JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

החושך שבקצה מנהרת האור

קיצונים מסוכנים – ממרד בר כוכבא לסיפוח השטחים

החושך שבקצה מנהרת האור יוסי עמיר
ינואר 17
19:46 2017

באחד הראיונות המעטים שהעניק רפאל איתן (רפול) בהיותו רמטכ"ל, נשאל אם נותר לו זמן לקריאת ספר. לתשובתו החיובית הוסיף רפול כי זה עתה סיים לקרוא את הספר "הפסיכולוגיה של השלומיאליות בצבא" וכי הוא ממליץ לכל המאזינים לקרוא אותו. אילולא הייתי מודע לזהותו של הממליץ הייתי ודאי פוסח על ספר זה, ששמו עלול להעיד על גישה "פציפיסטית מלגלגת" הנוגדת את הכרתי בצורך בצבא חזק ולעתים אף בכורח להילחם, אך בשל זהות הממליץ והסקרנות שהשם מעורר קראתי אותו.

כבר בתחילת הספר מעיד על עצמו המחבר נורמן פ' דיקסון כי לדעתו מלחמות בתרבות האנושית הן לעתים רע הכרחי והכרח בל יגונה, אך מטרת הספר היא לנתח "מדוע חלק מן המלחמות הופכות לאסונות מחרידים… מדוע נתבעו קרבנות כה עצומים במערכות אלה יותר מאשר במערכות אחרות? מה מביא לניצחון במלחמה, ומה גורם לשואה…"

הספר סוקר מלחמות כאלו במאה ה-19 ובמאה ה-20 ומציין גורמים משותפים בהתנהלותם של המצביאים שמלחמתם הפכה לאסון מחריד. המאפיין העיקרי הוא התעלמות מעובדות ידועות, מידיעות, מהתראות ומשאר כתובות שעל הקיר. גם לנו בעידן האחרון הייתה מלחמה כזו, אך למרות אבדות כבדות, כאב גדול ונפגעים רבים היא הסתיימה בניצחון מוחץ – זוהי מלחמת יום כיפור. אולם המלחמות שהספר סוקר הסתיימו בתבוסות ובאסונות גדולים עשרות מונים.

האם גם בהיסטוריה שלנו, העם היהודי, הייתה מלחמה כזו ותבוסה כזו?

לא נעים להודות, אך ההיסטוריה של עם ישראל היא רצף של עליות לישראל – ארבע פעמים – וירידות או גירוש מישראל – שלוש פעמים. במהלך 5,000 שנות היהדות גלינו פעמים רבות לארצות רבות ושהינו במצרים כ-400 שנה, בבבל כ-80 שנה ובכל ארצות תבל – כ-1,800 שנה. בחשבונאות יבשה היינו בישראל כ-2,700 שנה ובגלות כ-2,300 שנה.

יציאתנו האחרונה לגלות הייתה כתוצאה ממלחמה הדומה למלחמות המתוארות בספר, מלחמה שנפתחה בתכנון וביוזמה שלנו והסתיימה בתבוסתנו המחרידה, בהחרבת כמעט כל תרבותנו, בהרג מאות אלפי יהודים ובגלותנו: זהו מרד בר כוכבא.

בית המקדש הראשון חרב בשנת 70 לספירה ואף ירושלים חרבה עמו בידי טיטוס בסיומו של המרד הראשון ברומאים. למרות חורבן זה, תקופת שישים השנים שלאחר מכן נחשבת תקופת צמיחה ופריחה בתרבות ובדת היהודית בזכות רבנים גדולים, בין היתר בזכות אחד מגדולי הרוח בתולדות ישראל – רבי עקיבא, וזאת עד פרוץ מרד בר כוכבא.

מרד בר כוכבא החל כאמור בהתארגנות היהודים, בתכנונם וביוזמתם ובתמיכת חלק מההנהגה הרוחנית ובראשם רבי עקיבא בשנת 132 לספירה. בשלב הראשון של המרד היו בארץ שני לגיונות רומאיים והם נחלו תבוסה מידי בר כוכבא וצבאו, אך תוך שלוש שנים תוגבר הצבא הרומי והגיע ל-12 לגיונות בפיקוד מיטב מצביאיו, ובסיום המרד הובסנו, נחרבו יישובינו וגלינו.

באותה תקופה השתרעה האימפריה הרומית על פני הים הכספי והמפרץ הפרסי במזרח, מצרים וצפון אפריקה בדרום, מדינות דרום אירופה בצפון – ומהן ברצף שלם מסביב לכל הים התיכון עד ספרד, צרפת ואנגליה במערב. לאימפריה הרומית הייתה עוצמה טכנולוגית ידועה, עושר כלכלי וצבא שכלל 28 לגיונות. האם האימפריה הרומית הייתה יכולה להרשות לעצמה תבוסה במרד בר כוכבא? האם היה למרד סיכוי הצלחה סביר כל שהוא? ואם לא, מה היה צפוי להיות מחיר הכישלון?

ההיסטוריון הרומי דיו קסיוס מספר שהמרד היהודי היה הגדול במרידות באימפריה וכי אכן נגרמו לרומאים אבדות כבדות, אך הוא מפרט גם את תבוסת המרד והיהודים: "50 ממצודותיהם העיקריות ו-985 מכפריהם החשובים ביותר נחרבו. 580,000 איש נהרגו בהתקפות ובקרבות, ואילו את מספר המתים מרעב, ממגפה ומאש – אין להם מספר…" (אם דיווח זה מדויק הרי שנהרגו במרד זה פי 250 יהודים מאשר במלחמת יום כיפור). כ-100,000 יהודים נלקחו לעבדות, התרבות היהודית כמעט שנכחדה והחלה הגלות – שנמשכה כ-1,800 שנים, עד 1948.

אנו בישראל דורשים מהפלסטינים שיכירו בכך שהן הנכבה ב-1948 והן השתלטות ישראל על הגדה המערבית ב-1967 נגרמו כתוצאה מהחלטותיהם השגויות של מנהיגי הערבים, וזאת הן בפלישת ששת צבאותיהם לישראל במלחמת העצמאות בניגוד להחלטות האו"ם ב-1947 והן בהטלת המצור הימי, בהכרזתם ובהיערכות צבאותיהם להשמדת ישראל ב-1967. עם זאת, אין אנו מעזים להודות בפני עצמנו שחורבן התרבות היהודית, מותם של מאות אלפי יהודים וכן יציאתנו לגלות לכל התפוצות קרו כתוצאה מהחלטה שגויה של מנהיגינו בפתיחת מרד בר כוכבא.

בילדותי ובנעוריי אהבתי מאוד את מדורות ל"ג בעומר ואת סעודות המדורה שלזכר מורשת בר כוכבא. כיום בבגרותי אני תמה על כך שאנו אבלים על חורבן בית המקדש אך חוגגים את זיכרון המרד אשר הביא לחורבננו ולגלותנו… האם אבנים חשובות מעם?

עוד דורות רבים יילמדו תרומת הענק של רבי עקיבא לתרבות היהודית ואמרותיו: "ואהבת לרעך כמוך – זה כלל גדול בתורה", "הכול צפוי והרשות נתונה ובטוב העולם נידון" ועוד ועוד. אך כמנהיג בכיר שתמך בפתיחת המרד הוא שותף לטעות גורלית בתולדות עם ישראל. האמירה "הכול צפוי והרשות נתונה…" טומנת בחובה סתירה מובנית, שכן אם הכול צפוי כיצד הרשות נתונה, ואם הרשות נתונה כיצד הכול צפוי… רבות הפרשנויות לאמירה זו, אך הפירוש שלי הוא שגם אם הכול צפוי, האדם אחראי להחלטותיו ולמעשיו. על אחת כמה וכמה מנהיג: כבעל השפעה על עם שלם אחריותו כפולה ומכופלת – שומה עליו לשקול את עמדתו, המלצותיו והחלטותיו כמה צעדים קדימה, וודאי שלא פחות מאשר במשחק השחמט…

יש אשר יאמרו: למה הנך מפרסם מאמר זה היום? חכה לל"ג בעומר! להם אומר: ההיסטוריה לעולם אינה חוזרת, אבל תמיד אפשר ללמוד ממנה. ביחסינו עם הערבים והפלסטינים אנו עומדים בצומת דרכים, והחלטת מועצת הביטחון של האו"ם האירה צומת זו שוב באור הזרקורים.

ביכולתי להבין את אלו הטוענים שכיום כבר לא ניתן להיפרד מן הפלסטינים ועלינו ללמוד לחיות יחד, אף כי אני סבור שזהו חלום אנושי חיובי אך בלתי ריאלי במציאות המזרח התיכון.

ביכולתי להבין את אלו הטוענים שצריך לסגת בהחלטה חד-צדדית לגבולות '67 ולהשאיר את הפלסטינים עם בעיותיהם, אך מניסיון לבנון ועזה סביר להניח שהערבים יפרשו זאת כחולשה המעודדת אותם להמשיך ולהילחם.

ביכולתי להבין את אלו התומכים ב"שתי מדינות לשני עמים", אך כל עוד הצד השני לא יכיר במדינת ישראל כמדינת הלאום היהודי, יוותר על זכות השיבה ויחדל מן ההסתה – הם לא יתמכו בנסיגה כל שהיא או לחלופין יסכימו לאוטונומיה בריכוזי האוכלוסייה הפלסטינית, שכן יש להשאיר את יתר השטח כקלף למשא ומתן שימומש כשיקום המנהיג החזק והאמיץ שיהיה נכון לוויתורים משמעותיים אלו. אני אף תומך בכך שעד לאותה עת נחזק אך ורק את הגושים שאנו מיישבים.

אין אני יכול להבין כלל וכלל את המעשים וההכרזות הדוחפים לסיפוח יהודה ושומרון לשטח ישראל. הרי ברור כי סיפוח בהכרזה או סיפוח זוחל יוצרים מצב שבו חלק ניכר מן הפלסטינים לעולם לא ישלימו עם קיומנו כאן.

מצב זה ישאיר שתי אפשרויות בלבד; האחת חלופת האסון: שליטתנו בעם אחר ללא זכות בחירה לא תסתיים בהשלמה אלא במלחמת גוג ומגוג. בעימות כזה מספיק מעשה טרור יהודי מטורף כנגד מקום קדוש לאסלאם ותהיה לנו מלחמה נגד כל העולם המוסלמי, ומלחמה כזו תביא חורבן על כולם – ראו מקרה סוריה.

האפשרות האחרת היא חלופת החידלון הלאומי: המתנה לכך שהעולם יכפה עלינו מתן זכות בחירה לפלסטינים, והתוצאה תהיה מדינה שאינה מדינת הלאום היהודי. בין הפלסטינים כוחות השואפים למדינה לצד מדינת ישראל וכוחות נגד השואפים למדינה במקום מדינת ישראל. ביום שבו יתייאשו הראשונים מהסיכוי להקמת מדינה סבירה לצד מדינת ישראל יגברו האחרים ויחל התהליך הבלתי הפיך.

הרי ברור כשמש שהגדרת המטרה "סיפוח" טומנת בחובה בדרך זו או אחרת את "האסון הלאומי" או את "החידלון הלאומי". כצפוי, אלו התומכים בסיפוח רואים בהחלטת האו"ם האחרונה החלטה אנטישמית. הרי העולם כפה באמצעים כלכליים את סוף המשטר הלבן בדרום אפריקה. מי יטען שהעולם כולו היה אנטי-לבן או לחילופין אנטי-נוצרי? ואם כל העולם אכן אנטישמי, האם העולם ייתן לנו הנחה ולא יכפה זאת עלינו?

נפתלי בנט טוען כי הארץ הובטחה לנו לפני 5,000 שנה. אילו כל עמי העולם התעקשו לשבת בכל מקום שהובטח להם על ידי אבותיהם ואלוהיהם, ספק אם ניתן היה להקים סוכת שלום אחת בעולמנו הגדול. אולם בצל סוכות שלום רבות מתפתחים היום עמים ותרבויות רבים בעולם המפותח. אם תרצו, ניתן להקים את בית המקדש כסוכת שלום במקום שאיננו הר געש של מחלוקות – כשלמה המלך החכם באדם. הרי מקום המקדש שהקים לא היה קדוש טרם הוקם.

היעד הזה – סיפוח זוחל או סיפוח מוכרז של יהודה ושומרון – הוא החושך שבקצה מנהרת האור. בני עקיבא, עורו וחשבו מחדש: "הכול צפוי והרשות נתונה ובטוב העולם נידון". הכתובת על הקיר!

 

על המחבר / המחברת

Avatar

יוסי עמיר

אדריכל-מתכנן. מרצה בכיר בטכניון. בעל משרד נ.ת.ע אדריכלות.

8 תגובות

  1. צליל
    צליל ינואר 18 2017, 21:00
    כמה שאתה צודק

    אבל כך העם רוצה.לא נראה שניתן להלום אותם.צריך להיות איאלי.

    השב לתגובה
  2. ש.
    ש. ינואר 19 2017, 14:09
    אמונה אמונה ואמונה

    תמיד יש רואי שחורות. כאלה שלפי תחזיותיהם כבר מזמן לא היינו צריכים להיות קיימים.

    השב לתגובה
  3. גדעון הרמן
    גדעון הרמן ינואר 20 2017, 07:57
    המנהיגים שלנו טובים במנהרות

    אתמול חנכו עוד אחת
    הם מרוצים מעצמם
    העם מרוצה מהם ומעצמו
    מה עוב יבקש עם?

    השב לתגובה
  4. יוסי עמיר
    יוסי עמיר ינואר 21 2017, 09:15
    אסור להיכנע למשיחיות המתאבדת

    כשעדר דוהר מול תהום על הרועים לעצרו ואם לא יש להחליף את הרועים – ראה כאן "אפקט יוטמן למצב הלאומי". עלינו להיות חזקים ולהחזיק בשטחים כפיקדון (לחזק רק את הגושים) עד ליום שבו יקומו מנהיגים נבונים ואמיצים משני הצדדים ויעיזו להסכם שלום בחסות המדינות המתועשות ה G-20 ומדינות ערביות ידידותיות. ראה גם "משאל עם דו שלבי למה ואיך" אסור לוותר למשיחיות.

    השב לתגובה
  5. דוד
    דוד ינואר 21 2017, 11:32
    תמיד היו אנשים קיצוניים בשוליים

    העובדה שכיום אין להם חשש להביע את הדעות האלה והעובדה שחלקם כבר יודבים בכנסת ואף למעלה מזה מעידה שהם הולכים לכבוש את עמדת הרוב

    השב לתגובה
  6. י.
    י. ינואר 22 2017, 11:47
    צריך להודות

    בני החושך ניצחו

    השב לתגובה
  7. יוסי עמיר
    יוסי עמיר ינואר 30 2017, 08:54
    אסור לוותר למיעוט נחוש וקולני.

    לש.: אם תקרא את המאמר במלואו תיווכח שאמונה הייתה בשפע לבר כוכבא, לוחמיו ותומכיו – כרבי עקיבא,אך כמעט שהושמדנו כליל, כעם כתרבות וכדת… האם ההבטחה לאבותינו שנייה כחול אשר על שפת הים קוימה?
    לצליל, גדעון, דוד ו-י. : ניכרת בדבריכם תמיכה אך יאוש והרמת ידיים. התומכים בסיפוח מלא ומדינה לשני עמים – גם אם אחד כנוע – הינם במיעוט נחוש וקולני ולנו אסור לוותר!

    השב לתגובה
  8. עמיחי שתיל
    עמיחי שתיל פברואר 11 2017, 19:12
    מרוב עצים לא רואים את היער

    יוסי יקירי!
    הגם שבעקרון אני מסכים עם עיקרי דבריך, הרשה לי להעיר לך על מבנהו של המאמר שלך כלהלן:
    ״…תפסת מרובה לא תפסת…״ היינו, אתה מעלה נושאים רבים, כדי כך שקשה לעקוב אחר הקו/הרעיון המרכזי!!!
    חלקם של טיעוניך מעט בנאלי, ואחרים חשובים נזנחים ו/או נטמעים ומאבדים מעוצמתם.
    סה״כ עדיף קצר וקולע על ארוך ו….. .

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בהגיגים

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!