JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

קראוס, קסטנר ומשפטה של ההיסטוריה

ספרה של אילה נדיבי על הצלת יהודי הונגריה

קראוס, קסטנר ומשפטה של ההיסטוריה ישראל רודולף קסטנר צילום: Faigl.ladislav wikimedia
מרץ 29
09:30 2017

בשנת 2009 נתקבלה הדיסרטציה של אילה נדיבי באוניברסיטת חיפה. שם העבודה: "המשרד הארצישראלי בבודפשט 1943–1945", והיא חוברה בהנחייתם של הפרופסורים רפאל ואגו ויחיעם ויץ. האחרון פרסם ב-1994 ספר על קסטנר ושמו "האיש שנרצח פעמיים", שיוזכר בהמשך. ספרה של נדיבי שיצא בשנת 2014 מבוסס על הדיסרטציה ונקרא "בין קסטנר לקראוס: המאבק על הצלת יהודי הונגריה". מתוכנו נראה כי השם "המאבק על הקרדיט על הצלת יהדות הונגריה" יאה לו יותר…

אבל יהדות הונגריה לא ניצלה. יהדות הונגריה הוכתה קשות.

הוצאה להורג היא העיטור היחיד שלא קונים בכסף. יחיעם ויץ בשם ספרו נותן לקסטנר את העיטור הזה פעמיים. אך תוכנו של הספר אינו נוטה למגמתיות. כמעט מעשה בלעם במהופך. לעומתו ספרה של אילה נדיבי מגויס לחלוטין ליישוב חשבונו של קראוס במשפט העם וההיסטוריה, והיא מסיימת חשבון זה ביתרת זכות. בכתיבתה ניכרת פזילה לכיוונו של המחנה הדתי-לאומי, שאליו היא משתייכת.

ויץ מכנה את קראוס "עד המלך של תמיר" (שמואל תמיר היה הסנגור במשפט קסטנר), אך בספרו הוא מזכה את קראוס במחמאות רבות, גם אם בשפה רפה. ויץ נוגע בכל מעשיו של קראוס, שאילה נדיבי בספרה כה מרבה לשבחו בם. דמותו של קסטנר יוצאת חבולה.

במהלך מרץ 1944 כבשו הגרמנים את הונגריה, עד אז בת ברית לנאצים אך עצמאית דיה כדי להיות מקום בטוח לשש מאות אלף יהודיה ולעוד עשרות אלפי פליטים יהודים שנסו אליה מאירופה הכבושה, אוכלת יהודיה. הכיבוש הגרמני הצטמצם לכוח חלוץ קטן להכנת היערכות כבדה של הוורמכט מול הצבא הסובייטי, וזה האחרון אכן פרץ מצד רומניה כמה חודשים לאחר מכן. היהודים נתפשו, גם על ידי גורמים לא אנטישמיים בוורמכט, כבעלי פוטנציאל פרטיזני מסוכן (קרדיט מוגזם), מה שהצדיק את גירושם הגורף מכל אזורי הקרבות. זו כנראה הסיבה לכך שהגירושים לאושוויץ החלו באזור הגבול הרומני של הונגריה, קרי אזור קרפטוס וטרנסילבניה.

מצד גורמי הניהול המוכרים של היהודים התפתחו שתי גישות כלפי האסון הקרב. את האחת הנהיגו קסטנר ובני הזוג ברנדט, שהיו מזוהים עם מפלגות השמאל הציוני ונתמכו כספית על ידי ועדות ההצלה לסוגיהן בטורקיה ובשוויץ. הם ניהלו משא ומתן עם אייכמן וויסליצני, סגנו לעניין יהודי הונגריה, ועם אנשי גסטפו נוספים תחת הכותרת "תכנית אירופה". זה התחיל כך: ויסליצני הופיע בבודפשט עם מכתב המלצה של הרב ויסמאנדל מברטיסלבה ובו כתוב "ויסליצני מקבל שוחד, תנו לו שוחד". ואכן מיליוני דולרים הועברו לידי נאצים שונים, בהצלחה מרובה (נדיבי, עמ' 323). תכנית אירופה הייתה עסקה שאפתנית מאוד שבמרכזה שחרור כמיליון יהודים על ידי הימלר. היא התבססה על אמון בגרמנים ולכן יצרה לחץ עצום לעבור את הקווים. בכך הואשם קסטנר.

משה קראוס היה ראש המשרד הארצישראלי בבודפשט והשתייך ל"הפועל המזרחי" מבחינה מפלגתית פוליטית. קראוס נקט גישה שנייה: הוא פנה לניצול קשריו עם גורמים הונגריים ועם דיפלומטים זרים, בעיקר סגן הקונסול השוויצרי לוץ (היום חסיד אומות עולם) ונציגי הצלב האדום בבודפשט. קראוס פעל באי-אמון מוחלט בנאצים מזה אך ללא כל כוונה לעורר התנגדות יהודית אלימה מזה. שתי הגישות אולי היו יכולות להיחשב משלימות, אבל קרע מדמם חל ביניהן…

כך או כך, עד סוף יולי 1944 כמעט כל יהודי טרנסילבניה, כארבע מאות ושלושים אלף נפש, גורשו לאושוויץ (בעיקר) תוך כדי המשא ומתן של אייכמן, ויסליצני ובכר עם קסטנר ובני הזוג ברנדט (רוב הזמן האנזי ברנדט לבדה), לכאורה על תכנית אירופה הגדולה אך לבסוף הצטמצם המשא ומתן לתנאי הוצאתה של הרכבת המפורסמת לשוויץ. לבסוף ביציאתה לברגן בלזן מנו נוסעי הרכבת כאלף ושבע מאות נבחרים.

הגירוש הענק מטרנסילבניה התנהל בסדר מופתי. לפי עדותו המאוחרת של אייכמן היה זה הודות לשיתוף הפעולה עם קסטנר ונכונותו של אייכמן לשחרר עד 20,000 יהודים לפי בחירתו של קסטנר (לפי קטעים ממסמך סאסן שתורגמו לאנגלית והתפרסמו בעיתון "לייף" בגיליון נובמבר-דצמבר 1960, נדיבי, עמ' 364).

קראוס לא היה מעורב בשואת יהדות טרנסילבניה, למעט הסתייגותו מהפצת מכתבי ואלדזה (נדיבי, עמ' 156), נושא שמשך תשומת לב רבה במשפט קסטנר. היו אלו מכתבי מגורשים לאושוויץ שהגרמנים מסרו לידי קסטנר והיודנרט לחלוקה למשפחות. נוסח המכתבים היה אחיד.

בטרנסילבניה לא הייתה הצלה, אבל בסביבות בודפשט נותרו מאות אלפי יהודים, וכאן באו לידי ביטוי תפישתו של קראוס וכושר הארגון שלו, יחד עם מרצם, חריצותם ותושייתם של עשרות הפעילים הצעירים של הארגונים הציוניים השונים.

נראה שלתפישתו של קראוס, גולת הכותרת של מעשיו כיחיד הייתה התקשרותו בסיכון חיים מפורש (עמ' 217 אצל נדיבי, עמ' 202 אצל ויץ) עם קולונל פרנצי, מפקד כוחות המשטרה שהוציאו לפועל את גירוש יהודי טרנסילבניה. קראוס יידע אותו בנוגע למעשה ידיו – גורלם המר של מגורשי טרנסילבניה – וכנראה הבהיר לו את המשתמע מכך לעתידו, באשר מפלת גרמניה קרובה. קראוס שכנע את פרנצי להביא את כוחותיו לבודפשט לזמן מוגבל להגנת היהודים. במשפט קסטנר נקט התובע חיים כהן לשון התרסה והשווה מגעים אלו של קראוס עם פרנצי לאלו של קסטנר עם אייכמן ובכר, בלשון הסנגורים: "מרשי, כמובן, חף מפשע וגם אתה אדוני העד, לא פחות פושע…".

הפנייה לפרנצי קשורה לפעולה נוספת שהנהיג קראוס: העברת דו"חות אושוויץ לשוויץ, שהסתייעה הודות לסגן הקונסול לוץ ולאחרים, ופרסומם שם. הדו"חות היו פרי בריחתם מאושוויץ לברטיסלבה של רודולף ורבה ואלפרד וצלר כחודש קודם לתחילת גירושם של יהודי הונגריה, וכתוצאה מהפרסום נוצר לחץ על ממשלות הונגריה בעצמאותן החלקית להימנע מלקחת חלק בגירוש יהודים נוספים.

חיים כהן, היועץ המשפטי לממשלת מפא"י, הכריח בטיפשותו את קסטנר לתבוע את גרינוולד, ניהל את התביעה בשרלטנות וסיים ברשעות גסה כאחרון עורכי הדין כשתקף את עד ההגנה קראוס: "אז מה, רק אתה משה קראוס היית החכם היחיד ש…" (עמ' 335 אצל נדיבי). על כך ענה השופט בנימין הלוי בפסק הדין כי אינו חושב שקראוס היה חכם יותר אלא הגון יותר מקסטנר (עמ' 358 אצל נדיבי). נראה כי קראוס היה חכם יותר. יתר על כן, לו אמר השופט פחות, אולי היה קסטנר חי זמן רב יותר…

אילה נדיבי רואה את עיקר מפעלו של קראוס בהפקת ניירות חסות שוויצריים (גם שוודיים) ובהפצתם. בכך היו מעורבים פעילים רבים של תנועות הנוער החלוציות לגווניהן, ללא ספק הוכחה למכלול כשריו וקשריו של קראוס. לעניין זה אביא את עדותו המצמררת ורבת התובנות של ישראל ויס המנוח, דבוראי מסור ומייסד המכוורת של ניר גלים: ישראל ומשפחתו חיו בטרנסילבניה. בתחילת קיץ שנת 1944 היה בן שבע עשרה וגויס לעבודות כפייה, כך שהיה מרוחק מלב המאפליה בתקופת הגירושים לאושוויץ. בקבוצתו היו כולם יהודים ופיקד עליהם קצין הונגרי. לא היה רע, אמר ישראל, עד שבמהלך יוני ברח אחד מן הקבוצה לבודפשט וחזר עם חבילה של ניירות חסות שוויצריים וכרטיסי רכבת לבודפשט עבור כל הקבוצה. הקצין ההונגרי, גוי הגון, שחרר אותם והם נסעו. אך הגיעו לבודפשט, נלקחו באלימות לאחד מבתי החרושת לבלוקים ולמחרת נשלחו ברכבת לעבודות כפייה באזור וינה, שם נידונו להתעללויות, לרעב, להוצאות להורג ולמצעדי מוות. ויס שרד בנס את החודשים הארוכים שנותרו עד לשחרורו בידי האמריקנים. שליחת כעשרים אלף יהודים לעבודה באוסטריה נתפשה כהישג הצלתי והייתה נושא נוסף לפלוגתא על קרדיט בין קראוס לקסטנר.

לאחר השחרור חזר ישראל לכפרו בטרנסילבניה לחפש את משפחתו, ומצא שכולם הושמדו. הוא פגש ניצולים מאושוויץ. כולם היו בגילי העבודה. ילדים ומבוגרים מדי נספו. זו עובדה סטטיסטית חוזרת שימושית למי שמייצר הערכות נספים במחנות בכלל ובאושויץ בפרט, כפי שנראה להלן.

נדיבי כותבת (עמ' 18) כי על פי נתוני יד ושם, מעל לחצי מיליון מיהודי הונגריה נספו. נתון זה לכאורה איננו עומד בסתירה להערכתו של ראול הילברג: מעל מאה ושמונים אלף. ככל שמספר הנספים גדול כן עולה ערכן הסגולי של פעולות ההצלה ביחס לשורדים המתמעטים. במקרה הונגריה היחס בין מספר הנספים על פי נדיבי למספרם של כל יהודי הונגריה עולה אף על היחס בין מספר הנספים באושוויץ למספר המגורשים לשם (ראו הנתונים של ראול הילברג על אושוויץ ויהודי הונגריה).

כיצד הושכח קראוס? מלינה-שואלת נדיבי בפרק המסיים של ספרה. כדאי לה לגשת תחילה לשירו של ברכט "כתובת בלתי מנוצחת" ואחר לפנות לטולסטוי ב"מלחמה ושלום" ולטיפולו שם בגנרל שכוח וחשוב, דוחטורוב שמו. אבל ברכט היה קומוניסט וטולסטוי חשוד בשמאלנות ובפציפיזם…

על המחבר / המחברת

Avatar

אביטל פרומקין

ד"ר, מרצה במחלקה למתמטיקה, באוניברסיטת ת"א.

9 תגובות

  1. נחמה קמינסקי
    נחמה קמינסקי מרץ 29 2017, 11:54
    מאמר ראוי וחשוב

    רוב האנשים כיום לא יודעם מה היה ומה קרה. המאמרים מהסוג הזה יכולים לתת להם את החסר. אני רק חושש שחובר הידיעה שלהם ירשה עליהם להתמודד עם הדקויות.

    השב לתגובה
  2. אזרח ותיק
    אזרח ותיק מרץ 30 2017, 13:03
    מכיר את הפרשה

    כמה רמזים לא בדיק הבנתי

    השב לתגובה
  3. עוזי שומר
    עוזי שומר מרץ 31 2017, 12:03
    למה פתאום הנושא עלה?

    מה הופך אותו לרלוונטי.

    השב לתגובה
  4. יפה
    יפה מרץ 31 2017, 18:23
    מאמר מרתק

    מאמר מרתק.תודה לכותבת על הסבריה.

    השב לתגובה
  5. חנה סהר
    חנה סהר אפריל 02 2017, 15:41
    לא מכירה את הפרטים

    אבל מכל מה שקצת קראתי בכמה מקורות יש לי הרגשה שאולי אפשר היה להציל יותר יהודים אם היה מטופל נכון

    השב לתגובה
  6. שרה
    שרה אפריל 08 2017, 20:10
    יהדות הונגריה

    תמיד מעניין לאוורר את ההיסטוריה ועל הדרך להוסיף דעת.
    תודה.

    השב לתגובה
  7. עידו
    עידו אפריל 25 2017, 10:55
    כעת הזמן ביום השואה להגיד

    מי שמנסה להכנס לנבכי מה שקרה בשואה ולמצב המורכב כאשר ליהודים אין מדינה וכן הלאה. הגבול בין הצלת יהודים תוך סיכון עצמי לבין שיתוף פעולה עם הצוררים הוא לעיתים דק מאד.

    השב לתגובה
  8. יונתן
    יונתן פברואר 07 2018, 11:18
    האמירה מול נדיבי לא ברורה - היא צודקת או לא?

    לא הסברת כלל וכלל את טענותיך כלפי נדיבי "פזילה למחנה הדתי לאומי" ואת הציניות בשורת הסיום. האם מה שהיא כותבת נכון בעיניך? כך זה נראה. אם כן למה את תוקפפת אותה? אם לא תסבירי היכן היא טעתה. ע"מ ללמוד פרטים על ההיסטוריה מאמרך ראוי כביקורת על ספר הוא לחלוטין לא מובן. בהצלחה

    השב לתגובה
  9. אביטל פרומקין
    אביטל פרומקין פברואר 14 2018, 10:21
    שינוי שם

    הייתי משנה את שם המאמר שלי ל
    "הרהורים והשגות פרי קריאת ספרה המעניין של אילה נדיבי"

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בהגיגים

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!