JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

לבעלי קוראים דנינו

סיפור מדהים על חייל סקוטי בירושלים

לבעלי קוראים דנינו יוני פורסייט דנינו
נובמבר 17
11:15 2017

הטקס לציון 99 שנה למלחמת העולם הראשונה, בשבת בבוקר בבית העלמין הבריטי שעל הר הצופים, היה מלוּבש ברצינות רשמית יתרה ומופלגת. דמויות צבעוניות רבות מילאו את רחבת המסדרים ואת כיסאות הכבוד; קציני צבא בכירים, דיפלומטים, כומרות וכמרים מרחבי העולם היו עטויים במדים מחויטים ומרוקמים ובמחלפות משובצות ומצויָצות. ארשת פניהם העידה על גודל המעמד ועל האופן שבו הם חולקים כבוד לשוכני עפר זה מאה שנים תמימות. ברקע תקע בחצוצרה איש המשמר המלכותי (Royal Guard), חבוש בשטריימל פרוותי ענק ושחור, מן הסוג הזה שמלהיב אותנו מאוד בטיולים שלנו בלונדון. על ידו עמד איש בחצאית מיני סקוטית סקסית והוציא את נשמתו אל תוך חמת חלילים מסולסלת. תפילות נִשאו בחיל וברעדה לזכרם של חללי המלחמה שגירשה מעלינו את הטורקים הרעים והביאה על ראשינו את הבריטים המרושעים. אף אני, כמו ירושלמים רבים, ראיתי את הקולות ועמדתי משתאה בעודי מנסה לתפוס תמונות במצלמתי המשופרת.

בתום הטקס התחלתי סובב בין הקברים ומצאתי לי כמה דקות שקטות להרהר במפעלותיו המטורפים של מין האדם; בהישגיו ובכישלונותיו, בחיים ובמוות, ובמוות שבחיים. בין השאר חיפשתי אחר קבריהם של לוחמים יהודים, שעלו לארץ בעל כורחם עם צבאות בריטניה, אוסטרליה וניו זילנד ונקברו על פסגת הר הצופים לצד נוצרים טובים, אחיהם לטרגדיה. כאשר החל בית העלמין להתרוקן מן הנוכחים, צדה עיני באחת מזוויותיו חבורת ישראלים נרגשת למדי. חשתי לעברם לברר אם כצעקתה ומה פשר התכונה ומה זה ועל מה זה. או אז מצאתי קבוצת קברים מעוטרים במגן דוד עם כתובת ת.נ.צ.ב.ה במרכזו. שמותיהם העידו על מוצאם, מיטלמן ומנדלסון, אך גם שמות עבריים למהדרין, לוי וגפן ועוד. ברגעים אלה סדק בקיע רחב את חומת הציניות האופיינית לי ומצאתי את עצמי מצטער צער עמוק על מותם של יהודים צעירים שנפלו בקרב לפני מאה שנים תמימות. כאילו לא די לי בצער על האחרונים, חללי צה"ל, ואני בא ומוסיף עליהם את הראשונים, חללי הימים שעברו מן העולם. קראתי בלבי פסוקים שנהוג לומר בבית עלמין: בִּלַּע הַמָּוֶת לְנֶצַח, וּמָחָה אֲדֹנָי ה' דִּמְעָה מֵעַל כָּל פָּנִים וגו'. אמרתי את תפילת האשכבה בנוסח יהודי המזרח: הַמְרַחֵם עַל כָּל בְּרִיּוֹתָיו הוּא יָחוֹס וְיַחְמוֹל וִירַחֵם עַל נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁל פלוני, רוּחַ ה' תְּנִיחֶנּוּ בְגַן עֵדֶן. לבסוף, חיקיתי את החזן הראשי של צה"ל בתפילת: אֵל מָלֵא רַחֲמִים שׁוֹכֵן בַּמְּרוֹמִים הַמְצֵא מְנוּחָה נְכוֹנָה… בנוסח אשכנז. כך יצאתי ידי חובת כל עדות ישראל המריבות אלה עם אלה מתוך שמחה של מצווה.

בינות לקברי היהודים צעד בשקט מופתי חייל סקוטי צעיר ובהיר, נאה וגאה, גבוה מאוד, כאותם הוויקינגים שבאו מארצות הצפון העליון וזכו לתואר הכבוד "ברברים". היה הוא לבוש על פי מיטב המסורת הסקוטית; מצנפת שחורה עם כלנית בד אדומה לראשו, מעיל קרב (battledress) בצבע זית, אבנט עור מצוחצח בצבע חום מוצלב על חזהו וכרוך סביב מותניו, חצאית פְּלִיסֵה (plisse) עד לברכיו וגרביים אפורות המשוכות כלפי מעלה, אשר נשקו לשולי חצאיתו ולא הותירו אלא נימה שגילתה את שיער רגליו הגבריות. אט אט ובדומיה שלווה עבר ממצבה אחת לרעותה והניח אבן זעירה למראשותיה. עובדה זו העלתה מיד חשד בלבי, שאם אין חייל זה יהודי, הרי שהוא לפחות מכיר כדבעי את מנהגי האבלות של היהודים.

בתום הטקס המרשים של החייל הסקוטי, ובזמן שעיני כל הסובבים עקבו אחר כל אחת מתנועותיו, התחלתי אני מצקצק במצלמתי תמונות מצב הגזור מעולם אחר. ברגע שסיים עטו עליו הסובבים לשאול לפשר מעשיו, מיהו זה ואיזהו.

פתח החייל את פיו והחל דובר עמנו בעברית צחה למדי. החל מסביר לחבורת הסקרנים הישראלים קטני הקומה, שגובה ראשן של אחדות מהן הגיע בקושי עד למפלס מותניו, את קורותיו מסקוטלנד הקרירה ועד לירושלים הלוהטת באמצע נובמבר. דברים שבורים שהצלחתי לשמוע ממנו נחרטו בתודעתי והוסיפו על טלטלת הטקס המרשים וגילוי המצבות של אחינו היהודים יורדי השאול. "אני יהודי ויש לי קרובים בירושלים, כאן במושבה הגרמנית". מה ליהודי ולצבא סקוטלנד הצפונית שבבריטניה? ומהיכן העברית הכמעט ישראלית שבפיך? תהו הנוכחים. "אה כן… גרתי בארץ עשר שנים, למדתי ממש כאן באוניברסיטה העברית שעל הר הצופים". אז בעצם עשית עליה לישראל? "כן, אני ישראלי ואני לא מסתיר זאת בכל נסיעותיי בחו"ל". אבל אנחנו הישראלים מצניעים את זהותנו כאשר אנחנו יוצאים לחו"ל, איך ייתכן שאתה גאה בה כל כך? "אה כן… כאשר נסענו לתאילנד לאחר הצונמי של שנת 2004 גילינו שהיהודים קיבלו סיוע מהיר יותר מאשר הצרפתים, הגרמנים והבריטים". וכל זאת למה? "מפני שיש חב"ד בכל מקום, הם עוזרים ליהודים ביעילות רבה יותר מכל האחרים, וזו מעין תעודת ביטוח כנגד אסונות".

ככל שהשיחה נעשתה פתוחה יותר התירה לעצמה חבורת הישראלים להתעניין יותר, לחקור ולחפור יותר. הקרבה שנוצרה בינינו לבינו פתחה פן נוסף בחייו של החייל הסקוטי-יהודי-ישראלי. ומה עשית בכל אותן שנות שהותך בארץ? "שירתי כחייל ישראלי ביחידת דובר צה"ל. זה חשוב לעם ישראל, שיהודים הבאים מן התפוצות ייצגו אותו ויעשו הסברה עבורו כלפי מדינות המערב". בשלב זה עברו כל הנוכחים סביבו ממצב של מתעניינים למצב של מעריצים. רגע לפני שסיימנו את השיחה המרתקת, העזנו לשאול לשמו כדי לעמוד על שורשיו המשפחתיים. "אה כן… קוראים לי יוני". יוני? תמהנו. "יוני פורסייט דנינו". עוד לא הספקנו לעכל את שמו העברי של החייל הסקוטי ואת סיפור חייו המפתיע והנה פצצה נוספת הוטלה על משטח הדשא הרענן שבין מצבות החללים היהודים. הנחנו לתומנו שהבחור הליבראלי נשוי ליהודייה מזרחית הנושאת את שם המשפחה דנינו, והוא אימץ לעצמו את שם משפחתה כפי שנהוג יותר ויותר במחוזותינו. מנין הדנינו? העזנו ושאלנו. "אה כן… לבעלי קוראים דנינו, הוא ישראלי, הוא בא ממשפחת רבנים דתית מאוד שעלתה מאזור גיברלטר ואנחנו גרים באושר בלונדון".

על המחבר / המחברת

יעקב מעוז

יעקב מעוז

עורך מדור: דת ואמונה. ד"ר, מרצה ליהדות והחברה הישראלית. סופר ומשורר, מחבר הספרים "צדק פואטי" ו"אלוהים, אהבה ואסתטיקה". מנהל מדור זהויות וחיים משותפים בחברה למתנ"סים. חבר הנהלת תנועת "תיקון". בעל פינה בגלי צה"ל. מנחה אירועים וטקסים.

11 תגובות

  1. חופי
    חופי נובמבר 17 2017, 13:41
    חצאית סקוטית משלימה היסטוריה.

    ידידי יעקב משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים, רואה ומלקט ומנציח רגעים יפים.
    סיפורו של יוני מק דנינו מרגש. לולא הזדמנת היינו מחמיצים סיפור יהודי, נצר מרוקאי בחצאית סקוטית המשלימה פרטי הסטוריה. עכשיו מאה השנה שלמות.

    השב לתגובה
  2. ענת בכר
    ענת בכר נובמבר 17 2017, 14:11
    כתיבה מצוינת של סיפור מרתק

    יעקב, כתיבה מצוינת של סיפור מרתק. לשמחתי, נכחתי באירוע.

    השב לתגובה
  3. ש. ג
    ש. ג נובמבר 17 2017, 16:15
    לבעלי קוראים דנינו

    "יוני פורסייט דנינו", סיפור מטלטל, ממבטים רבים, אפשר ללמוד ממנו. תודה למחבר שמשתף בחוכמתו הרבה, סיפורים שהם גם מציאות חיינו. אהבתי, תמיד אשמח לטעם של עוד!!!

    השב לתגובה
  4. אירית גייסט
    אירית גייסט נובמבר 18 2017, 12:17
    דר מעוז הסיפור פשוט מהמם

    לי הסיפור עשה טוב

    השב לתגובה
  5. ג.
    ג. נובמבר 18 2017, 13:48
    אני יכול להבין שהמשפחה חיה בלונדון

    יכול להבין שהוא חיל
    לא הבנתי את עניין החצאית הסקוטית
    איך הוא שיך ליחידה סקוטית

    השב לתגובה
    • י.
      י. נובמבר 19 2017, 18:33
      כמו כל הסיפור יש גם בחצאית משהו מיוחד

      צירוף מדהים של עובדות שיוצר משהו מיוחד וחיובי.

      השב לתגובה
  6. ענת אלטמן
    ענת אלטמן נובמבר 18 2017, 15:25
    מרתק

    מרתק. אילולא נכחתי באירוע הייתי חושבת שזה רק סיפור או איזה שהוא משל…
    תמונה מקסימה שאומרת כל כך הרבה.

    השב לתגובה
  7. נחום שפריר
    נחום שפריר נובמבר 20 2017, 16:02
    כל החיובי כבר נאמר

    נשאר לי רק להצטרף לקומפלימנטים.

    השב לתגובה
  8. יאיר ג'רבי
    יאיר ג'רבי נובמבר 21 2017, 12:54
    כתבה מדליקה

    וגם המסר היהודי חשוב

    השב לתגובה
  9. שולי
    שולי נובמבר 21 2017, 19:52
    מישהו שחי במדינה אחרת

    ובוחר בבחירות ממשלה אחרת
    ואולי נשוי לבת דת אחרת (כמו הרבה יהודים)
    ומשרת בצבא אחר
    מה בעצם המשמעות לכך שהוא יהודי?

    השב לתגובה
  10. עמוס
    עמוס נובמבר 27 2017, 07:52
    רק כעת ראיתי

    סיפור נהדר וחיובי

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בהגיגים

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!