JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

טרמפולינה באולם הפוליטי

התנהלות פוליטית ההפכפכה בממשל האמריקני

טרמפולינה באולם הפוליטי דונלד טראמפ צילום:Gage Skidmore commons.wikimedia.org
יולי 18
19:30 2017

 

התנהלותו הפוליטית הבלתי-יציבה והלא-צפויה של הנשיא טראמפ דומה מעט לקפיצות על טרמפולינה; קפיצות שכלולים בה תרגילי אקרובאטיקה מקוריים למדי, שלא אחת גורמים לדפיקות לב מטרידות.

טרמפולינה, ובעברית קפֶּצֶת, כידוע לכול, היא מתקן שעשוע וספורט המעניק תחושה של הנאה, חופש ופורקן. אך טמונה בו גם סכנה בשל מרחבו המוגבל: מי שפועל בפזיזות, או חורג מגבולותיו הצרים, מסתכן בנפשו ובגופו עד כדי פגיעה אנושה. ולראיה, ענף הקפיצות הוכרז כענף ספורט אולימפי רשמי רק בסידני 2000, לאחר ששופרו והודגשו אמצעי הבטיחות. אם קיים קשר אטימולוגי כלשהו בין אפיון זה לבין אל הגבולות הרומי, טרמינוס, אזי מוקנה ממד נוסף ומעניין לנושא.

דימוי הטרמפולינה מתאים גם לתחום ההנהגה הפוליטית, שכן את התנהגותם של פוליטיקאים ומנהיגים ניתן, לעיתים, לדמות לתרגילי טרמפולינה – קפיצות, להטוטים, היפוכים והטעיות; יש קופצים שמסתכנים בגבהים או בחריגה מגבולות עד כדי סכנת נפילה, יש שמותחים את יריעת המציאות עד כדי סכנת קרע או קפיצה בלתי נשלטת. תופעות מעין אלו יכולות לקרות בכל מקום או בכל ממשל, מדמוקרטיה ועד דיקטטורה, ואף ממקומותינו אינן נפקדות, אם ניזכר בעניין זה ב"תרגיל המסריח". אך אין ספק שהתאמת הדימוי תלויה במידה רבה באישיותו של המנהיג, בתפיסתו הפוליטית, בהגינותו, אך גם בתעוזתו וביוזמותיו. יש ניתורים טובים ומוצלחים, ולא כל תרגיל הוא בהכרח שלילי.

בפוליטיקה האמריקנית ניתן למצוא אין-ספור תופעות של קופצנות שכזו. במאמר זה ברצוני להתמקד בשתיים מהן הקשורות לנשיא אחד. כוונתי לשני אירועים גורליים בהתנהלותו הפוליטית של ריצ'רד ניקסון, ב-1968 לפני היבחרו ובתחילת הקדנציה השנייה שלו.

מסורת היא בדמוקרטיה זו, שבתקופת הבחירות מתדרך הנשיא את המועמדים על מצב האומה, בהבטחה שישמרו על סודיות מוחלטת. את הרעיון הגה הנשיא טרומן, שדאג למנוע מצב שבו ייאלץ נשיא לקבל החלטות גורליות בתחילת כהונתו בלא הכנה מספקת, כפי שקרה לו עם מינויו ב-1945. בשל מותו הפתאומי של רוזוולט נשלל מטרומן כל תדרוך, כולל, לטענת ההיסטוריונים, הידע על כוחה הגרעיני של האומה והיכולת להשתמש בו. התנהלות מקודשת זו, שמטרתה להבטיח העברה חלקה ושקולה בין הממשלים, שניתן לכנותה כיהלום שבכתר הדמוקרטיה האמריקנית, מצופה מכל נשיא.

ברוח דמוקרטית זו נפגש ג'ונסון, הנשיא שעמד לסיים את כהונתו ב-1968, עם מועמדי אותה שנה וגילה להם את דבר המגעים הסודיים שניהל עם הממשל הדרום וייטנאמי, לקראת הסכם שלום עם הצפון. ג'ונסון שבלע צפרדעים הרבה בגין מלחמה בלתי נסבלת, איומה ובלתי מקובלת על רוב הציבור, רצה להשיג הסכם שלום, ולו כדי להבטיח את בחירת סגנו.

אלא, שניקסון, "השועל הערמומי", לא שמר על כך בסוד. הוא הריץ במהרה את שליחיו סייגונה, כדי שישכנעו את נשיאה להפסיק את השיחות, בהבטחה כי ממשלו העתידי ישיג הסכם טוב יותר. ניקסון הצליח והשיחות נפסקו. צעד קופצני נועז זה, אך שפל ובוגדני בסגנון מקיאווליסטי, לא פורסם ולא נתגלה דאז, משום שג'ונסון, המבוגר האחראי, לא רצה לעורר קרע שערורייתי שיזעזע את אושיות החברה האמריקנית.

לו הייתה ההיסטוריה שופטת, או שכבר שפטה, את ג'ונסון על שהחמיץ הזדמנות למנוע את המשך המלחמה על אלפי קורבנותיה הנוספים, בגלל המדליף, היה קשה לסנגר עליו. אילו-ספקולטיבי הוא כידוע שעורה בעיני ההיסטוריה אומנם, אך ראוי ללמוד מהמקרה לשם הערכה זהירה של העתיד, במיוחד כשמזומן לפתע מנהיג קונטרוברסלי כמו ב-2016.

קפיצתו ה"נחשית" השנייה של ניקסון, שהביאה גם לנפילתו האנושה, הייתה בעניין ווטרגייט. מה מצא נשיא שנבחר זה עתה לקדנציה שנייה, לחטט במשרדי המפלגה שהובסה שוב? איך חרג מגבולות ההיגיון הזהיר? האם הייתה זו מעין פוסט-טראומה להפסדו לקנדי הדמוקרטי האהוד והשרמנטי, כעשור קודם לכן? האם זה טמון באישיותו המסוכסכת, החשדנית והאנטיפטית? מכל מקום, נטייתו להכחיש, לשקר ולהוליך שולל לא עזרה לו הפעם, ובית המשפט העליון חייב אותו למסור את סלילי ההקלטה, ואלו הפלילו אותו.

על כל פנים, אם נזדקק למטפורת הטרמפולינה, ניקסון לא למד דבר מן האל טרמינוס: הוא חצה אין-ספור גבולות אדומים, קפץ גבוה מדי ובאופן מסוכן מדי ושבר את ראשו; הוא התפטר אחר כבוד כדי להימנע מהדחה מבישה.

גם קלינטון, למשל, היה מועמד להדחה, אך בגין שקר בעניין אישי-מוסרי ולא בשל תרגילי קפיצות בורג מסובב בסגנון ניקסוני.

התנהלותו הפוליטית ומדיניותו של טראמפ, הן בתקופת הבחירות והן בתחילת כהונתו, מאופיינות בקפיצות רבות מעוררות השתאות, בלשון המעטה, האחת דרמטית מקודמתה, מלוות בציוצי טוויטר ילדותיים ובירי קפצונים לכל הכיוונים. קפיצות שעוררו הן סלידה והן חרדה בקרב חלקים רחבים בחברה האמריקנית, בעוד שתומכיו והולכי שבי אחריו זכו למופעי דרמה נפסדים.

טראמפ ניהל קמפיין בחירות מפלג בסגנון בוטה ומעליב, לא ג'נטלמני כלפי יריביו, מעבר לנורמת בחירות. הוא גם לא טרח להבטיח, כמקובל, שיכבד את תוצאות הבחירות. טראמפ השמיץ את הילרי קלינטון בכל הזדמנות, לא לחץ את ידה בעימותים, ואף הסית וקרא לכליאתה; טראמפ גם גילה משטמה יוקדת כלפי קודמו, וכעת לאחר היבחרו הוא מבטל את הישגיו של אובמה בתחומים שונים, כמו "אובמה קר" ומדיניות הפיוס כלפי קובה, שאותה כינה "עסקה נוראה ומטעה".

כדרכם של לא מעט פוליטיקאים מצויים, הוא תפס "טרמפ" וניצל זרמי לבה תת-קרקעיים של שנאה, זעם וטרוניה שרוחשים לעיתים בכל חברה, ואף דאג ללבות את להבות האש. טראמפ קיפץ בין שקריו וסילופיו, תוך פנייה לרגש ולא להיגיון, לשמועות ולא לעובדות. לא בכדי אמר סטיב באנון, מנכ"ל הקמפיין שלו, בריאיון ב"וול סטריט ג'ורנל" כי טראמפ שאב השראה מלני ריפנשטאל, במאית המשטר הנאצי, והוסיף "שיש ללמוד מהמאסטרים הגדולים של העבר איך להעביר רעיונות".

הקמפיין המסית הביא לעלייה בפשעי שנאה והדרת זרים, ואף לניסיונות התנקשות בנשיא היוצא שסוכלו ונשכחו, כמו מטח היריות לעבר הבית הלבן על ידי אדם שהאמין כי אובמה הוא "אנטי-כריסטוס", על רקע סילוף מקום הולדתו בידי טראמפ. מנגד התנהלו הפגנות, בעיקר של נשים, מיד עם היבחרו, והופצו סרטונים ומיצגים קשים. הדברים הידרדרו עד אירוע הירי בווירג'יניה בידי דמוקרט, ממתנגדי הנשיא, שבו נפגעו חמישה בני אדם, ביניהם חבר בית הנבחרים הרפובליקני הבכיר סטיב סקאליס.

אחת מקפיצות הסלטה המסוכנות של טראמפ, הייתה פרישתו מהסכמי האקלים השונים. בהיותה המדינה המזהמת ביותר בעולם עד לאחרונה, וכיום השנייה אחרי סין, הייתה ציפייה שהממשל החדש יקיים הבטחות קודמות ויצטרף למאבק העולמי לשימור הסביבה ולהפחתת אפקט החממה. אך טרמאפ מייצג את מכחישי ההתחממות הגלובלית ואינו מאמין בשינויי האקלים ובטביעת הרגל האנושית בטבע. עד כדי כך שהוא תומך בתוכניות מטורפות כמו הינדוס האטמוספרה – התזת חלקיקי סולפיט שאמורים להחזיר את קרני השמש, מבלי להתחשב בהשלכות אסון אפשריות. הוא דוגל בתפיסה הקפיטליסטית האתנוצנטרית שלפיה אם חם יותר נמזגן יותר. כמו כן הוא מחיה את תוכנית קו הנפט מאלסקה. מדיניותו האקולוגית בלתי אחראית, בלתי מתחשבת וקצרת טווח עד כדי כך שעיתונאי האקלים גרהאם רידפרין הציע לקרוא לתקופתנו הבלתי ידידותית לסביבה בשם טראמפוקן.

טראמפ זכה במניין האלקטורים אך לא במניין הבוחרים הכללי (POPULAR VOTE), כפי שקרה חמש פעמים בעבר. נראה כי שיטת האלקטורים, שעוצבה בתקופת המייסדים כדי להעניק כוח שווה לכל מדינה בברית, לוקה למעשה בחוסר שוויון דמוקרטי, כי לא כל פתק שווה קול אחד.

על כל פנים, רבים תהו הכיצד נבחר אדם, מצליח אומנם בעסקים, אך אנונימי בפוליטיקה וחסר כל ניסיון מדיני, המצייץ בטוויטר בלא מחשבה יתרה לנשיא ארצות הברית, נשיא שנוקט מדיניות נקם כלפי פנים, ומדיניות שלוף כלפי חוץ, שגרמה לירידת קרנה של ארצות הברית בהנהגתו מ-60% בתקופת קודמו ל-40%.

לנוכח מדיניותו ההפכפכה, מלאת הסתירות והיפוכי הטרמפולינה, צריכים עתה בוחריו לקוות שלא יתחרטו על בחירתם, גם אם ישמחו על הישג פה או שם, כדוגמת מלחמתו הנחושה בטרור, או תפיסה חדשה יחסית של בעיה ישנה כדוגמת הסכסוך באזורנו. אלו שלא בחרו בו צריכים יהיו לקוות שלא ימיט עליהם אסונות או על אזורים ברחבי העולם, בטרם יסיים כהונתו/יו, אם באופן חוקי ואם בהדחה, כפי שמסתמן יותר ויותר בעקבות חקירת מעורבותו ביחסים לא כשרים, בקפיצת זוגות, עם הקרמלין. אילו תקוות יתממשו ומה יֵלד יום? נראה כי בינתיים, כרגיל, רק לעתיד הפתרונים.

על המחבר / המחברת

Avatar

סמי ארגון

בהיותו בקורס חובלים נפגע בתאונה. סיים תואר ראשון בפילוסופיה ושני בפסיכולוגיה קלינית. פרסם ספר שירה ושני רומנים.

7 תגובות

  1. יונתן טל.
    יונתן טל. יולי 19 2017, 04:50
    חסר מנהגות עם חזון.

    מאמר מקיף וחשוב מלא תובנות,מנהיגות חשובה לשלום העולם בכלל ועבורנו בפרט, לחרוק שיניים ולהמתין בדריכות להיתפתחויות,העתיד לוט בערפל כבד,ללא חזון ותקווה צופה פני עתיד.

    השב לתגובה
  2. סמי ארגון
    סמי ארגון יולי 19 2017, 20:36
    לא לחרוק שיניים........

    מר טל נכבדי,
    תודה על תגובתך המפרגנת-מזדהה, אך בניגוד לדעתך, איני חושב שיש להסתפק בחריקת-שיניים (זה לא בריא דנטלית ואחרת) ולהמתין פסיבית ל"משיח". כל מי שמסוגל ואכפתי ופנוי ו… – שייזום ויעשה ולו צעד קטן אחד. הנה, לדוגמא, רק היום התבשרנו כי את פירות המחאה החברתית שעשו צעירים ואחרים ב-2011 אנו מתברכים בהם כיום, במידה רבה ומגוונת.

    השב לתגובה
  3. יפתח דוידי
    יפתח דוידי יולי 20 2017, 09:57
    איך על עכשיו לא עלו על הצירוף טראפ וטרפולינה

    כל כך סימבולי

    השב לתגובה
  4. ארקדי
    ארקדי יולי 20 2017, 17:28
    וכעת טראמפ לוחץ שלא יהיה מגנומטר

    אח אמיתי!

    השב לתגובה
  5. א
    א יולי 20 2017, 21:47
    אפילו הטראמפולינה תקבל סחרחורת

    .

    השב לתגובה
  6. יצחק דגני
    יצחק דגני יולי 22 2017, 00:40
    למר ארגון הנכבד

    הערות קצרות – שיטת האלקטורים לא נועדה להעניק שוויון – לכך נועדו שני הנציגים של כל מדינה בסנט.
    שיטת האלקטורים נועדה ליצור מצב שאין לנשיא שום התחייבויות פוליטיות כלפי הגוף הבוחר כיוון שהאלקטוראל קולג' מתפזר אחרי שהנשיא נבחר. כמו כן שיטת האלקטורים נועדה כדי לא לאפשר בחירה ישירה על ידי העם על מנת למנוע בחירה אקראית או בחירה של נשיא לא מתאים. זה מה שבדיוק קרה כאשר סוכלה בחירת גב' קלינטון לנשיאות. לכך התכוונו האבות המייסדים כאשר הם חיברו את החוקה.

    השב לתגובה
  7. סמי ארגון
    סמי ארגון יולי 23 2017, 11:34
    ושוב קלינטון וטראמפ

    מר דגני הנכבד, לא שכנעת אותי בנוגע ליתרון הטמון בבחירת אלקטורים, והויכוח על חולשתה הדמוקרטית הצרופה – עדיין שרירה וקיימת בארה"ב. אך מעבר לויכוח זה, מסתמא מדבריך שבחירתה האפשרית של קלינטון עלולה הייתה להיות אקראית ולא טובה, ומכאן בחירתו של טראמפ היא………..הצלה לאומית. נו, טוב. ימים יגידו.

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בהגיגים

יתר המאמרים במדור