2016, 23:11
    לד"ר יונה שפר

    קראתי את המאמר. לא יכולתי להתאפק. השוואה בין ישראל למצרים, תגיד לי זה ברצינות? האם העיסוק במחקר ספרות ערבית יוצר הלוצינציות?

    השב לתגובה
  2. ח.
    ח. דצמבר 25 2016, 10:17
    ברור שיתקפו אותך אל תירתע

    טוב שיש כאלה שלא מתקרנפים ולא מתישרים עם הרוב. בדמוקרטיה מותר לחשוב אחרת מהמפלגה השלטת.

    השב לתגובה
  3. צאלה
    צאלה דצמבר 26 2016, 11:56
    מצטרפת למסכימים

    לא ההשוואה המדויקת חשובה אלא המגמות עליהן אתה מצביע

    השב לתגובה
  4. אדוה ע.
    אדוה ע. דצמבר 27 2016, 10:00
    הישראלים מסרבים להביט במראה

    עד להיכן אפשר להתדרדר? כנראה עד התחתית!

    השב לתגובה
  5. סייג
    סייג דצמבר 28 2016, 00:15
    מר

    מעניין וטוב מאוד

    השב לתגובה
  6. ירושלמי כמוך
    ירושלמי כמוך דצמבר 29 2016, 12:49
    בכל זאת יש הבדל

    כאשר מגזימים מחטיאים את המטרה

    השב לתגובה
  7. שרה
    שרה דצמבר 29 2016, 15:56
    ירושלים

    למה לא פרסמתם את תגובתי?!

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בהגיגים

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!