JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

שביל ישראל וחבריו

סיפורים בקצב הליכה

שביל ישראל וחבריו רוברט לואי סטיבנסון צילום: Henry Walter Barnett commons.wikimedia.org
מרץ 02
19:30 2019

הרשימה מיועדת לחובבי הליכה שהצטרפו בשנים האחרונות לאלפי ההולכים בשביל הפטריוטי הארוך "שביל ישראל".

את צעדת ארבעת הימים, שהייתה אירוע הליכה חצי-צבאי וקבוצתי והתקיימה בשנותיה הראשונות של המדינה, המירה ברוח הזמן הליכה נינוחה אינדיווידואלית בשביל ישראל. על ההליכה כפרקטיקה בפני עצמה עמדתי בסדרת רשימות שהכתרתי בשם "ללכת ללכת". את ההליכה כפרקטיקה נפרדת, מודרנית, היטיבו לנסח סופרים שהתנסו בהליכה כדרך חיים.

אחד מחלוצי ההליכה המודרנית היה הסופר האוסטרלי איידן דה ברון, שהיה האדם הראשון שהקיף את יבשת אוסטרליה בהליכה. הוא יצא לדרך בשנת 1921, ללא ליווי וללא סיוע, והלך לאורך 10,000 מייל (16,000 ק"מ) מסידני וחזרה, נגד כיוון השעון. בכל מקום שבו הלך חתמו אנשים על יומן המסע שלו, עדות לנוכחותו שם. דה ברון היה עיתונאי וכתב מאמרים על אודות המסע שלו, ואלו הופיעו בעיתונים בכל רחבי אוסטרליה. את השם "איידן דה ברון" הוא אימץ כדי שיוכל להתחיל חיים חדשים לאחר המסע, כסופר ספרי מתח ומסתורין.

ההליכה והתיעוד שלה היו שלב נוסף בתודעה המתפשטת שהחיים המודרניים בכרך הם מלכודת אורבנית לגוף ולנפש, מלכודת שיש להיחלץ ממנה מידי פעם, אם בחופשות כפריות ואם בהליכה בטבע. השיבה לטבע, לקרקע, לאדמה, על אף הקשיים הכרוכים בה, שווה את המאמץ. דא עקא, ההליכה של דה ברון הייתה הליכה של יחיד, לעומת ההליכה הקבוצתית, בחברותא, המאפיינת כיום את ההולכים בשביל ישראל או במסלולי ההליכה הנמשכים לאורכה של אמריקה הצפונית ובמקומות אחרים בעולם.

מסע קצר הרבה יותר, אך חלוצי אף הוא, ערך הסופר הסקוטי הצעיר רוברט לואי סטיבנסון בשנת 1878. סטיבנסון בחר בדרום מערב צרפת ברמה הנקראת מאסיף סנטראל או אוברני. סטיבנסון יצא למסעו בעקבות אהבה נכזבת במטרה לנקות את הראש, והותיר אחריו אבן פינה מודרנית להולכים בטבע. המסלול, שאורכו יותר ממאתיים קילומטרים, הוכרז כנכס מורשת של אונסקו, והיום הוא נכלל בפארק לאומי סוון (Cevennes), הפארק הגדול ביותר בצרפת.

יומנו של סטיבנסון הוא התנ"ך למטייל הבודד הרוצה לשרוד בטבע. ההלך סטיבנסון הצעיר הצטייד בשק שינה מאולתר וכבד שעיצב בעצמו ובציוד מחנאות בסיסי. הוא העמיס הכול על אתון שרכש בתחילת המסלול. הוא רכש גם אספקה בסיסית, כולל יין מקומי, ויצא  לדרך. הוא צעד לבדו במסלול הפראי החוצה גבעות וטרשים בין כפרים קטנים.

הכפרים שחלף דרכם היו קטנים ושכוחי אל, תרתי משמע – נותרו בהם שרידי ומורשת המאבק של המיעוט הפרוטסטנטי (ההוגנוטים) שנרדפו באכזריות בידי בני עמם  הצרפתים הקתולים. הפרוטסנים גילו אומץ לב ואף הפעילו כוח התנגדות ותנועת מרד פרטיזנית במאבקם בשעבוד הקתולי, שקיבל תמיכה מהכתר הצרפתי ומהכנסייה הקתולית ולווה בהוצאות להורג ובעינויים קשים לצורך המרת דת.

ספרו המכונן של סטיבנסון "מסע עם אתון בסוון" הוא ספר חובה לכל הולך בטבע. זהו יומן שנכתב תוך כדי המסע ומתעד בהומור נפלא את המאבק באתון הסוררת ובתושבי המקום קשי היום ואת מפגשיו עם איכרים ורועים בשדות ובאכסניות דלות אך לפרקים מאירות פנים.

תנועת ההליכה הכירה בשביל סטיבנסון כאחד מעשרת מסלולי החובה בעולם, וטיילים רבים, ילקוט על שכמם, חוצים את המסלול במשך כשבועיים ימים ולנים באכסניות צנועות לאורך המסלול. זהו אחד המסלולים האחרונים באירופה שבו אין ההלך מתמודד עם חציית אספלט גדוש משאיות, עם פסי רכבת או עם יישובים גדולים.

ספרו של סטיבנסון בנוי כיומן מסע מרתק בפני עצמו ובו תיאור מפורט, חכם ומלא חוש הומור על מפגשיו עם בני האזור, שבאותה עת היה רחוק מאוד מה"קידמה" של פריז. את התלבטויותיו, תהיותיו ותעיותיו במהלך המסע, פגעי מזג האוויר ותיאורי הנוף, הצמחייה וההיסטוריה של האזור כתב סטיבנסון באותה חוכמת סופרים שהפיקה את "אי המטמון" ואת "ד"ר ג'קיל ומיסטר הייד".

על המחבר / המחברת

Avatar

אבי גולדברג

אבי גולדברג עורך דין, מנהל חברות וכותב ספרים.

9 תגובות

  1. מירי בורג
    מירי בורג מרץ 03 2019, 08:33
    בשביל ישראל

    רק על עצמי לספר ידעתי, אין לנו בישראל ״שביל האפלצ׳ים״ לצערי. מרבית הצועדים בשביל ישראל עושים זאת כמסע יומי אחת לשבוע, שבועיים, או חודשי. המקומות שאינם מיושבים באזור מדבר יהודה או בנגב הם רבי הוד, אך המעבר בשולי ישובים ערביים או ישראלים אינם מי יודע מה מלהיבים בעיקר מצבורי אשפה או ניילונים מעופפים. ההנאה שבהליכה כספורט היא המטרה הראשונה של ההולכים. ובדרך כלל הולכות קבוצות קבועות
    ויש הרבה דברת בדרך. טוב לנשים זו לא בעיה אבל ראיתי ושמעתי גברים מפטפטים ומרכלים ״ברשות״ . הגאוה של עשיתי את שביל ישראל מצפון לדרום תוצג על ידם כפתיח לשיחה ויהיה על מה לדבר שעות רבות. אין ספק שזו פעילות גופנית מבורכת

    השב לתגובה
  2. אבי
    אבי מרץ 03 2019, 11:20
    תגובה ראויה

    אכן מירי
    הניילונים המעופפים..חוק השקיות נעצר במרכולים.
    על ההליכה באופן מורחב יותר ראי בבקשה http://www.yekum.org/2016/02/%D7%9C%D7%9C%D7%9B%D7%AA-%D7%9C%D7%9C%D7%9B%D7%AA-%D7%97%D7%9C%D7%A7-%D7%90/

    השב לתגובה
  3. ה.
    ה. מרץ 03 2019, 12:06
    איפה השפמים של פעם?

    איפה?

    השב לתגובה
  4. מאיר גרינפלד
    מאיר גרינפלד מרץ 03 2019, 23:10
    הוגה השביל - אברהם תמיר

    היי אבי
    כפי שכבר שוחחנו בעבר, כדאי להקדיש כמה דקות להוגה רעיון שביל ישראל, אברהם תמיר ז"ל.
    גיסי, אריק, חובב הליכה. מידיי בוקר הוא צועד מחוף הצוק עד לקצה שובר הגלים של המרינה בהרצליה וחזרה. לפעמים אני מצטרף אליו ומשתדל לעמוד בקצב הרצחני שלו. באחת הפעמים הוא הראה לי את הסימונים בלבן-כחול-כתום ושאל אותי אם אני יודע את פשרם. אני מניח שזה מסלול הליכה כלשהו, עניתי סתמית. לא סתם מסלול, הוא קבע בטון מנצח, אלא שביל ישראל בכבודו ובעצמו, ואת הרעיון לשביל העלה אבי.
    אתר השביל, שביליסט, מאשש את דבריו:
    "הרעיון ליצור את שביל ישראל נולד לפני שנים במוחו של אברהם תמיר ז"ל, עיתונאי ואיש טבע. הוא העביר את הרעיון לאורי דביר, יו"ר הוועדה לשבילי ישראל של החברה להגנת הטבע, והתוכנית יצאה לדרך. הוועדה לשבילי ישראל החלה את עבודות התיכנון של התוואי וסימונו בתחילת שנות השמונים, והוא נחנך רשמית ב-1995."
    אז מעשה שהיה כך היה. אריק ואחותי חיו בשנות העשרים-שלושים שלהם בארה"ב. אברהם, אביו של אריק, ביקר אותם, ובחלק מהביקור, הם טילו בשביל האפלצ'ים. מפה צץ זרע הרעיון. מדוע לא גם אצלנו? תהה. אחרי הרבה מחשבות והרהורים, הוא פנה לידידו אורי דביר, הזרע נבט ואת הסיפא כולנו כבר מכירים.
    אברהם נפטר ב-1988. הוא זכה לראות את הרעיון מתחיל לקרום עור וגידים בזכות אורי דביר, אבל לא הספיק לראות את השביל מושק.

    השב לתגובה
  5. מור אביסרור
    מור אביסרור מרץ 04 2019, 10:26
    סיפורי צבע והיסטוריה

    התמונה עם השפם של פעם אומרת הכול.

    השב לתגובה
  6. אבי
    אבי מרץ 05 2019, 05:36
    שביל ישראל

    מאיר
    תודה על הזכרת שמו של מי שקידם את הרעיון האוניברסלי. ואפשר לאלפים לראות בהליכה גרידא חשיבות. לבריאות הגוף והנפש ולהכרת הארץ ללא אספלט מתווך

    השב לתגובה
  7. גדעון שניר
    גדעון שניר מרץ 06 2019, 09:42
    נפגש בשביל!

    אחרי שצועדים ב שביל ישראל- כול ההתייחסות למדינה שלנו משתנה. אתה מתחיל להבין (למי שהיה לו ספק) את חשיבותה של האדמה לזהותו של אדם ו עם. על מה מוכנים להילחם ולא לוותר, על חשיבותו של העוגן היציב בחיי אדם ו עם.
    זו אינה סתם "פיסת נדלן" או "בסך הכול אבנים שלא שווה להילחם עליהם" כי הם נושאים בחובם משמעויות ערכיות והיסטוריות שמעניקים משמעות לקיומינו כאן בארץ הזאת

    כול מי שטייל בשביל וראה באיזה מאור פנים מברכים האחד את השני אלה העוברים והחולפים יכול להבין את משמעותו ותרומתו הגדולה של השביל לעם

    נפגש בשביל!

    השב לתגובה
  8. אשר
    אשר מרץ 06 2019, 12:47
    אין כמו הליכה ברגל

    בקצב שלך
    רחוק מרעש העיר
    באויר נקי יחסית
    מסביב פחות אספלט ויותר צמחיה
    בלי צפיפות
    ובהרכב מתאים לך

    השב לתגובה
  9. חיים לוי
    חיים לוי מרץ 07 2019, 20:48
    וגם בורחים כך מהפוליטיקה

    כמה טוב

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בהגיגים

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!