JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

האשמה היא בנו

בעקבות "חוק השואה" הפולני ודבריו של ר"מ פולין

האשמה היא בנו תמונה: Daniel Ullrich, Threedots
אפריל 10
19:30 2018

בתום מלחמת העולם השנייה ולאחר השואה, הגיעו לארץ ישראל יהודים מכל קצווי תבל. הקמנו כאן מדינה לתפארת. בנינו בתים. נטענו עצים. גיבשנו מדינה דמוקרטית בלב מזרח תיכון דיקטטורי. כוננו צבא חזק. חזרנו לשפה העברית. ייסדנו מוסדות אקדמיים והרמנו את עצמנו מגיא צלמוות לארץ של חיים.

על רקע הסערה שעורר החוק הפולני המנסה להכחיש את מעורבותם של אזרחים פולנים בשואה, אני טוענת כי לא על העם הפולני אנו צריכים לכעוס כעת, אלא על עצמנו אנו צריכים לכעוס. על תיירות השואה לפולין, שמלכתחילה יצרה אפליה בין ילדים שלהוריהם הייתה האפשרות לשלוח אותם למסע, לבין הורים שלא עלה בידם לאפשר זאת. על תיירות שואה לפולין של נערים ונערות, שלא היו בוגרים דיים להבין את זוועות השואה והתנהגו באופן לא הולם. על תיירות שואה לפולין, שדבקנו בה במלוא הכוח ושלחנו משלחות על גבי משלחות, שהעשירו את בעלי העסקים הפולנים, ולא הבנו כמה מאוסים אנו וכספנו בעיניהם.

הגיע הזמן להחזיר את זיכרון השואה והנצחתו למקום הראוי לו והנכון לו – ל"יד ושם". נכון. אין שם מסילות ותאי גזים מזעזעים בעוצמתם. רק תמונות. חפצים. שמות. אבל לעת ערב, כאשר נצא מהמקום הקשה והבלתי נתפס, ננשום אוויר צח ונקי – האוויר של ארץ ישראל. ללא עפר וללא אפר, אבל עם תקווה גדולה לעתיד. ללא מסחטת דמעות מול גל נעליים וערימת משקפיים ושערות גזוזות, אבל עם ביטחון במקום ובזמן שבהם אנו נמצאים. הפולחן הזה, ששורשיו טבועים בעבר ומנותקים מצורכי ההווה צריך להיפסק. הניצולים עצמם לא דיברו על העבר לא עם בני זוגם ולא עם ילדיהם. הם התמקדו בעתיד. למדו שפה חדשה, הקימו בית ומשפחה, עבדו, למדו, חיו. הם לא השתעבדו לזיכרונות העבר. הניצולים התאמצו, בקשיים מרובים, להדחיק את זוועות העבר ולהמשיך הלאה, כעת הופכים הצאצאים את הקערה על פיה ושופכים את כל תכולתה המרה אל מול שברון הלב וכאב הפצעים הפתוחים של הניצולים. יונתן זקס תיאר זאת יפה בספרו:

"היהודים שרדו, התאוששו, התמירו את האסונות ליצירתיות, מפני שהם סירבו לראות עצמם קורבנות. השקפת העולם המקראית, בעמידתה העיקשת על החופש ועל האחריות, לא השאירה מקום לרחמים עצמיים או לנטייה להאשים אחרים. אני חש יראת כבוד נוכח העובדה שלאחר השואה דמויות רבניות בולטות, ובתוכן רבנים שהיו בעצמם במחנות הריכוז, מיעטו לדבר על השואה. אין ספק שבתוך תוכם הם התאבלו ובכו על העוול ועל הנספים, אך כלפי חוץ הם שאפו לאשר את החיים, לא לזכור את המוות. הם בנו בתי ספר, לא מוזיאונים; קהילות, לא אנדרטאות; הם עודדו את שומעי לקחם להינשא ולהוליד ילדים, לא לשקוע באבל. אולי הם זכרו את גורלה של אשת לוט, שכאשר הפנתה את ראשה לאחור, לראות את החורבן, הייתה לנציב מלח. בלוח השנה היהודי יש ימי אבל, אבל היהדות אינה דת של אבל. לו הייתה כזו, לא הייתה מצליחה לשרוד ולא הייתה נאמנה לייעודה כדת המאמינה בחיים. היהדות איננה תרבות של קורבנוּת. רוב האנשים שלימדו אותי את הדברים הללו היו ניצולי שואה" ("לרפא עולם שבור", יונתן זקס, עמ' 221 – 222).

ויקטור פראנקל שרד במחנות הריכוז כי הוא לא נתן לשוביו להגדיר אותו. הוא הגדיר את עצמו. אין שום סיבה שכעת, כעם חופשי בארצו, ניתן לפולנים להגדיר אותנו מחדש באמירות כמו "גם היהודים היו אחראיים למאורעות השואה. גם הם פשעו". ויקטור פראנקל חיפש משמעות. אנחנו מצאנו אותה עם קום המדינה ואנו מאבדים אותה מחדש ברצון לחזור למקום שבו היא ניטלה מאיתנו.

אנחנו לא מוציאים משלחות לנילוס במצרים כדי להזדעזע מהמקום שאליו הושלכו תינוקות זכרים וגוויות עבדים יהודים נקברו תחת מבנים מפוארים שבנו. אנחנו לא מוציאים משלחות לספרד כדי להבין מהי אינקוויזיציה וכיצד עונו, נספו, גורשו והמירו את דתם בכפייה עשרות אלפי יהודים בימי הביניים. אנחנו לא אמורים להוציא משלחות למקום שבו מעוותים את ההיסטוריה, הופכים קברי אחים לפינות נדל"ן יקרות, מכחישים את השואה ומגדילים לעשות בהאשמת הקורבן. נהרנו לפולין שנים על גבי שנים, משלים את עצמנו, שאם נלך לאורך מסילת הרכבת שהובילה יהודים אל מותם, עטופים בדגל ישראל, ננקום את נקמתם, נתמלא בגאווה לאומית, בשעה שאלפי ניצולי שואה מבוגרים ועריריים חיכו כאן למתנדבים צעירים שיושיטו יד מנחמת, ויבואו להפיג את בדידותם בארץ.

אלפי ניצולי שואה קשישים עדיין חיים בתוכנו, הכנסתם החודשית זעומה. רובם מתחת לקו העוני.

סגדנו למתים ושכחנו את החיים.

על המחבר / המחברת

ניצה דורי

ד"ר, המכללה האקדמית הדתית לחינוך "שאנן", חיפה.

7 תגובות

  1. יחיאל
    יחיאל אפריל 11 2018, 11:34
    אבל אשמים אנחנו?!

    אכן יש צדדים לכאן ולכאן אין צורך לנקותם עי לקיחת האשמה עצמית אבל יש להתייחס לתובנות וההארות שיש לתתדעת עליהם בכובד ראש

    השב לתגובה
  2. עדה שטורמן
    עדה שטורמן אפריל 11 2018, 12:31
    חשוב מאוד לזכור וללמוד את השואה

    במיוחד בימים אלה כאשר לא ברור מה מכינים לנו אוייבינו

    השב לתגובה
  3. נון
    נון אפריל 11 2018, 17:37
    כמעט כל האומות פגעו בעמנו

    אי אפדר כעת לבוא בחשבון עם כולם על ההסטוריה
    צריך להשלים עם אומותמשמוכנות כעת להיות ידידות ולתמוך בנו

    השב לתגובה
  4. מקס
    מקס אפריל 12 2018, 15:05
    בעיה היא אחרת

    ממשלת הימין שלנו אוהדת ממשלות ימניות הזויות שהתחילו לעלות בעולם כולו. ואז פתאום מתברר להם שמפלגות ימין אלה לא אוהבות זרים אפילו אם הם יהודים. זה קורה בפולין, לפני זה בהונגריה, וחלק לא מבוטל מאוהדי טראמפ הקיצוניים הם כאלה כן הלאה.

    השב לתגובה
  5. איטה אנגל
    איטה אנגל אפריל 14 2018, 12:41
    כל פעם האנטישמיות מתעוררת מחדש

    מדכא

    השב לתגובה
  6. נעמה
    נעמה אפריל 15 2018, 15:52
    והנה המשיא שלנו ומנהיג פולין

    ביחד באושוויץ. אחים.

    השב לתגובה
  7. ט.
    ט. אפריל 16 2018, 11:47
    גם היחס של חלק מאוכלוסית ישראל לשואה

    איננו מספיק מכובד

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

שדות חובה מסומנים *

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בהגיגים

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!