JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin
  • ראשי » 
  • הגיגים
  •  » הטרדה מינית כמכשיר להתנגחות פוליטית

הטרדה מינית כמכשיר להתנגחות פוליטית

בעקבות התלונה על הטרדה מינית נגד גנץ

הטרדה מינית כמכשיר להתנגחות פוליטית ד"ר יצחק דגני
מרץ 04
19:30 2019

יש לומר במפורש: אדם (וההתייחסות היא לכל המינים והמגדרים: זכרים, נקבות ולהט"בים) שהורשע באונס או בהטרדה מינית מוכחת חייב להיענש לפי חומרת הדין. על מנת להיות הגון וגם "פוליטיקלי קורקט" יש להבטיח לכל נאשם מסוג זה הליך שיפוטי "נורמטיבי". דהיינו: תלונה, חקירה, גיבוש ראיות, שיפוט, פסיקת וגזירת הדין וביצוע גזר הדין. אחת הסכנות הגדולות ביותר לתקינותה של דמוקרטיה ליברלית (במשטר אבסולוטי כמעט שלא קיימת סכנה מסוג זה) היא האפשרות לטפול אשמת הטרדה מינית על אדם, ובעקבות כך ליצור סביבו היסטריה ציבורית, בצדק או שלא בצדק, ולחסלו מבחינה ציבורית. לעיתים חייו וחיי משפחתו נהרסים. לעיתים רחוקות יותר אדם גם עלול ליטול את חייו במו ידיו כיוון שאינו עומד במתקפת ה"שיימינג".

האזנתי ברוב קשב לשימוע שנערך לשופט ברט קוונאו (להלן: השופט) בוועדת המשנה של הסנאט האמריקני. השופט היה מועמד של הנשיא לכהונה בבית המשפט הפדראלי העליון בארה"ב. זוהי המשרה החשובה ביותר בכל מערכת המשפט האמריקנית. יש עימה כוח ויוקרה מהמעלה הגבוהה ביותר בחברה האזרחית בארה"ב.

בוועדת המשנה של הסנאט, שערכה את השימוע לשופט, חברים 21 (מתוך 100) סנאטורים. הם מתחלקים בין שתי המפלגות (דמוקרטים ורפובליקנים) על פי השתייכותם המפלגתית היחסית בסנאט. כיוון שלמפלגה הרפובליקנית יש, בעת הזו, רוב דחוק בסנאט, הוועדה מאוישת ב-11 חברי המפלגה הרפובליקנית וב-10 חברי המפלגה הדמוקרטית. אם תהליך השימוע לא היה משתבש יש להניח שמינוי השופט היה מאושר על ידי הרוב הרפובליקני בוועדה. שכן השופט הוא מועמד מומלץ של נשיא רפובליקני.

למרבה הצער של השופט ושל אלה שביקשו למנות אותו, תהליך השימוע שלפני המינוי השתבש. גברת אחת התלוננה וסיפרה כי בעת היות שניהם תלמידים בתיכון, לפני 36 שנים, באחת ממסיבות הכיתה, השופט, שהיה אז "טין אייג'ר" (מה שאנו קוראים גיל ה"טיפש עשרה"), הטריד אותה מינית. אל תלונתה של הגברת נוספו עוד מתלוננות אחדות, שלמדו עם קוונאו באותו בית ספר תיכון. אולם בחקירתן הן לא יכלו להעיד בדיוק מתי, איפה ומה קרה. על כן לתלונותיהן יש ערך ראייתי נמוך ביותר אם בכלל. הדבר המשמעותי יותר הוא שההטרדה המינית, אם בכלל הייתה, אירעה לפני 36 (כן – שלושים ושש) שנים.

מעבר לשאלה האם לא חל חוק התיישנות על תלונה עתיקה זו, הדבר המטריד ביותר בשימוע היה התפלגותם של חברי הוועדה בעד ונגד המינוי על פי השתייכותם הפוליטית. כל הסנטורים הרפובליקנים כאחד היו בעד המינוי וכל הסנטורים הדמוקרטים כאחד היו נגד המינוי. לא עניין אותם אם באמת הייתה הטרדה מינית (לא דובר על אונס), לא עניינה אותם הצגת ראיות וחקירה נגדית כמקובל בכל הליך שיפוטי. לא עניינה אותם האמת – אלא רק אם המינוי הנשיאותי יאושר או לא. דהיינו איך אפשר לגרום לנשיא נזק פוליטי, או כיצד למנוע גרימת נזק פוליטי לנשיא.

זו הייתה למעשה הצגה של צביעות פוליטית מהדרגה הגבוהה ביותר. לא עניין את המתנגדים למינוי שהשופט הוא משפטן רב-מוניטין המכהן בתפקיד שיפוטי בכיר כבר שנים רבות. לא עניינה אותם הפגיעה ברעייתו ובבנותיו הצעירות. לא עניינה אותם הדמורליזציה שמופע אימים מסוג זה גורמת לציבור. החשוב ביותר הוא תקיעת עוד חץ במטרת הדמות הנשיאותית, שבמקרה דנן הייתה בדמות שופט ותיק ומכובד. בסופו של דבר, אחרי דיונים שנמשכו שעות ארוכות ונאומים מבישים של סנטורים חשובים, אושר ברוב דחוק מינויו של השופט קוונאו לבית המשפט הפדראלי העליון בארה"ב. מה אפוא הרוויחו הסנאטורים החשובים מהמאבק חסר הפשרות על מינוי זה, מלבד זילות הדיון ופגיעה קשה ביוקרתה של ועדת הסנאט העוסקת במינוי שופטים?

כאשר חה"כ שלי יחימוביץ' כיהנה בתפקיד יו"ר מפלגת העבודה היא צירפה לרשימת מועמדי המפלגה לכנסת את האלוף (מיל') אורי שגיא. קצין ותיק ורב-מוניטין. הרעיון היה לחזק את קבוצת חברי הכנסת של המפלגה עם ביטחוניסט מובהק, היות שנציגות המפלגה בכנסת הצטיירה בציבור כנטולת אג'נדה ביטחונית. ימים אחדים אחרי שיחימוביץ' בישרה לציבור את דבר צירופו של האלוף למפלגה, צצה מאן שהוא גברת בשנות השישים שלה והכריזה בפומבי ששגיא הטריד אותה מינית לפני כ-35 שנים, כאשר הוא היה מח"ט גולני והיא שירתה כחיילת בחטיבה. מייד וללא היסוס הודיעה יחימוביץ' שהיא מדיחה את האלוף מרשימת מועמדי מפלגת העבודה לכנסת ומהמפלגה בכלל. כך נגוזה לה באחת קריירה ציבורית של אדם ראוי, ואם מותר לי לנחש – מפלגת העבודה הפסידה כוח אלקטורלי מסוים. שומו שמיים – לפני 35 שנים. הרי אפילו מבחינה משפטית חלה התיישנות על עבירה זו – אם בכלל קרתה. האם הדחת אורי שגיא בצורה זו הייתה מוצדקת?

בימים אלה (סוף פברואר 2019) צצה לפתע ממקום כלשהו בארה"ב גברת בשם נאווה והודיעה בפומבי שרא"ל (מיל') בני גנץ, מי שמתמודד על כהונת ראש ממשלה בישראל, ביצע לנוכח עיניה המשתאות מעשה קונדס בעל אופי מיני, לפני 42 (ארבעים ושתיים) שנים בעת ששניהם היו תלמידי בית ספר תיכון בכפר הירוק. כאן לא מדובר על אונס או אפילו הטרדה מינית, אלא על מעשה קונדס בלבד.

והנה התקשורת בישראל רוגשת וגועשת: הפוליטיקאי הירוק שלנו, בני גנץ, הופך באחת למטרידן מיני. הגברת נאווה מתראיינת בוכייה לטלוויזיה הישראלית. ממש אומללה. הנער בני גנץ חשף את עצמו לרגע קט לנגד עיניה. עכשיו היא התעוררה, כאשר הוא פתאום, אחרי 42 שנים עשוי להיבחר לכהונת ראש ממשלה בישראל. לא מגיע למטרידן מיני כמו הנער ההוא להיות ראש ממשלה בישראל. אותה נאווה מתגוררת כבר שנים רבות בארה"ב. לפתע פתאום אכפת לה אם גנץ יהיה ראש ממשלה?

על פי העיתונות מתברר שפרסום אידיוטי זה נדחף לתקשורת בידי מאן דהוא מהמטה הפוליטי של גברת אחת בישראל, המכהנת בתפקיד ממלכתי, מטעם מפלגה יריבה למפלגתו של בני גנץ. אם נכון הדבר, הרי שהטמטום השורר בסביבה הפוליטית של אותה גברת הינו ברמה בלתי נתפסת. מעשה קונדס של נער בגיל "טיפש עשרה"? לפני 42 שנים? מזה עושים היום אייטם פוליטי? אתם שם בתקשורת, השתגעתם?

על המחבר / המחברת

יצחק דגני

יצחק דגני

עורך מדור: סדר עולמי. ד"ר, מרצה באוניברסיטת בר אילן במחלקה למדע המדינה. בעבר הרצה באוניברסיטת איבדן בניגריה. עסק בייצוג וניהול בחברות באפריקה. ממייסדי תיאטרון גבעתיים וחבר הוועד המנהל שלו. דירקטור ויו"ר וועדת ניגריה בלשכת המסחר ישראל-אפריקה.

6 תגובות

  1. ה. ע.
    ה. ע. מרץ 05 2019, 12:48
    ממש לא יאומן למה מסוגלת שרת התרבות.

    ועוד באמצעות המנגנון הממשלתי שעומד לרשותה.

    השב לתגובה
  2. גדעון שניר
    גדעון שניר מרץ 06 2019, 09:47
    אותה שיטה מעודכנת

    באחת ההומרסקות שלו כתב אפריים קישון לפני שנים רבות: "כשרוצים לחסל מישהו פוליטית נאמר: יענקל בחור טוב, רק חבל שהוא הומוסקסואל…"

    השיטה לא השתנתה, רק היום אומץ נשוא יותר אקטואלי..

    השב לתגובה
  3. אבי ע.
    אבי ע. מרץ 06 2019, 12:49
    האשמות כמו זו נגד גנץ

    זאת בדיחה חצופה שעוברת כל גבול. די מספיק. גם בפוליטיקה חייבים לשים גבולות.

    השב לתגובה
  4. עמוס אריכא
    עמוס אריכא מרץ 07 2019, 01:48
    אשת עלילות הדם

    מפליא אותי הכותב המיומן מר דגני שהעלה רשימה קולעת ונכונה, אך לא טרח לציין, למרות שהוא יודע כי האדם האחראי לפרשה זאת של בישול הכפשתו של בני גנץ נמצא בלשכת שרת התרבות שרקחה את העלילה הזאת ומוכרת בשם מירי סיבוני-רגב.ני-רגב. חבל שפרט זה המלמד על טיבה של השרה המתמחית ביצור עלילות-דם נשמט מכל איזכור.

    השב לתגובה
  5. אחד
    אחד מרץ 07 2019, 20:53
    נאה דרשת

    בעיקר בקשר לתת האלופה במיל'

    השב לתגובה
  6. יצחק דגני
    יצחק דגני מרץ 07 2019, 23:06
    עמוס אריכא מכובדי

    האם הדבר אינו ברור דיו על פי הפסקה האחרונה במאמר?
    הגם שכך לכנות את הקשקוש המטופש הזה "עלילת דם" זו הגזמה פראית. אתה עושה לקשקוש הזה UPGRADING שלא לצורך.

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בהגיגים

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!