JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

לקראת שנה, שי מוזיקלי לחג

מפצמ"ר ועד להתחדשות הפיוט בישראל

לקראת שנה, שי מוזיקלי לחג
ספטמבר 08
13:00 2018

אבקש לפתוח בשתי טענות גורפות המיועדות לבעלי לב תרבותי חזק. האחת, לא תיתכן מסורת יהודית ללא פיוט. השנייה, לא תיתכן תרבות בישראל המודרנית ללא הפיוט. מאחר שהיריעה קצרה ביותר, אסביר לפי חולשת כוחי ובקיצור נמרץ.

בדומה לתרבויות עתיקות אחרות – המצרית, האשורית וההלניסטית – גם התרבות היהודית תיעדה את עצמה באמצעות שירה. אך בשונה מתרבויות אלה, שעסקו בהרחבה גם בתרבות החומרית: פיסול ומפעלי בנייה מפוארים, ליהדות הייתה דרך עיקרית אחת לבטא את שאיפותיה הרוחניות – שירה. חלקים ניכרים בתנ"ך כתובים באופן פואטי.

הפואטיקה של הזמן העתיק הייתה כלי מקובל להרביץ תורה ברבים ולשמר את הנרטיב הלאומי. בשלב מסוים בהיסטוריה היהודית, בעיקר בימי הביניים, נעשתה הפואטיקה לא רק אמצעי אלא גם מטרה בפני עצמה. חכמי היהדות ראו את חשיבות הערך האומנותי של תרבות המילים. השעשוע הרוחני ביצירת נוסחאות חדשות, בהמצאת מילים מקוריות ובמתן ביטוי למחשבות נועזות, נעשה לתופעה נפוצה. וכך, לצד עבודת האל באמצעות השירה, צמחה לה תרבות ענפה של שירת חול שעסקה גם ביצרים כמו הדחף המיני, המשיכה לאלכוהול והפחד מהמוות.

אומנות הפיוט חלחלה גם לתרבות הישראלית המודרנית ונעשתה חלק מרכזי בה. משוררי הזמן החדש עושים שימוש נרחב במקורות הספרותיים של היהדות ובשיטות דומות לאלה של הקדמונים. המעיין ביצירותיהם של ביאליק, רחל, נעמי שמר ועוד יכול לאתר על נקלה את המרכיבים הפואטיים האופייניים לאלה של התנ"ך ושל שירת ימי הביניים.

גם המוזיקה המזרחית של "התחנה המרכזית" התחילה את דרכה בשירה פיוטית מופלאה המשופעת בהפניות רבות ובהרמזים לשירה הנאצלת של היהדות. כיום התפרקה המוזיקה המזרחית מכל הנכסים התרבותיים האלה. היא מזוהה לרוב עם הלחן, הצליל והסלסול ולא עם התוכן, החדשנות, השיבוץ, המבנה, המשקל והחרוז. במקביל, החלה התעוררות מפליאה בקרב צעירים יוצאי אשכנז, המזרח ומה שביניהם. שירה ליטורגית נעשתה חזון נפרץ. מאות, אם לא אלפים, של הרכבים מוזיקליים בשלל סגנונות מפזזים ומכרכרים בקטעי תפילה, בפיוטים של קודש וחול, בניגונים חסידיים, בלחנים ערביים ובפיוז'ן ישראלי. אומנות הפיוט התנערה מעפר וקמה לתחייה במראה נאווה ובקול ערב.

היבט אחד של התופעה נותר מוזנח בקרן זווית, והוא אומנות כתיבת הפיוט. קל יותר לבצע את שירת הפיוט מאשר לכתוב אותה. קל יותר לבצע עיבוד חדש ליצירה ישנה מאשר לחקות את אומנות הכתיבה המורכבת של אבותינו הפייטנים. כאשר נפלה בחלקי הזכות להופיע בפני אלפי מוזמנים בכיכר ספרא בין כסה לעשור תשע"ח, ניצלתי את ההזדמנות לחלוק איתם את מחשבותיי בעניין זה. ניתן לצפות בנאום שבסרטון יעקב מעוז בכיכר ספרא.

במקום שקיים חסר, שם קיימת ההזדמנות. בין המעטים בישראל, השולחים יד בכתיבת פיוט על פי אמות המידה שהיו מקובלות בעבר, נמצא גם עבדכם, כותב שורות אלה. בספרי צדק פואטי, שהתפרסם לאחרונה, אני מציג בין השאר כמה פיוטים כאלה. כמה מוזיקאים שהכירו את שיריי עוד קודם לכן, התגייסו למשימת ההלחנה והביצוע שלהם. כאן אני מבקש לשתף אתכם באחד מהם, הנוגע לראש השנה הבא עלינו לטובה.

הפיוט "לקראת שנה" הוא למעשה תפילה לאל, תוך שימוש מוגבר בחלקי פסוקים, בקטעי תפילה ובהרמזים. בבית הראשון, הציר המארגן הוא ברכת שהחיינו, שאותה נהוג לומר בהזדמנויות חגיגיות סביב מעגלי השנה והחיים. האחות היא האחות הקטנה משיר השירים ומהפיוט "אחות קטנה", שקהילות המזרח נוהגים לפתוח בו את תפילות ראש השנה. היא למעשה סמל לעם ישראל המשועבד, המצפה לישועה (עדיין יש מקום לישועה במעצמה האזורית ישראל). בבית השני, ארוגות תפילות כמו ברכת הרפואה והתפילה לישועה, בסיפור סיום המבול. רבים שואלים לפשר הביטוי "ציר קטנה". ציר הוא כאב או חולי, הקטנה היא האחות, כסמל לעם ישראל. כיום, כמעט שלא כותבים שירים לאומיים המחזקים את רוח האומה והמבטאים אהבה לעם ולמולדת. כאן אני מנסה, בכוחותיי הדלים, להחזיר מעט מן העטרה ליושנה.

האומן המופלא מיכה ביטון, איש נתיב העשרה, שבסמוך לצפון רצועת עזה, קרא את מילותיו של הפיוט, התפעם ממנו והלחין אותו. בימים שבהם נחתו פצצות מרגמה וטילי קאסם ריחפו מעל ראשי בני משפחתו, מצא לו פנאי נפשי למלאכת ההלחנה והביצוע (עדיין יש מקום לישועה). הוא גייס לשירה את אחת מהפייטניות המובילות בישראל, ליאת יצחקי. שניהם יחדיו, בדואט מפליא, הפיקו את היצירה המדהימה הזאת. הקליקו על שם הפיוט, האזינו להנאתכם ושתפו מכרים וידידים. שנה של טוב.

 

לקראת שנה

צדק פואטי, יעקב מעוז

 

צְאִי, אָחוֹת, לִקְרַאת שָׁנָה,

בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת שֶׁהֶחֱיָנוּ.

הִנֵּה הַזְּמַן כְּבָר נִשְׁתַּנָּה,

רִבּוֹן עוֹלָם עַד כֹּה קִיְּמָנוּ.

 

אֵל נָא רְפָא לְצִיר קְטַנָּה

עַל כִּי רַבַּת שָׂבְעָה נַפְשֵׁנוּ.

שְׁלַח עָלֶה טָרָף בְּפִי יוֹנָה

וְהוֹשִׁיעֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ.

על המחבר / המחברת

יעקב מעוז

יעקב מעוז

עורך מדור: דת ואמונה. ד"ר, יו"ר הוועד לתחיית הלשון הארמית. מרצה ליהדות והחברה הישראלית. סופר ומשורר, מחבר הספרים "צדק פואטי" ו"אלוהים, אהבה ואסתטיקה". מנהל פתוח תכנים בחברה למתנ"סים. חבר הנהלת תנועת "תיקון". מנחה אירועים וטקסים.

8 תגובות

  1. יצחק דגני
    יצחק דגני ספטמבר 08 2018, 18:55
    ליעקב מעוז היקר

    תודה על מאמר מחכים ועוד יותר על פיוט מקסים. אגב המוזיקה של התחנה המרכזית מזמן הפכה לזרם המרכזי במוזיקה הישראלית. וטוב שכך.

    השב לתגובה
  2. אוהד כהן
    אוהד כהן ספטמבר 08 2018, 19:06
    נהדר

    נפלא
    וקודם כל ביצוע השיר

    השב לתגובה
  3. עליזה שנהב
    עליזה שנהב ספטמבר 10 2018, 00:16
    המאמר ובעיקר ביצוע השיר המיוחד נהדרים

    שנה טובה טובה לכולם!

    השב לתגובה
  4. שרית אנג'ל
    שרית אנג'ל ספטמבר 10 2018, 11:28
    אי נני מכירה אותך יעקב

    אבל אתה גדול
    הפיוט נהדר מכל הבחינות

    השב לתגובה
  5. תמי
    תמי ספטמבר 11 2018, 11:36
    נהדר

    גם אני מאוד אהבתי

    השב לתגובה
  6. עודד אשר
    עודד אשר ספטמבר 12 2018, 11:51
    תודה ליעקב

    מקורי וכל כך קשור

    השב לתגובה
  7. טל יגור
    טל יגור ספטמבר 12 2018, 15:23
    פתיחה יפה

    לשנה נהדרת

    השב לתגובה
  8. שירה נ.
    שירה נ. ספטמבר 13 2018, 15:56
    כל הכבוד לרעיון

    ולביצוע

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בהגיגים

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!