JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

"כפות הידיים הללו"

תמונתה של התינוקת שנקטלה בפעוטון אינה משה מעיניי

"כפות הידיים הללו" עמוס אריכא
יוני 15
12:00 2018

כששמעתי את בכיה החרישי של אם התינוקת יסמין היפהפייה, שחייה קופדו בידי מי שהשתוללה בפעוטון שהפך לבית-אימים, הרגשתי שלבי נמחץ. אם אמתית כמו אמא של יסמין תמיד חרדה לילדיה בחייהם – גם לאחר מותם. תמונתה של הפעוטה שנרצחה אינה משה מעיניי. יסמין נקבעה בלבי כאילו מדובר ממש בילד יוצא חלציי שנערף בידי מפלצת. מבט עיניה הענקיות שכמו בולעות את העולם הנחשף לה בהדרגה שייך לאותם מבטים שכאשר הם נלקחים מאתנו נהיה עולמנו חסר.

מאז ומתמיד סיפורים על לב-אם כובשים את דמיוני בממד הכי נעלה של אדם, קרי היכולת להעניק לילדינו אהבה אין קץ, אפילו כזו של נתינת חיים במקומם. בין הסיפורים הסוחפים האלה מתקיים אחד שהעלה בכתובים הסופר היהודי האמריקני הווארד פאסט. דומני שהביא סיפור נדיר זה ב"ספרטקוס" שלו. מסופר בו על אם שבנה תינה אהבה עם נימפה באחד היערות. הנימפה מעמידה אותו במבחני אהבה שונים, ללמוד על עוצמת רגשותיו כלפיה. יום אחד היא דורשת מהעלם המאוהב שיביא לה כשי את לב אמו. העלם, שאהבתו עיוורה אותו, עושה כדברי הנימפה. בשובו מביתו ליער כשהוא נושא בכפותיו את לב אמו הרוטט שעקר מבית החזה שלה, הוא נתקל בחפזונו בשורש עץ עבות, נופל לעבר האדמה במלוא קומתו ולב אמו שנשמט מכפותיו מתגלגל הלאה ממנו לבין השיחים. בעודו מתאושש לקום, הוא שומע לפתע את קול אמו החרישי: "בני, האם חלילה נפגעת?"…

עשרות שנים עברו מאז קריאת הסיפור הזה ויותר שנים עברו מאז קריאת הסיפור הקצר "כפות הידיים הללו". סיפור זה נכתב לפני כשבעים וחמש שנה על אם ששיכלה את בתה הפעוטה. הילדה שיחקה בחצר הבית הקטן ונחש ארסי הגיח לפתע מבין השיחים והכיש אותה למוות. האם הצעירה הטובעת ביגונה ובאבלה על מות ילדתה, נוהגת מדי יום להתבונן במשך שעות ארוכות בפינת הבית שלידו נהגה הפעוטה לשחק מדי יום ביומו את משחקיה.

היה זה בית פשוט כרוב הבתים שנבנו בשנות השלושים של המאה העשרים בארץ-ישראל; בית לבנים עם עטיפת טיח פשוט צבועה בסיד לבן שבו נוהגים לחדש את חזית הבית אחת לכמה שנים. באחד הימים הזמין בעל הבית סיידים לסייד מחדש את הבית הקטן. אך משהגיעו הסיידים הופתעו כאשר פנתה אליהם בעלת הבית הצעירה והצביעה על קיר הבית בפינת המשחקים של בתה שהוכשה למוות, ואסרה עליהם לצבוע אותו קטע של קיר, שכן שם נמצא הזיכרון האחרון של הפעוטה והוא כחי.

באחד הימים האחרונים לחייה השתעשעה הילדה בבוץ שנוצר ממפגש מי גשמים עם אדמת החמר. תוך כדי משחק צהלה לפתע הפעוטה כשחבטה בשתי כפות ידיה הבוציות על הקיר הלבן וקבעה בו כחתימה את כפות ידיה כשהיא צוחקת למשמע גערותיה של האם. מאז מות הילדה יושבת האם מנגד לחתימתה הבוצית של בתה יום אחרי יום. ובעיקר היא משגיחה כעת על הסיידים שיישמרו לבל יפגעו חלילה בפינת מקדש מעט נדיר זה של האם השכולה שאינה מסוגלת להרפות מבתה. כי זו אהבת לב אם.

ואני שואל נוכח פני הפעוטה יסמין שנרצחה מי באמת משגיח על התינוקות החפים האלה, במאות אלפיהם, לבל יתעללו בהם סוטים רצחניים שאינם ראויים להימנות עם מטפלי ומחנכי ישראל. ולא מרפה השאלה מי מפקח לכל השדים והרוחות על אין-ספור "פעוטונים" שמנוהלים בידי פריצי חיות שאיש כלל לא בחן כשירותם. איך הפכו הגנים הארצישראלים שנמצאו בפיקוח צמוד של מחלקות החינוך השונות וכל גננת הייתה מוסמכת לעילא מבחינה מקצועית, לארץ פרוצה.

אני ובני דורי וגם אלה שבאו אחרינו זכינו במטפלות ובגננות שכאלה. הגננת שלי האחרונה היתה ימימה טשרנוביץ-אבידר, מספרת ספרי הילדים המהוללת. ואני תוהה בכאב להבין כיצד הושחתה מערכת טיפולית מדהימה זו שהייתה, מהגנון, דרך הגן ובית הספר העממי, עד שהתהפכו מוסדות החינוך למקומות אפלים שהצמיחו לנו מטורפים שקפצו עלינו כחטוטרות מסורטנות, ואין בולם. ימימה לא הייתה יחידה. הגננות של אז היו עולם ומלואו והשנים שעשינו בגנונים ובגנים היו חוויה בלתי-נשכחת.

ואסיים שוב בסיפור הרגיש "כפות הידיים הללו". זהו אחד מסיפורי אבי יוסף אריכא שקובצו והופיעו בעת מלחמת העולם השנייה תחת הכותרת "מראות בכחול". לקובץ זה חתך אבי סדרת רישומים שגולפו ביריעות קטנות של שעמנית. בין אלה נמצא גם חיתוך של כפות הידיים הללו. אבא ברגישותו היה ער וקשוב הן לייסורי גוף והן לייסורי נפש, שרפואה להם נמצאת תחילה בקיומן של מערכות חינוך ובריאות שהן מעל לכול. איך הפכנו מארץ שאחד ערב לשני לארץ האוכלת יושביה שמפקירה מאות אלפי תינוקות ופעוטות לגורלם ללא פיקוח צמוד ואיכותי. את זכרה של יסמין הנדירה אזכור מעתה יחד עם "כפות הידיים הללו".

על המחבר / המחברת

Avatar

עמוס אריכא

סופר וצייר עברי. בעבר הרחוק היה קצין משטרה בכיר. חיבר עשרות ספרים מהם שהיו לרבי מכר בעולם.

10 תגובות

  1. צביה פיקל
    צביה פיקל יוני 15 2018, 12:03
    מקרה ממש מזעזע

    לאן אנחנו מתדרדרים
    בגן ילדים לפעוטות
    מי היה מעלה בדעתו פעם שזה יכול לקרו

    השב לתגובה
  2. אורה נחום
    אורה נחום יוני 15 2018, 12:57
    טוב שיש מי שכותב גם על נושאים כאלה

    זה מפחיד אותי יותר מעזה

    השב לתגובה
  3. גדעון שניר
    גדעון שניר יוני 15 2018, 21:26
    אולי תגובה לשחיקה, המחיבת טיפול אחר

    ריבוי הממצאים על התעללות בגני הילדים מדאיג ביותר. הרי נתקשה להאמין שסדיסטיות בוחרות לעבוד כגננות כמקצוע כדי לממש את זממם בחסרי הישע, כמו שגם קשה לקבל שסייעות התומכות בקשישים, הנתפסות מתעללות באותו אופן, עושות זאת כפורקן לאותם דחפי התעללות. נראה לי שזו תגובה לשחיקה אישית ומקצועית המתבטאת בגילויי האלימות האלה.
    לא שזה פותר אותם מהאחריות למעשה, אבל צריך לעורר מחשבה בכיוון אחר מלבד הענשה.

    השב לתגובה
  4. אילת ביגר
    אילת ביגר יוני 16 2018, 12:13
    בינתיים כבר נחשפו עוד שני מקרים

    בגנים אחרים
    משהו לקוי בחברה שלנו
    סייעות ומטפלות שמכות תינוקים וקשישים

    השב לתגובה
  5. ל.
    ל. יוני 17 2018, 15:43
    איך הורים ישנים בשקט

    זה מזעזע

    השב לתגובה
  6. ש.ע.
    ש.ע. יוני 18 2018, 15:48
    אותי מדאיג דבר אחר

    שנלחמים בתופעה בצורה של מצלמות אבטחה ולא בדרך של הקניית ערכים

    השב לתגובה
  7. תתתתתת
    תתתתתת יוני 19 2018, 12:51
    הממשלה לא מתעסקת בדברים החשובים

    והמקרה המתואר איננו הבעיה
    הוא הסימטום
    של ערכי התושבים

    השב לתגובה
  8. אילנה סולומון
    אילנה סולומון יוני 20 2018, 10:28
    סוף סוף העיריות ורשויות אחרות התעוררו

    מבטיחים לנו כעת פיקוח וחקיקה
    איפה כולם היו עד עתה?
    מה שר החינוך חושב על מחדליו?

    השב לתגובה
  9. עופר אדרת
    עופר אדרת יוני 24 2018, 21:31
    הנה כמה ימים נסערו בתקשורת וכעת ....

    כבר עברו לנושאים הבאים

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בהגיגים

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!