JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

לחשוב על כל ביס

הפרעות האכילה המוסתרות והמבוישות

לחשוב על כל ביס צביה גולן
מרץ 08
19:30 2019

צמד המילים "הפרעות אכילה" מעורר פחד.

בדמיוני אני רואה בחורה גבוהה, שיופיה נשמר אף שהיא שוקלת 30 ק"ג, והיא בקושי נושמת. מולה עומדת בחורה אחרת, גם היא יפה מאוד, אוכלת בתאווה ורגע אחר כך דוחפת אצבע לגרון ומקיאה את הכול.

באמת מעורר פחד.

אבל לא כל הפרעות האכילה קיצוניות כל כך. למען האמת זה מפחיד אפילו יותר. כי כשהפרעת האכילה מקבלת שם ותיוג, יש סיכוי גדול שהיא תטופל כראוי. כולם יראו בעיניים שיש כאן בעיה גדולה, ובני המשפחה יגייסו את כל הכוחות כדי לטפל בה. בהתחלה ההורים שלה רק יחשדו, אחר כך החשד יהפוך למציאות מאיימת, ואז יש סיכוי שיפנו לרופא המתאים, אולי רגע לפני שיהיה מאוחר מדי.

אבל לא על הפרעות אכילה כאלה אני מדברת, אלא על הפרעות אכילה מוסתרות היטב, מבוישות, עומדות בפינה עם הפנים לקיר, אבל נמצאות שם, במלוא עוצמתן, ומסוכנות אפילו יותר מאלה שכן נראות לעין. אלו שגורמות לך לחשוב על כל ביס לפני שהוא נכנס לפה, לחשב קלוריות במחשבון מטורף, לספור, למדוד, לאכול בסגפנות, ובכל זאת להתייסר.

"תגמרי הכול מהצלחת, את שומעת? אבל ה כ ו ל!"

"בהודו מתים ילדים ברעב, ואת מזלזלת ככה באוכל?"

"לי לא היה אפילו פרוסת לחם! בקושי שרדתי!"

כשכל אלו לא מספיקים, באים טיעונים שמוחצים את הלב עד הסוף: "הייתי מתגנבת ללול של הפולניה שהסתירה אותי, ואוכלת את האוכל של התרנגולות, את יודעת? ואת, שמקבלת אוכל כל הזמן, איך את מתנהגת?!"

את יושבת מול הצלחת ולא מצליחה לעכל, אבל אחר כך אימא הולכת אחרייך ברחוב עם הבננה, וכל החברים שלך מהגן, ולאחר מכן גם מבית הספר, רואים וצוחקים. בסוף, מרוב רגשות אשמה, את באמת גומרת הכול מהצלחת. אבל ה כ ו ל!

גם את הבננה.

ואז את מסתכלת במראה, ויודעת שיהודה אטלס צדק כשכתב בספרו המופלא "הילד הזה הוא אני" את הקטע המדבר על כך שגם אם היית שוקלת מאה קילו, אימא הייתה שואלת למה את לא אוכלת.

אז את אוכלת הכול, ועולה במשקל. עכשיו את ילדה שמנמונת, עם עודף משקל כבר בגיל חמש. כשאת כבר גדולה יותר, את מתחילה לחלום בלילה שאת רזה. את מתבוננת במראה, ולא סובלת את מה שאת רואה. כשאת מתבגרת, את מתבוננת בעיתוני אופנה, ונחרדת. הרזון שולט. כמה שיותר רזה זה יותר יפה!

ואז את תולה על המקרר שלט: "מי שהולך לישון רעב בלילה, קם רזה בבוקר." ואת מרעיבה את עצמך. את כבר לא גומרת ה כ ו ל מהצלחת. ואת נשקלת כל בוקר בחרדת קודש כמעט. אבל שום דבר לא זז. למען האמת דווקא כן זז, אבל בראש שלך את נשארת שמנה. חברה שלך הרבה יותר רזה ממך. הבת של השכנים של הבן דוד שלך ממש דוגמנית.

אחר כך את נכנסת בחשש לחנויות בגדים. גם בחירת החנות היא בעייתית. הרי את לא רוצה להכיר בעובדה שאת כבר מזמן לא נערה, אז את נכנסת לחנויות שהכישלון שלך בהן הוא כישלון ידוע מראש. הרי זו חנות לנערות. הן לובשות קצר והדוק, והמידות כאן מיועדות להן. כאילו שרק בסין מייצרים בגדים. הרי כל הסיניות קטנטנות. אז למה את נכנסת מלכתחילה אל תוך המלכודת? התשובה לשאלה הקשה הזאת עצובה עוד יותר: את נכנסת לחנויות האלה כי את מתפללת שמשהו מהמבחר שם יתאים לך.

כשאת כבר בתוך החנות, די קשה לך לסגת. זה לא מנומס להיכנס ולצאת. אז את עושה את עצמך מתבוננת בבגדים. לעולם לא מבקשת את עזרת המוכרת. גם היא, בדרך כלל, קטנה ורזה, ואת מרגישה שהיא סוקרת אותך מכף רגל ועד ראש, ויש לה, בדמיון שלך, מבט מזלזל. את מתפללת שהיא לא תציע עזרה, ולא תגיד את המשפט הכי נורא בעולם: "בשבילך? אין לנו." כי בראש שלך את רוצה להיות מידה S. לא אכפת לך אפילו שירמו אותך, שיצרני הבגדים יבינו לליבך ופשוט ישימו את האות S על הבגד.

את עומדת בחנות, והאסון קורה. המוכרת מציעה עזרה. "את צריכה עזרה במידות?" היא שואלת, ומנפחת בלון עם המסטיק ללא סוכר שהיא לועסת. "לא, תודה…" את ממלמלת. אבל היא לא מוותרת בקלות: "את מחפשת בשבילך?"

זה הרגע למנוע אסון. את יכולה כמובן פשוט להסתובב ולצאת, אבל היא עומדת כל כך קרוב, זה לא נעים… אז את עונה: "לא…בשביל הבת שלי…" התשובה הזאת אמורה לחלץ אותך מהבעיה, הרי המוכרת לא יודעת איך נראית הבת שלך. היא אפילו לא יודעת אם יש לך בת בכלל. אבל זה לא עוזר, כי המוכרת מתעקשת להמשיך לעזור: "אהה…הבנתי…" היא אומרת, "כי אם את מחפשת בשבילך, אז זה לא המדף הנכון, אלא זה…" היא מצביעה על מדף שעליו מתנוססת האות L בענק.

על המחבר / המחברת

Avatar

צביה גולן

מנהלת מרכז טיפולי לילדים עם צרכים מיוחדים. סופרת שספרה השישי "דממת הספק" ראה אור ב-2017.

12 תגובות

  1. א.
    א. מרץ 09 2019, 10:39
    לא מצליחה להבין איך הצליחו לטמטם ת כולם

    למה אשה צריכה להיות רזה כמו מקל של ארטיק אבל עם חזה מנופח פי שלוש ושפתיים ממולאות בוטוקס. מגעיל. עולם מטומטם של נשים וגברים.

    השב לתגובה
  2. מ.
    מ. מרץ 09 2019, 13:54
    היטבת לתאר את ההרגשות

    אמיצה

    השב לתגובה
  3. חנן
    חנן מרץ 09 2019, 15:07
    כשרון

    צביה יקרה, את כשרון גדול

    השב לתגובה
    • שושי
      שושי מרץ 09 2019, 19:34
      בלעתי כל מילה

      מחלה של נשים ברובה. בכל מידה, מוצא וגובה. המראה הופך לאובססיה. אם זה משקל, שיער או אורך אף. אידאלים חיצוניים שאנחנו מאמצים כשלנו.
      הלוואי שנהיה שקטות..

      השב לתגובה
  4. לבנה
    לבנה מרץ 09 2019, 15:46
    תגובה

    נגעת בשתי נקודות כואבות. דור שני לשואה והשלכותיו והפרעות אכילה. שתי נקודות רלוונטיות וחשובות . כתבת כרגיל בצורה שהרבה יכולות להזדהות.

    השב לתגובה
  5. מויש
    מויש מרץ 09 2019, 22:32
    לחשוב על כל ביס

    האם דייקתי ?

    "פעם חתיך,הייתי. .
    כמו אפולו… אז נראיתי.

    אך בעצם איך נראה ?

    כן גם ספורטאי הייתי.
    מחונן, מוכשר ,שיאן.

    אחרי החתונה, שמנתי.
    אכלתי, זללתי.
    לא שבעתי,
    כן נהניתי.

    אז זללתי ,עוד.

    בכל אשמה גרושתי…

    טוב ,אלו שטויות, נכון ?

    אני אשם, לא היא.
    אז למה ?

    השב לתגובה
  6. ציפי
    ציפי מרץ 10 2019, 05:55
    צורב בלב

    .

    השב לתגובה
  7. חפציבה בן שטרית
    חפציבה בן שטרית מרץ 10 2019, 13:56
    מלכה אמיתית

    צביה את מלכה זה מתאים כמעט לכל אחת …המלחמה הבלתי פוסקת במשקל והמראה שלנו את נגעת כאן בנושא שהוא בד"כ סגור וחבוי עמוק
    את אמיצה טוב שלא משמינים
    מקריאה כי בלעתי כל מיילה ומילה
    אלופה שאת😍

    השב לתגובה
  8. ניסן
    ניסן מרץ 12 2019, 12:31
    בקיצור, מדובר ב

    חוסר ביטחון עצמי

    השב לתגובה
  9. פנינה אשל
    פנינה אשל מרץ 13 2019, 06:45
    ערכים ישראלים וגלובליים

    שמים את הדגש על חיצוניות

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בהגיגים

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!