JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin
  • ראשי » 
  • הגיגים
  •  » חוק הלאום מול תיאולוגיה מוסלמית ותמימות יהודית

חוק הלאום מול תיאולוגיה מוסלמית ותמימות יהודית

חקיקה להבטחת עתידה של ישראל כמדינת הלאום היהודי

חוק הלאום מול תיאולוגיה מוסלמית ותמימות יהודית ד"ר יצחק דגני
אוקטובר 14
09:30 2018

היה זה ראש הממשלה ושר הביטחון לשעבר, אהוד ברק, שהגדיר את מדינת ישראל כווילה בג'ונגל. הייתה זו הגדרה מתונה מאוד לנוכח אורגיית ההרס והרצח, שפראי האדם במדינות הג'ונגל הסובבות את ישראל מבצעים בשכניהם, בבני דתם ובאזרחי מדינותיהם. בטוחני שאין צורך לפרט את מה שמתחולל בעשור האחרון בסוריה, בעיראק, בלוב, בתימן ובמידה יותר מתונה גם בארצות מזרח תיכוניות נוספות.

לעומת זאת במדינת ישראל, הנמצאת ממש במרכז המזרח התיכון, שוררים שקט יחסי וסדר ציבורי יציב אשר מופרע רק לעיתים על ידי טרוריסט מוסלמי כזה או אחר. מובן שמצב זה יכול להתקיים בלב המזרח התיכון כיוון שישראל היא מדינה שבה שולט אתוס יהודי. עם זאת מדי פעם בפעם מתעורר צורך להזכיר לאלו שאינם מקבלים את יהדותה של ישראל, הן בתוך גבולותיה והן בעולם הרחב, שישראל היא מדינת העם היהודי. אחד האמצעים החשובים לתמוך ביהדותה של ישראל הוא חקיקה מתאימה. לשם כך נחקק לאחרונה בישראל חוק הלאום. מטבע הדברים החוק עורר התנגדות בקרב ציבורים בעלי עניין אנטי-ישראלי.

עיקר ההתנגדות לחוק הלאום בתוך ישראל באה מצד חוגי שמאל יהודיים והמפלגות המייצגות חוגים אלה בכנסת: המחנה הציוני ומרצ. על המתנגדים נוספו חברי הכנסת מהרשימה המשותפת של ערביי ישראל, ואישים אחדים מהקהילה הדרוזית בישראל.

על מנת להבין את הצורך בחקיקה מפורשת המגדירה את ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי, ומדוע בכלל יש צורך להגדיר מדינה מסוימת כמדינת לאום של עם כזה או אחר, יש להתוודע למשנתו של התיאולוג-היסטוריון המוסלמי איבן חלדון, שחי ופעל במאה הארבע עשרה. על הנרטיב הזה נכתב במאמרו של המזרחן פרופסור הלל פריש (פרסומי מרכז בגין סאדאת למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטת בר אילן מספר 927) מיום 21 באוגוסט 2018.

איבן חלדון כתב לראשונה, במסגרת ההיסטוריה הכתובה, על תולדותיהן של הממלכות השונות עד לימיו. הוא הסתמך גם על ניסיונו בחצרותיהם של שליטי ערב באותה התקופה, כיוון שהיה שם בן בית והיה עד למזימות ולתככים שהתנהלו במקומות הללו.

על פי איבן חלדון הדבר החשוב ביותר עבור קבוצת בני אדם, כאשר הם מייסדים מדינה ו/או כובשים שטח כדי לייסד יחידה פוליטית חדשה, הוא רוח צוות משותפת ותחושת אחדות בין חברי הקבוצה. לתופעה זו הוא קרא בערבית ספרותית "אסאבייה". בתרגום חופשי לעברית: רוח צוות שבטית בקרב הגייסות. רוח זו חיונית כדי להקים מדינות ואימפריות וכן למען שרידותן למשך זמן ממושך.

אליבא ד'איבן חלדון, החל מהמאה השביעית לספירת הנוצרים, החלה דת האסלאם להתפשט מחצי האי ערב צפונה, מערבה ומזרחה. האסלאם נכנס לשטחים הכבושים עם צבא שהיה שטוף בעקרונות דת האסלאם החדשה שצמחה על חורבות היהדות והדתות הפוליתיאיסטיות שהיו נפוצות בחצי האי ערב בתקופת הג'האליה. על בסיס אתני, תיאולוגי, כלכלי (כיבושים ושוד הנכבשים) התפתחה בקרב הכובשים הערבים אסאבייה מסוג חדש שהלכה והתעצמה עם חלוף הזמן. לפיכך העמים השונים לאורך מסלול כיבושי האסלאם נכנעו במהירות לצבאות שפרצו כרוח סערה מחצי האי הערבי.

במקרים רבים טבחו הכובשים הערבים בגברים במקומות שנכבשו על ידם, ולקחו לעצמם את הנשים והילדים. חינוך הדורות הצעירים התבצע במדרסות שנוסדו בעקבות הכיבושים. כך, תוך דורות אחדים, התפשט האסלאם לאורך צפון אפריקה עד האוקיינוס האטלנטי. משם הוא זלג דרך שיירות הסחר הטרנס-סהריות למערב אפריקה. צבא מוסלמי צלח את מיצר גיברלטר והתקדם עד לצפון חצי האי האיברי. כך הפכה ספרד למדינה מוסלמית למשך מאות שנים, עד לסיום הרקונקוויסטה (כיבוש ספרד מחדש על ידי הקתולים) שהסתיימה בשנת 1492.

הכובשים המוסלמים דהרו גם צפונה וכבשו את ירושלים. המשיכו עד לאסיה הקטנה, חצו את מצר הדרדנלים, התקדמו בבלקן והגיעו עד לשערי בירות אירופיות. מאסיה הקטנה הם נעו צפונה לכיוון הקווקז, ומזרחה עד למערב סין (ארץ האויגורים), לאפגניסטן ולהודו. כך נוצרה, במשך מאות שנים אחדות, אימפריה מוסלמית אדירה, כאשר האסאבייה מהווה כוח עיקרי שגיבש ואיחד את הכובשים המוסלמים. גם כיום מורשת זו ממשיכה להתקיים בקרב קהילות מוסלמיות שונות. עם חלוף הזמן התפתחו ורסיות שונות וזרמים תיאולוגיים מגוונים במקומות רבים שאליהם הגיע האסלאם, החל משלהי המאה השביעית לספירת הנוצרים.

זהו אם כן הבסיס האיתן של תחושת הסולידריות שחשים מוסלמים ביניהם לבין בני דתם בכל רחבי העולם. הקוראן משמש כספר הגמוני בקהילותיהם. המסגדים הם מרכז חייהם הקהילתיים. כוהני הדת הם מורי הדרך שלהם. "אללה הוא אכבר" היא הקריאה המקובלת בקהילות המוסלמים בעת מפגשים ציבוריים וכינוסים דתיים עתירי רגשות.

בארצות מזרח אירופה, במערבה, ובצפון אמריקה חיים עשרות מיליוני מוסלמים שהיגרו לשם, הם, ובדרך כלל גם בני הדורות הצעירים שנולדו ב"גלות", מתקשים להתערות בסביבה הסוציו-אקונומית המערבית. רובם המכריע מעדיפים להתכנס בד' אמותיהם ולהמשיך לקיים בקפידה את מצוות דתם. על פי העיתונות במערב, חלק מהדור הצעיר של המוסלמים אפילו עולה על הוריו המהגרים בזיקתם ובקנאותם לאסלאם.

פרט למוסלמים בארצות מוסלמיות, גם המוסלמים שהשתכנו במערב חשים סולידריות עם הפלסטינים. שילוב של תחושת אסאבייה קדומה, תיאולוגיה מוסלמית חד-קוטבית קיצונית בלתי מתפשרת, שנאה פתולוגית ליהודים (אגדות הקורייש וחדאבייה) והייתי אומר גם רגש נחיתות כלפי ההישגים של מדינת ישראל היהודית, לא מאפשרים ל"פוליטיאה" המוסלמית להשלים עם קיומה של מדינה יהודית, בטריטוריה שהם מכנים "דאר אל אסלאם".

את ה"מודוס אופרנדי" הפוליטי שצמח והתעצם על בסיס האסאבייה המוסלמית ההיסטורית אי-אפשר לשנות. את זה, כנראה, לא הבינו האקדמאים הנאיביים שד"ר יוסי ביילין שלח לאוסלו כדי לדון עם ערפאת וחבר הטרוריסטים שלו על "שלום". ערפאת וחבר מרעיו היו "על הקרשים" אחרי שסולקו מדרום לבנון על ידי צה"ל. הם נודו כלכלית וחברתית על ידי מדינות הנפט הערביות בשל תמיכתם בסדאם חוסיין ובפלישתו לכווית.

תמימות הדוקטורים של יוסי ביילין וחוסר הבנתם את האסאבייה המוסלמית עלתה לעם ישראל ביוקר רב. לא רק כ-1500 הרוגים שכונו בפי העיתונות "שוחרת הצדק" קורבנות השלום, אלא גם בהכנסת אלפי טרוריסטים אל תוך לב ליבה של ארץ ישראל והקמת רשות פלסטינית אשר במשך הזמן התעצמה, והשפיעה באופן הרסני גם על ערביי ישראל (מה שהם מכנים ערביי 1948).

עתה פונים הערבים למוסדות בין-לאומיים, למדינות האיחוד האירופי, וכמובן גם לכחמישים מדינות מוסלמיות, בדרישה ללחוץ על מדינת ישראל. הם מייחלים שישראל תחדל מלהתקיים כמדינה יהודית ותהפוך למדינת כל תושביה. מי מבינינו שלא מבין את פוטנציאל ההידרדרות בכיוון זה, ויוצא לתמוך בדרישה הפלסטינית הזאת, הוא כפי הנראה "אידיוט שימושי".

במאמר זה התייחסתי רק לחלק קטן מאוד מהסיבות שמצדיקות את חקיקת חוק הלאום. יש להתפלא על אותם "מלומדים תמימים" שאינם לומדים דבר מההיסטוריה. תמימותם ו/או חוסר ידיעתם משיבה רוח בגבם של אלו המבקשים להביא את החלום הציוני אל סופו הטראגי. קחו דוגמה מהג'נוסייד המתקיים בשכונה שלנו. לא צריך להרחיק לכת.

על המחבר / המחברת

יצחק דגני

יצחק דגני

עורך מדור: סדר עולמי. ד"ר, מרצה באוניברסיטת בר אילן במחלקה למדע המדינה. בעבר הרצה באוניברסיטת איבדן בניגריה. עסק בייצוג וניהול בחברות באפריקה. ממייסדי תיאטרון גבעתיים וחבר הוועד המנהל שלו. דירקטור ויו"ר וועדת ניגריה בלשכת המסחר ישראל-אפריקה.

8 תגובות

  1. ב. כ.
    ב. כ. אוקטובר 14 2018, 12:22
    לחוק הלאום יש פלוסים ומינוסים

    היושר האינטלקטואלי מחייב הצגה ודיון בשניהם ולא הצגה חד צדדית ברורה של הנושא

    השב לתגובה
  2. מרדכי פלג
    מרדכי פלג אוקטובר 15 2018, 17:53
    ללמוד מההיסטוריה

    כבר יותר מפעם ראיתי במאמר שלך במישרין או בעקיפין קביעות שמתבססות על כוחנו ועליונותנו ויתרוננו
    אסור לשכוח כי לאורך כל ההיבוריה האננושית היו כוחות מדיניים וישויות לאומיות ששלטו על עמים אחרים וכבשו חלקים גדולים מהעולם
    כעת הם אינם. נמחקו או התגמדו לגמרי. לדעתי אם לאנחתור לשלום ונמשיך להתרברב נהיה עוד פרק בהסטוריה שנגמר

    השב לתגובה
  3. יצחק דגני
    יצחק דגני אוקטובר 15 2018, 23:33
    למרדכי פלג הנכבד

    תודה על תשומת לבך ותגובתך למאמרי דנן. בהחלט היותנו כאן תלוי אך ורק בכוחנו, עליונותנו ויתרוננו. אם זה לא היה כך – לא היינו כאן בכלל.
    גם ראייתך את ההיסטוריה נכונה לחלוטין, הגם שהעמים ההיסטוריים קיימים גם כיום אם כי במסגרות מדיניות שעברו שינויים עם חלוף הזמן.
    בהחלט נכון שאנו חייבים לחתור לשלום. דהיינו על מניעת מלחמות. זה יתבצע רק אם נמשיך להיות חזקים יותר מהשכנים.
    אנו לא מתרברבים אלא מצטנעים. אנו לא כובשים, ואם בעבר כבשנו הרי שהכיבוש הסתיים כבר לפני יותר מעשרים שנים.
    כבר במשך 135 שנים המפעל הציוני מתפתח ומתחזק. אני משער שלפחות עוד 135 שנים תהליך זה יתמשך. מה יהיה אחר כך – אף אחד לא יכול לנבא.

    השב לתגובה
  4. אורמן יעקב
    אורמן יעקב אוקטובר 16 2018, 11:24
    מסקנות מוטעות

    אני מציע לך להקשיב לנאומה של ציפי ליבני בפורם קוהלת.
    בין 1982 סילוק ערפאת וחבר מרעיו מלבנון ל1993 הסכמי אוסלו לא היו הרוגים לא היה טרור ממש גן עדן.

    1500הרוגים הם תוצאה של הסכמי אוסלו דהינו ללא הסכמי אוסלו היו אפס הרוגים.

    איך אתה כותב דברים כאלה

    השב לתגובה
  5. יצחק דגני
    יצחק דגני אוקטובר 17 2018, 12:43
    למר יעקב אורמן היקר

    קודם כל מלא הערכתי להתעניינותך ולהערותיך המעידות על כך שאכפת לך. לצערי חושבני שלא הבנת את מאמרי ומסקנותיו. יותר מכך – הערותיך לא ברורות דיין ולא נראה קשר בין המאמר להערות.
    בהתאם להמלצתך שמעתי את הרצאתה של ציפי לבני בפורם קוהלת (באינטרנט). לבני טועה לחלוטין ביסודות שעליהן היא בונה את התזה שלה. ב- 48 לא הייתה אחדות. גם ההחלטה על הכרזת המדינה התקבלה על חודו של קול. יותר מזה, בשל מחלוקות פנימיות אי אפשר היה לגבש חוקה. בן גוריון אף נכנע לדתיים שאיימו לא לחתום על מגילת העצמאות בשל דרישתם לשחרר את בני רבניהם משרות בצבא – דבר שגורם למחלוקות מרות עד היום.
    בכלל ציפי לבני משולה בעיניי רבים לקוקיה. ציפור המטילה ביציה בקיניי אחרים אשר דוגרים על הביצים ומטפלים על אפרוחיה במקומה. מזכיר לך משהוא?

    השב לתגובה
    • אורמן יעקב
      אורמן יעקב אוקטובר 18 2018, 17:31
      נתונים בדוקים

      ציפי ליבני משולה בעיני רבים לקוקיה אני מבין שעשית סקר רחב היקף והגעת לנתון הזה [רבים].
      זה נכון בדיוק כמו שהאקדמאים הנאיבים שהכינו את הסכם אוסלו גרמו ל1500 הרוגים שכונו קורבנות השלום.

      השב לתגובה
      • יצחק דגני
        יצחק דגני אוקטובר 19 2018, 00:49
        מר אורמן היקר

        שוב תודה על תשומת לבך.
        הפעם קלעת למטרה.
        לגבי הסכם אוסלו – הפנמת רק מעט מתוצאותיו. הנזק שנגרם הרבה יותר מקיף.
        ולגבי לבני – ראש האופוזיציה כיום – בוא נראה איזו ברכה היא תביא לשולחיה וגם אם המחנ"צ הוא הקן האחרון שבו היא תבקר.

        השב לתגובה
  6. ברי
    ברי אוקטובר 18 2018, 12:19
    יש אנשים שהאמת הפשוטה (כמו שאתה מסביר)

    מעצבנת אותם משום מה.

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

שדות חובה מסומנים *

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בהגיגים

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!