JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

הצהבת המדבקת של אולמרט

עם צאת הספר "אהוד אולמרט בגוף ראשון"

הצהבת המדבקת של אולמרט אהוד אולמרט. צילום: Agência Brasil creative commons
מרץ 20
09:30 2018

אהוד אולמרט בחר לכתוב אוטוביוגרפיה חלקית שמתפרסמת בימים אלה ב"הוצאת ידיעות-אחרונות". לא כבוד גדול להוצאה, וכנראה גם לא כבוד גדול לכל אלה שיסתערו לרכוש עותק מהיצירה הנדירה הזאת, החושפת את עוצמת האגו המפוטם של הכותב, שמידתו כמידת האגו של עמיתו נתניהו. ההוצאה אולי תזכה ברווח כספי נאות אבל בוודאי לא תרוויח אפילו לא מילימטר אחד בערכה כהוצאה בעלת ערך ספרותי. כנראה גם הקוראים לא יבושמו מניחוח אוסף של רכילויות.

כאמור מדובר בספר המתמקד בעיקר בקורותיו של הכותב בשלוש השנים שבהן כיהן כראש ממשלת ישראל. זו התמקדות מכוונת להימנע מדיון ציבורי באורך זנב הקרוקודיל המסוכן שהצמיח לעצמו לפני שנים רבות, כשהחל להיחשף כתנין טורף ללא שובעה, תוך ריסוק גבולות.

אהוד אולמרט כתב ספר כדרכו השקולה והמחושבת כמהמר מקצועי מאז ומעולם, על דפי נייר בעזרת עיפרון שהכין מראש ערב כניסתו לכלא, היכן שנחבש כשנה ומחצה. לדבריו ישב כבוד בכתיבת ספרו על כיסא של "כתר". אצל אולמרט, שכתר ראש הממשלה שבו זכה מן ההפקר לאחר שקיעתו של אריק שרון בזרועות הנצח, נבעט מעל ראשו בגין התנהלותו כעבריין פלילי לכל דבר, כל נקודה הופכת לסמל. כך גם עשה בקביעת שם ספרו "שואל את עצמי אם זה היה בלתי נמנע?". תנו דעתכם לסימן השאלה. לעומת זאת ההוצאה החליטה להדגיש שם אחר: "אהוד אולמרט בגוף ראשון".

לא סתם אולמרט העדיף את סימן השאלה, שכן מבחינתו אין מדובר בשאלת תם, אלא בשאלת מיתמם שראוי לכל גינוי. חסד עשתה עמדי הוצאת ידיעות אחרונות בכך שפרסמה, בגיליון סופשבוע של העיתון שורת עמודים הבנויים מציטוטים "נבחרים" מספרו. תודתי שלוחה להוצאה שחסכה ממני את טרחת ביטול זמני בקריאת הספר שנכתב בידי אדם שמעל באמון הציבור במשך שנים רבות בקור-רוח מדהים. כך נהג ב"וידוי" הלא-מסעיר ולא מרגש שלו. חותם ההיתממות מוטבע באולמרט המטיח האשמות באומללותו בכל העולם ואשתו. כמו נתניהו גם הוא צדיק הדור שאחרים אשמים במצב הארור אליו נקלע.

אולם לאור הקטעים "הנבחרים" בידי עורך ההוצאה מתעורר רושם כי אין ספרו של אולמרט ראוי לעיון רציני, אף שעל פי פרסום ההוצאה השקדנית, הוא נכתב בכתב יד צפוף עד לקצה שולי-שוליהם של אלף וארבע מאות עמודים שצבעם המקורי צהוב שבצהובים. הכול סמלי, כמובן. צלילי הפרסומים מהדהדים כקקופוניה צורמת, מושג שעוּברַת ל"מִצרם".

אילו היה בכוונתו של אולמרט להציל משהו מכבודו האבוד של ראש הממשלה שלנו, לא היה מחמיץ הזדמנות נדירה לבוא ולהודות בחטאיו. במקרה כזה בוודאי היה ממיר את עמודיו הלוקים בצהבת בעמודים לבנים, אפילו נוחים יותר לכתיבה באור העמום בתא המאסר שבו חי עם שני חבריו לכליאה, ממכובדי הקהילה, שחטאו אף הם איש בדרכו כלפי כולנו. לאולמרט כמובן יש מה לומר בשבחם של חבריו החדשים. אך לא כך נהג באחרים, טובים ממנו לאין שיעור. לדעתו הם היו בחלקם או ברובם חלק מהקונספירציה שנרקמה לסלקו מלשכת ראש הממשלה. למה? אכן סימן שאלה ענק. למה, באמת?

מענה לכך נתן לפני כשבוע מפקד חיל האוויר עד לא מכבר אלוף אמיר אשל, במאמר שפורסם אף הוא ב"ידיעות אחרונות" ובו הביע דעתו הנחרצת כי אדם שנמצא בו רבב אינו ראוי לכהן כראש ממשלה. רבב? אילו מדובר היה ברבב, או ב"זוטי זוטות של דברים" כניסוחו החצוף של עו"ד וינרוט, מאתרג מפורסם של נוכלים מרוממים מעם, גם אז כדברי אלוף אשל פסול אדם כזה לכהונה כזו, לא פעם אחת בלבד אלא אלף פעמים!

האמת פשוטה לאין ערוך. רבבים וזוטות הצטברו כהר על כתפיו של אולמרט זה עשרות שנים ולא הכריעו אותו. כך לדעתו. מחמת קוצר יריעה לא אפרט. צריך הוא להודות יום ולילה על שטופל בכפפות של משי בחסדם של שופטי העליון, שסברו בערעורו שמא יש ספק אם ידע כי עֵד המדינה המנוח שמואל דכנר העביר לאחיו בצרות הנמצא בארצות הברית חצי מיליון שקלים (!) לבקשתו. מובן שגם דכנר זוכה מאולמרט לתיאור מבזה כעבריין שפוף-דרך. הוא עצמו? טהור כשרץ שהוטבל במקווה.

הדפים שפורסמו מעיקים עד בחילה. הם חושפים אדם יהיר ושחצן המעמיד פני צדיק המתנשא בצדיקותו מעל כולם ללא סימן שאלה, אלא מציב לגבי קביעת דינם של אחרים, "אויביו" בעיקר, שורות של סימני קריאה. אולמרט מסתמן כאותו אולמרט שהיה לפני חקירותיו. היה ונותר אותה זיקית שמתאימה צבעיה לסביבותיה.

מישהו טען בצדק כי אם ניטול את שמו של אולמרט מדפי "יצירתו" הטבולה בצהוב בוהק ונמיר אותו בשמו של ביבי נתניהו כי אז נקבל מעשה שחד הוא. שניהם נחקרו ארוכות כעבריינים מושחתים ואולמרט כבר הוכיח כי מזלו שיחק לו על שלא דנו אותו ברותחין כבוגד ואילו נתניהו מתקדם לחלוק עם אולמרט את התואר הזה. כך ולא אחרת. מי היה מעלה בדעתו כי משני מגונים אלה נקבל, בחגיגות השבעים להולדת הבית שלנו, נוכלים הממשיכים בעזות מצחם לבזות ולהשחית את היצירה הנפלאה של הציונות הנקראת מדינת-ישראל. ביתנו.

על המחבר / המחברת

עמוס אריכא

סופר וצייר עברי. בעבר הרחוק היה קצין משטרה בכיר. חיבר עשרות ספרים מהם שהיו לרבי מכר בעולם.

8 תגובות

  1. מירי
    מירי מרץ 20 2018, 11:34
    אם חשבתם שאולמרט למד לקח

    טעיתם

    השב לתגובה
  2. יוחנן שמואלי
    יוחנן שמואלי מרץ 20 2018, 14:02
    ממש בושה איך עבריינים מורשעים מרימים ראש

    תוקפים את השופטים וזה אחרי שנתנו להם שחרור מוקדם.

    השב לתגובה
  3. צביה ניר
    צביה ניר מרץ 20 2018, 19:03
    רוב נבחרי העם מכל המפלגות אינם ישרים

    ואין סימן שזה משתנה

    השב לתגובה
  4. שחורי
    שחורי מרץ 21 2018, 12:35
    לא צהבת אלא

    שחרת

    השב לתגובה
  5. אמנון שמר
    אמנון שמר מרץ 22 2018, 14:21
    אולמרט ריצה את עונשו

    מותר לו להביע דעתו
    הוא עשה הרבה דברים טובים למדינה

    השב לתגובה
  6. ע.
    ע. מרץ 23 2018, 13:05
    היכונו לספר המדהים של אריה דרעי

    גם הוא מושחת. מגיע גם לו.

    השב לתגובה
  7. תוהה
    תוהה מרץ 24 2018, 12:52
    איך אנחנו מפקידים גורלנו

    חגורת הדורות הבאים בידי אנשים כאלה?

    השב לתגובה
  8. בעל ניסיון
    בעל ניסיון מרץ 28 2018, 18:56
    לאולמרט לא יעזור כלום

    הוא גם לא רלוונטי ולא מעניין יותר

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

שדות חובה מסומנים *

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בהגיגים

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!