JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin
  • ראשי » 
  • הגיגים
  •  » אליס של לואיס קרול: "בלי תמונות ובלי שיחות?"

אליס של לואיס קרול: "בלי תמונות ובלי שיחות?"

על המופשט ועל המוחשי, ומי מהם מעשי יותר

אליס של לואיס קרול: "בלי תמונות ובלי שיחות?" פרופסור יהושפט גבעון
אוגוסט 23
09:30 2017

מהו תוכן מוחשי? קודם כול זהו תוכן המושג באמצעות התפיסה החושית שלנו המקיפה שימוש בערוצי תפיסה רבים. התפיסה החושית כוללת את מכלול נתוני החישה הנקלטים בכל רגע בהתנסות קונקרטית כלשהי. למשל הראייה, הריח, הנגיעה, מצב הרוח, רגש, עוצמת קול, גוון צליל, תנועה בסביבה, תחושת המצב הקינטי של הגוף, תחושת הכבידה. ובהשאלה, כל תוכן שמתייחס אל דברים הניתנים לקליטה בחושים, נחשב מוחשי. כל אלה מספקים לנו, אישית, תכנים מוחשיים הנקלטים בהקשר החושי בלבד. אי אפשר להשוות את קליטת צבעי השקיעה בעיניי לקליטת צבעי השקיעה בעיניך. אלה הם תמיד תכנים סובייקטיביים ואישיים.

לעומתם, תכנים מופשטים הם תכנים הנקלטים רק בחשיבה ואינם ניתנים לקליטה כתכנים מוחשיים. לכן מי שמתקשה בניתוק התכנים המופשטים מההקשר החושי, מתקשה בהתמודדות עם תכנים כאלה. תכנים מופשטים מתפקדים בלפחות שלושה תחומים חשובים בחיינו, ומי שאיננו יכול להתמודד איתם, מוגבל בשליטתו המעשית בהם. ואלה הם: הכתיבה האלפביתית (ובת-זוגה הקריאה) מאז המאה ה-10 לפנה"ס, החשבון הספרתי מאז המאה ה-8 והשימוש היצירתי בכלים החדשים – הדיגיטליים – בימינו.

אי אפשר לשלוט בתהליכי כתיבה או קריאה ביחס לטקסטים אלפביתיים מבלי להבין מהו תפקיד האותיות בתהליכים אלה. האותיות, למשל של האלפבית העברי, אינן ישויות מוחשיות, אף שבשימושים בהן אנו משתמשים בייצוגים מוחשיים שלהן. לדוגמה, האות אל"ף עצמה, כאות הראשונה באלפבית העברי, איננה מופיעה בעמוד הזה אלא רק מבעד לייצוגים הקונקרטיים שלה כאן. כדי לתפוס זאת, התמודדו עם שתי השאלות: כמה אותיות אל"ף יש באלפבית העברי? כמה ייצוגים מוחשיים של האות אל"ף מופיעים בפסקה הזאת? התשובה לשאלה הראשונה היא "אחת". התשובה לשאלה השנייה היא "למעלה משלושים ייצוגים מוחשיים".

ההגבלה לשפה מוחשית מגבילה את שיחתנו למקרה מיוחד של מה שהלוגיקנים קוראים "שפה מסדר ראשון", כי זו שפה שכל היגדיה מתייחסים לשכבת מציאות אחת ואין בה היגדים המתייחסים אל ההיגדים כמושאים. בפסקה הקודמת התייחסתי אל יותר משכבת מציאות אחת, כי התייחסתי גם אל הפסקה הקודמת לה וגם אל ייצוגים של אותיות, ותוכן ההתייחסות היה המיוצגים. לשפה כזאת קוראים "שפה מסדר שני". לואיס קרול המחיש לנו, בכמה הזדמנויות, שלא ניתן להציג טיעונים לוגיים שכיחים בשפה המוגבלת לשימוש בשפה מסדר ראשון.

אי אפשר לשלוט בתהליכי החשבון מבלי להבין שהמספרים עצמם אינם ישויות מוחשיות, אף שחלק מרכזי בחשבון מתנהל באמצעות פעולות פיזיות של כתיבה, מחיקה, העתקה והשוואה בין ייצוגים מוחשיים של סימנים המרכיבים קודים למספרים. אנו משתמשים היום בסימנים מיוחדים – בספרוֹת – כדי להרכיב קודים מוחשיים ומסודרים למספרים. קודים אלה אינם מספרים. הספרות ניתנות לחישה, אבל המספר אפס, לדוגמה, איננו ניתן לחישה באמצעות החושים. גם המספר אחת והמספר מינוס שתיים או חצי אינם ניתנים לחישה באמצעות החושים. מי שאיננו מבדיל בין הספרה '0' למספר אפס, שליטתו בחשבון רעועה. מי שמתקשה בהמשגת המספרים – כלומר, בתפיסתם כמושגים, כרעיונות – מתקשה מאוד בחשבון.

אי אפשר לשלוט בכלים החדשים או להשתמש בתהליכים המתבצעים בהם באופן מושכל, בלי לקבל ולהבין תחילה את תפקיד האותיות בלשון ואת תפקיד הספרוֹת בחשבון. אחר כך יש להבין שהכלים החדשים שונים מהכלים שאפיינו את עידן התעשייה, כי מדובר בכלים שחומר הגלם שלהם הוא ספרוֹת, ההרכב שלהם מוגדר כנוסחה חשבונית, והתהליכים שהם מבצעים הם תהליכים של עיבוד של קודים ספרתיים המתבצעים כמו חישובים לפי כללים המנוסחים באמצעות קודים ספרתיים. לכן הם נקראים "כלים ספרתיים", כי "להיות דיגיטלי" פירושו , מילולית, להיות ספרתי. אחד ההישגים הגדולים ביותר של עמק הסיליקון הוא שיווקי. הוא מתבטא בשכנוע ההמונים שאין צורך בהבנת הכלים הספרתיים לצורך ניצולם המושכל.

מי שמצהיר שבמערכות המורכבות מהכלים הספרתיים יש ידע, מבטא, כפי שטען מורי פרופ' פרנקל, "הגדרה או שטות גמורה". הרי מי שסובר כך מגדיר את רמת הידע, מלכתחילה, כזו השווה לרמה המוחשית של הנתונים, כפי שהנתונים קיימים במערכות אלה במישור הגשמי – של החומרה שלהן. אדם כזה איננו מסוגל להתמודד אפילו עם ידע מדעי שהוא רק בחלקו תוכן (מופשט) של טקסטים דיגיטליים. היישומיות העצומה של הידע המדעי נובעת מעצם היותו מופשט ולא מוגבל להקשר החושי.

רבים מתפעמים מעוצמת ההתפתחות הטכנולוגית של תרבותנו ורק מעטים יודעים שלפי הטובות במערכות החינוך וההכשרה הטכנולוגיות, המונח "טכנולוגיה" פירושו יישום של המדעים לפתרון בעיות מציאותיות. ואם נתבונן בתכניות הלימודים של מוסדות אלה, נגלה שתלמידיהם נדרשים ללמוד כמה וכמה קורסים במתמטיקה ובמדעים. למרות התכנים המופשטים של קורסים אלה, ההצלחה של בוגריהם, המתגלה בתחומים רבים בחיינו, מעידה על היישומיות העצומה של אותם תכנים. ואם נתבונן בכלים השימושיים שבידינו נוכל להבין עד כמה הצליח הידע המדעי בפיתוחם. לדוגמה כמעט בכל מכשיר חדש שמופיע בשוק נמצא התקן המבוסס על חצאי-מוליכים. ההצלחה של התקן כזה נובעת מיישום נכון של הפיזיקה של המוליכים-למחצה, וזאת מבוססת על תורת הקוואנטים.

כאשר מערכת חינוך כופה על תלמידיה למידה "מתוך עשייה", למידה שהיא מנותקת מחשיבה מופשטת ומהבנת עקרונות, היא תורמת לנכות החשיבתית של רבבות חניכיה ולפגיעה בעתיד החברה שבתוכה הם פועלים. המוחשיות יכולה לספק לנו רגיעה רגשית אבל איננה יכולה לבוא במקום הבנה. מערכות חינוך תרמו לנכות המחשבתית שלנו ושל ילדינו בדרכים שונות. בכל נקודת מפגש שבין המופשט לקונקרטי שבה ניתנת עדיפות מוחלטת לתפיסה הקונקרטית של החינוך ושל הלמידה, שם פרח תהליך יצירת הנכות המחשבתית. לדוגמה מערכת חינוך המעדיפה שלומדיה יצפו בתמונות ולא מלמדת אותם להשתמש במילונים כדי להבין את המונחים, תורמת לנכות המחשבתית של ילדינו. ייתכן שכמה מילדינו נולדו עם נכות כזאת (אני מאמין שלא), אבל אין ספק שמערכות שלמות מגויסות להפצתה ולקידומה, אם ראוי לקרוא לזה "קידום".

קיימות כמה דוגמאות היסטוריות למאמצים הרסניים שכאלה. המצאת האלפבית העברי נבעה במקורה מהחלפת שיטת סימון של הברות (של צלילי דיבור) בשיטת סימון של עיצורים, שלמעשה אין להם צליל אלא בתוספת של תנועה. נסו להשמיע את הצלילים של העיצורים 'א', 'ק' או 'ת', לדוגמה. היוונים הקדמונים, שלמדו את רעיון הכתיבה האלפביתית מהסוחרים כותבי העברית במאה ה-6 לפנה"ס, ראו באלפבית רק סימנים לצלילים ולא בסיס לייצוג רעיונות. כך הם המציאו את האלפבית הפונטי הקונקרטי, כהרחבה של האלפבית המקורי המאפשרת ייצוג של צלילי הדיבור ומדגישה אותם. לבני אירופה לקח כמעט אלפיים שנה (מהמאה ה-6 לפני הספירה ועד למאה ה-12) עד שגילו מחדש את ערכו המעשי של האלפבית המופשט, המאפשר ביטוי של שפות שונות בהגייה של צלילים שונים, ובעיקר בביטוי של רעיונות המנותקים מהדיבור, ושחררו את מושג הטקסט ממגבלות הכתב הפונטי.

מושג המספר בחשבון נותר מעורפל כשהוא מרחף בין רעיון מופשט (המספר שתיים) לבין ייצוגו בכל דרך ייצוג קונקרטית שהיא. שני תפוזים אינם יכולים להראות לנו את המספר שתיים. מושג המספר נותר מעורפל מכיוון שעד היום מומחים לחינוך חושבים שאת השוויון 2+2=4 ניתן להבין ואף לאמת בעזרת ארבעה תפוזים.

מושג הכלים הספרתיים הוא המעורפל ביותר, כי קיימת התנגדות פעילה להבנת המדיה הדיגיטליות. אני סובר שפגם בהבנת האלפבית גורר פגמים בהבנת הספרוֹת והמספרים ואלה גוררים פגמים בהבנת תהליכי החישוב הספרתי. פגמים מצטברים אלה יוצרים רתיעה מקיפה מהבנה.

וכנראה שמקלוהן צדק בקריאתו הדרמטית להבין את המדיה (את האמצעים). הוא טען במפורש שאי הבנתם גורמת לפגיעה באוטונומיה של המשתמשים, כאילו היו מכושפים. כדוגמה כללית ראשונה להשפעת הכישוף הזה הוא סיכם בכותרת של הפרק הראשון של ספרו על הבנת המדיה: "המדיום הוא המסר". זאת, לטענתו, דוגמה ראשונה לשיתוק הנגרם מאי-הבנת המדיום. בשיתוק כזה, כל אות הופכת לצליל, כל מספר לסדרת ספרות, והמדיום הדיגיטלי לנושא ידע וחוכמה. כך מערכת החינוך מאלפת את תלמידינו לראות בכיתה עם מכשירים בלתי מובנים "כיתה חכמה" ובמכשירים שהודבקו לידינו "מכשירים חכמים".

החינוך וההשכלה חייבים להתחיל בהבנת המצאת האלפבית, בהבנת הקשר הנכון שבין מילים לתוכנן. חינוך פגום, בהקשר הזה, מתגלה בחוסר היכולת של מורים ושל מורי-מורים להבין את ההבדל שבין מונח לבין מושג.

הלקות הבסיסית הנידונה כאן היא לקות תרבותית המתגלה בכל עוצמתה בימינו באי-הנכונות לקרוא טקסטים ארוכים בכלל וטקסטים המכילים טיעונים ונתונים מדעיים בפרט. לפני שניתפס לאמונה שזו "השפעת המדיה", כדאי לשים לב לכך שהיא כבר נצפתה לפני כמאתיים שנה על ידי לואיס קרול, שביטא אותה בתגובה של אליס על הספר שבו קראה אחותה: "בלי תמונות ובלי שיחות?"

על המחבר / המחברת

יהושפט (שפי) גבעון

יהושפט (שפי) גבעון

פרופסור. לימודי פיסיקה, פסיכולוגיה ניסויית, ופילוסופיה לתואר ראשון ולימודי מתמטיקה לתואר שני (האונ' העברית). תואר שני ושלישי במדעי התקשורת והמחשבים (אונ' מישיגן).

2 תגובות

  1. עינת אסרף
    עינת אסרף אוגוסט 23 2017, 09:55
    מעניין מאד וגם יכול לשמש כלי להוכחה

    קחו לכיתה של סטודנטים צעירים את המאמר ותבדקו כמה מהם אחרי שיקראו יוכלו להסביר מה קראו.

    השב לתגובה
    • יהושפט גבעון
      יהושפט גבעון אוגוסט 23 2017, 18:13
      תודה עינת

      המאמר לא נכתב אל "סטודנטים צעירים" והעורך בחר בו למרות הקושי הטמון בו.

      את רוצה הוכחה יותר מדהימה לקשיי הקריאה גם של "סטודנטים לא צעירים"?

      בקשי ממרצים במכללות (ובאוניברסיטאות) שיסבירו מה כתב מקלוהן על "המדיום הוא המסר" בספרו "להבין את המדיה" (עד עמ' 23 – אבל רק על "המדיום הוא המסר")..

      השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בהגיגים

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!