JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

ולמרות ניצחונו של טראמפ

סקרים, קונפורמיזם והכרעות בעידן של מציאות משתנה

ולמרות ניצחונו של טראמפ דונלד טראמפ צילום:Gage Skidmore commons.wikimedia.org
ינואר 02
09:30 2017

העולם נרגע לאטו מההלם בעקבות זכייתו של טראמפ, והמומחים הגדולים והקטנים מציפים אותנו בתובנות שלאחר מעשה. שוב אנו נשאבים אל מערבולת האירועים המקצרים את טווח ראייתנו. הבה נתייחס להתרחשות המפתיעה קצת אחרת; הבה נביט במחזה בכיכובם של מיליוני המצביעים שלא בחרו כמצופה, לאור הדר הציוויליזציה המשוכללת ופלאי טכנולוגיה של המאה ה-21. לבנו עם צבא הסוקרים המתוחכמים שנחלו גם הפעם מפלה קשה, בדיוק כפי שנכשלו בחיזוי נטיות לבם של המצביעים בממלכה המאוחדת שנפרדה מאירופה. בצרפת, כשההשכלה ההומניסטית הייתה עדיין בתוקף, היו האנשים נבוכים לנוכח כישלון ההיגיון ומודים שאיבדו את יכולת ההבנה, נדמה שאיבדו את מה שלמדו, Perdre son Latin, בלעז.

ואולם, הוגה דעות מארגנטינה הרחוקה, כבר כתב לפני יותר מיובל: "התרבות לוקה מיסודה. מדוע היא לקויה בבסיסה? מן הסיבות הבאות: (א) היא לא הייתה ואיננה מסוגלת ללמד את האדם להכיר את עצמו. (ב) היא לא לימדה אותו להכיר את העולם המנטלי הסובב אותו, השזור בו והמשפיע בעוצמה על חייו […] העובדה שלא לימדו את האדם להכיר את עולמו הפנימי, עם מלוא המשאבים והאנרגיות, עבור מי שיודע כיצד למצות עושר כה חשוב, היא הסיבה שגרמה לו להתפתות, ללא התנגדות, לפיתוי להיטמע בהמון האנונימי שפירושו אובדן ממשי של האינדיווידואליות שלו". (גונסלס-פקצ'ה, 1963)

הרי שכלול הקיום האנושי לא בהכרח הביא אתו את שיפור האדם עצמו, שפירושו גילוי עצמי ובנייה אחראית של ישותו הייחודית.

במשך דורות חונכנו והוכשרנו כדי להתאים עצמנו לזהות המצופה, זהות כקונפקציה מוכנה לשימוש, להיות תואם ציפיות החברה ומנגנוניה, להיות קונפורמי, זאת אומרת צפוי. מערך ההתניות, האמונות, הדעות המוקנות וכל תהליכי הקולוניזציה המנטלית מקהות את תכונת היסוד של האדם, היותו ישות חופשית. ההתמסרות לקונפורמיות – תפריט ההתנהגויות הקנוניות הידועות מראש – אמורה להפוך את החופש לדבר מה בפוטנציה בלבד. גדרות מחשבתיים מגדירים את זהותם של בני האדם על שייכותם החברתית-לאומית-דתית-מעמדית, זאת אומרת, על מכלול הדעות והאמונות השולטות בהם (רוב בני האדם אינם "בעלי השקפת עולם", אלא להיפך, השקפת העולם היא היא השולטת בהם).

הובלת האדם להיות קונפורמי, כלומר מותאם לתבנית תפקודית צפויה, אפשרה במשך עשורים לסוקרים למיניהם לנבא את התנהגותם של מיליוני אנשים, באמצעות בדיקה בקרב מאות בודדות של אנשים המייצגים את התבניות המנטליות השונות. הקונפורמיות הקלאסית העניקה לפרט זהות, שייכות וביטחון חברתיים בתמורה להתנהגות מחייבת. חבר הקהילה נדרש, וכך מקובל עדיין בחוגים מסוימים, להיות או לפחות להיראות "כמו שצריך", או כפי שהצרפתים אומרים: “Comme il faut”.

אולם לאחרונה, סוקרים מתקשים ואף נכשלים בנבואתם, משום שקווי המתאר של תבניות חברתיות נוטים להיחלש ואף להיפרם בתוך מציאות משתנה המוצפת במבול פוסטים וציוצים, מציאות שהפכה למעין היפר-מרקט אדיר של אפשרויות נעות. אולם לא בהכרח האדם כפרט ערוך לאקט הבחירה הטומן בחובו בדיקה מעמיקה, שיקול דעת ואחריות אישית.

הסוציאליזציה והחינוך עדיין מצליחים לשמר ולחזק היטב את הנטייה לקונפורמיות. לרוב נרתעים בני אדם מן האחריות הכבדה שבהכרעה אישית. הם פונים אל הנתיב הנוח של הקונפורמיות שהפכה למודולרית, תחליף זמין לקונפורמיות מובנת ומחייבת. אדם מצטרף לטרנד הסוחף רבים, והוא יכול להרגיש שותפות מגוננת, בלי לפרוע את מחיר החברות כמקובל בשייכות הקלאסית, בתוך קהילה נושמת ולוחצת. התווספות לעוד 1000 או 100.000 ציוצים מעניקה אדרנלין של עשייה עם תחושת אחריות מעומעמת, המתמוססת ככל שמספר המשתתפים הווירטואלי ו/או המדומיין גדל ומתעצם. המושג "כולם" הוא כאן תחליף יעיל ולא מכביד ל"כך זה אצלנו", ההופך ל"זה מה שהולך", מעין צידוק ומגן קולקטיביים בצִלם של לאום, דת, תרבות נפרדת, מנטליות, קהילה או סתם קבוצת אוהדים.

הכמיהה לזהות קולקטיבית שאבדה, הנטייה לרגרסיה, מבקשות לחזור אל עולם הנתפס כמיטיב יותר עבורנו, לפרטיקולריות צרה, אינטימית ובעיקר מנוגדת לאחר, לזרים, לאליטות, לעולם הגדול המאיים, שכל כך נעים לשנוא. צרפו לכך את תחושת הקיפוח וריחות הנקמה שלה, אותה אמוציה עמוקה של תרעומת, תסכול, וחוסר אונים של אלו המשמרים את זעזוע ההתנגשות בין מערך המנהגים, האמונות והדימויים של התרבות שבה היו משוקעים עם אלו של התרבות השלטת, שאליה הדרך נראית להם חסומה.

תסכול וזעם מולידים איבה, תחושות נוחות לתפעול ולמניפולציה, כמו הפחד וחוסר הביטחון הקיומי המטופטף בהתמדה. מי כמונו מבינים זאת, הרי זכינו למניפולטור לאומי, הזורע הפחדה ושנאה וקוצר הצלחה קדנציה אחר קדנציה, על אף כישלונותיו.

סביר להניח שהבחירה בטראמפ לא תשנה בהרבה את גורלם של עשרות המיליונים שהצביעו בעדו; האליטות תמשכנה להיות אליטות והמצליחנים של הכפר הגלובאלי ימשיכו ליהנות ממנעמי העולם. אך המצביעים עבור טראמפ זכו, והם ממצים עד תום את שמחתם לאיד. לצפות באכזבה של האליטות המובסות, לטעום את מתק העלבון של אמנים וסופרים אוניברסליים-ליברלים-שמאלנים, זה מעין "ספא" של עניים.

נדמה שאנו בדרך ללא מוצא, בעידן שבו "האצילות מחייבת" הפכה להיות "ההמוניות מכריעה". הטלפון החכם הפך להיות ההיכל המשוכלל של שיטפון אמירות סתמיות, שטחיות מצולמת והסחת דעת המונית, במקרה הטוב. המושג המגייס של "אנחנו באנו לבנות ולהיבנות" הפך לאגוצנטריות משוכפלת להחליא.

מתי נגלה לאדם שהוא יחיד במינו מעבר לכל השתייכות, שזהותו היא מהותו האנושית המתפתחת הודות למאמציו הוא, שלאורך חייו הוא יכול להיות שותף ליעדים במישור הלאומי, האמוני, החברתי, המקצועי אך שלעולם הוא יהיה שייך רק לעצמיותו. מתי ידע שנקודת המוצא האתני, עדתי, דתי או אחר היא רק נקודת זינוק אל העושר העצום של הקיום, ולא רק נקודת עגינה! מתי נגלה שכל אחד מאתנו הוא הרבה יותר מתאריו והרבה יותר מאין-ספור האנקדוטות שחווה. הרי מקורותינו מזכירים לנו יום יום שכל אחד מאתנו הוא עולם ומלאו ולא עולם והסתגרותו, עולם ועומס דלותו.

האמנית דבורה ספז הגתה רעיון כביר: היא למדה עשרות תרבויות המולידות זהויות מוגדרות ואף הצטלמה כנציגה שלהן. ספז חודרת אל תוך הזהות של הדמות ומצליחה לחוות את עצמה בתוכה. בצילום הדיוקן העצמי בזהויות השונות לא מדובר בלבישת המלבושים כמסכה, אלא בלבישת זהות המולידה הבעה, המביעה הוויה ושונות בין הזהויות, אך בהתבוננות ארוכה בסדרה של הדיוקנאות של אותה אישה צעירה, מבעד כל העטיפות הפרטיקולריות, עולה פרץ של אוניברסליות, נימה של אנושיות החבויה בתוך כל זהות נבדלת, גחלת של חיוניות המפעמת כמעיין תת-קרקעי החוצה ומפעם בכולן, ביטוי גרפי לאמרה המפורסמת: "אנוש הנני, וכל דבר אנושי אינו זר לי".

נכון, צמיחתו של היסוד האנושי זקוקה תחילה לחממה הפרטיקולרית, כפי שילד רך זקוק לאמונה באימא ואבא כול יכולים. אף על פי כן, גדילה בחממת הזהות הנפרדת נועדה להכשיר את האדם לקראת חיים בעולם פתוח ומאתגר, שם תצמח זהותו הייחודית. כי להיות כמו כולם בתחילת הדרך הוא רק האמצעי, לא המטרה. שייכות כבית חם ובעיקר כנמל בית היא יסוד חיוני, אך על הנמל להיות פתוח אל עבר האופקים שבהם האדם יכול לגלות את עצמיותו בזכות גילוי העולם, בזכות המפגש עם נופים פיזיים ואנושיים, עם דמויות בהווה ומן העבר, אשר העידו ומעידים על הממד האוניברסלי של ההוויה האנושית. בכל פעם שהאדם מתוודע למדען חלוץ, לאמן מסעיר, למשורר נוגע, לסופר חודר, הוא חש התרוממות ונושם אוויר מזוקק המחיה את רוחו.

זו הבשורה הגדולה שהאדם מצפה לה מבלי דעת. זו הבשורה המהותית שאותה מבקשים להסתיר כל המספסרים בפחד, בשנאה ובבורות ומכסים את חיינו בסיסמאות פשטניות ובהסחות דעת מבלבלות.

בטבע יש רק שני תהליכים: צמיחה או קמילה. רק האדם יודע להפוך צמיחה טכנולוגית וכלכלית לקמילה אנושית. אבל הוא גם יודע לעשות ההיפך.

על המחבר / המחברת

Avatar

אלי כהן-ג'וור

ד"ר לפילוסופיה. קיבל התואר מאוניברסיטת סורבון. מרצה בכיר במכללה האקדמית בית ברל. חיבר עשרות מאמרים ושלשה ספרים.

10 תגובות

  1. ט
    ט ינואר 02 2017, 09:37
    לא יעזור לכם כלום זה מה שהעם בארה"ב רוצה

    גם בישראל יש כאלה שלא מקובל עליהם שראש הממשלה לא חושב כמוהם. מזל שהם מיעוט קטן.

    השב לתגובה
  2. ראול
    ראול ינואר 02 2017, 15:28
    אהבתי מאד

    מאמר מאד רציני. מסביר בדרך אינטליגנטי. לא סתם סיסמאות פוליטיות שצועקות משפטים קצרים. הלוואי שהיו לנו בכל העיתונים מאמרים כאלה ולא מאמרים בנוסח שכבש את הכותרות ברוב העולם.

    השב לתגובה
  3. בני בן ישראל
    בני בן ישראל ינואר 03 2017, 09:45
    מעורר מחשבות

    מאמר מרשים ביותר. מנוסח למופת ומעורר מחשבות . תודה

    השב לתגובה
  4. שמשון נ.
    שמשון נ. ינואר 03 2017, 10:44
    קראתי ואהבתי

    למרות שהמציאות די מדכאת אני מאמין ושמציאות תשתנה ושהעננים יעברו והשמש תחזור אלינו

    השב לתגובה
  5. דגן
    דגן ינואר 03 2017, 19:34
    אסור לסמוך על סקרים

    אסור יותר לסמוך על סקרים. אנשים נוטים לפעמים לספר נתון לא אמיתי.

    השב לתגובה
  6. ויק
    ויק ינואר 04 2017, 12:35
    אהבתי

    מעורר השראה ותיקווה לאנושות טובה יותר ,להתפתחות והתיחסות לפרט ,לקבלת האחר, ליצירה אישית וקולקטיבית בראייה רחבה וארוכת תווך,,,למען הבריאה שכולנו חולקים,,,,

    השב לתגובה
  7. דניאל עיני
    דניאל עיני ינואר 06 2017, 07:56
    למה לנחש ולהעריך כל כך הרבה

    עוד החודש הוא נכנס לתפקיד ונראה מה יקרה. לי אין שמץ של מושג לאיזה כיוון הוא ילך אתנו, אני לא בטוח שהוא יודע בעצמו. הוא רוצה לתמוך בנו, לפחות כדי להיות הפוך מאובמה. אבל הסגנון שלו עלול להתנגש בשלנו. אנחנו בטוחים שאנחנו חשובים וגיבורים. אבל הוא חושב קודם כל מה טוב לארצות הברית ולא לעולם. לכן אי אפשר לדעת אם לא יכפה עלינו בניגוד לרצוננו כל מיני דברים. בקיצור, בואו נחכה כמה ימים.

    השב לתגובה
  8. שמעון גור
    שמעון גור ינואר 13 2017, 07:52
    מסתבר שחלק מהבכירים חושבים שונה מטראמפ

    יותר מתונים ויותר עקביים. כנראה שיאזנו את הקפצנות השיטחית שלו. אז אולי אתה צודק שיש תקווה.

    השב לתגובה
  9. דורונה בן דור
    דורונה בן דור ינואר 14 2017, 11:32
    עוד מהתבונה הזאת..

    גם הניתוח וגם המסקנה כל כך נכונים. אלא שהמציאות לא מתחשבת בכל הנתונים הללו ומייצרת דינמיקה רוויית אינטרסים שמשאירה את האדם שוב לבד, מיואש וחסר אונים.
    תודה שאתה מזכיר לנו שגם אם רומסים אותנו, אנחנו עדיין שווים.

    השב לתגובה
  10. עמיקם בר גרמא
    עמיקם בר גרמא מרץ 14 2017, 16:34
    פילוסופיה , מהלכה למעשה

    את המאמר שלך ניתן להתחיל גם במשפט הסיום
    "אבל הוא גם יודע לעשות ההפך"
    מושגים כמו חמלה , הומאניזם וגישה חברתית סוציאלית – כן ,ראיתי אותך עוסק בהם , ומבצע אותם הלכה למעשה – אתה ואשתך האמנית אדית כהן גוור – ועל זאת תישא ברכה,תמיד .

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בהגיגים

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!