JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

מריו ורגס יוסה והכלבים

מחבר "העיר והכלבים" וחתן הנובל, לא רצוי בארצו

מריו ורגס יוסה והכלבים מריו ורגס יוסה צילום: Arild Vågen connons.wikimedia.org
אוגוסט 11
10:47 2017

את נהג המונית שלקח אותי בשלהי חודש יולי משדה התעופה בלימה לבית המלון, שאלתי אם מריו ורגס יוסה (Mario Vargas Llosa) , הסופר הפרואני חתן פרס נובל לספרות (2010), משתתף ביריד הספרות שנפתח ימים אחדים קודם לכן בבירת פרו. תנועת הביטול שלו לימדה אותי על העוינות הלא קטנה שמגלים הפרואנים בימינו לבכיר הסופרים שלהם, ומסיבות חוץ-ספרותיות.

הסיבה החצי-רשמית שוורגס יוסה לא הגיע ליריד הייתה כנראה "סדר יום עמוס", אבל נהג המונית הסביר לי שאילו יוסה היה טורח להגיע ליריד בארצו, הוא היה עלול להתקבל כמעט כפרסונה נון גראטה. ורגס יוסה, אחד הסופרים הלטינים הידועים בעולם שזכה בפרסים ספרותיים רבים, ובין השאר בפרס ירושלים ב-1995, לא אהוב בארצו בגלל היותו פוליטיקאי שנוי מאוד במחלוקת. ב-1990 הוא הפסיד בבחירות לנשיאות בפרו נגד אלברטו פוחימורי, אבל העובדה שפוחימורי, הנשיא לשעבר, יושב כיום בכלא בעוון פשעים שביצע נגד בני עמו, לא גורמת לפרואנים להתאהב מחדש בוורגס יוסה. גם העובדה שנשיא פרואני נוסף, אלחנדרו טולדו, מבוקש על ידי שלטונות החוק בחשד לקבלת שוחד בסכומי עתק, והנשיא הקודם, אוינטה הומאלה, נשלח יחד עם אשתו נדין למעצר של שנה וחצי עד שיתנהל משפטו, לא גורמת לפרואנים להתגעגע אל הסופר הידוע, שהתבטא לא מזמן בזכותו של הומאלה, ומבחינת פרואנים רבים זה ממש בלתי נסלח.

הפרואנים גם לא אוהבים את העובדה שוורגס נטש את פרו לפני שנים רבות ועקר לספרד, וגם נטש, לאחר חמישים שנות נישואין ופרס נובל אחד, את אשתו הפרואנית פטריסיה לטובת הספרדייה איסבל פרייסלר (גרושתו של חוליו איגלסיאס ואם בנו הזמר אנריקה איגלסיאס), כך שלהתווכח עם כמה מהם על איכות כמה מספריו כמו "העיר והכלבים", "הבית הירוק", "פנטליאון ושירות המבקרות", "דודה חוליו והכתבן", "שבחי האם החורגת", "חגיגת התיש" ועוד, ועל העובדה שהוא העלה את פרו על מפת הספרות העולמית, זו ממש ברכה לבטלה. "בשבילנו, הוא קודם כול פוליטיקאי כושל ולא סופר מצליח," אמר לי נהג המונית.

גם ביריד שמעתי כמה התבטאויות דומות. "טוב שורגס יוסה לא הגיע ליריד," אמר איש תרבות פרואני. "הוא היה זוכה כאן לקבלת פנים צוננת עד עוינת." ביריד שמעתי גם התבטאויות אוהדות הרבה יותר ביחס לוורגס יוסה, אבל היחס לאחד הסמלים של פרו, שזוכה לאהדה רבה במערב, הזכיר לי במידת מה את התגובות העוינות ששמעתי ב-2008 ביריד ספרותי בסאו פאולו, ברזיל, באשר לסופר הברזילאי המצליח ביותר בעולם בימינו, פאולו קואלו. כל ברזילאי שאתו שוחחתי על אודותיו, עיווה את פניו במיאוס כשהזכרתי את שמו של קואלו. מסתבר שלמחבר "האלכימאי" אין אלכימיה טובה במיוחד עם בני ארצו, והתופעה הזאת חוזרת על עצמה במידת מה גם במקרה של ורגס יוסה וחלק מהפרואנים.

ואולי הדבר אינו צריך להפתיע דווקא אותנו, הישראלים. העוינות הפוליטית כלפי ורגס הזכירה לי במידת מה את העוינות שקיימת ברשתות החברתיות בישראל כנגד עמוס עוז, הסופר הישראלי המצליח ביותר בעולם והכמעט יחיד שמוכר בדרום אמריקה, ואת השמחה לאידו על כך שטרם זכה בפרס נובל. בעוד שעוז מזוהה עם מחנה השמאל, ורגס יוסה, איש שמאל בצעירותו, מזוהה כיום כאיש ימין הנאו-ליברלי, ובחוגים רבים בדרום אמריקה מתקשים לסלוח לו על המהפך בדעותיו ועל הביקורת החריפה שהחל להשמיע כנגד המשטר הרודני של פידל קסטרו.

כניסתו של ורגס יוסה לפוליטיקה וניסיונו להיבחר לנשיאות ארצו פגמה ללא ספק בדימויו כסופר, שנפגם כמובן גם מכמה רומנים חלשים יותר שפרסם, אך ללא ספק הוא הסופר החי הידוע ביותר בימינו בדרום אמריקה, וכנראה שהוא יכול להסתדר גם בלעדי היריד במולדתו.

בשני ירידי ספרות השתתפתי בשנה האחרונה בדרום אמריקה, ושניהם עמדו בעיניי בסימן ורגס יוסה. באחד, בארצו, הוא בלט בהיעדרו, ובשני, ברפובליקה הדומיניקנית, הוא היה אורח הכבוד אך עדיין שנוי מאוד במחלוקת. יריד זה, שהתקיים בחודש ספטמבר אשתקד, נדחה פעמים מספר בגלל הוויכוח שהתגלע ברפובליקה הדומיניקנית סביב השתתפותו של ורגס יוסה וסביב הפרס הבין-לאומי היוקרתי ע"ש פדרו אריקס אורנייה, שהיה אמור להיות מוענק לו בערב השקת היריד מטעם ממשלת האי הקריבי.

בעוד שבארצו ורגס יוסה שנוי במחלוקת, הרי שברפובליקה הדומיניקנית הוא היה עד לפני כשנתיים בן-בית, במיוחד מאז שפרסם את הרומן הידוע שלו "חגיגת התיש", העוסק בימיו של הרודן הדומיניקני רפאל לאונידס טרוחיו, ששלט באי במשך 31 שנים עד שנרצח ב-1961, וזכור שם בהחלט לשמצה (דווקא בעיני היהודים הוא זכור קצת פחות לשמצה מכיוון שהציע לעשרת אלפים פליטים יהודים מאירופה מחסה לפני מלחמת העולם השנייה).

אלא שוורגס יוסה בעט בדלי כשפרסם מאמר ביקורת חריף נגד המדינה הקריבית בשל מדיניותה כלפי מהגרים מהאיטי, והדבר עורר עליו זעם רב שכמעט וביטל את הענקת הפרס, ואף גרם לכך שהיריד נדחה בחצי שנה. לבסוף, הדומיניקנים התעשתו והחליטו שפוליטיקה לחוד וספרות לחוד והזמינו את יוסה לקבל את הפרס בערב פתיחת היריד ב-19 בספטמבר אשתקד.

ההחלטה הזאת לא עברה בשקט. כלי התקשורת ברפובליקה הדומיניקנית פרסמו מאמרים נגד ורגס יוסה, וגם מפגינים המתינו לו עם שלטי מחאה, ואחת מהן אף התפרצה בצעקות לאולם באירוע החגיגי והוצאה החוצה בכוח.

הייתי שם באולם, ונפגשתי שם עם השגריר הישראלי הוותיק ביותר בדרום אמריקה, דני סבן, שאין כמעט מדינה באזור זה של העולם שבה הוא לא שירת כדיפלומט – אזור שהוא מכיר טוב יותר מהרבה אחרים. סבן גולל באוזניי את תולדות המחלוקת סביב הפרס שעתיד להינתן לוורגס יוסה, אבל הכול נשכח כשהסופר הפרואני-ספרדי הוזמן לקבל אותו. ממרום גילו ושנותיו – שמונים – טיפס ורגס יוסה אל הבמה בזקיפות קומה ונשא נאום מרשים וארוך על מערכת יחסיו המורכבת עם המדינה הקריבית. למרות קריאות הגנאי בחוץ, באולם הוא התקבל במחיאות כפיים סוערות. ורגס יוסה תיבל את נאומו בספרות ובפוליטיקה ולא חסך בביקורת על משטרי הסוציאליזם החדש המושחתים והרודניים בוונצואלה ובמדינות נוספות באזור זה של העולם.

בנאום הזה, שרק חיזק את דימויו של ורגס יוסה כסופר הכי פוליטי בדרום אמריקה ואולי אחד מהסופרים הפוליטיים ביותר בעולם, הוא התגלה כיוצר עצמאי מאוד בדעותיו, כזה שראוי שישפטו אותו על איכות ספריו ולא רק על עמדותיו הפוליטיות שלא ערבות לאוזני השמאל הלטיני ואחרים.

בעודו נואם, נזכרתי בשיחה שקיימתי פעם עם איש שמאל לטיני, שאותו שאלתי אם קרא במקרה את "העיר והכלבים", הרומן המשובח של ורגס יוסה. "אני לא קורא את הספרים של הכלב הזה", סינן האיש.

חבל. הכלב הזה יודע לא רק לנבוח אלא גם לכתוב, אף על פי שהכתיבה שלו לפעמים נושכת.

הסופר ירון אביטוב הוזמן כאורח ירידי הספרות בלימה ובסנטו דומינגו מטעמן של שגרירויות ישראל ברפובליקה הדומיניקנית ובפרו ומטעם משרד החוץ. ביריד בפרו הוא הציג את האנתולוגיות בעריכתו "ירושלים של מעלה, ירושלים של מטה", "כתוב באפר" ו"ספר השלום".

 

על המחבר / המחברת

ירון אביטוב

סופר, מבקר ובמאי סרטי תעודה.

17 תגובות

  1. יוסי נ.
    יוסי נ. אוגוסט 11 2017, 13:09
    כל הכבוד שאתה מיצג בחו"ל את ישראל היפה

    כל הכבוד
    הלוואי שהרבה יעשו כך ויוציאו לנו שם טוב

    השב לתגובה
  2. דינה
    דינה אוגוסט 11 2017, 17:34
    ורגס יוסה

    לא מזמן קראתי את "הרומנטיקן" של ורגס יוסה והמאמר והמקיף והאיכותי הזה עזר לי להבין כמה דברים.

    השב לתגובה
  3. אזרח
    אזרח אוגוסט 11 2017, 21:33
    גם בארץ השלטונות לא אוהבים סופרים

    סופרים בכלל וכאלה שלא אוהדים את הימין בפרט

    השב לתגובה
  4. עזריאל
    עזריאל אוגוסט 11 2017, 22:56
    העיר והכלבים

    מאמר טוב

    השב לתגובה
  5. חנה ב.
    חנה ב. אוגוסט 12 2017, 11:44
    אנשי רוח בקושי זוכים לאהדה כיום

    עידן הרגישות והעדר מכל הבחינות.

    השב לתגובה
  6. ד. בציר
    ד. בציר אוגוסט 12 2017, 12:18
    סופר לנצח

    קראתי בעניין את מאמרו המרתק של הסופר, המבקר ואיש הקולנוע הדוקומנטרי ירון אביטוב על הסופר הדרום-אמריקאי ורגס יוסה. השאלה הנצחית היא אם סופר יכול להיות דמות ניטרלית או מי נלחם ומזדהה עם עמדה פוליטית? בסופו של עניין, מבחנו של סופר אינו רק בעיני דורו אלא בעיקר בראי הדורות, שם יתייחסו ליצירה נטו מבלי להתחשב בעמדותיו הפוליטיות כמה דורות קודם.

    השב לתגובה
  7. יוסי גלזר
    יוסי גלזר אוגוסט 12 2017, 12:38
    יפה ירון

    יפה ירון. נראה לי שלא היית חש בנוח עם מה שקורה היום בארץ

    השב לתגובה
  8. ליאור
    ליאור אוגוסט 12 2017, 14:57
    סופרים ופוליטיקה

    אני מסכים עם אביטוב שצריך לקרוא ספרים של סופרים בנפרד מהדעות הפוליטיות שלהם, יהיה אשר יהיו. מאמר מעניין.

    השב לתגובה
  9. רוני רחמני
    רוני רחמני אוגוסט 13 2017, 09:21
    להרחיק את הפוליטקה מהספרות

    רשימה טובה ומעניינת על יחסי הספרות והפוליטיקה שלצערנו חודרת לכל מקום וגם לתחומים איכותיים. איכות היא מילת גנאי כיום כמו גם הספרות. הכל פוליטיקה וכוחניות. מי יכופף את מי.
    ירון אביטוב גם כבר שנים עושה בדרום אמריקה ומייצג את הספרות והאיכות יחדיו. הוא מאלה שמתרחקים ומרחיקים את ענייני הפוליטקה הצרה והמרושעת מהספרות היפה והאיכותית – גם שלו.

    השב לתגובה
  10. אוהד
    אוהד אוגוסט 13 2017, 10:32
    הכלב שיודע לכתוב

    נהניתי מאוד ולמדתי הרבה מקריאת מאמרו של אביטוב, שאיננו מתפשר בהעברת העובדות ובהתמקדותו בעניין ובמהות, אך כתוב בלשון קולחת ובהומור ציניקני עדין.
    גאווה גדולה לקרוא על הכבוד שניתן לסופר הישראלי במדינות אמריקה הלטינית, ועל כך שהוא למעשה מייצג את ישראל ואת ההיסטוריה של עמנו באמצעות הספרים שפרסם גם בחלק זה של הגלובוס.
    גאווה גם על המעורבות של שגרירויות ישראל בעשיה התרבותית במדינות אלה.
    כבוד !!!

    השב לתגובה
  11. אורלי
    אורלי אוגוסט 14 2017, 15:03
    אולי כדאי לטפל בדעות השליליות אצלנו

    לפני שהולכים לתקן את ארצות אמל"ט

    השב לתגובה
    • רמי מ.
      רמי מ. אוגוסט 14 2017, 16:39
      יוסה והכלבים

      תפקידם של מאמרים כאלה לשקף את המציאות ולא לתקן אותה, לא בחו"ל ולא בארץ, ואת זה הוא עושה היטב.נהניתי לקרוא

      השב לתגובה
  12. מריו
    מריו אוגוסט 15 2017, 12:17
    ההמונים בדרך כלל לא אוהבים אנשי רוח

    בארץ פעם זה לא היה ככה אבל כעת זה משתנה לרעה

    השב לתגובה
  13. יזהר
    יזהר אוגוסט 16 2017, 03:47
    נביא ספרותי לא בעירו

    יפה, ירון. למדתי כמה דברים על יוסה, שאחרון ספריו שקראתי, תעלוליה של ילדה יפה, הזכיר לי שמדובר בסופר גדול וגם הומניסט, שיצא לי לפגוש בהפגנה אצלנו לטובת תושבי שייח' ג'ראח לפני כמה שנים. תיארת מקרה פרטי של נביא שלא בעירו, אחד מתוך רבים שמולדתם אינה ביתם.אני מניח שאתה יכול להזדהות עם יוסה. תמשיך כך.

    השב לתגובה
  14. נירית
    נירית אוגוסט 17 2017, 16:53
    פוליטיקה וספרות

    מאמר מעניין מאוד על הקשרים בין פוליטיקה לספרות. קראתי כמה ספרים של ורגס יוסה וכנראה שבישראל מעריכים אותו יותר מאשר בפרו, כפי שבימינו בחו"ל מעריכים את עוז וגרוסמן יותר מאשר בישראל.

    השב לתגובה
  15. עמית
    עמית אוגוסט 20 2017, 17:39
    מריו ורגס יוסה

    כתבה מעניינת, תמציתית וקולחת
    פוליטיקה ותרבות לא הולכים טוב יחד בקרב הציבור ?!
    תלוי מי הציבור ומה הדעה

    השב לתגובה
  16. ברכה ויהודה
    ברכה ויהודה אוגוסט 24 2017, 20:50
    כתבה טובה

    למדנו הרבה על היחסים בין תרבות ופוליטיקה
    ועל עיצוב דעת קהל. אין חדש תחת השמש.
    מאמר טוב ומקיף.

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

שדות חובה מסומנים *

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בהגיגים

Do NOT follow this link or you will be banned from the site!