JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

שלוש אפשרויות, שתיים מהן כבר ניסינו

רצועת עזה – לאן פנינו מועדות?

שלוש אפשרויות, שתיים מהן כבר ניסינו אלוף בדימוס שלמה גזית
יולי 06
09:30 2018

לאחר מלחמת ששת הימים הייתה הסכמה גורפת לגבי רצועת עזה – לא היה כל ספק כי היא תהפוך לחלק בלתי נפרד ממדינת ישראל.

אוכלוסיית הרצועה מנתה אז פחות מ-400 אלף נפש, ומתוכם כ-60% היו פליטים פלסטינים. אנו האמנו כי אלו ייעלמו מן השטח במסגרת פתרון כולל של בעיית הפליטים הפלסטינים.

כמו כן סברנו כי הרצועה לא תוכל להתקיים כישות מדינית עצמאית, והאלטרנטיבה לסיפוחה לישראל הייתה שובם של המצרים לשטח זה, כלומר שכנות צבאית בלתי אמצעית, על כל המשתמע מכך. לא הבנו אז כי מסת הפליטים הפלסטינים תהא העוינת והפעילה ביותר בהתנגדותה לשלטון הישראלי.

הסכם השלום עם מצרים שכנע אותנו, מעל לכל ספק, שמצרים איננה מבקשת לחזור ולשאת באחריות לגורל הרצועה, מה גם שבמהלך השנים הוקמה במקום התנחלות ישראלית, הקושרת את השטח לישראל.

בשנת 1987, עשרים שנים לאחר מלחמת ששת הימים ועשר שנים לאחר חתימת הסכם השלום עם מצרים, פרצה בעזה האינתיפאדה הראשונה. ישראל לא רצתה לשאת בעול השלטון ברצועה, ובקיץ 2005 (תריסר שנים לאחר הסכם אוסלו) יזם ראש הממשלה אריאל שרון את תוכנית ההתנתקות, אך כפי שכבר כתבתי פעמים מספר, ישראל התנתקה מן הרצועה, אך הרצועה לא התנתקה מאיתנו.

אומנם יצאנו מן הרצועה, אך הפקרנו אותה לגורלה. לא הותרנו במקום תנאים שיאפשרו התפתחות לישות מדינית עצמאית, כזו המסוגלת להתבסס ולעמוד על רגליה. רצועת עזה נותרה סגורה ומסוגרת, ללא מוצא יבשתי, ימי או אווירי. מנקודת הראות של המנהיגות הפלסטינית המקומית המאבק העיקש להשתחרר מעול הכיבוש הישראלי עדיין נמשך.

בדעת הקהל העולמית מקובעת עזה כשטח הנתון תחת הכיבוש הישראלי. את העימותים, המנהרות, הרקטות והעפיפונים רואים ברחבי העולם כחלק מן המאבק של תושבי המקום לשחרור מעול הכיבוש.

בפני ישראל עומדות שלוש דרכי פעולה. הראשונה – כיבוש חוזר של הרצועה, במטרה לשוב ולקיים בה ממשל צבאי ושלטון כיבוש, כפי שהציע ח"כ סמוטריץ'; השנייה – המשך העימותים הצבאיים, בידיעה ברורה כי אין בהם פתרון קבע; והשלישית – יציאה מוחלטת מן הרצועה, בתיאום עם וושינגטון, קהיר ומועצת הביטחון. אפשרות זו כרוכה בביטול מוחלט של הסגר הקיים, ותדרוש מעורבות ושותפות בניסיון לכונן ברצועה ישות עצמאית שתהא מסוגלת להשתקם ולעמוד על רגליה.

ידענו וניסינו את שתי החלופות הראשונות. כלום לא הגיעה העת לנסות את הדרך השלישית?

על המחבר / המחברת

Avatar

שלמה גזית

אלוף בדימוס. שימש כראש אמ"ן, נשיא אוניברסיטת בן-גוריון, ומנכ"ל הסוכנות היהודית.

7 תגובות

  1. יצחק דגני
    יצחק דגני יולי 06 2018, 10:13
    שאלה לאלוף גזית

    סליחה – אבל אינני מבין משהו שכתבת על האפשרות השלישית – יציאה מוחלטת מהרצועה. האם לא יצאנו לחלוטין מהרצועה בהנהגת אריק שרון בזמנו ?

    השב לתגובה
  2. גיורא קימל
    גיורא קימל יולי 06 2018, 10:59
    אם מי באמת צריך לתאם.

    בקשר לאופציה השלישית, זה מה ששרון ניסה לעשות אך ללא תאום עם הגורמים שציינת. אך אפילו אם תוסיף לתאום את ברלין, לונדון, טוקיו ובייג'ין לא יצא כלום מהאופציה הזאת. תנסה לתאם עם עזה, טהרן, אנקרה, רמאללה, קטאר וביירות. אם הם יסכימו בלי תנאים שישראל לא יכולה לעמוד בהם זה ייסתדר. סביר להניח שלא.

    השב לתגובה
  3. גדעון שניר
    גדעון שניר יולי 06 2018, 14:02
    מילכוד

    הנושא נוגע בעצב רגיש ובכול זאת ננסה להתמודד איתו.
    נתחיל בתזכורת שישראלים רבים, שלא לדבר שאר העולם, נוטים לשכוח, שהרצועה נקייה מיהודים, וכי לישראל מעולם לא הייתה כוונה ל"הרעיב" את תושביה או להצר את חייהם אלמלי החליטו הם כבר ביום ההתנתקות להמטיר אש על יישובינו, וכי המצב הנוכחי הוא אילוץ שנכפה עלינו עקב השאיפה הגלויה המוצהרת של הפלסטינאים להמשיך בטרור במאמץ להגשים את חזונם לחיסולה של הישות הציונית במזרח התיכון.
    לזכור שחזון זה אינו תלוי כהוא זה במצבם הכלכלי של תושבי הרצועה, כפי שנהיית ליבנו מייחסת להם כאילו מצב כלכלי מהווה את חזות הכול, אך לא במקרה הזה. אדרבא, ככול שיקבלו יותר כסף כך יופנה עיקר מאמצם להתחמשות עד מעל לאזניהם, וככול שתגבר רווחתם של התושבים, כך תגבר שאיפתם לממש את החזון האידיאולוגי האולטימטיבי כאמור.
    ההצעה להכיר ברצועה כישות מדינית עצמאית, אף אם נוחה לישראל(כפי שהודו הצליחה לפצל את פקיסטן המזרחית מפקיסטן המערבית (היום בנגלדש) לא תצלח, כי הרשות הפלסטינאית מתנגדת לכך באופן עקרוני, וגם האום לא יתמוך בכך, ולכן אין זה פתרון רלוונטי גם לא בטווח הארוך.
    יתר על כן, פתיחת הרצועה באופן חופשי לעולם, תחת התניה של פירוז מנשק יאפשר להם כאמור להתחמש בנשק מסוכן אסטרטגי לישראל, כי אין מצב בעולם שהפלסטינאים באשר הם יוותרו על האפשרות הזו ולא משנה אלו סנקציות יוטלו עליהם. הכרה בריבונות הרצועה תמנע מישראל כול יכולת הגנה התקפית שכן זו תחשב כפגיעה בריבונות שאינה מקובלת על האום כפי שישראל אינה יכולה לפעול במישרין בסוריה למשל מאותה סיבה.
    אכן, ישראל נמצאת במלכוד קלסי, שכול מהלך שתעשה רק ישקיע אותה עמוק יותר בארגז החול הטובעני הזה. המצב הרצוי הוא לגדוע את השאיפה הפלסטינאית לחיסולה של ישראל. כול עוד מפעמת בליבם התקווה שישראל חלשה, מתפוררת מבפנים מתוך חולשת הדעת וריפיון הרוח והמוטיבציה הלאומית- הם ימשיכו במאמציהם. רק קיר ברזל ונחישות בלתי מתפשרת והיעדר כול סובלנות להפרת הריבונות הישראלית על כול צורותיה, יכולה להביא אותם להכרה שרצוי לחיות בצד ישראל ולא במקומה. אך זה ייקח עוד הרבה זמן וייסורים פנימיים שלנו.
    מצב אידיאלי יכול להיות אם מצריים, האמא הגדולה של פלסטין, תשוב לקחת אחריות על בניה, יחד עם הקצאת שטחים ממדבר סיני כדי לאפשר התפתחות בעשרים השנים הבאות. הסיכוי שמצריים תעשה מהלך כזה הוא נמוך ביותר אם לא אפסי, כי אין לה עניין להכניס יד לקן הצרעות הזה, וכי במסגרת הסכם ה"שלום", מצריים תשמח מאד לראות את ישראל מדממת. רק תמיכה כלכלית מסיבית מצד העולם, כזה היכול לחלץ את מצריים מהמשבר הכלכלי הקשה בו היא שרוייה, אולי יניע אותם למהלך כזה.
    במקביל, יש לעשות מאמץ עולמי לחיסולה של אונרר"א, העושה הכול כדי להנציח את המצב, ואולי אף לאפשר מנדט של האום על הרצועה למשך עשרים שנה… מותר גם לי לחלום..

    השב לתגובה
  4. ג'ינו
    ג'ינו יולי 06 2018, 16:12
    אתה באמת עוד מאמין בכך

    העובדות לא שינו את דעתך

    השב לתגובה
  5. לילי מנדלסון
    לילי מנדלסון יולי 07 2018, 10:21
    נקוןה מאד שמנהיגינו יעשו כך

    לצערי לא בטוח.

    השב לתגובה
  6. דגן
    דגן יולי 09 2018, 15:20
    עזה היא מקום עלוב ודל

    עזה היא יישות חסרת אמצעי קיום ותשתית סוג של בית כלא תחת שלטון עריץ.

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בהגיגים

יתר המאמרים במדור