JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

אם אשכחך ירושלים

50 שנה לאיחוד העיר – מבט אישי

אם אשכחך ירושלים צילום: Wayne McLean (Jgritz) he.wikipedia.org
מאי 17
09:30 2017

"19 שנה הייתה העיר ירושלים מחולקת, כמשך חיי אדם שאולי נפל במלחמה", כך כתב המשורר יהודה עמיחי, ובתום שנים אלו שוחררה העיר ואוחדה. עיר זנוחה ודלה הייתה בימים ההם, תקופת ילדותי במאה שערים. בחדר קטן מואר באור נר היינו מאוימים מכל כיוון אפשרי. בימי הכוננות חפרו חפירות ותושבי ירושלים, כמו כל תושבי המדינה, תרמו דם ונצמדו בחרדה למקלטי הרדיו. לא הייתה זו חרדה לעצמם, כמו לכל אזרחי המדינה כולה.

את המצב ברגעים לפני פרוץ המלחמה תיאר מפקד פיקוד המרכז דאז אלוף עוזי נרקיס ז"ל: "הפיקוד היה מתוכנן להיות בבלימה". כשחתם המלך חוסיין על ההסכם הצבאי עם מצרים, לא היה ידוע בוודאות אם אכן ימלא את תפקידו כלפי נאצר, והוחלט על בלימה בשל שתי נקודות: השטח – הגדה המערבית וירושלים, והאויב – הצבא הירדני, אויב מחופר ומבוצר שהתייחס ללחימה ברצינות. קודם כול להחזיק מעמד, לחשוק שפתיים ולא לענות באש גם אם תיפתח, שמא יסתפק חוסיין במטח כבוד ויצא ידי חובתו בהסכם הבין-ערבי. איש לא העריך שתהיה פעולה כפי שהייתה, לאורך כל גבולות הגדה המערבית. אם נותקף בהר הצופים, חשבנו, ניכנס לפעולה במהירות לפי אישור כדי להציל את ההר באמצעות התקפה או באמצעות תפיסת השטח החיוני שבין ירושלים לרמאללה.

אלא שב-5 יוני 1967, כשעלתה יללת צופרי האזעקה והקריין ברדיו הודיע על תחילת הלחימה בדרום, עדיין לא התעורר החשש לירושלים. המצב נבצר מהבנתנו. ואז התחילה הרעשה ארטילרית לעבר יישובינו מקצה לקצה של מרחב הפיקוד. ירושלים הייתה נתונה לאש ירדנית, ואנו, בתוככי ירושלים, התקשינו לעכל את הידיעה שהמלחמה הגיעה שוב לעיר ולא הפסקנו לחשוב על גורל כוחותינו המוצבים במובלעת הישראלית על ראש הר הצופים.

עם פתיחת המערכה ניתנה הפקודה: "עִקרו האויב מעמדותיו, קחו את הארמון". ארמון הנציב נלקח מרשות האו"ם וממנו החל הפיקוד לחתור למגע ולהמטיר אש תוך כדי תנועה. העניין התגלגל במהירות מסחררת בכל חלקי העיר. הכוחות של מח"ט מחוז ירושלים, השריון עם חטיבתו של אורי בן ארי וחטיבת הצנחנים של מוטה גור, הגיעו לירושלים באוטובוסים ומיד נצטוו ליצור גשר אל הר הצופים.

ביום השני למערכה הוטלה החטיבה על ביצורי הליגיון בגבעת התחמושת. מוטה גור תיאר לחימה זו שלא הייתה כמוה, לא בעוצמה ולא באורך – אורך התעלות ואורך הזמן. מלחמה של הכול בכול. כך נמשכה ההתקדמות מבית לבית ומחצר לחצר ובמעלה ההר לאוגוסטה ויקטוריה. היו אבידות, אך דבר אחד היה ברור: הפעם זה הולך, והעיר העתיקה תהיה שלנו.

הנחתה – מכה אווירית, והשלמה בהנחתת אש ארטילרית בליווי טנקים המתקדמים במעלה ההר. לפנינו נחשפה, כמו על כף היד, כל העיר העתיקה, ואיתה הכיפות הזוהרות על הר הבית. ומשם בדהרה אל שער האריות ואל הר הבית. המעמד אל מול הכותל המערבי, ב-7 יוני 1967, היה מן הרגעים המרגשים באירוע איחוד העיר.

האירוע לווה ברגשות מעורבים של שמחה ועצב, כי ירושלים עולה ביוקר, גם בשלום וגם במלחמה, והיטב הורגש כאבם של הצנחנים על נפילת 180 חבריהם הלוחמים בקרב. עיני הצנחנים באותו רגע היו עיני כל העם כולו, בגאווה לנוכח גודל המעמד, ולרבים מהם זו הפעם הראשונה בעיר.

השמש החלה לזרוח לכיוון פאתי מערב ושטפה את חומת ירושלים בזהב. מסביב שררה דומייה מפתיעה. רק לפני כמה ימים, עד הפסקת האש, שרקו כאן כדורים. עם פתיחת המעברים לעיר העתיקה בשער ציון נראתה תנועת אנשים, חלקם נושאים ספרי תורה בדרכם לכותל.

ירושלים עודנה כאבן שואבת. 50 שנה לאיחוד העיר, ובירת ישראל משנה פניה לבלי הכר. עתה מותר למשחררי העיר, לבוניה, לפרנסיה ולתושביה לחגוג. ירושלים הופכת לעיר גדולה, עיר מודרנית של כל הקצוות והדעות. עיר מרכזית וחיונית בחיי המדינה. הרשות המבצעת –הממשלה, הרשות המחוקקת – הכנסת, הרשות השופטת – בית המשפט העליון, הכול מתוכנן בה ומנותב ממנה אל שאר המדינה.

שני דברים מובהקים מאפיינים ירושלמי: פטריוטיות ומשפחתיות. ירושלמי תמיד יישאר ירושלמי, גם אם הוא מחוץ לעיר. כל בן העיר, שהיא העיר הגדולה בישראל, נושא בגאווה את היותו ירושלמי.

מאחר שאנחנו חיים כיום בעולם בלי חומות, שבו גבולות אינם עוצרים איש, לטוב ולרע, הרי שביטחוננו, פריחתנו ואושרנו תלויים בהפצת הטוב ובהקטנת העול בחברה הגלובלית. כולנו נהנים יותר כאשר אנו עוזרים זה לזה.

פרשת "ואתחנן" מרעננת את הזיכרון של ישראל העומדים להיכנס לארץ אחרי 40 שנה במדבר. משה רבנו בנאומו מתמקד בברית שכרת ה' עם בני ישראל: "בך בחר ה' אלוהיך להיות לו לעם סגולה מכל העמים אשר על פני האדמה" (דברים ז, ו). תודעה זו ממשיכה אתנו לאורך כל ההיסטוריה ומביאה לציפייה כי אנו, "עם סגולה", נפגין רמה מוסרית גבוהה יותר מזו של שאר העמים. אנו נדרשים להיות מחוברים לאדמה מבלי להפוך לאדונים, שהרי הבחירה היא על פי האיכות ולא על פי הכמות.

ואסיים בפסוק הנודע מתהילים (קלז ,ה): "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני".

 

על המחבר / המחברת

Avatar

שמעון חפץ

תא"ל במיל'. שימש שליש צבאי לשרי הביטחון ארנס ורבין (כרוה"מ וכשר הביטחון) וכן כמזכיר צבאי לנשיאי ישראל ויצמן, קצב, ופרס.

11 תגובות

  1. אסף אהרוני
    אסף אהרוני מאי 17 2017, 10:43
    ירושלמי הוא ירושלמי

    לנצח

    השב לתגובה
    • אבנר סמואל
      אבנר סמואל מאי 19 2017, 14:27
      אין לי געגועים לירושלים החרדית

      עזבתי את ירושלים המתחרדת שלא נותרו בה מקומות בילוי חופשיים. אם אני מתגעגע , פעם בשנה, חדר באמריקן קולוני או בממילא ללילה מספיק לגעגועי..

      השב לתגובה
  2. יונתן טל
    יונתן טל מאי 17 2017, 15:26
    ירושלים

    ירושלים בירת העם היהודי.חבל שהיא לא נקיה ומטופחת כנידרש כולה גם מיזרחהעיר במיוחד . הכל בידנו ורק ביידנו.

    השב לתגובה
  3. נעמה שורש
    נעמה שורש מאי 17 2017, 20:02
    ירושלים אחת ויחידה

    לעולם לא תישכח!!!!!!!!!!!

    השב לתגובה
  4. גדעון לוי
    גדעון לוי מאי 18 2017, 06:55
    אשריך ירושלים

    אשריך ירושלמים שאלו בניך.ישר כח

    השב לתגובה
  5. רמי
    רמי מאי 18 2017, 07:02
    ירושלמי

    אחי אין ירושלמי ממך חייך משולבים עם נצבא וירושלים כחוט שסור עלהוהצלח

    השב לתגובה
  6. יעל ג.
    יעל ג. מאי 18 2017, 19:27
    איך יכול להיות ויכוח

    זאת עיר שלנו אלפי שנים

    השב לתגובה
  7. מ.
    מ. מאי 19 2017, 18:11
    קנית אותי

    להיות מחוברים לאדמה
    מבלי להפוך לאדונים
    זה המפתח והשורה הכי חשובה במאמר

    השב לתגובה
  8. קולגה
    קולגה מאי 20 2017, 12:38
    מרגישים כשמשהו נכתב מהלב.

    הבעת גם את ההרגשה שלי.

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בהגיגים

יתר המאמרים במדור