JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

מצלמה יוצרת מציאות

בעקבות חוק "איסור צילום ותיעוד של חיילי צה"ל"

מצלמה יוצרת מציאות ד"ר גדעון שניר
יולי 02
09:30 2018

לאחרונה התלהט הוויכוח סביב הצעת חוק שעניינה איסור צילום חיילים בפעילותם. בעיקר נזעקו אנשי התקשורת שרואים במהלך זה הצרת צעדיהם ומגבלה על חופש הפעולה המוחלט שממנו הם נהנים, ובראשם הצלמים בתחומים שונים. ללא ספק, לעדויות משדות המלחמה יש חשיבות רבה, כך הפכו צלמי המלחמה בעיקר לגיבורי התקשורת כמחרפי נפשם למען זכות הציבור לדעת ובכך תרומתם. הם זוכים לפרסים מיוחדים, מככבים בסרטי קולנוע, ונהנים מסגידה כאילו שורה עליהם הילה של תבונה עילאית המזכה אותם בזכויות יתר לחדור לכל מקום באין מפריע, זכויות שמנועים מהן אזרחים בני תמותה אחרים.

אחת הטענות מצד חוגי התקשורת נגד החוק היא שהמצלמה כביכול "רק מתעדת מציאות" ומכאן חשיבותה, כמו גם ההצדקה לחסינות מפני כל מגבלה. לדעתי טענה זו מופרכת בעליל, אם לא לומר רוויה בצביעות אינטלקטואלית. המצלמה כמכשיר היא אכן אדישה וחסרת כל פניות, אך לא כן הצלם שבוחר את מה, את מי, מתי ואיך לצלם, ובמיוחד את מה לפרסם. הוא הרי אינו יכול להתנתק מהטיות אישיותיות, אינטרסנטיות, מתפיסת עולם, שלא לומר עמדות פוליטיות אישיות הצובעות את האופן שבו הוא מפרש את המציאות דרך העדשות האישיות שלו, או של שולחיו, ובכך הוא לא רק מתעד, אלא ממש מייצר מציאות.

בעשורים האחרונים אנו עדים לתופעה שצלמים מכיוון פוליטי מסוים מאוד, רודפים אחרי חיילים הנשלחים למלחמה סיזיפית נגד הטרור, חוסמים את דרכם, תוקעים מצלמה במרחק סנטימטרים בודדים מפרצופם, שולחים ילדים לעשות פרובוקציה מכוונת כדי להוציא אותם מדעתם, שלא לדבר על הטעיה מכוונת כמו לשתול בובה בין הריסות ביתו של מחבל כדי לגרום ל"זעזוע רגשי" בקרב הצופים.

המצלמה ככלי רב עוצמה בידו של הצלם הנשלח מטעם, הפכה ליוצרת מציאות, מציאות מבוימת, ומהווה כלי מלחמתי לכל דבר. במו עיניי ראיתי לפני שנים בכיכר בכניסה לרמאללה, כיצד מגיעות שתי מכוניות של רשתותCNN  ו-BBC, מציבות את מצלמותיהן, מישהו נותן את האות ומאות תלמידי בית ספר סמוך פורצים לכיכר כשמאחוריהם אנשי אש"ף יורים מעל ראשיהם, כדי שחיילים שישבו בג'יפ סיור במקום ישיבו באש, ובתקווה שיהיו נפגעים. החיילים נמלטו על נפשם… לאחר חמש דקות של "צילום אוטנטי של המציאות" המבוימת הזו, נשמעה שריקה, המצלמות פורקו, והתלמידים חזרו לכיתותיהם. בערב הוקרנו סרטונים אלה בחדשות הערוצים הזרים על עוולות צה"ל בשטחים.

אי-אפשר היום להתעלם מהעובדה, שחיילים ובעיקר מפקדים חוששים לממש את אחריותם למשימתם הביטחונית כאשר מצלמות רודפות אחריהם, ולא בהכרח כדי לתעד מציאות כמו למשל מחבלים המסתתרים מאחורי ילדים ונשים כמגן אנושי חי, אלא בניסיון לתפוס אותם בתקלה מבצעית כלשהי, שכל מי שהיה אי פעם במלחמה יודע שזהו מצב כמעט בלתי נמנע באי-הוודאות של שדה הקרב.

על כן, אף על פי שחוק זה נתפס כ"לא יפה", ולא מספיק ליברלי, יש מצבים וסוגי מלחמות מיוחדים, שמגבלה כזו היא חיונית למען הצלת חיי חיילים ואזרחים. מאחר שהתקשורת משוחררת ופטורה מכל אחריות לתוצאות מעשיה, מישהו התעורר, כרגיל מאוחר מדי, וביקש לנסות לשים סוף לפרובוקציה הזו, ועכשיו רק החמיר את המצב כי התקשורת פשוט "תדרוס" אותו.

על המחבר / המחברת

Avatar

גדעון שניר

ד"ר. מרצה בתחום "ניהול משא ומתן בינלאומי חוצה תרבויות".

4 תגובות

  1. צ.
    צ. יולי 02 2018, 12:44
    כאשר חיילים נמצאים בשטח ציבורי

    וכאשר הצלםנמצא בשטח ציבורי
    נדמה לי לא דמוקרטי למנוע צילום
    מה יש לנו להסתיר
    כשילדה מכה חייל והוא לא מגיב זאת גאווה
    זאת הוכחה שאחנו והצבא שלנו מוסריים

    השב לתגובה
  2. גדעון שניר
    גדעון שניר יולי 03 2018, 07:20
    אוי לגאווה שכזו

    אני יוצא מנקודת הנחה שכוונתך טובות, אבל תרשה לי לאמר תמימות.
    הנה דוגמא לנפילה במלכודת המניפולציה. ברור לך אני מקווה, שלא "במקרה" נמצא שם צלם, וכי כול האירוע היה מבוים היטב (באופן דמוקרטי..), עם ילדה בעלת עיניים כחולות ושיער שטני.., במטרה לגרור את החיילים לעימות להבאיש את צהל. ונכון שבמקרה הזה החיילים הגיבו באופן חריג ויחסי היטב מול האפשרות הגרועה יותר כאשר במקרה אחר עצביו של מפקד בכיר לא עמדו במבחן כאשר איש שמאל הולנדי רדף אחריו במשך שעה ארוכה ותקע לו מצלמה לתוך הפרצוף, ובתגובה הקצין הלם בפניו עם קת הרובה, וסופו שנזרק מצה"ל (מאד דמוקרטי…).
    כיצד האירוע תורגם והובן במגזר הערבי? הינה ילדה גיבורה, אינה מפחדת מהקלגס הציוני, סוטרת על פניו, בועטת בישבנו, משפילה אותו, והוא לא מעז להגיב, חסר אונים, פחדן.. אפשר להמשיך לידות בו אבנים, פצצות תבערה ולהרוג.. ואם את/ה חושב/ת שמישהו בעולם עדיין יאמין בעקבות ההבלגה הזו, שצהל צבא מוסרי, נכונה לך אכזבה. אוי ל"גאווה" שכזו, שמחירה בדם חיילינו.

    השב לתגובה
  3. שירה נ.
    שירה נ. יולי 06 2018, 03:14
    לפעמים אני לא מבינה מאיפה הדחף הזה

    לחשוף את חיילי צה"ל בפני כל האויבים והשונאים

    השב לתגובה
  4. גדעון שניר
    גדעון שניר יולי 07 2018, 09:10
    הפתולוגיה של שנאה עצמית

    זו אחת השאלות המסקרנות ביותר בחברה הישראלית ולכך יש השערות שונות.
    אחת- מצפוניות: אנשים בעלי רמת מוסר אוניברסלית גבוהה, מתקשים להתמודד עם חוויות קשות, לא קשר לקונטקסט (הנסיבות), תכונה המאפיינת את התרבות המערבית. ולפי התמונה נוטים לתמוך במי שנראה חלש (ילד עם רוגטקה מול טנק- תמיד יהנה מאהדה והטנק יגונה).
    שנייה- האשמה עצמית, גם היא תופעה מוכרת בתרבות המערבית של לקיחת אחריות אישית לתופעות חריגות ("קודם כול מה אני לא בסדר…")
    שלישית- שנאה עצמית: זה כבר ניתוח ברמה הפתולוגית, נחלת הפסיכואנליזה של פרויד (קטונתי). לכול מדינה יש את ה "קויסלינג" שלה, אנחנו למרבה הצער- משופעים בהם.

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בהגיגים

יתר המאמרים במדור