JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

להתעורר לבוקר מסויט

הפיצוץ ברחוב בן יהודה בירושלים, 1948 - עדות אישית

להתעורר לבוקר מסויט פלורה בן-עמרם ז"ל
אפריל 08
19:30 2017

באשמורת הראשונה של הבוקר, בעת שבני האדם עדיין נמים להם בשלווה, משתחלים לשנתם מלאכי החלומות ומחדירים לתת-ההכרה של האנשים חלומות שונים ומשונים.

יש מי שחולם חלום יפה מלא אור וציוץ ציפורים, הוא מגביה עוף כמו הציפורים עד מעל לעננים, ואינו פוחד, רואה את העולם ממעוף הציפור, ואז הוא מתחיל לנסוק מטה, הלב מאיץ פעימותיו, בחולם אוחזת תחושת פחד, ורגע לפני ההתרסקות, הוא פוקח את עיניו ונוכח למצוא עצמו מכורבל במיטתו בינות לשמיכות, ורואה שאלו ברכיו של אחיו הנדחקות אל בין צלעותיו.

ויש כאלה שמלאך החלומות אינו חס עליהם, וזורע בתוך החלום מרדפים עמוסי פחדים, משהו נורא רודף אחרי החולם והוא אפילו לא יודע מי ומה זה, ועל מה ולמה. החולם רץ בכל כוחותיו, אבל רגליו ממאנות לזוז, הרודף עומד להדביק אותו, החולם מתחיל להתעופף, שמח שהפער בינו לבין הרודף הולך וגדל, ופתאום הוא נופל מהר גבוה, נופל וצועק אימאאאאאא, ומתעורר כולו ספוג זיעה, ומגלה שידו של אחיו הגדול מונחת בכל כובד משקלה על הגרון והחזה שלו.

וכך, בבוקר בהיר אחד, באשמורת הראשונה של הבוקר, באותה העת השייכת לחלומות, אני מרגישה שהמיטה שלי מתנדנדת, נדנוד עמום, כמו אנייה המתנדנדת על הגלים, לפתע הבזק של אור מכה בי, ואף על פי שעיניי עצומות, אני רואה את ההבזק, לא ברור לי כיצד. לאחר ההבזק מגיע לאוזניי רעש עמום שמתגלגל והולך ומתעצם כמו הר ענק שמתפרק על סלעיו ועציו הרבים, כמו גל עצום של אבנים שמתפרק ומתגלגל לאטו במדרון.

רעש מחריש אוזניים של ניפוץ חלונות העיר אותי משנתי, המיטה הייתה מכוסה בזכוכיות, אור השמש אך זה התחיל להפציע, הסתכלתי החוצה, ראיתי אישה בכותנת לילה, עטופה בצעיף, פניה חיוורות כאילו איפרו אותה בקופסה שלמה של פודרה לבנה, שערותיה סתורות ולבנות, והיא הולכת כסהרורית וצועקת בקולי קולות "רחוב בן יהודה הלך, רחוב בן יהודה הלך". חשתי את הכאב הנורא של האישה מוכת ההלם שהתעוררה מחלום בלהות ומצאה עצמה בין הריסות ביתה, קמה והתחילה לצעוד לאן אשר הוליכוה רגליה, וזעקה אחת יצאה מפיה לאורך כל הדרך "רחוב בן יהודה הלך".

למחרת כאשר המורה בכיתה ביקש מכל אחת מאתנו לכתוב חיבור על המקרה המזעזע, תיארתי את אשר שמעו אוזניי וראו עיניי, וגם ציטטתי את דברי האישה הראשונה שיצאה בחיים מבין ההריסות והגיעה אל מול ביתי זועקת "רחוב בן יהודה הלך". המורה קרא את חיבורי ורק תיקן את המשפט, וכתב במקום "הלך" – "נהרס".

זה היה חלום האימה שלי, התעוררתי למציאות נוראית שאי-אפשר היה לברוח ממנה. הפיגוע אירע ב-22.2.1948, עריקים מהצבא הבריטי החנו שתי מכוניות תופת ליד שני הבניינים היפים ברחוב בן-יהודה – מלון אטלנטיק ומלון אמדורסקי.

בשעה 6.30 לפנות בוקר סגרירי בחודש פברואר, פוצצו העריקים את שתי מכוניות התופת. מעוצמת הפיצוץ נהרסו שני בתי המלון, ועוד בניינים גדולים מסביב שהיו מאוכלסים באזרחים חפים מפשע.

49 הרוגים ו-140 פצועים הועלו על מזבח השנאה התהומית של המופתי הערבי חאג' אמין אל-חוסייני, שהבטיח לעריקים הבריטים תגמול כספי הגון בתמורה לפיצוץ, להרג ולהרס.

על המחבר / המחברת

Avatar

פלורה בן-עמרם

ז"ל. בת למשפחה וותיקה בירושלים. פרסמה עד עתה את הרומנים "נונה פלור" ו"עיניים ירוקות".

3 תגובות

  1. א.
    א. אפריל 10 2017, 20:45
    כדאי לדעת שהיו גם עריקים אנגלים אחרים

    שעזרו ליהודים בנשק וגם בלחימה

    השב לתגובה
  2. נלה
    נלה אפריל 12 2017, 23:46
    את ממש כותבת פרקי ההיסטוריה של ירושלים

    תבורכי

    השב לתגובה
  3. ירושלמית
    ירושלמית אפריל 13 2017, 15:06
    עברו כל כך הרבה שנים

    ועדיין אחימות. ועדיין לא נותנים לנו לחיות בשקט.

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בהגיגים

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!