JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

בין בג"ץ לממשלה

יש לנסח מחדש את כללי המשחק בין הרשות המבצעת לשופטת

בין בג"ץ לממשלה ד"ר גדעון שניר
מאי 02
09:30 2018

המתח הבלתי פוסק בין מוסדות השלטון לבין בית המשפט העליון הגיע לאחרונה לשיאים חדשים. שתי סוגיות משמעותיות בחיי האזרחים עמדו על הפרק: גורלם של המסתננים הזרים והחלטת בג”ץ לאפשר השתתפותם של פלסטינים בטקס זיכרון ישראלי-פלסטיני שנערך בתל אביב.

כלל אין ויכוח באשר לנחיצותו של בית המשפט העליון להוות סמן משפטי, חוקתי, שלפיו יש לשפוט את מהלכי המוסדות הממלכתיים, אלא על פרשנות החוקים וקביעת סדרי העדיפות כאשר חוקים שונים מתנגשים זה בזה. במקרה כזה, כאשר יש צורך להכריע בין החוקים, נכנסים שיקולים של תפיסת עולם, אתיקה, מוסר, וגם פוליטיקה. האזרחים נוטים לתמוך בהחלטה כזו או אחרת בהתאם לאוריינטציה הפוליטית האישית שלהם, ועל כן גם בסוגיות אלו דעת הציבור נתונה במחלוקת כמו בכל נושא אחר שעולה על סדר היום הציבורי.

בסוגיית המסתננים יש להכריע בין שני שיקולים: מחד גיסא רשאית הממשלה לממש את מחויבותה על פי חוק ולהרחיקם מישראל, משום שחדרו לכאן באופן לא חוקי, ומאידך גיסא שיקולים מוסריים כמו כבוד האדם וחירותו, מונעים את הרחקתם למען רווחתם האישית. שני השיקולים לגיטימיים ועתה עולות השאלות איזה מהם יגבר? ובידי מי הסמכות להחליט על כך?

באופן דומה, סוגיית השתתפותם של פלסטינים בטקס הזיכרון המשותף לישראלים ולפלסטינים בעייתית גם היא. אביגדור ליברמן, שר הביטחון, קבע שאין לאפשר כניסת פלסטינים לישראל לשם השתתפות בטקס המשותף. אולם בג"ץ פסל את החלטתו של שר הביטחון והורה לו לאפשר כניסתם של 90 פלסטינים לטקס משותף למשפחות שכולות ישראליות ופלסטיניות, טקס שהוא אקט של הזדהות הדדית עם אסונות שגורמות המלחמות. אולם בפסיקתו זו מתעלם בג"ץ מהפגיעה ברוב המשפחות השכולות המתנגדות לגזירה השווה בין חללי ישראל ובין רוצחיהם דווקא ביום הזיכרון הממלכתי. (למפגש השכול ההדדי הזה יכולה להיות חשיבות רבה כחלק מדו-שיח ראוי במאמץ לפיוס, אך ביום אחר בשנה).

למרות ההבנה לכוונתם הראויה של מארגני הטקס המשותף, נשאלת השאלה, מדוע בג”ץ מתערב בסוגיה מי ראוי לבוא בשערי המדינה? שהרי זו פררוגטיבה של ממשלה באשר היא, כל עוד היא עומדת בחוקי המדינה. לעיתים ממשלה יכולה להחליט לאפשר כניסת זרים, במקרה זה פלסטינים, למטרות תעסוקה, לטיפולים הומניטאריים, רפואיים או למפגשים מדיניים מכל סוג שהוא, על פי העניין, ושר הביטחון הוא הממונה על היתרים אלו. אולם לא ברור מה עניינו של בג”ץ לנושא זה, ותהיה דעתו המדינית אשר תהיה, לא בהכרח היא הקובעת או העדיפה על זו של שר ביטחון. לדעתי, החלטה על טקס אלטרנטיבי כזה צריכה להתקבל מתוך שיח במישור החברתי-ציבורי ללא כל התערבות משפטית.

קיימת טענה איתנה שתפקידו של בג”ץ הוא להגן על המדינה מפני שרירות ליבם של חברי ממשלה והפרלמנט – נבחרי הציבור, בעיקר על המיעוט מפני הרוב. אך נראה שלאור היסטוריית העימותים בין שתי הרשויות, החלטות בג”ץ אינן נקיות משפטית וניכרות בהן השפעות אחרות שאינן בקונצנזוס הלאומי, ולא בהכרח הגנה אוטומטית על המיעוט, רק כי הוא כזה, היא הקריטריון הבלעדי שבג”ץ צריך להעמיד נגד עיניו.

עתה נשאלת השאלה, מי יגן על המדינה מפני שרירות הלב של שופטי בג”ץ? האם דעתם היא הקובעת ואף העדיפה על זו של נבחרי ציבור במדינה דמוקרטית? נראה כי בשתי הסוגיות שבהן דנתי במאמר, העם חצוי באופן מהותי. לכן, לדעתי, יש מקום לנסח מחדש את כללי המשחק בין שתי הרשויות, ולהגיע לנקודת איזון שניתן יהיה לחיות איתה.

על המחבר / המחברת

Avatar

גדעון שניר

ד"ר. מרצה בתחום "ניהול משא ומתן בינלאומי חוצה תרבויות".

8 תגובות

  1. יצחק דגני
    יצחק דגני מאי 02 2018, 11:23
    לגדעון שניר הנכבד

    מסכים בהחלט עם מה שכתבך.
    אבקש להוסיף –
    הריבון – העם. בחר את נציגיו לכנסת. תפקידה לחוקק.
    הממשלה נבחרת ע"י הכנסת. תפקידה לנהל ולבצע.
    הבג"צ תפקידו לשפוט על פי החוק. לא לחוקק ולא לפסול חוקים.
    מי שם קבוצה קטנה של משפטנים שלא נבחרו בהליך דמוקרטי על האפשרות לפסול חוקים שחוקקו נציגי הריבון – העם?
    זו פגיעה אנושה בדמוקרטיה.
    זו פגיעה אנושה בסמכות הריבון.
    הגיע הזמן לתקן את העוולות מבית מדרשו של כבוד השופט אהרון ברק.

    השב לתגובה
  2. אוהד ר.
    אוהד ר. מאי 02 2018, 12:42
    אתה ויתר הדוגלים בדיכוי בית המשפט העליון

    לא מבינים לאן זה יכול להגיע. האם הרוב בכנסת יכול לחוקק חוק שיחייב אותי לא לנסוע בשבת? לצום ביום כיפור? לאכול רק כשר? לחייב כיסוי ראש לנשים וגברים? הרוב לא יכול להחליט כל מה שהוא רוצה. צריך להזהר בטרם קמים על בית המשפט. ראה מה קורה בטורקיה. ויש דוגמאות יותר קיצוניות. ובכול המקומות האלה יש בחירות.

    השב לתגובה
    • יצחק דגני
      יצחק דגני מאי 02 2018, 23:44
      לאוהד ר.

      בדמוקרטיה בית המשפט שופט. לא מחוקק. אנו לא רוצים להיות "משפטוקרטיה". זה עלול לגלוש לדיקטטורה בחסות כאילו החוק.
      לכנסת ולחברה האזרחית יש מספיק מנגנונים למנוע את קיפוח המיעוט. אם לא תמיד מנגנונים אלה מצליחים יש לשפרם או הוסיף עליהם.
      רק לא בית המשפט. הוא חייב להיות מורם מעם ומוויכוחים פוליטיים. אם בית המשפט הופך לנושא לוויכוח ציבורי – הרי שזה הצעד הראשון להרס הדמוקרטיה והסדר הציבורי וכמובן גם מזמין התבטאויות בנוסח ה- D9.

      השב לתגובה
  3. גדעון שניר
    גדעון שניר מאי 02 2018, 21:35
    מי מדבר על "דיכוי" בג"צ?

    אוהד
    לא ברור לי איך הגעת למסקנה שאני דוגל ב"דיכוי בית המשפט העליון" מן הסתם הרהורי ליבך, שהרי אין מילה במאמר התומכת בטיעון שלך, ובכול זאת, הצגת שאלה מצוינת!
    כי באותה מידה יכול מישהו אחר לקום ולשאול האם בג"צ יכול לקבוע למשל שכל מסתנן החודר לישראל ללא היתר, זכאי לקבל אזרחות מלאה, הוא וכול בני ביתו שיבואו אחריו, מישום כבוד האדם וחירותו?
    או: ישראל צריכה להיות "מדינת כול אזרחיה" ולא מדינת בית לעם היהודי, וזאת בשם תפיסת שוויון אוניברסלי לפיו "חוק השבות" אינו שוויוני ומפלה?
    או: אדמות מדינה ניתנות למכירה לכול דורש בעולם באשר הוא, המרבה במחיר?
    או: מה שמכונה "יום הנכבה" יאוחד עם חגיגות "יום העצמאות" משיקולי שוויון אזרחי?
    או: שהגליל ייהנה מאוטונומיה תרבותית כי כך רוצה מיעוט מסוים להביע את זיקתו הלאומית השונה כחלק מזכויות אזרח העולות על שיקולי אינטרס לאומי, ותמיכה במיעוט?
    או: לחייב את הממשלה לשנות את ההימנון הלאומי מאחר ואין בו דבר המחבר את המיעוט לקנון מדינתי אזרחי?

    אפשר להמשיך את סדרת האבסורדים ללא קץ, לכן טענתי היא שיש לגבש את "כללי המשחק" בין שתי הרשויות כדי להתמודד באופן שפוי עם דילמות ערכיות לגיטימיות כמו הנטייה להעדפת זכויות פרט (המאפיינת את התרבות המערבית האינדיבידואליסטית שבג"צ מוביל), על פני צרכי הישרדות לאומית, שאפילו מדינות אירופה הליברליות מתחילות לפתע להבין את חשיבותם, אם הן שואפות לשמר את המורשת התרבותית שלהם.
    לכן חשוב הדיאלוג בין שתי הרשויות להגיע להסדר שניתן יהיה לחיות איתו.
    ושוב, אין מכאן מקום להסיק שמדובר על "דיכוי" בג"צ, לא פחות ולא יותר..

    השב לתגובה
  4. לא מאמין
    לא מאמין מאי 05 2018, 20:09
    אנשים משכילים רוצים להפקיד גורלנו

    בידי מחוקקים מתלהמים שאין מולם שום בלמים וסייגים

    השב לתגובה
    • גדעון שניר
      גדעון שניר מאי 06 2018, 12:28
      דיאלוג לפתרון הדדי

      מה פתאם? מהיכן צץ הדבר הזה?
      אני מדבר על איזונים, על דו דיאלוג. באותה מידה שאתה חרד שמה גורלינו נתון בידיהם המתלהמות של מחוקקים, אתה יוצא מנקודת הנחה שאין שופטים מתלהמים (להזכיר את דברי המשנה לנשיא בית המשפט העליון שקרא לגדוע את ידו של מי שחולק על בג"צ..). בית משפט צריך לשפוט על פי החוקים,שלא הוא אמור לחוקק. המוכנות שלך לסמוך על בית המשפט בעיניים עצומות הוא בעייתי כאשר כולנו יודעים ששופטים נבחרים על פי זיקתם לאג'נדה מסוימת וזו הסיבה לכך המשפטנית הבכירה ביותר רות גביסון נפסלה לבית המשפט העליון ,כי "האג'נדה שלה לא תאמה" את זו של אהון ברק- כך לפי מילותיו שלו..
      את המחלוקת הזו יש לפתור לא עי כיפוף ידיים אלא עי דיאלוג בו יהיו יזונים ובלמים לשתי הרשויות. על זה מדובר!

      השב לתגובה
  5. ורדית
    ורדית מאי 06 2018, 10:09
    בוא נראה אותך כותב נגד העברת חוק ההתגברות

    היום בממשלה בניגוד לדעת היועץ המשפטי ונשיאת בית המשפט העליון

    השב לתגובה
    • גדעון שניר
      גדעון שניר מאי 07 2018, 08:20
      ישבו וידברו ויגיעו להסכמות איך לחיות ביחד

      ורדית. נראה שלא ניתן לשכנע האחד את האחר, במיוחד כאשר קיימת נטייה לקיבעון מחשבתי מסוים מאד, והיעדר מוכנות להתמודד עם הסוגיה עצמה, ובכול זאת. דר דגני הטיב להסביר את הרקע החוקתי הבעייתי כאשר בג"צ לקח על עצמו בעידן של אהרון ברק את הסמכות לבטל חוקים שהכנסת מחוקקת על פי המנדט שלה. עד אז, בית המשפט העליון הקפיד לבחון כול הצעת חוק חדשה, תוך התייחסות לבסיס החוקים הקיימים, לא ביטל חוקים חדשים ומאומה לא נפגע מכבודו ואף אחד לא העלה על דעתו לטעון שבג"צ נמצא תחת "דיכוי" ומדינת ישראל חגגה את הדמוקרטיה. עד שברק החליט להעמיד את חוק יסוד "כבוד האדם וחרותו" בעדיפות עליונה על פני כול האחרים, כאשר במקרים מסוימים העדפה זו לא תאמה את כוונת המחוקק מול העדפות חיוניות אחרות, ובכך פתח בעימות בינו ובין הכנסת.
      נראה, שמגמת השיפוט הזו של בג"צ תואמת את המקובל בעולם הערכים המערבי/ אירופאי, שברק ראה בו מודל ראוי לחיקוי, כתפיסת עולם שיפוטית אוניברסלית לפיה ראוי שכול חברה בעולם באשר היא חייבת לאמץ. תפיסה זו מתעלמת מהעובדה, שחברות אנושיות יש להם מערכת ערכים תרבותיים שונים וחיים בקונטקסט סביבתי שונה, ולכן כול חברה מעצבת מערכת חוקים המתאימים למצבה הייחודי הפרטיקולרי. ישראל היא בדיוק במצב הזה. מה שטוב אולי לאירופה השבעה והמדושנת, לא בהכרח מתאים למצבה ומיקומה המיוחד של ישראל בעולם, כפי שנהוג לאמר ובצדק רב "כאן זה לא שוויץ". וכאשר יש האומרים ש"בג"צ מנותק מהמציאות המקומית שלנו" כי עיניו נטועות במקומות אחרים, מתכוונים בדיוק לזה.
      כאשר הוקמה המדינה ומוסדותיה השונים על בסיס מודלים של משטר דמוקרטי הוגדו תפקידי הרשויות השונות, בשום מקרה, לא ניתנה עדיפות לרשות השופטת על פני המחוקקת. ההנחה הייתה שבמקרה של מחלוקת, ידונו הצדדים ויגבשו הסכמות. מאחר וזה לא קרה, והרגל שנעץ בג"צ בדלת הרשות המחוקקת, נפערה (יש להודות, גם בשל חולשה משילות והיעדר מנהיגות איתנה), הגיע העת לעשות סדר ביחסים שבין שתי הרשויות. הצעה העומדת על הפרק היום, אינה משנה דבר מזכויות בג"צ, ואין בה אפילו איסור על ביטול חוקים, והוא יכול להמשיך לבטל חוקים אם מוצא לנכון, אבל היא מאפשרת לרשות המחוקקת, במקרים ממש חריגים, לחזור ולנסות לחדש חוקים באמצעות רוב מיוחד של 70 חברי כנסת!, להשיב בתנאים מסוימים ולזמן קצוב חוק שבג"צ פסל. האם מכאן ניתן לגזור שבג"צ נמצא תחת "דיכוי"? או שמישהו מחליש אותו? לא להבנתי. ישבו וידברו ויגיעו להבנה הדדית כיצד לנסח את תפקידה של כול רשות ויחסי הגומלין שביניהם באופן שניתן יהיה לחיות עם זה, לטובת המדינה.

      השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בהגיגים

יתר המאמרים במדור