JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

רק בשמחות

על מה שהיה ועל מה שהיום

רק בשמחות אסתי טל
יולי 17
19:30 2017

"פעם הדברים נראו אחרת". אני שומעת עצמי אומרת זאת וחושבת שכנראה בגיל מסוים (ולא, לא אסגיר כאן את גילי המופלג) אין מנוס מלהתרפק על העבר בנוסטלגיה מתוקה, שהרי תמיד בדיעבד הדברים נראים טוב יותר, גם אם בפועל זה לא היה ממש כך.

במאמר זה אנסה להמחיש ולו במעט את תחושותיי לגבי העבר וההווה בנוגע לחגים, להתנהלות יום-יומית ובכלל לחיים. אז כדי להתחיל באווירה אופטימית בואו ניזכר קצת בחגים שלנו.

את ראש השנה אני זוכרת מילדותי, כשהברכות לראש השנה היו אמתיות ונאיביות כל כך. זוכרת איך ירדנו לקיוסק השכונתי לרכוש "שנות טובות", מעוטרות בפרחים וביונים, מקושטות בנוצצים מבריקים שמשאירים את חותמם בכל מקום.

זוכרת את ההתלבטות: מה לקנות? מארז של כמה כרטיסים או בודדות? זוכרת את ההתרגשות בכתיבת הברכות, האמתיות, הכנות והקצרות, יש לומר. זוכרת את ההליכה לבית הדואר ושליחת הברכות ואת ההתרגשות הגדולה לקבל בתיבת הדואר ברכה לראש השנה.

והיום, איך לומר, אבדה כל ההתרגשות. במקרה הטוב אני מקבלת הודעת ווטסאפ, שבוודאי לא נכתבה לי אישית אלא נלקחה מאיזה שהוא אתר ברכות באינטרנט. ברכה סתמית כל כך שאינני טורחת אפילו לקרוא עד סופה, ארוכה ולא עניינית, שמוכיחה כי נשלחה רק כדי לצאת ידי חובה.

פורים. פורים היה חגיגה של ממש, ולא רק בשל התחפושות אלא גם משום שבחג זה אני חוגגת את יום ההולדת שלי. כחודש לפני החג הייתה אמי טורחת בהכנת התחפושת, בתפירתה מאל"ף ועד ת"ו, כולל כל האביזרים הנלווים. תחפושות יפות ומקוריות כמו לואי ה-16. בבוקר החג היינו משכימים קום עוד בטרם זרחה החמה ומתחילים בהתקנת השיער, האיפור והלבוש, וכמובן לא מדלגים על תמונות בסטודיו לצילום, שהרי בבוקר הכול מוקפד, מצוחצח ומושלם לתמונה. איזו התרגשות אחזה בי, ונראה כי כל השנה חיכיתי ליום הזה.

תמונת אסתי בתחפושמ

תמונתי מוקדשת לאימי האהובה מגי זכרה לברכה, שהכינה לי את התחפושת

והיום, "איזהו גיבור" – המצליח לרכוש תחפושת באחד מאתרי הרשת הרבים ועוד להספיק לקבל אותה בזמן, ואז להיווכח שכמעט כל הכיתה מחופשת לאותה דמות… שלא לדבר על הצניעות, קשה כל כך למצוא תחפושת שאינה חושפת טפח או טפחיים של בנותינו בנות העשרה.

פסח, הס מלהזכיר חמץ. הבית כמרקחה, הווילאות הוסרו וכובסו, הסירים מורקו, מפות ומצעים חדשים נקנו וערימת חבילות המצות הונחה במקומה. הבית לובש חג לקראת ארוחת ליל הסדר המשפחתית וריחות המעדנים עולים באפינו.

היום מדפי הסופר מלאים בתחליפי לחם, לחמניות כשרות לפסח, פיצות, מאפים ואף הגדילו עשות: אבקת אפייה – שמטרתה המוצהרת היא להתפיח – כשרה לפסח, כל זאת כדי שחלילה לא נחוש במחסור… שבעה ימים, כן? לא יותר. תור הזהב למאפיות היפואיות – מתי לאחרונה נראה שם תור המשתרך עד לקצה הרחוב, ממתין בשקיקה לפיתה חמה מגיחה מתנור העצים?

היום כולם מנסים לנוס ולא לאחר, שועטים קדימה לכיוון נופשוני "הכול כלול", שם יוכלו, בלי נקיפות מצפון רבות, לזלול כאוות נפשם.

שלום כיתה א. אני זוכרת בהתרגשות עצומה את יומי הראשון בכיתה א, את המכתב היפה שניסחתי למורה החדשה שלי – אסתר, את הילקוט והקלמר הפשוטים ואת המחברות העטופות בנייר צבעוני כחול.

היום המרוץ המטורף אחר מותגים שעולים להורים הון עתק, המרדף אחר קורסי ההכנה לכיתה א – מי שמע על כך בימינו? אני חושבת שהצלחנו באותה מידה, גם ללא קורס הכנה או היומן הממותג והתיק המשוכלל והאורתופדי, שגם כך אי אפשר לשאת אותו על הגב הקטן בשל הכובד הבלתי נסבל של ספרי הלימוד.

ובעבר השני של המתרס, מסיבות הסיום של תלמידי י"ב וגם – איך לא? – נשפי הסיום. בשבוע שעבר ביליתי יותר מארבע שעות במסיבת הסיום של בני. ההקדמה, הטקסים, הברכות והמופע, הכול נראה לי קצת חורג מפרופורציה. שלא נדבר על נשפי הסיום המוגזמים שהוצגו למכביר בתקשורת, עם ההוצאות המטורפות על שמלה, איפור, שיער ולימוזינה. ואני שואלת את עצמי, מה רע במסיבת חוף צנועה ופשוטה?

ועם בחוף הים עסקינן, אז איך אפשר שלא לדבר על מזג האוויר, שללא ספק מנסה להתאים עצמו לאווירה הכללית של "עכשיו, הכול ובגדול". אני זוכרת שצלחנו את הקיצים החמים בלי מזגנים, כי לא היו אלא למתי מעט.

בעיר הולדתי דימונה, הידועה במזג האוויר החם והיבש שבה, אני זוכרת את הימים שבהם היינו פורשים סדינים רטובים על החלונות והאוויר שהיה חודר מהם היה נעים וקריר ומצנן את הבית – מזגן לתפארת וגם שומר על איכות הסביבה. ובחורף היינו מתחממים עם תנור נפט שעליו היינו מניחים קומקום מים על מנת להוסיף לחות ולפעמים גם צולים ערמונים.

היו ימים, חבר… אבל במחשבה שנייה, כל הקִדמה הזאת וכל האנרגיות הללו אולי הן אלה שעיצבו את רוחה של המדינה הקטנה שלנו, שמצליחה לשרוד ואף יותר מכך. מצליחה להיות מובילה וזוכה להיקרא בשם המיוחד "אי של שפיות" במזרח התיכון.

על המחבר / המחברת

Avatar

אסתי טל

סטודנטית לתואר ראשון באוניברסיטת בר-אילן בחוג למדעי המדינה. עובדת כרכזת אקדמית בפקולטה להנדסה, במכון הטכנולוגי חולון.

8 תגובות

  1. יונתן טל.
    יונתן טל. יולי 18 2017, 04:37
    היו זמנים.

    ברכות על המאמר,ניכר שהזכרון מצויין,תרשי להוסיף שהיינו צריכים לחכות לטלפון אם בכלל כ8 שנים.היינו צעירים ותמים והכל היה אחרת.הנכדים לא מאמינים לנו כאילו היגענו מימי אברהם אבינו,היה נעים להיזכר.

    השב לתגובה
  2. טובית
    טובית יולי 18 2017, 08:18
    רגע של עדנה

    אסתיל'ה, מופלאה בכתיבה הרהוטה והיפה שלך… העלית דמעה של התרגשות בעיניי מכיוון שלהזכר בכל התום והטוב הזה מכווץ את לי הלב. הגעגועים לילדות נהדרת שילדנו שלא לדבר על נכדנו – לא יבינו זאת. בסך הכל דור ותראי לאן הגענו – לטוב ולרע…
    תודה לך יקירה על רגע של עדנה.

    השב לתגובה
  3. ניקול בויקו
    ניקול בויקו יולי 18 2017, 08:56
    נוסטלגיה

    זכרונות מרגשים ומדויקים
    לאן נעלמה התמימות .החיים הפשוטים עם הרבה משמעות.

    השב לתגובה
  4. ר.
    ר. יולי 18 2017, 09:07
    כל דור חושב שפעם היה יור טוב

    לא מסתגלים למציאות החדשה

    השב לתגובה
  5. שלמה
    שלמה יולי 18 2017, 19:13
    בראווווו אסתי

    אסתי היקרה.
    אכן סגנונך אחר מנוף ארצנו.השפה שלך כל כך מביעה הדברים בטוב טעם.כייף לקרוא מאמרייך.יישר כח!

    השב לתגובה
  6. אביבה גוהרי
    אביבה גוהרי יולי 19 2017, 00:48
    אסתי היקרה, חשבת מה פירוש געגועים לעבר?

    מה זה אומר על ההווה?

    השב לתגובה
  7. רווית
    רווית יולי 20 2017, 10:15
    הרבה דברים גם השתפרו מאז

    למשל כל מה שאנחנו יכולים כיום לתת לילדינו.

    השב לתגובה
  8. רותי הרשקוביץ
    רותי הרשקוביץ יולי 25 2017, 01:00
    rutihr@walla.co.il

    אסתי היקרה ריגשת אותי מאוד, אנחנו כל החיים רצים ולא מסתכלים אחורה לרגע בקריאת המאמר החזרת אותי לימי ילדותי היפים .בעבר לכל דבר הייתה משמעות החגים המסיבות ימי הולדת היום הכל חומרני ותחרותי , המאמר מקסים ומשקף את המציאות המכוערת שלנו

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בהגיגים

יתר המאמרים במדור