המונית שבה נסעתי באחת מערי הבירה בדרום אמריקה השתרכה מאחורי משאית זבל שאספה באטיות את האשפה ברחוב ראשי ויצרה פקק תנועה. איש לא התרגש שם מצלב הקרס שצויר על ירכתיה חוץ ממני.
במדינה אחרת בדרום אמריקה, שבה נסעתי באוטובוס, הבחנתי בצלב קרס המצויר על זרועו של הכרטיסן שגבה את התשלום מן הנוסעים. בחדשות שמעתי שם את הידיעה שנשיא אותה מדינה מצייץ בטוויטר "הייל היטלר", ושבבית כלא בעיר הבירה שלה הצמידו לזרועות המבקרים סימול של צלב קרס. רק לאחר מחאה ציבורית שהתעוררה בכלי התקשורת, שרת המשפטים של אותה מדינה החליטה לבטל את הנוהל המקומם הזה.
במדינה שלישית שאלתי פעם לתומי מהנדס צעיר, שהכרתי את כל בני משפחתו, אם ידוע לו מי היה היטלר. המהנדס חכך בדעתו וגמגם ואחר השיב לי באי נוחות: "אני חושב שהוא היה נשיא ארצות הברית." אביו של המהנדס תיקן אותו: "הוא היה נשיא גרמניה."
"והוא היה נשיא טוב או היה נשיא רע?" שאלתי את האב.
"בחלקו טוב ובחלקו רע", השיב האב, ואני כבר נמנעתי מלשאול למה בדיוק הוא מתכוון ב"חלקו הטוב", כיוון שממילא במדינה רביעית פגשתי לטיני ששמו הפרטי היה היטלר והוא לא היה נאצי.
בארצות מרכז אמריקה ודרום אמריקה נתקלתי לא פעם בבורוּת מזעזעת בכל הקשור למלחמת העולם השנייה בכלל ולשואה היהודית בפרט. בורות זו נובעת גם מן העובדה שלדרום אמריקה הגיעו לא מעט נאצים שנמלטו ממשפט והפיצו את חיידקי שנאתם. תעמולה זו מצאה לעתים קרקע פורייה, כיוון שמלמדים שם בעיקר היסטוריה של חלק זה של העולם ולפעמים מזניחים את לימודי ההיסטוריה הכללית. אולי משום כך אפשר לפגוש כאן לטינים המאמינים עד היום ואף כותבים ברצינות שהיטלר לא חוסל בבונקר שלו אלא נמלט בצוללת לדרום אמריקה; ואילו אחרים, שאינם נמנים עם האליטות, יודעים מעט מאוד על השואה, והטרגדיה הנוראה הזאת היא אפילו לא שמועה מרוחקת עבורם.
הבורות הזאת, שבאה לידי ביטוי בהצהרות פוליטיות מקוממות ובהפגנות אנטי-ישראליות, באמירות של אנשים פרטיים ובשימוש מודע ולא מודע בסמלים נאציים, גרמה לכך שלא מעט מנהיגים לטיניים עוינים כמו הוגו צ'אבס ודומיו השתמשו ועדיין משתמשים בשואה כטיעון, וכל זאת על מנת לנגח את מדינת ישראל. הם טוענים ש"ישראל עושה שואה לפלסטינים" (בעיקר בעזה), ובעקבותיהם טוענים כך גם מפגינים מן השורה.
למדתי זאת פעם על בשרי, ביריד הספרות הבין-לאומי בגוודלחארה 2013, שבו הייתה ישראל אורחת הכבוד. ישראלים רבים השתתפו ביריד והשיקו שם מספריהם. המפגינים, מקסיקנים פרו-פלסטינים, בחרו משום מה דווקא בהשקת אנתולוגיה שפרסמתי של ספרות ישראלית בשפה הספרדית – "הציפורים לא שרות באושוויץ" – והם פוצצו באלימות את סיום האירוע המוצלח שנכח בו קהל רב. המפגינים השמיעו קריאות בגנות ישראל, וכדרכם בקודש צעקו בגנות השואה שישראל עושה כביכול לפלסטינים.
נזכרתי באירוע הזה בימים האחרונים של חודש ינואר בגלל ציוץ של בנימין נתניהו, ראש הממשלה ושר החוץ, שעסק בחומה שדונאלד טראמפ שואף לבנות בגבול מקסיקו. הציוץ גרם למתיחות זמנית מיותרת ביחסים בין ישראל למקסיקו, ולטענת יהודי מקסיקו גם לעלייה בגילויי האנטישמיות שם. גם אם מקסיקו מצביעה לעתים נגד ישראל באו"ם, היא עדיין אחת מהמדינות המעטות באזור מרכז אמריקה ודרום אמריקה המקיימת מערכת יחסים לכאורה תקינה עם ישראל, וזה לא מעט בימינו. רצוי לשמור על מערכת היחסים הזאת, כדי שמפלס השנאה נגד ישראל, כמו זה שבו נתקלתי בהפגנה ביריד בגוודלחארה, לא יעלה ויציף את המדינה כולה.
מעז יצא מתוק. האפיזודה המצערת ביריד דירבנה אותי לפרסם את "כתוּב בָּאֵפר" (Escrito en la Ceniza), אנתולוגיה שנייה של ספרות עברית בשפה הספרדית העוסקת בשואה, וכל זאת בניסיון לתרום את תרומתי הצנועה לביעור נגע הבערות בנושא השואה באמריקה הלטינית. בעיניי אחת התשובות הטובות ביותר לבערות זו היא המשך הפרסום של ספרים העוסקים בשואה.
לקראת יום השואה הבין-לאומי שחל בחודש שעבר, ב-27 בינואר, פרסמתי את האנתולוגיה, המקיפה שמונים ושישה משתתפים, רבים מהם מטובי היוצרים בארץ ובהם חתני פרס ישראל בספרות. האנתולוגיה הזאת, השישית במיזם האנתולוגיות התמטיות שפרסמתי בשפה הספרדית, מחולקת לארבע חטיבות: קורבנות וניצולים; קרובי הנספים; בני דור שני, שלישי ורביעי של הניצולים; יוצרים אחרים. הספר מלווה בתצלומים היסטוריים רבים.
בעולם המתאפיין בזיכרון היסטורי קצר, רצוי שהמוסדות השונים בארץ יתנו את דעתם לספר הזה, שיכול לתרום להפצת הספרות הישראלית ולשמש לצָרכי הסברה גם לשם הנצחת זיכרון השואה, ואולי באופן אפקטיבי יותר מאשר הצהרות פוליטיות גרידא.
מומלץ לדוברי הספרדית שביננו לקרוא את האנתולוגיה של ירון אביטוב "כתוב באפר" ולהזכיר למי ששכח או שלא יודע, או שלא רוצה לדעת – מה עבר על העם היהודי בתקופת שלטונו של היטלר.
לספריו ולאנתולוגיות של אביטוב יש ערך סיפרותי רב ואף יותר מכך. מדובר בספרים איכותיים ולא בספרות של רייטינג.
אהבתי מאוד את המאמר הזה שנע בין הלאומי לאישי. בהצלחה בספר
רשימה נוקבת ומאירת עיניים, כתב הסופר ירון אביטוב, ושורותיה הראשונות כמו מבשרות על ראשיתו של סיפור שבכתובים –
האנתולוגיה על השואה שערך אביטוב מדומה בעיני ל"באר הנוצרת בתוכה את שברי הימים" האפלים ההם, "ימי האבן והתוגה", במילותיהם של המשוררים הנודעים חוליו פּאסוס ואוקטאביו פאס (בהתאמה).
בזמנים של פוסט-אמת ואווירה אנטי-ישראלית מובהקת ולפעמים אף שימוש בסמלים נאציים בחלק ממדינות אמריקה לטינית – ובל נשכח את התקופות החשוכות של אלימות נוראה שנודעו בתולדותיהן, גם בהשראת הנאצים, נגד פעילי שמאל, ובהם גם יהודים רבים, בשנות ה-70 וה-80 של המאה הקודמת – בזמנים מאתגרים שכאלה, הזיכרון של השואה ודימוייה נשחקים, נשכחים, לעתים מוכחשים ופעמים אחרות ניכרת חוסר ידיעה מובהקת בנושא.
כיום, יותר מתמיד יש לחפש אחר דרכים יצירתיות כדי לקיים שיח והסברה לצורכי הנצחה של זיכרון האירוע הטראומטי ביותר בתולדות העם היהודי. גם בעיני רצוי להסתייע באנתולוגיה החשובה הזאת כדי לבטא נכונה את האימה וקורבנותיה, ולקרב באופן חווייתי, בעיקר את הקורא הלא-יהודי, למה שאירע "שם", בתקווה להשפיע ולעורר בו תחושה של הזדהות עם סבלם של הקורבנות והניצולים.
הכתבה של ירון אביטוב מרתקת ומקוממת, אך תקווה בצדה בזכות היוזמה המבורכת שנקט בפרסום האנתולוגיה.
הבורות, חוסר העניין וסילוף עובדות הסטוריות בסיסיות ילכו ויגדלו עם השנים, בעיקר בעידן הפוסט-אמת, אך ספרים כמו זה שפרסם אביטוב הם כמו הילד ההולנדי הקטן שתוקע אצבעו בתוך החור שבסכר בתקווה גדולה שיצליח לא רק לעצור את הבורות והשנאה אלא גם ללמד ולהזכיר.
תודה וברכות רבות על הדבר הגדול שעשית.
אני מכיר את אביטוב מדרום אמריקה. לא מעט ישראלים שחיים כאן יודעים שהוא עשה כאן הרבה דברים יפים למען הספרות הישראלית, אבל מי שצריך לא יודע להעריך.
הייל היטלר?
מאמר מוצלח שמזמין עוד. מניסיוני, המאמר משקף את המצב בדרום אמריקה. האנטישמיות קיימת אבל לא כמו בצרפת. הכותרת משקפת את התוכן. אם נשיאים דרום אמריקנים מגלים כזו בורות מזעזעת שגורמת להם לצייץ הייל היטלר, אין מנוס מלהזכיר זאת.
מרשים מאוד! הייתי שמח לקרוא את האנתולוגיה. לצערי, אני צריך אותה בעברית!!! וזה לא קיים… איפה משרד התרבות?
נכון מאוד! חשוב שהאנתולוגיה תהיה גם בעברית, הייתי מאוד רוצה לקרוא את כל הסיפורים.
משרד התרבות?? פה?? רק יוזמה פרטית!
אשמח כמובן לפרסם את האנתולוגיה הזו גם בעברית, וכן את קודמתה העוסקת בירושלים ומקיפה אלף שנה של ספרות עברית. באחת 86 משתתפים ובשנייה 80 משתתפים.מי שמעוניין להכיר טוב יותר את המיזם מוזמן לעיין בלינק הבא:
http ://bkiovnhroh1.com/PAGE2490.asp
ירון
אתה עושה עבודת קודש.יש חשיבות גדולה להפצת אירועי השואה בעולם ובמיוחד בגלל המכחישים למיניהם.אנו תקווה שהגורמים המתאימים יפתחו את ליבם וכיסם על מנת לעזור לך להמשיך.
עוד לא הבנתי למה
שאומרים על נוצרים ועל ערבים דברים נוראים ואף אחד לא מתרגש.
זה עדיין לא מונע מלפרסם מאמרים חשובים על השואה ועל היחס אליה בדרום אמריקה כמו זה שפרסמתם. תודה על הפרסום.