JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

יהי שלום בחילך

ירושלים מאחדת את כולם סביב רעיון ומטרה משותפים

יהי שלום בחילך צילום: Wayne McLean (Jgritz) he.wikipedia.org
יולי 23
09:30 2017

עצוב לי על הדס מלכא, חיילת מג"ב, שנרצחה בפיגוע בעיר העתיקה בחודש שעבר. הדס נקטפה בדמי ימיה. עצוב לי על כמיל והאיל, שני השוטרים שנרצחו בפיגוע האחרון בהר הבית. כמיל טרם הספיק להינשא, האיל הותיר אחריו תינוק בן שלושה שבועות, בנו הבכור, שלא יזכה לגדול עם אבא. יש בי אפילו חמלה לשלוש אימהות באום אל פחם, שבניהן לא ישובו (במאמר מוסגר: אֵם הפחם או אֵם השחוֹר, בתרגום מערבית. ויש מתושבי המקום, שאינם מקבלים שם זה ומציעים להפוך את שמה לאום א-נור, מקור האור. לו יהי). גם הן אימהות, גם להן רגשות ואין זה נכון להאשים תמיד את החינוך מהבית, שהפך ילד לנער מְרַצֵח. לעיתים נערים או צעירים, שדמם תוסס, פועלים על דעת עצמם או מושפעים מהחברה שבה הם מתרועעים. לבי עם אימהות הנרצחים ולבי עם אימהות המרצחים. לב של אם הוא לב של אם, זו שיצרה חיים, ונשאה ברחמה, וילדה, וגידלה, וטיפחה – והנה נגדעו חייו של בנה. ללא מטרה, ללא תכלית, מוות מיותר לכל הדעות, גם לנרצח וגם למרצח. מוות שלא השיג שום הישג מדיני, פוליטי או דתי.

הסרט "דלתות מסתובבות" מציג אפשרות בחירה בין שתי דרכים. במבט ראשון, מדובר בסיטואציה, שלא חשוב מה יקרה, בכל התסריטים המקבילים, תגיע גיבורת הסרט לאותה נקודת סיום ממש, והעלילה תסתיים בנקודה האפשרית היחידה שבה היא נועדה להסתיים. לעיתים נדמה כי כל מסלול שבו נבחר להתמודד עם הטרור, כל טרור, ניכנס למערבולת של דם, גיצים וגופות נקרעות לגזרים, ולאחריה יתפוגג הערפל עד לפעם הבאה. אבל מה עוברות "הנפשות הפועלות" משני הצדדים, הצד המתקיף והצד המותקף בתסריט זה? האם האנשים משתנים? מתחרטים? מתחשלים? מקבלים החלטה לפתוח "דלת מסתובבת" אחרת? מנסים להתקרב באמצעות הושטת יד קטנה כלשהי או ממשיכים ללקק את פצעי המלחמה?

נמצאים אנו בימי בין המיצרים – בין י"ז בתמוז לט' באב. בבניית בית המקדש הראשון הושקעו מאמצים רבים וכסף רב, והיא ארכה שנים רבות, אבל הוא נחרב על ידי נבוכדנאצר מלך בבל (586 לפני הספירה). בית המקדש השני נשרף על ידי טיטוס (70 לספירה). הרומאים חרשו אותו כדי שיישכח שמו מעל פני האדמה, בנו עיר רומאית על חורבות ירושלים וקראו לה איליה קפיטולינה כדי להשכיח את שמה של ירושלים. שני הבתים חרבו בתשעה באב. אך שמה של ירושלים לא נשכח.

רבי עקיבא (90 לספירה) העניק לאשתו רחל תכשיט "ירושלים של זהב". יהודים המשיכו ללחוש את שמה בתפילות, והכיוון שאליו התפללו תמיד, גם במשך שנות הגלות הארוכות, הוא לירושלים. גם בברכת המזון מוזכרת ירושלים בתוספת הייחול לשוב אליה, וגם בסיום ההגדה של פסח. החתן תחת חופתו, ברגע המשמח ביותר בחייו, מזכיר את ירושלים. במשך שנות הגלות הארוכות נכתבו פיוטים רבים שהביעו כמיהה וכיסופים לירושלים.

לכל אלו שקיימו את הטקסים הללו במשך אלפי שנים, גם ליאור שליין מגב האומה, הלועג ל"חבר הדמיוני" של המאמינים ולנהייתם אחר אבנים, שאין להן שום משמעות עבורו, לא יוכל להתכחש. כי בכך מתכחש הוא גם לאבותיו שלו, ממשפחתו שלו, האישית. ומעבר לכך – לא תוכל להיות לו ולחושבים כמותו, שום סיבה הגיונית להמשיך לחיות כאן בארץ.

ומה באמת זכותנו ההיסטורית, הדתית, הלאומית דווקא למדינת ישראל מכל ארצות תבל? דווקא לירושלים? אם לא נוכל להסביר זאת לעצמנו, כיצד נוכל להסביר זאת לאחרים? בעיני רבים מאיתנו לכל רגב, לכל אבן, לכל סלע יש משמעות. יש אנשים שהמילים "מורשת אבות" מעוררות בהם הוד וחיבור וגעגוע ורצון להמשיך את השלשלת. ויש אנשים שמתכחשים לעבר. לאלו שלא מבינים "על מה המהומה, סך הכול גל אבנים", קשה להסביר מדוע הכול גועש וקוצף בירושלים.

האיחוד בין חלקי העיר המזרחיים למערביים במלחמת ששת הימים, שגבה את חייהם של צעירים רבים, הוא עוד חוליה בשרשרת ארוכת ימים של אחדות ירושלים. תפקידה של ירושלים הוא לקבץ את כולם סביב רעיון ומטרה משותפים. מבחינה זו ירושלים היא לא רק מאוחדת אלא אמורה להיות גם מאחדת, אך מאז נכבש הר הבית בידינו – זה אומר "שוחרר" וזה אומר "נכבש", זה אומר "הושב" וזה אומר "יוחזר". לפעמים נדמה כי ירושלים העתיקה כולה הפכה לזירת אסון גדולה. סיר לחץ עולמי לכל יושבי תבל. עיר שבה לאבנים יש לב אדם ובני אדם עם לב של אבן. שברי חיים ורסיסי חיים המתנפצים לנוכח החלום לראות את ירושלים כשמה – עיר שלם. עיר שלום. שלום הוא שמו של ה'. רק עיר שתושביה ואורחיה, היהודים והערבים, יפעלו מתוך רמות מוסריות גבוהות, יכולה "לארח" את אלוהים. זו אמורה להיות עיר שראויה להיות משכנו של האלוהים לכל הדתות.

האירועים התכופים שמתרחשים בירושלים הופכים אותה בעיקר "לעיר אשר בדד יושבת ובלבה חומה", כפי שכתבה נעמי שמר, ועם זאת היא עיר שחוברה לה יחדיו. עיר של ניגודים ועיר של חיבורים. עיר של אור, אך כעוצמת האור – גודל הצללים. קווי המפגש הופכים לקווי הפרדה ואדמת העיר רמוסה וקשה. יצחק שלו מקונן בשיריו על ירושלים, בתקופה שבה העיר עדיין לא חוברה לה יחדיו, על שאינו יכול לעלות להר הזיתים, לבקר בכותל המערבי כי הם "מעבר לגבול ישראל". לאה גולדברג, כתבה בשירה "שלושה עמדו מול שבריו", כי החכם, הרואה את שברי השלם, יודע כי כך היה, יודע כי כך יהיה. השוטה רוקד את ריקודה של ירושלים ועיר שלם בניסיון לשכנע את עצמו כי "השלם לא נשבר" ואם נשבר, הרי שהוא, כשוטה, לא יוכל לתקנו. הדמות שאותה מציעה המשוררת לריפוי השברים היא דמות החולם – שיודע בכאב כי "שבר עם שבר לא יחובר" אבל מתוך כך הופך "כל שבר בידו לשלם". לאה גולדברג אינה חוששת משבריה של ירושלים. היא יודעת שיש סדקים ושאי אפשר יהיה לחבר את השברים עד תום, אבל עדיין בכל שבר יש משהו שלם.

ירושלים היא עיר של חלום, שאולי לא יתממש בימינו, היא עיר נצחית שתמשיך גם בלעדינו. חבל שכל יום שעובר, מרחיק מאיתנו את החלום לראותה "עיר שלם". אבל אולי אחרי השלכת, שבה הכול נשר, הצהיב ואיבד את חיותו, יגיע אביב שילבלב ויצמיח חיים חדשים במקום שבו היו הרס, מוות ואבדון. ראינו זאת פעמים רבות במהלך ההיסטוריה. אנו מתחילים לראות ניצנים קטנים פה ושם שוב, עם רעייתו של הרב פרומן מתקוע, היוצרת חיבורים של התנדבות ושיתופי פעולה בין מתנחלים לערבים, ועם אנשים השוכרים בתים באבו-גוש ואף מקיימים שם בתי מסחר קטנים. אולי נזכה לראות זאת שוב. ואם לא אנחנו, אולי צאצאינו וצאצאיהם, אם ישכילו להשליך את כל המלחמות מאחורי גוום, יבינו שאין לנו ארץ אחרת ולעולם לא תהיה, ויחליטו בהארת פתאום או בהארת עתיד, לחיות עימנו חיים משותפים זה לצד זה, כמו יצחק וישמעאל.

"יהי שלום בחילך שלווה בארמונותייך" (תהלים קכב ז), עיר שלום שלי, בבואת האומה כולה.

על המחבר / המחברת

Avatar

ניצה דורי

ד"ר, המכללה האקדמית הדתית לחינוך "שאנן", חיפה.

5 תגובות

  1. ח.
    ח. יולי 23 2017, 12:27
    אם כולם היו מאמינים כמוך

    הבעיה היתה כבר מזמן נפתרת.

    השב לתגובה
  2. יחיאל נצר
    יחיאל נצר יולי 23 2017, 17:07
    כולנו אתך ניצה

    כולנו

    השב לתגובה
  3. גאולה צ
    גאולה צ יולי 25 2017, 10:49
    ד"ר ניצה אני מסכימה לרעיון הקשר לירושלים

    ואוהבת את הדרך שלך להביע זאת.

    השב לתגובה
  4. גדליה
    גדליה יולי 26 2017, 16:14
    את מוצאת נחמה בסימנים חיוביים זעירים

    אני מודאג מסימנים שליליים ענקימם שרק הולכים ומתעצמים

    השב לתגובה
  5. אילן מרדכי
    אילן מרדכי יולי 27 2017, 14:14
    שלום שלום

    ואין שלום

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בהגיגים

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!