JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

קיר מול קיר

בעקבות הריאיון עם יחיא סינוואר, מנהיג חמאס

קיר מול קיר אלוף בדימוס שלמה גזית
נובמבר 06
09:30 2018

מדיניותה של ממשלת ישראל היא לא לדבר עם חמאס, שכן מדובר באויב חסר פשרות הקורא להשמדת ישראל, ומכאן האופציה היחידה מבחינתנו – יד חזקה אשר תהלום ותשבור אותו. זוהי גם עמדתם של מדינאים ואנשי ביטחון בכירים וגם של כמה אנשי תקשורת.

מאז מלחמת העצמאות אימצה מדינת ישראל את משנתו של זאב ז'בוטינסקי ואת "קיר הברזל" (מאמרו בשם זה משנת 1923). על פי משנתו זו על ישראל להקים קיר ברזל ביטחוני שיהדוף כל ניסיון ערבי להכריע את ישראל, עד אשר ישלימו הערבים עם קיומנו וניתן יהיה להגיע עימם להסדר.

בעיתון "ידיעות אחרונות" (5.10.18) התפרסם ריאיון שערכה פרנצ'סקה בורי עם יחיא סינוואר מנהיג חמאס. אינני מכיר את סינוואר ואינני יודע אם קרא את ז'בוטינסקי, אך המסר שהעביר לנו בריאיון הופך אותו לז'בוטינסקי הפלסטיני.

סינוואר מדבר על מציאות פלסטינית חדשה וחזקה, כזו שלא תיעלם מעצמה, מציאות שאין ולא יהיה לישראל הכוח לשוברה, אלא היא תיאלץ ללמוד לחיות עימה. או בלשונו שלו "איננו רוצים מלחמה, אנו מבקשים 'הסדרה', אינני מציע הסדר קבע. בשלב זה אנו מציעים לכם חיים של אלה מול אלה. אך על מנת שנוכל לקיים זאת, יש לנו תנאי מינימום, ממש כפי שיש לכם. תנאי מינימום אלה הם סיום המצור על הרצועה ושחרור האסירים". ה"הסדרה" של סינוואר היא מעין "קיר הברזל' הפלסטיני שיעמוד מול "קיר הברזל" הישראלי.

האם המסר שהעביר לנו סינוואר היה כן, האם ניתן להאמין לדבריו? ואם כן, היש בידו ובסמכותו לקיים ולממש את המדיניות שעליה הוא מדבר? אינני יודע, אך דומני כי ראוי להעמיד הדברים במבחן. שכן המצב ברצועת עזה כיום הוא בלתי נסבל, הן מבחינת 2 מיליון הפלסטינים החיים ברצועה והן עבור היישובים שלנו בעוטף עזה.

ישראל תידרש ליכולת למהפך מחשבתי בתפישת הביטחון. מדובר ביכולת לאמץ מדיניות אשר תהא כרוכה בסיכונים שהם התנאי להעמדת אתגר ביטחוני זה במבחן על מנת לתת לכך גם סיכוי.

התגובות בישראל לריאיון היו פסימיות, וביטאו חוסר אמון מוחלט באיש ובתנועת חמאס. אך התעלמות ודחיית ההצעה מצידנו פירושן המשך העימותים והידרדרות כמעט בלתי נמנעת לעימות צבאי ברצועה. ובכך, נדמה לי, רובנו לא רוצים.

לאחר מלחמת ששת הימים ידענו עימותים ביטחוניים ומדיניים רבים בשטחים שכבשנו, שוב ושוב שברנו את ההתנגדות המדינית והביטחונית שלהם. עם זאת הקפדנו לשמור על כבודה של המנהיגות המקומית, וידענו כי הדרך להשיג זאת היא לאפשר להם להופיע ולהציג בפני בני עמם כאילו הם אלה שהכריעו את ישראל.

עשר שנים החזיקה מדיניות זו מעמד. ב-1977 עלו גח"ל ומנחם בגין לשלטון, ואומצה מדיניות הפוכה זו של ה"הדר", מדיניות של הנפת הדגל הישראלי בראש חוצות והדגשת ניצחוננו המוחץ. זו המציאות הקיימת מאז, מציאות שכמעט ואיננה מאפשרת הבנת ה"קיר" הפלסטיני הנגדי. וחבל.

על המחבר / המחברת

שלמה גזית

אלוף בדימוס. שימש כראש אמ"ן, נשיא אוניברסיטת בן-גוריון, ומנכ"ל הסוכנות היהודית.

5 תגובות

  1. גדעון שניר
    גדעון שניר נובמבר 06 2018, 17:09
    די ל"קורבנות השלום"

    כלל ברזל בעימות צבאי הוא להבין את האויב, כיצד הוא חושב, מהם יעדיו, אסטרטגיה והטקטיקה בה הוא פועל. וכדי לעשות זאת יש ל"הבין את הראש שלו". הבעיה היא שרבים מנתחים את הצד השני על פי ערכי התרבות שלהם כאילו הם "הנכונים" ומן הסתם גם הוא חושב כמונו, וכאן הטעות הגדולה.
    למשל: "כולם חפצים בשלום" כמשאת נפש נאצלת ויעשו הכול כדי להגשימה. או "ויתור משמעו רצון להגיע לפשרה הדדית" ועל כן יש להפגין מחוות של פיוס שיניעו לתגובה תואמת של הצד השני. אלו הם ערכים המקובלים אולי במערב, (שלא לדבר על הגשת הלחי השנייה הנוצרית), אבל במאבק בין הציוויליזציות המערב והמזרח, בו ישראל נמצאת בקו החזית, וסופגת את כול המהלומות האפשריות שהאיסלם הערבי מנחית עלינו, יש בחשיבה מוטעית זו סכנה מרובה.
    בחינה מושכלת של התרבות, הדת והלאומיות במזרח התיכון, מלמדת שהעולם הערבי מוסלמי אינו יכול לקבל או להשלים עם קיומה של יישות ציונית ריבונית במזרח התיכון, ולא משנה כמה זמן, כסף וילדים זה יעלה לו. הציווי הדתי הוא הפצת האיסלם בכול דרך כולל בכוח הנשק (ג'יהד) והכנעת כול הכופרים. ואם היריב חזק, ניתן לסבול את נוכחותו לזמן מוגבל, עד שייחלש די כדי לקום עליו.
    שלא יהיה ספק, זו בדיוק היעד הסופי של תנועת החמאס, ימתינו בסבלנות עד שמדינת ישראל תתפורר מבפנים עקב חילוקי דעות, תיחלש במידה כזו שניתן יהיה להביסה בשדה הקרב. ועד אז יש לבנות את הכוח הצבאי ולהכינו למועד המתאים. מצבם ההומניטרי של תושבי עזה, לא מעניין כלל את ראשי החמאס, אדרבא, ככול שרע להם כך הם זוכים לנקודות בדעת הקהל הנוצרי העולמי, ואת הילדים ניתן לשלוח למות על הגדרות (מצטלם מצויין), בעוד ראשי חמאס ספונים במקום מבטחים.. המחשבה שאם ישראל תאפשר גבולות פתוחים, "פיקוח" על החדרת נשק לרצועה ושער לעבודה בישראל- אינו אלא אשליה תרבותית שאין לא כול בסיס מציאותי (כמשל העקרב על גב הצפרדע). ואת זה המצרים יודעים היטב, ולכן ידם קשה על העזתים הרבה יותר מישראל, כי אחים הם.
    לכן אל לנו להסיר או לחורר סדקים "בקיר הברזל". איש לא יעריך את המחווה הזו בצד השני (מלבד אירופה הצבועה), אדרבא, היא תאותת על חולשה המזמינה לחץ נוסף, שתוצאתו ידועה מראש, ויהיה מי שיכנה את חללינו "קורבנות השלום"…

    השב לתגובה
    • יצחק דגני
      יצחק דגני נובמבר 07 2018, 00:05
      לד"ר גדעון שניר הנכבד

      נכון מאד כתבת. בכל פעם שאנוכי קורא שת מאמריו של האלוף גזית אני תמהה מחדש על גישתו הנאיבית. מעניין אם הוא כך חשב בעת שהיה ראש אמ"ן או מתאם הפעולות בשטחים. בשל הכבוד שאני רוחש לאלוף החלטתי לא להגיב למאמריו. הפעם אני שובר שגרה זו כיוון שאני רואה לנכון להחמיא לך על תגובתך שלעיל. יישר כוחך.

      השב לתגובה
  2. מסכים
    מסכים נובמבר 06 2018, 19:50
    גישה מתונה ומעשית עוזרת

    להנמיך להבות להסיר התלהמויות
    אבל אנחנו רוצים לדבר גבוה
    וזה רק מסייע לצד השני לנוע לעבר הפנאטיות הדתית

    השב לתגובה
  3. גדעון שניר
    גדעון שניר נובמבר 07 2018, 10:35
    על חשיבות הדיון

    דגני
    דווקא מישום הכבוד שאנו רוחשים לאלוף גזית, ולפועלו רב השנים לבטחון ישראל,ולמשקל דעותיו בציבור, אני רואה חובה לעצמי להתמודד עם דעותיו.
    התעלמות – לא תסייע בידינו וגם לא תהיה לכבודו.
    מנגד, חבל שגזית נמנע מלהגיב לדעות האחר- מאכזב

    השב לתגובה
  4. חגית ליברמן
    חגית ליברמן נובמבר 10 2018, 11:34
    אתה צודק

    ואל תיבהל מכמה מגיבי ימין קבועים

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

שדות חובה מסומנים *

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בהגיגים

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!