JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

אהבה על פסגת הר פרנסוס

הנצחי והחולף בסיפורי אהבה והשראה

אהבה על פסגת הר פרנסוס סמי ארגון
ינואר 18
22:20 2017

במרומי הר פרנסוס, הר ההשראה במיתולוגיה היוונית, שוכנות תשע המוזות: האלות הממונות על האמנויות והמדעים, בנותיהם של זאוס אבי האלים ונמוסינה אלת הזיכרון. נדמיין לנו את ארוס, אל האהבה והתשוקה, עולה אל ההר ופוגש באחת מהן. מה ייוולד ממפגש זה?

אולי תלוי במי מן המוזות ירצה נער יפה ורך זה, השוזר לראשו זר של שושנים, לפגוש. אך בכל מקרה תואצל עליו רוח השראה עם עלייתו שמה, והוא יהא מסוגל ליצירה אמנותית כל שהיא. ואכן, כשמתעוררת אהבה בעולמו של אדם, דומה שהוא הופך להיות אמן; ואישה, "אישה מאוהבת הופכת לקוסמת", כלשונו של הסופר ההונגרי מאראי בספרו "האמיתית".

מושאי אהבה נעצמים לרוב ויש דחף חזק לפארם ולהדרם, אם בדיבור, במילה, בתו מוזיקלי, בפסל, ציור או היכל כלשהו. שאול טשרניחובסקי, שהיה ידוע כמי שסגד לטבע ולאהובותיו, כתב בהשראת אחת מהן את השיר המקסים: "את אינך יודעת/מה מאוד יפיָפית". סיפור אהבתה העקרה של לאה גולדברג למשורר אברהם בן-יצחק היה השראה לספרה "פגישה עם משורר" ונושאו העיקרי. הייתה זו אהבה מיוחדה שעליה כתבה ביומנה: "…הייתה זו האהבה האמיתית שנתנה לי כל מה שאהבה ללא מגע ותשוקה יכולה לתת". גם חלק משירי האהבה של רחל המשוררת קיבלו השראתם מהקשר הרומנטי שהתרקם בינה לבין מי שהיה לימים הנשיא השלישי, זלמן שזר. קשר מייסר זה לאהוב נשוי הטעין לא מעט שירי קנאה כמו "אשתו" ו"בתו", שירי געגוע ותשוקה כמו "התשמע קולי" ו"בן לו היה לי", וגם הניב כמה משירי האהבה היפים ביותר שנכתבו בעברית.

מבקרי אמנות הראו כי לאחד מגדולי הציירים הצרפתיים בתקופת סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 – אדואר וויאר – היו שלוש מוזות לעבודותיו, ושתיים מהן הפכו לאהובותיו. יצירת המופת הארכיטקטונית הטאג' מהאל, שהקים המלך ההודי מהעיר אגרה לזכר אשתו היפהפייה שמתה בדמי ימיה, מסמלת את אהבתו, אהבתם. אותה אהבה הייתה השראה בלתי-ישירה ל"מתת אוהב", הפואמה המיתית של המשורר ההודי רבינדרת טאגור, ואת המבנה שסימל אותה כינה "דמעה על פני הנצח".

ואמנם הנצח הוא ענייננו כאן, שהרי אחת ממטרותיו של ארוס, אליבא דסוקרטס, היא לנצח את הזמן, את המוות. ומי תנצח את המוות אם לא ההשראה, שהופכת את האהבה ליצירה וכך מנציחה אותה לדורי דורות.

דוגמה לכך נוכל למצוא בחייו וביצירתו של הסופר ארנסט המינגווי, שעליו אמר חברו סקוט פיצג'רלד שכל אימת שהחל לכתוב רומן חדש היה נזקק לאישה אחרת. ואכן, אם נסקור את הרומנים שניהל ואת הרומנים שכתב, נגלה כי יש סמיכות מעניינת ביניהם. כמעט כל רומן נכתב בהשראת אישה, וכל אישה חוללה בת-דמות ברומן או תרמה לה ממאפייניה. אחד מסיפוריו הראשונים – "סיפור קצר מאוד", יצירה קצרה ומרירה בת שש פסקאות – הוא פרי אהבתו הראשונה והמאכזבת לאגנס פון קורווסקי, אחות אמריקנית שטיפלה בו בפציעתו בחזית האיטלקית ב-1918. היא מתגלמת בסיפור בשם Luz, ואחר כך תופיע דמותה כקתרין, אחות בריטית ואשת הגיבור ב"הקץ לנשק".

את אשתו הראשונה האדלי ריצ'רדסון הכיר בגיל 20, בעודו מפרסם סיפורים ושירי אהבה ראשונים, ואהבת הבוסר שלהם מסופרת לרוחב ספרו האוטוביוגרפי "חגיגה נודדת", שפורסם לאחר מותו. אשלי ברט מ"וזרח השמש", ליידי אנגלייה, אישה משוחררת, מושא אהבתו של המספר האימפוטנטי, היא בת דמותן של ריצ'רדסון ושל אשתו השנייה של המינגווי פאולין פייפר. פייפר העניקה מחוויותיה גם לקתרין מ"הקץ לנשק" – אמנם קתרין הייתה בת דמותה של אגנס פון קורווסקי, כאמור, אך את תיאור צירי הלידה שלה ביסס המינגווי על אלו של פייפר.

ב-1932, במהלך מסעותיו בקניה, התאהב המינגווי ביפהפייה אמריקנית ובהשראתה יצר את "שלגי קילימנג'רו", "הגבעות הירוקות של אפריקה" ועוד. בעת שסיקר את מלחמת האזרחים בספרד הכיר את אשתו הבאה – מרתה גלהורן, סופרת ועיתונאית מוכשרת. לגלהורן הקדיש את הרומן "למי צלצלו הפעמונים", שבו מתאהב ג'ורדן האמריקני במריה היפה. בנסיעה לונציה, בהיותו בן 50, התאהב המינגווי באדריאנה בת ה-19, והיא הייתה השראה לכתיבת הרומן "מעבר לנהר ואל בין העצים" – סיפור אהבה בין קולונל אמריקני מבוגר ליפהפייה איטלקית צעירה, שבו הקבלה ברורה ליחסיו הכמו-אבהיים של הסופר עם אדריאנה.

אך יש גם שאהבה אחת, לאדם אחד, יכולה להשרות ולאכלס סדרה של רומנים. סקוט פיצג'רלד מיודענו הסתפק באישה אחת, ההיפוך מידידו. רומנו הראשון "בואכה גן עדן" נכתב בגיל ה-20 שלו כאמצעי חיזור אחר זלדה סייר היפהפייה. היא הפכה אשת-חייו לאחר פרסום הספר, ואיתה ניהל חיי חברה סוערים והדוקים, מפריז ועד רומא ואמריקה, תוך כדי כתיבה כל העת, עד שהעיר פעם: "לפעמים איני יודע אם זלדה ואני אמתיים, או שמה דמויות באחד הרומנים שלי". ואכן, בהקדשה לרומן הידוע שלו "גטסבי הגדול" הוא כותב: "Once again to Zelda", ודומה כי לא פסקה לככב בספריו, גם כשחלתה במחלת נפש, כי הנה ספרו "ענוג הוא הלילה" מספר על דיק ואשתו הסכיזופרנית, בוודאי כביטוי לכאבו האישי, הבין-זוגי.

יש גם אהבות שמפרות ומזינות זו את זו, כמו פרשת אהבתם הרומנטית של המשורר רוברט בראונינג ואשתו המשוררת אליזבת בארט, אהבה שהניבה את "הסונטות מן הפורטוגלית" של בארט: 44 סונטות שהיו מיועדות לבעלה, שכינה אותה "הפורטוגלית הקטנה שלי". בתחילה, בסונטה 13, היא שואלת: "כלום רצונך כי במילים אצק/ אהבתי לך או כי לפיד/ בין משבי רוח לך אושיט…?", וממש בסונטה האחרונה היא מציעה-משיבה: "בשם אהבתנו-זאת קח עתה/ כשי תגמול את גדולי שירי" (תרגם: יצחק עקביהו, הוצאת עקד תשל"ה). ייתכן כי סונטות-אהבה אלה הביאו להחלמתה, ובכל מקרה נראה כי ההשראה הייתה הדדית, שכן עשור שנים לאחר היכרותם פרסם בראונינג את ספרו "אנשים ונשים", שנכתב בהשראתה והוקדש לה. והאין שירו "אישה יפה" פרי יופיה?

ויש שמושא האהבה דווקא מרגישה מנוצלת, כמו תיקי אברמסון, אחת מאהובותיו של גדעון תלפז, שמחתה: "אני נתתי את החוויות והוא לקח לעצמו את תהילת הכתיבה". ואכן, סיפור ילדותה הונצח בסיפורו הידוע ביותר "מי ורדים מפורט סעיד", שעובד לסרט.

נסכם באחת מהברקותיו של עמוס עוז: "שיר הוא סטוץ, סיפור קצר זו התאהבות ורומן זה חיי נישואים". מעבר לאמרה קלילה זו, מאמר זה ניסה להציע קשר אפשרי, מורכב, בין התאהבות ואהבה ליצירה ספרותית. כוחה וטיבה של יצירה טמונים ביחסי אנוש, ונראה כי גם רוח ההשראה מרחפת שם. אך לעתים קודמת האהבה הן להשראה והן ליצירה, או כדברי אבות ישורון: "יוצר קודם יצירה חייב להתאהב בחומר".

יש שזוכים בו, בכישרון היצירה, כמתת-אל או אולי מן ההפקר, אך נראה שכדי להגיע אל היצירה עצמה יש צורך לטפס על ההר שהזכרנו. אין ספק כי ההתאהבות בעוצמתה הדינמית מעניקה רוח של השראה גבית ליצירה, גם אם זמנה קצר; בדומה לכך האהבה המיושבת יותר מהווה קרקע פורייה ומפרה, אך גם זו, אף שזמנה בלתי מוגבל, אינה נצחית. לעומת זאת, ניכר כי היצירות והטובות שביניהן – שנכתבו בהשראה זו או אחרת – יש בהן ממד נצחי. "כה אמר זרתוסטרא", שכתב ניטשה המאוהב בעקבות סירובה של לו אנדריאס-סלומה האינטלקטואלית להינשא לו, היא לבטח בין הידועות שבהן.

אפשר שניטשה היה מתנחם בדברי הקולגה שפינוזה, שציין: שום אהבה חוץ מאהבה אינטלקטואלית אינה נצחית. בכל מקרה, אין ספק שרוב ההדיוטות יעדיפו להתכרבל בחיק האהבה החמים לנוחם לבם, והיוצרים ימשיכו למשוך מהאהבה את לחן ההשראה.

* מוקדש לכל מי שמהווה השראה לזולתו, וכן לזכרה של מרתה גלהורן, שהייתה לי זכות להכירה באחד מביקוריה בארץ.

 

על המחבר / המחברת

Avatar

סמי ארגון

בהיותו בקורס חובלים נפגע בתאונה. סיים תואר ראשון בפילוסופיה ושני בפסיכולוגיה קלינית. פרסם ספר שירה ושני רומנים.

6 תגובות

  1. ה
    ה"ש ינואר 19 2017, 15:50
    כל פעם מפתיע מחדש

    בפלטפורמה. אבל האהבה היא תמיד הנושא המוביל אצלך. וטוב שכך.

    השב לתגובה
  2. סמי ארגון
    סמי ארגון ינואר 21 2017, 20:43
    הרוטור והסטטור

    למגיב האלמוני הנכבד,
    בתודה על האמפתיה בגישתך והמיקןד המלבב בדבריך. אכן האהבה היא המנוע והמניע, הן להשראה שבכתבה והן לחיים בכללותם. אפשר לדמות את האהבה לרוטור ודבר אחר שתציב לצדה הוא – הסטטור.

    השב לתגובה
  3. בלהה ארגון
    בלהה ארגון ינואר 22 2017, 18:04
    אהבתי!

    אהבתי!!
    יצירה בעלת ערך היא נצחית. כך הכל חולף!

    השב לתגובה
  4. ורד
    ורד ינואר 23 2017, 08:07
    יש לך יכולת מיוחדת

    להתמודד עם הנושא המסובך של האהבה

    השב לתגובה
  5. סמי ארגון
    סמי ארגון ינואר 23 2017, 18:54
    על תחושת השייכות בעולם הוירטואלי

    תודות-תודות לכל המגיבים והמגיבות. אתם מרעיפים בדבריכם הטובים והחמים, רוח נעימה של עידוד ודרבון, שאילולא הם – אפשר להרגיש בדידות גדולה במרחב הוירטואלי הלזה.

    השב לתגובה
  6. דוד ג.
    דוד ג. ינואר 24 2017, 19:55
    אהבה - במיטבה !!

    מאמר נפלא !!
    ריכוז מעניין ומפליא של אהבות מפורסמות, ושל פירות האהבות הללו בספרות ובשירה !!
    ריכזת תחת יריעה אחת מבחר נפלא ומעניין ביותר !!
    שאפו גדול !!

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בהגיגים

יתר המאמרים במדור