JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

בעיית המים במדינת ישראל

טכנולוגיה במחיר סביר תקל את בעיית המים

בעיית המים במדינת ישראל ד"ר יצחק דגני
אפריל 12
09:30 2018

כל מי שמבקר לאורך חופיו של ים המלח יכול להתרשם מתהליך התייבשותו של ים זה, ואף להזדעזע ממנו. המחצית הדרומית של ים המלח נעלמה ועל פני שטחה פרושות בריכות ייבוש המשמשות להפקת מינרלים המומסים באופן טבעי במי הים. במחצית הצפונית של הים ניתן להבחין בנסיגה של קו החוף בסדר גודל של מאות מטרים כתוצאה מירידת גובה המים. על כל אלו נוספת תופעת הבולענים, שנפערו במקומות רבים לאורך חופי הים – תוצאה ישירה של ירידת מפלס המים בים המלח. עם זאת ההפקה התעשייתית של מינרלים מהים נמשכת ללא הרף, ולא רק בצד הישראלי – גם הירדנים מפיקים מינרלים ממי הים, ותורמים את חלקם לירידת מפלס המים בים המלח. אם תהליכים אלו יתמשכו ללא הפסק הרי שייחרץ גורלו של ים המלח.

האגם השני הנמצא בבקעת הירדן, כ-100 ק"מ מצפון לים המלח, הוא כמובן הכנרת. כל מי שמבקר באגן הכנרת נחמץ לבו לנוכח דעיכת האגם. מול קיבוץ מעגן התגלה אי כתוצאה מירידת מפלס מי האגם. במקומות מסוימים המבקשים לרחוץ ולשחות בכנרת צריכים ללכת מאות מטרים על מנת להגיע אל קו המים החדש. הירדן, היוצא מן הכנרת סמוך לקיבוץ דגניה א', יבש כמעט לחלוטין. שאיבת מי הכנרת לצורך הזרמתם דרומה פסקה כמעט לחלוטין. יוצאת מכלל זה היא שאיבת כ-50 מיליון מ"ק מים מהכינרת שישראל התחייבה לספק לירדנים בהסכם השלום שנחתם עמם. נוסף לכך, התושבים המתגוררים סביב מקורות הירדן ההררי, הנשפך אל הכינרת, מנצלים את המים לצרכיהם. לפיכך אין סיכוי להשבת מפלס מי הכינרת למצבו המקורי.

לעומת זאת ברוב שטחי ישראל, בעיקר באזורי ריכוז האוכלוסייה, נפתרה בעיית המחסור במים. חמישה מפעלים להתפלת מי ים פועלים בישראל: אחד באילת וארבעה לאורך חופי הים התיכון. מפעלים אלה מספקים כ-85% מהמים לצריכה ביתית וחלק מהמים לשימוש תעשייתי. בחקלאות, שהיא הצרכן הגדול ביותר של מים בישראל, למדו להשתמש במים בחסכנות ומשתמשים בשיטות המתקדמות ביותר בעולם. מלבד זאת בישראל למדו להשיב כ-90% ממי השפכים הביתיים לשימוש חקלאי. גם בזה השיגה ישראל שיא עולמי. אם החלק הארי של בעיית המים בישראל נפתר באמצעות התפלה והשבת שפכים, הרי שכיום ברור שללא פתרון דרסטי להשבת מפלסי המים בכנרת ובים המלח לקדמותם – ייגזר גורלם של שני אגמים חשובים אלה לכיליון. תהיה לכך השפעה חמורה על איכות הסביבה ועל איכות חייהם של הישראלים.

זאת יש לדעת – כיום מצוי בישראל כל הידע והניסיון הנדרש כדי לבצע את הפרויקטים שיביאו שיפור דרסטי במצב האגמים הללו. גם מבחינה טכנית כבר בוצעו בישראל פרויקטים מסובכים הרבה יותר מאשר מתן פתרונות להזרמת מים לאגמים הללו. לדוגמה הקמת המוביל הארצי וסלילת קצ"א (קו הנפט מאילת לים התיכון).

בעבר הקרוב הוגשו לממשלת ישראל תכניות אחדות לביצוע פרויקטים להזרמת מים מהים התיכון לבקעת הירדן. אולם לצער הרבים, בשל אוזלת היד ואפסות החזון של ממשלות ישראל בזמן האחרון עדיין לא ניגשו לביצועם. זכור בייחוד "טקס ההשקה" של פרויקט הזרמת מים מהים התיכון לים המלח שהתקיים ב"הנהגתו" של שר האוצר יצחק מודעי ז"ל. כך כנראה קורה כששר אוצר מגיע לפוליטיקה עם ניסיון ניהולי של מפעל מצטיין למוצרים קוסמטיים (זו לא בדיחה).

קיימים הפרשי גובה משמעותיים בין פני הים לבין גובה מפלס מי הכנרת ומפלס מי ים המלח. הכנרת נמצאת כ-200 מטרים מתחת לפני הים וים המלח נמצא כ-400 מטרים מתחת לפני הים. נתונים גיאומורפולוגיים אלו מאפשרים הזרמת מים מהים התיכון או מִיָם סוף לבקעת הירדן באמצעות כוח הכבידה, דהיינו ללא השקעת אנרגיה ממקור חיצוני. זאת, כמובן, אחרי שייחפרו וייבנו מסלולים מתאימים לזרימת המים מהים התיכון או מיָם סוף אל המקומות המתאימים בשבר הסורי-אפריקני.

יתרה מזאת, הפרשי הגובה בין הימים עשויים לשמש גם ליצירת עשרות מפלים לצורך התקנת טורבינות להפקת חשמל, דוגמת התחנה ההידרואלקטרית שהוקמה בשפך הירמוך לירדן על ידי המהנדס פנחס רוטנברג עוד לפני הקמת מדינת ישראל. מצאי מי הים לאורך נתיבי הזרימה עשוי בהחלט לשמש להקמת מתקני התפלה עבור האוכלוסייה המתגוררת בקרבתם. לעניין זה חשיבות מיוחדת בעיקר בשטחי יהודה ושומרון ועזה, אשר סובלים ממחסור כרוני במי שתייה, שעוד הולך ומחריף. לפחות חלק מהאנרגיה שתידרש להפעלת מתקני ההתפלה יכול להימצא בחשמל שייווצר במפלים הללו. התמלחת (brine) שתופק במתקני ההתפלה תוזרם בכוח הכבידה לכיוון ים המלח. כך ניתן לצוד שלוש ציפורים במכה אחת: אספקת מים מותפלים, הפקת חשמל והזרמת תמלחת לים המלח.

שלושה מסלולים עשויים להיות דרכים מיטביות להזרמת מים על פי המפורט לעיל: האחד, הנתיב הדרומי, מאילת לים המלח; השני, הנתיב המערבי, מחוף זיקים לים המלח; השלישי, הנתיב הצפוני, ממפרץ חיפה אל הירדן מזרחה לקיבוץ מעוז חיים.

להערכתי המסלול הצפוני הוא הקל, הזול והמהיר ביותר להקמה. אפשר לבנות את נתיב הולכת מי הים התיכון בתוך צינור במסלול הקישון מזרחה. מסביבת קריית חרושת עד סמוך לקיבוץ יזרעאל יוזרמו המים במנהרה. ממזרח ליזרעאל יצאו המים, מעט מתחת לגובה פני הים, יוזרמו בכוח הכבידה ויישפכו אל הירדן ליד גשר שייח' חוסיין, מזרחה מקיבוץ מעוז חיים. מיציאת המים עד לירדן, לאורך כ-40 קילומטר, ניתן להקים כמה מתקני התפלה, תחנות אחדות להפקת חשמל וכמה אגמים מלאכותיים שיכולים לשמש לנופש, לספורט מים וכמובן גם לגידול דגים, אצות ופירות ים.

אם ייבנה מסלול צפוני, שיאפשר הזרמת 100 מיליון מ"ק בשנה ממי הים התיכון לכיוון מזרח, הרי יהיה אפשר לספק לתושבי האזור עד כ-40 מיליון מ"ק מי שתייה, להזרים לכיוון ים המלח כ-60 מיליון מ"ק תמלחת וליצור חשמל בכמות שתשווה למכפלת מרחק נפילת כמה עשרות מיליוני מ"ק מים (טונות) לעומק של כ-200 מטרים (את החישוב הזה יוכלו לחשב מהנדסי חשמל שבכגון דא עיסוקם).

עם ביצוע פרויקט מסוג זה עלולות לצוץ שתי בעיות. האחת היא בסכנת השפעת זרימת מים מלוחים על גאון הירדן מגשר שייח' חוסיין עד שפך הירדן לים המלח. ניתן להתגבר על בעיה זו באמצעות הזרמת המים המלוחים בתעלה פתוחה בדומה לתעלת הבטון הפתוחה של המוביל הארצי. בעיה שנייה היא השוני בהרכב המינרלים שבין התמלחת שתוזרם מצפון לבין ריכוז והרכב המינרלים בים המלח. להערכתי שוני זה עלול לגרום לשינוי שולי ביותר בהרכב המינרלים המומסים בים המלח. מכל מקום עדיף כך לעומת הירידה הדרסטית בפני מי ים המלח, שללא ספק מזיקה בקנה מידה גדול הרבה יותר.

אי אפשר לסיים מאמר זה ללא התייחסות לעניין נוסף. כיום מתקיים בישראל ויכוח על מיקומו של מתקן התפלה שישי שמתוכנן לקום בין עכו לראש הנקרה. כל מיני עסקנים פוליטיים בגרוש מתערבים בסוגיה ומבקשים לדחוף את הקמת המפעל הרחק ממקומותיהם ובקרבת מקום לשכניהם. מתקן ההתפלה הצפוני מתוכנן לייצר לפחות 100 מיליון מ"ק מי שתייה בשנה. מחצית הכמות מיועדת לצריכה מקומית. מדברים גם על הזרמת כ-50 מיליון מ"ק מים בשנה ממתקן זה לכנרת כדי להחזיר עטרה ליושנה.

כיום חסרים בכנרת כ-5 מטרים מים עד לגובה מפלסה ההיסטורי. על פי חישוב שלמדתי בזמנו מפיו של אחד ממומחי המים בישראל, הזרמת 7 מיליון קוב מים לכנרת תעלה את מפלס מי האגם בסנטימטר אחד. דהיינו כדי להשיב את עטרת הכנרת ליושנה יש להזרים אליה כ-3.5 מיליארד מ"ק מים מתוקים. חלק נכבד ממים אלה מגיעים לכנרת בחורף וחלק צנוע יותר מגיע, בכל זאת, מזרימת הירדן ההררי.

יש להפסיק לשאוב מים מהכנרת למוביל הארצי – מאחר שכמעט כל המים המתוקים בישראל לצריכה ביתית כבר מסופקים ממתקני התפלה – ויש להסתפק בשאיבת מים ממנה רק לצריכה מקומית של היישובים בסביבתה. ואם יתחילו להזרים לכנרת כ-50 מיליון מ"ק מים מתוקים בשנה ממתקן ההתפלה הצפוני, אפשר להניח שתוך כ-30 שנים יחזור מפלס הכנרת לגובהו משכבר, לפני שהחלו לשאוב ממנה מים למוביל הארצי. יש לזכור שהתחילו לשאוב מים מהכנרת למוביל לפני כ-60 שנים. על כן ההשערה ששיקום האגם ייארך כ-30 שנים אינה מוגזמת. מה גם שהפסקת השאיבה מהכנרת למוביל הארצי תחסוך מעט בחשמל הנצרך במדינת ישראל.

סיכומו של דבר – יש להאיץ בגורמי משרד התשתיות ומועצת המים להתחיל לאלתר בהקמת מתקן ההתפלה הצפוני ובסלילת נתיב הזרמת מי הים ממפרץ חיפה לכיוון מעוז חיים. אם הבונים ייתקלו בהתנגדויות מצד פוליטיקאים בגרוש או מצד אבירי איכות הסביבה, יש לנהוג כלפיהם כפי שראש הממשלה יצחק רבין ז"ל נהג כאשר "שועי הארץ" מהרצליה פיתוח וכפר שמריהו התנגדו לבניית המעבר התת-קרקעי בכביש החוף בסמוך למקומותיהם. רבין הורה להתחיל בהקמת המעבר התת-קרקעי לאלתר. במשך הזמן התאיינו ההתנגדויות בבתי המשפט. כיום אין אחד שקובל על המעבר התת-קרקעי, אשר מסדיר כהלכה את התנועה בכבישי האזור הזה.

על המחבר / המחברת

יצחק דגני

יצחק דגני

עורך מדור: סדר עולמי. ד"ר, מרצה באוניברסיטת בר אילן במחלקה למדע המדינה. בעבר הרצה באוניברסיטת איבדן בניגריה. עסק בייצוג וניהול בחברות באפריקה. ממייסדי תיאטרון גבעתיים וחבר הוועד המנהל שלו. דירקטור ויו"ר וועדת ניגריה בלשכת המסחר ישראל-אפריקה.

4 תגובות

  1. גדעון שניר
    גדעון שניר אפריל 12 2018, 12:53
    ישראל מובילה עולמית בתחום

    בעית המים היא אחת הבעיות המעסיקות את כול העולם היום, עד כדי כך הפכו המים למשאב טבע יקר ערך יעידו התאגידים הגדולים המשתלטים על מאגרי המים באפריקה למשל
    כפי שצינת ובצדק, ישראל היא בעלת ידע וטכנולוגיה מהטובים בעולם, ובמזרח התיכון המשווע למים, יש לישראל הזדמנות להיות ספקית המים החשובה ביותר לכול המדינות השכנות. ירדן, מצרים וסעודיה יהיו בין הראשונות שלא לדבר על הרשות הפלסטינית. ללכת על זה!

    השב לתגובה
  2. דוד מורן
    דוד מורן אפריל 13 2018, 11:35
    ואת כל ז ה לא יודעים

    המהנדסים המוכשרים שלנו? והמנהלים והשרים…ת

    השב לתגובה
  3. יצחק דגני
    יצחק דגני אפריל 13 2018, 22:57
    לדוד מורן היקר

    אגדה שמסתובבת בישוב מספרת שכאשר בן גוריון פקד על המוסדות לבנות את המוביל הארצי אמרו לו המומחים שאי אפשר ולמצער זה לא יהיה כלכלי. פסק בן גוריון – תחליפו את המומחים. והיתר היסטוריה.
    המהנדסים והמנהיגים יודעים. אבל צריך מנהיגות אמתית שתדע להשרות ביצוע.
    לצערי אין לנו כיום כאלה.

    השב לתגובה
  4. שי ענבר
    שי ענבר מאי 07 2018, 16:31
    בשורת המים

    מסכים עם כל מילה. גם הבעיה וגם הביקורת. חוסר חזון והתעסקות בפוליטיקה לא מאפשרים לישראל לפרוץ ולהתקדם. יש להתחיל לאלתר עם פתרון בעיות המים והאגמים.

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

שדות חובה מסומנים *

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בהגיגים

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!