JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

עגל הזהב

אקטו-אליה וקוץ בה (3)

עגל הזהב ראש הממשלה בנימין נתניהו צילום: US Military
מרץ 28
19:30 2018

כל בוקר, עוד עֵד מדינה /  פוצח זמר ברננה,

מעיד בביבי, או בגברת /  על עוד סוגיה די מכוערת.

עילת תיקי החקירה /  עד כה הנה מאוד ברורה –

בולט בה בצע כסף רב; / בידוי Fake News על מתחריו;

צלילות לעסק צוללות; / שנור "מתנות" ללא גבולות.

הוא סוג של מניאק לְתקשורת /  שפירושה – מרבה ברבורת.

כל שאצלו על סדר יום: / איך לאחוז מושכות שלטון.

מונע בשגעונות גַּדְלוּת, / חי לו חיים של טפילות,

ראוותנות ויוהרה /  ורדיפה של השררה,

ביבי מצהיר ש"אין שם כלום, / איש לא ימצא נגדי מאום";

 

בתוך מכלול הבלגן /  ביבי סמוך שהוא מוגן

מפני דליפת קלונו לחוץ /  כי הוא עשה את הנחוץ:

היטיב לברור את צבא-עוזריו, / אבל… נהיו הם בעוכריו,

כי בדרכו המכוערת /  ובשל האופי של ה"גברת",

ברחו, או שפוטרו כולם /  עם ברוגז-ברוגז לעולם,

ומי כמותם מכיר אותו – / אָרחו, רבעו ועונתו…

סוף של איש סוד אשר הודח – / להיות עֵד מדינה מוצלח…

חיפשו ולא מצאו הסבר – / מִבְּרוֹךְ לִבְּרוֹך – כוחו גובר!

האם למישהו אכפת /  שראש הממשלה מושחת?

ככל עולה מספר תיקיו /  עולה אקסטזת חסידיו!

עובדה שבבסיסה אבסורד, / אך זהו DNA "ליכוד".

 

על פי סקרי OECD – / תומכיו – ציבור היחידי

שֶׁפָּעֲלוֹ של הגאון /  לא מעניק להם יתְרון.

הערצה של השליט /  כשעצמה הינה תכלית.

קפיטליזם – עצם טעמו: / אזרח ידאג לו לעצמו,

אל יבלבל ואל יטריד /  במצוקותיו את השליט!

 

מנפחדוּת, מחסור כואב, / נתניהו הקולות שואב

בְּדמגוגיה, שבצדה /  היא דמוקרטיה בפרוטה.

פסיכולוגיית המונים /  היא סגולתם של רודנים.

לביבי מענה לכול: / בהסתות הפרד-ומשול,

בנאומים בלשון אנגלית /  שזו לחסידיו תגלית,

על כן מרבה בנאומים /  מסוג של "נאומי עמים",

קוצר עוד מחמאות הלל /  עלי תפארת ישראל.

כששרה לו מוחאת כפיים – / לב חסידיו – עדי שמים

והבתולות של ההיכל /  בוקר ורגב, בְּמִזְחַל,

במחולות של "מה יפיתָ" / מוכרות לעם "ביבי בפיתה".

 

במעמד של הר סיני /  משה הביא דְבַר-אֲדוֹנַי,

לְעַם העבדים אשר /  "פר מִזָּהָב" נראה כשר

להיות להם לאלהים /  להיות אחרי זנבו נוהים.

 

הִזעיקו מְכַיֵּר מוּכָּר /  מבוץ, ליצור להם דמות פר,

וכל עגיל ואצעדה /  מָעַת יתום, נזמי ילדה,

הותכו למין משחת זהב: / ציפוי לַעגל –  בטן, גב,

למה רק עגל ולא פר? / כי זהב ציפוי אזל מכבר…

מכל הבוץ אשר נותר /  כִּיְרוּ לו זוג ביצים של פר

כדי שיהיו מאמיניו /  משוכנעים ברוב אוניו.

קראו במעמד "הקהל" – / זה אלוהיך, ישראל!

 

אנוֹש, תמיד זקוק לִתְלוּת  /  אם רק זמנית, או לצמיתות,

בְּטּוֹטֶם, בעל-נוכחות /  מין דמות מופת להזדהות.

קְשֵי-יום מוצאים סוג רגיעה /  במלודרמה מרגיעה,

ומלודרמת נתניהו /  בה מענה לאיש נדכא הוא

סדרה עִדית כה מעולָה: /  עֵגֶל כבר יש בה, גם עֶגלָה,

עטרת סיפורי כזבים /  זוהר אבק של כוכבים.

 

ובנימין? – קובל מרוֹת  /  על כי היה הוא לְבָרוֹת

לברוני עולם-תקשורת /  ושמאלנים רבי-ברבורת,

מאפילים את הישגיו /  כדי לזכות בכיסאותיו.

ומשטרה כדי-כך מושחתת /  כדי ללכדו – פרשה לו רשת,

ומפכ"לה, עם היועץ /  חברו להיות לו לרועץ.

ביבי קובל: "שותים דמי, /  ודם כל מי אשר עמי

הכול זה עלילות של שווא /  כלום לא היה, גם לא עכשיו!

;

ונשאלות השאלות /  במה מצאו להיתלות

קהל חסידיו, מקשה אחת? /  שאוהבים אותו מושחת?!

הָעָם עודנו מעריץ /  "כשמסדרים את הפריץ"

ביבי מביס את כל ה"רע" – / עושה שַׁמּוֹת במשטרה,

מגיע הוא למרחוק /  בהריסת כללי החוק,

בחנופה להמונים /  בפנטומימה – הוא מדהים;

הוא לרבבות של חסידיו /  חיית-מחמד, בכלוב זהב,

אך בדיוק בזה אושרם, / כָּלוּא הוא לעשות דברם,

כי הוא להם – "הפר העז  /  קרניו צופו זהב ופז

בגאונו מניף הוא רגל" /  (זִכרוּ, בעצם הוא רק עגל)

הופך כל נוהג ממלכתי /  ללונה-פארק המשפחתי

שבו רכבת ההרים /  נוסעת רק במישורים,

ביתן קליעה למטרה /  שאין בה "בול" בתור ברירה,

והחלטות הכי-גדולות /  נופלות בבית-ההגרלות.

על פי שורה של מדדים /  בִּפְסִיכוֹלוֹגְיַת ילדים!

 

הֶסְבֵּר אולי מעט דחוק /  להבנה של הליהוק:

לבן-גוריון אין תואר "דוּדִי" / אהוד ברק, איננו "אוּדי".

כי למכובד שבתפקיד /  קרא בשם רשמי – תמיד.

ראש ממשלה ראשון הוא כאן /  עם שם חיבה של ילד גן,

ו"רעיית" – כל איש מבסוט /  היא "שרה", איזו מין פשטות…

"ביבי ושרה" – עממי, / זה משפחתי, זה לא רשמי,

והריחוק המלכותי /  נראה קרוב, מציאותי…

הם משמשים לרבבות /  תחליף למשחקי בובות,

כוחם – תחושה להמונים /  שהם שולטים בעניינים,

חסיד מרגיש כְּאַפּוֹטְרוֹפְּס /  שתפקידו – הגן על בּוֹס.

באמצעות אמסלם-ביטן, / דוברים שפת-אספסוף כמותם,

רגב, אוחנה, מכלוף-זוהר, / באשכנזים, בלי שמץ טוהר,

חשבון יבואו "עד העצם" /  על נחיתות ימוֹת של קדם.

 

הדרך לְעילוי הָרָף /  מלחמת של חורמה עכשיו!

לראות גזלן ומקפח /  בכל אשכנזי צולח;

מה העילה לנקמה – / את זאת הם לא יודעים, אז מה?!

"אבל כשביבי כך מטיף /  אותו לנצח לא נחליף"

 

הדרך לבניית מנהיג /  לדיקטטורה במזיד,

צריך מנהיג שהוא אלוף /  בפסיכולוגיית אספסוף…

יחדיו עם קצת תמימות דעים /  עם פְּסִיכוֹלוֹגְיַת ילדים.

יישום תורה של מָקְיִאָוֶולִי /  כמו מוסוליני – כך נדמה לי,

שֶׁשָּׂמָה במרכז הטון: / "הפרד מוסר מן השלטון."

 

העגל (רק צִפּוּי) זהב, / אולי מחר, אם לא עכשיו.

"הפר העז מניף הרגל" /  (אבל זכרוּ שהוא רק עגל)

מוליך אחריו את חסידיו /  אלי תהום, באורחותיו.

 

לוּ הסתפקו המון בית-אב / באל עָנָו, כמו דג-זהב,

עם תצוגת ביצי-תפארת, / מפלסטלינה מכוירת;

אחזקתו – ממש זולה, / מפיו – אינו מוציא מילה;

אין איש יודע, על כי חֶרֶשׁ, / באין-רואים, מפריש הפרש.

גם דג היה מכה קשה, / ברם, לא עוֹבָרָה בְּתוֹרָשָׁה.

 

על המחבר / המחברת

Avatar

ערן גרף

ד"ר לכימיה. כותב מקאמות פוליטיות.

4 תגובות

  1. אביטל כהן
    אביטל כהן מרץ 29 2018, 12:23
    חד ונכון!!

    חג שמח לכולם

    השב לתגובה
  2. שמעון שפיר
    שמעון שפיר מרץ 30 2018, 03:30
    בלי פוליטיקה. לדבר על רודנות

    מוגזם מאוד ומיותר

    השב לתגובה
  3. דבורה שפיצר
    דבורה שפיצר מרץ 31 2018, 12:57
    יפה

    אבל ארוך מידי

    השב לתגובה
  4. י. רייכמן
    י. רייכמן אפריל 02 2018, 13:20
    תמיד לאופוזיציה כואב הלב

    כאשר מפלגת השלטון ומנהיגה מצליחים.

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בהגיגים

יתר המאמרים במדור