JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

לאן נגיע?

דיון בגבולותיה של מדינת ישראל

לאן נגיע? פרופסור גדעון ביגר
מרץ 13
09:30 2019

איש מאתנו אינו יכול לחזות את העתיד, במיוחד במערכת המסובכת שאנו חלק ממנה. עם זאת, מלקחי העבר הקרוב אלינו אפשר להפיק כמה תובנות.

קווי העבר – קווי המתאר של ארץ ישראל המנדטורית (Palestine) – נקבעו לפני כמאה שנים, בראשית שנות העשרים של המאה העשרים. אחד מהם, הקו בין מדינת ישראל למצרים, נקבע עוד קודם לכן, בשנת 1906. על אף כל התהפוכות המדיניות והצבאיות שעברו על האזור ועל הקו – מלחמת העולם הראשונה, שבה חצתה בריטניה את הקו וכבשה את כל ארץ ישראל; מלחמת העצמאות, שבה חדרו כוחות צה"ל מעבר לגבול המצרי והגיעו עד לאל עריש והצבא המצרי השתלט על רצועת החוף הדרומי – לעתיד "רצועת עזה"; מבצע סיני, שבו השתלטה ישראל על מרבית חצי האי סיני ורצועת עזה; מלחמת ששת הימים, שבה השתלטה ישראל על רצועת עזה ועל כל חצי האי סיני; ההתיישבות היהודית מעבר לקו בחבל ימית, אופירה, די זהב, נביעות ועוד – כל התהפוכות האלה לא הביאו לשינוי במיקומו של הקו. בסופו של התהליך, לא התיישבות ולא השתלטות צבאית לא שינו את מיקומו של קו הגבול – ישראל נסוגה מהשטחים שכבשה מעבר לקו תוך פירוק היישובים שבנתה והריסתם, ומצרים לא חזרה לרצועת עזה.

דבר דומה קרה בגבול ישראל-לבנון, שנקבע בראשית תקופת המנדט בהסכם בין בריטניה לצרפת. במלחמת העצמאות השתלט צה"ל על שטחים בלבנון וישראל חזרה לקו הגבול, והקו הפך לקו שביתת הנשק. במבצעים נוספים – מבצע ליטני, מלחמת לבנון הראשונה ומלחמת לבנון השנייה – שוב השתלטה ישראל על שטחים בלבנון, ובסופו של דבר נקבע כי קו נסיגת כוחות צה"ל יהיה פחות או יותר קו הגבול שהוגדר עוד ב-1923.

מהלך דומה נעשה מול ירדן, שאת גבולה עם ישראל קבעה ממשלת בריטניה בשנת 1922. במלחמת העצמאות (1948) כבש הלגיון הערבי, בסיוע כוחות עיראקיים, חלק מארץ ישראל, וחלק זה סופח לירדן והפך להיות הגדה המערבית. הסכם השלום בין ישראל לירדן קיבע את הקו המנדטורי, בשינויים מיזעריים, כקו הגבול בין מדינת ישראל לירדן.

רק בקטע אחד – הגבול עם סוריה – הקו המנדטורי שנקבע בשנת 1923 נפרץ בהשתלטות ישראל על רמת הגולן, ובזמן כתיבת שורות אלה הקו המפריד בין ישראל לסוריה הוא קו הפרדת הכוחות שנקבע בשנת 1964 ומשאיר את רמת הגולן בתחומי שליטתה של מדינת ישראל.

מעבר לכך, תוצאות מלחמת העצמאות יצרו את רצועת עזה והגדה המערבית, שתחומיהן הותוו בשנת 1949 בקו שביתת הנשק "הקו הירוק". אף שבמפורש נכתב בהסכם שקו זה הוא קו צבאי בלבד, בלי כל התייחסות לקווי גבול עתידיים, הפך הקו לנקודת התייחסות מדינית ואף מעשית. מדינת ישראל, שהחזיקה ברצועת עזה מאז 1967, פינתה את כוחותיה ואת היישובים שבנתה שם עד לקו שנקבע בהסכם שביתת הנשק מ-1949. קו שביתת הנשק מול ירדן הוא קו התביעה הפלסטינית למדינה היעודה להם, ולמעשה גם מדינת ישראל, להוציא את השינוי שנעשה באזור ירושלים, מכירה בקו זה.

נראה אפוא שחשיבותם של קווי העבר היא מכריעה בכל דיון שמשמעותו קביעה של גבול מדיני רשמי. האם כך יהיה מול סוריה והפלסטינים?

נקודה שנייה לדיון היא התיישבות וגבולות. בקרב היישוב היהודי בארץ ישראל לפני הקמת המדינה, וביתר שאת לאחר מכן, התגבשה והשתרשה האמירה "להב המחרשה יקבע את קו הגבול". פירושה המעשי של אמירה זו היה פריסה של מערכת התיישבותית במטרה לצרף שטחים למדינת ישראל. כך בתקופת "חומה ומגדל" בשנות השלושים וההתיישבות בנגב בראשית שנות הארבעים של המאה שעברה, כך ההתיישבות בסיני וברצועת עזה לאחר מלחמת ששת הימים וכך ההתיישבות ברמת הגולן וביהודה ושומרון. אמירה זו התקבעה אי שם בשנות השלושים, אך בתהליך ההיסטורי שעבר על ארץ ישראל ומדינת ישראל מאז היא מעולם לא הוכחה. את קווי שביתת הנשק קבע "כידון הרובה" ולא "להב המחרשה". ההתיישבות בגוש עציון, בבית הערבה, בנווה יעקב, בעטרות ובכפר דרום לא השאירה את השטחים האלה בתחום מדינת ישראל, ואילו הגליל כולו וכן הערים הערביות לוד ורמלה, יפו ואשקלון ועוד שטחים נרחבים נוספים נשארו בשטח המדינה בשל הפעולה הצבאית שהביאה להשתלטות ישראל על השטח. לאחר מכן הייתה ההתיישבות בסיני וברצועת עזה, שגם היא לא הצליחה להשאיר את השטחים בישראל. האם ההתיישבות בגולן, בירושלים רבתי וביהודה ושומרון תביא לצירוף שטחים אלה למדינת ישראל?

מכאן שהעבר יש לו השפעה רבה על העתיד, אך כמובן אין זו קביעה מוחלטת, וכל דבר יכול להתרחש בתהליך הארוך, המסובך והנפיץ של קביעת גבולותיה של מדינת ישראל.

על המחבר / המחברת

Avatar

גדעון ביגר

פרופסור. לשעבר ראש החוג לגיאוגרפיה באוניברסיטת ת"א. חבר קבוצת הגבולות בשיחות השלום עם סוריה. לשעבר יו"ר העמותה הישראלית להיסטוריה צבאית.

25 תגובות

  1. מעין כהן
    מעין כהן מרץ 13 2019, 12:42
    גם אני סבורה כמוך

    שום דבר עוד לא נקבע כאן לנצח. אבל יש רבים מידי מהמגיבים המלומדים שסבורים למשל שאי אפשר יהיה לפנות את ההתנחלויות.

    השב לתגובה
    • גדעון ביגר
      גדעון ביגר מרץ 13 2019, 19:51
      אפשרות להשאיר התנחלויות בשטח

      אפשר לבצע דברים רבים, אם יש רצון ונכונות לבצע, ובלבד שהדבר ייעשה בהגינות. יש אפשרויות רבות בקשר להתנחלויות, ועל חלקן כבר כתבתי בעבר, למשל השארת ההתנחלויות כמובלעות ישראליות וכך כנראה יופיע בתכנית הנשיא טראמפ

      השב לתגובה
  2. יותם
    יותם מרץ 13 2019, 15:54
    מאמר מענייןומעורר מחשבה

    למרות שאני חושב קצת אחרת בכמה נקודות, שלדעתי אי אפשר לשנות

    השב לתגובה
  3. יצחק דגני
    יצחק דגני מרץ 13 2019, 22:48
    לפרופ' ביגר היקר - בעניין הגבול עם סוריה

    קו גבול חדש בין ישראל לסוריה בין ישראל לסוריה נקבע ביוני 1967 (לא 1964) עם שוך קרבות מלחמת ששת הימים. הקו נקבע על פי שיקולים אסטרטגיים של יצירת קו הגנה על הגולן מפני פלישה ממזרח.
    הגבול השתנה באופן משמעותי בעקבות ההסכם שנחתם עם סוריה אחרי שוך קרבות ההתשה שנמשכו כחצי שנה אחרי מלחמת יום הכיפורים. ישראל מסרה לסוריה שני שטחים שהיו בחזקתה קודם לכן – את השטח העירוני של העיר קונייטרה ואת צומת פתחת רפיד (מוצב 114). בנוסף ההסכם עם הסורים יצר שטח הפרדה (באפר זואון) בצורת משולש שרחבי כ- 6 ק"מ בצפון מול מג'דל שאמס שהולך וצר לקראת דרום עד שהוא מתחבר עם נחל הרוקאד המהווה כשלעצמו גבול טבעי בין ישראל לסוריה.
    הגולן סופח לישראל מזמן. השבוע גם התבשרנו שהממשל האמריקאי, בפעם הראשונה, הכיר בגולן כשטח ישראלי.
    אני מציע לכל המתעניינים להכיר בזאת שהגבול שהתגבש אחרי מלחמת יום כיפור הוא הגבול הקבוע בין ישראל וסוריה. נקודה.

    השב לתגובה
    • גדעון ביגר
      גדעון ביגר מרץ 19 2019, 07:00
      יש גולן - אין שלום

      ה"שמחה"מוקדמת וחסרת בסיס. אף אחד לא הכיר ולא יקיר בסיפוח הגולן כמו גם בהרחבת ירושלים.החזרת הגולן היא הבסיס לשלום עם סוריה. אם ישראל איננה רוצה בשלום עם סוריה,, ולהמשיך את המאבק בצפון, אזי תשמור בידיה את הגולן ולנצח " על חרבנו נחייה".

      השב לתגובה
  4. גדעון ביגר
    גדעון ביגר מרץ 14 2019, 00:13
    קו הפרדת הכוחות בגולן משנת 1974

    ליצחק
    טעות הדפסה שלי. הכוונה הייתה ל 1974 עת נקבע קו הפרדת הכוחות אחרי מלחמת יום כיפור וזה הקו הקיים היום בשטח.

    השב לתגובה
  5. ישעיהו מאור
    ישעיהו מאור מרץ 14 2019, 16:28
    אתה כותב בהגיון ובתבונה

    אבל אלה שקובעים מנהלים שיח מתלהם וחסר הגיון וזה מה שהעם מעדיף.

    השב לתגובה
    • גדעון ביגר
      גדעון ביגר מרץ 19 2019, 07:05
      רמת הגולן

      העם לא מעדיף את זה, העם מעדיף שלום ושקט. מנהיגיו חושבים בטעות שאי דיון בגבולות הוא לטובתם השלטונית. גם לפני השלום עם מצרים חשבו כך אך מנהיג אמיץ ומרחיק ראות החזיר את סיני ויש שלום עם מצרים. מי יתננו בגין שני ונשלים עם סוריה. חמישה ראשי ממשלות היו מוכנים לכך, רבין, פרס, ברק אולמרט ואף נתניהו ! אך לא היו מוכנים להשלים את המהלך.

      השב לתגובה
  6. גדעון ביגר
    גדעון ביגר מרץ 14 2019, 23:05
    העם חכם

    מאד מקווה שהעם היושב בציון חושב גם על דברים חשובים יותר ובעת שיקרא להביע דעתו, יעשה זאת בשיקול דעת ולא בהאזנה להסטות חסרות טעם

    השב לתגובה
  7. אלון ילין
    אלון ילין מרץ 15 2019, 12:57
    הלוואי

    "שטח בשליטה ישראלית" האם זו הכרה בסיפוח?
    מכיוון שאין בעיה דמוגרפית ברמת הגולן, גם "שמאלן" כמוני הוא בעד סיפוח.

    השב לתגובה
    • גדעון ביגר
      גדעון ביגר מרץ 15 2019, 21:27
      כן לחילופי שטחים ולא למשאל מקרי על סיפוח הגולן

      שטח בשליטה ישראלית כחלק מהסכם כתוב עם הרשות הפלסטינית איננו סיפוח כי אם חילופי שטחים המקובלים בעולם. נצטרך לשלם בקרקע תמורת שטחי המובלעות.זה שאתה ואולי מרבית הישראלים בעד סיפוח הגולן עדיין לא יביא למהלך זה. מזל שלא שאלו את הישראלים לפני הסכם השלום עם מצרים אם הם מוכנים לספח את סיני, שגם שם לא הייתה בעייה דמוגרפית. התשובה סביר שהייתה שאינם מוכנים לנסיגה מסיני. טוב שלא שאלו כי אז לא היה הסכם. כך קרה עם שיחות השלום עם סוריה כי בשל משאל דעת קהל אחד החליט ראש ממשלת ישראל לא לחתום על הסכם שלום עם סוריה, דבר שהיה עשוי לשנות לטובה את כול המהלכים שנעשו מאז שנת 2000 במזרח התיכון, ולטובתינו.

      השב לתגובה
      • גדעון שניר
        גדעון שניר מרץ 16 2019, 09:58
        גבול ביטחוני עדיף על נייר

        גדעון
        יש לך בעיה עם הנחת המוצא שלך כאשר המטרה האולטימטיבית מוגדרת בהשגת "הסכם שלום".

        הסכם הוא נייר בלבד אם אינו מגובה בצעדים משמעותיים בשטח ובסנקציות ברות מימוש כנגד כול עריקה. שהרי הסכם השלום עם מצרים שאתה משבח, ובצדק, הוא רחוק מישום על פי רוחו וכתבו, ובמקרה הטוב ניתן להגדירו כמצב של "אי לוחמה". רק אינטרס ביטחוני משותף נקודתי היום מאפשר שיתוף פעולה עם א-סיסי אך וודאי שלא עם העם המצרי שדעתו על ישראל וגורלה הסופי הרצוי מבחינתו לא השתנה במאומה.
        כל סעיף בהסכם ניתן להפרה כלאחר יד, רק דבר אחד אינו ניתן לשינוי- הגבולות. ולכןהמאמץ צריך להיות הבטחת גבול ביטחוני שעליו ישען "הסכם" ולא להיפך.

        השב לתגובה
  8. גדעון ביגר
    גדעון ביגר מרץ 16 2019, 10:59
    גבול איננו קבוע והסכם קיים כשרוצים לקיים אותו

    קו גבול איננו קבוע והוא משתנה בהתאם לשינויים הפוליטיים שסביבו. השווה את מפת אירופה לפני מלחמת העולם הראשונה למפה של סוף שנות העשרים , למפה של 1950 ולמפה של היום וראה כמה שינויים בגבולות התרחשו בשטח.
    הסכם עומד כול זמן שהצדדים רוצים לשמר אותו. כול מלחמה החלה מהסכם שלום שהופר על ידי אחד הצדדים. יש לנו שלום עם מצרים ועם ירדן. זה עולי לא כמו בין מדינות אירופה (וגם שם הצרפתים והגרמנים אינם דווקא חברים, ואני מתכוון לעם ולא למנהיגים. יש לנו שלום עם מצרים שמאפשר לי וקבוצת אנשים אחרים לטייל בחופשיות במצרים וכך גם בירדן. זה לא כמו בין ארה"ב לישראל, אך מאות ואולי יותר ירדנים עוברים כול יום במעבר הגבול באילת ומגיעים לעבודה בישראל וחוזרים בערב לירדן, ואני מטייל בפטרה ובוואדי רום.לא ידוע לי על הסכם שלום בין ישראל לפולין או לרוסיה, או עם צרפת. לא ידוע לי על כול סנקציה אפשרית בהסכם אחרי המלחמה בין איראן לעיראק.

    השב לתגובה
    • גדעון שניר
      גדעון שניר מרץ 17 2019, 12:44
      אין אירופה כמזרח התיכון

      ניכר שאינך יורד לסוף דעתי ואבהיר שוב
      אני מניח שאתה מכיר את הסכם השלום עם מצריים, שממנו רק מעט ממומש וגם זה רק בעקבות אינטרס בטחוני משותף נקודתי!! ברוב הזמן מאז 1982 :

      התיירות היא חד סטרית- רק מישראל למצרים ולא להיפך, כי מצרי שיגיע לישראל מסתכן בנפשו עם שיבתו למצרים.
      תרבות- אין חילופי תרבות הדדיים. הספרות הישראלית מוקעת ובמקרים שמנסים- מעלים באש את הספרים העבריים על המוקד בראש חוצות.
      שגרירות- מדי פעם נאלץ השגריר לנוס על נפשו מחשש ללינץ, רוב הסגל פועל מישראל, השגריר מוקע כמצורע, אינו מוזמן לאירועים חברתיים כול שהם. ומי שעושה זאת מותקף חריפות באמצעי התקשורת עד חשש לחייו.
      מסחר הדדי- כול פרויקטי החקלאות שהחלו בהם בשנת השלום הראשונה יבשו מזמן, ולמעט גז אין יחסי מסחר הדדי כפי שהסכם השלום ניסח.
      הסתה- רמת האנטישמיות והתעמולה הארסית נגד ישראל היא ברמה הגבוהה ביותר בעולם, מכוונת עי לשכת העיתונות הממשלתית, האקדמיה, ארגוני הסופרים והמשוררים, כאשר "מיין קמפ" ניתן לרכישה בחנויות כלחמניות טריות. ומצרים היא היוזמת והמובילה של העולם הערבי בכול גינויי ישראל ב או"ם.
      מושל שארם-אל-שייח הודיע לפני זמן שהמוסד הישראלי מאמן כרישים לפגוע בתיירות גרמניות הרוחצות בים סוף במטרה לפגוע בתיירות למצריים, שלא לדבר על האשמת ישראל בהפצת מחלות מין עי זונות הנשלחות לשעשע קצינים מצרים והאשמת המוסד בהרעלת בארות מים.

      לגבי הגבול עם מצרים, די להזכיר את המאבק על פיסת הגבול בטאבה שהיה במחלוקת, כאשר הנשיא המצרי לא היה מוכן לדון, שלא לדבר על אי מוכנות "לוותר על אף גרגר חול של האדמה הקדושה". לאחרונה ירדן דרשה להשיב לה פיסות קרקע שהוחלפו בערבה- כי אף אחד במזרח התיכון לא מוותר על מילימטר. גרוע מכך הוא האימות עם לבנון שעדיין טוענת ל"כיבוש" אך שחוות שעבא הם סוריות במקורן, ועוד לא הגענו לדיון על הגבול עם פלסטין.

      תבדיל בין גבולות שביתת-נשק ובין גבול בין לאומי בחסות ה או"ם. אפילו כשהצד הערבי יוזם מלחמה ומפסיד בה, עדיין הדרישה מישראל היא לשוב לגבול הקודם. יש לקוות, בסיכויים קלושים שלגבי רמת הגולן לא יחייבו אותנו לשוב לגבולות סייקס פיקו..

      השב לתגובה
      • יצחק דגני
        יצחק דגני מרץ 17 2019, 15:59
        לגדעון שניר הנכבד

        נכון דרשת. בכלל – כל השוואה בין הנעשה באירופה לבין המזרח התיכון אינה אפשרית בשל שונות עקרונית בפרמטרים רבים.
        השלום עם מצרים המשיך להתקיים אפילו בתקופת נשיאותו הקצרה של מורסי. כך כיוון שהאמריקאים הודיעו לו שאם יפר את ההסכם הם יפסיקו לשלוח למצרים גרעינים. מצרים מיבאת מארה"ב כמה מיליוני טונות של גרעינים כל שנה(סויה, חיטה, תירס) ללא יבוא זה המצרים יתחילו לאכול אחד את השני.
        גם השלום בין ישראל למצרים מתקיים בעיקר בין מנגנוני הביטחון. המצרים, אלו שבאמת מבינים, יודעים היטב שאין להם סיכוי לנצח את ישראל בייחוד לנוכח המפלה הצבאית שלא הייתה דוגמתה בהיסטוריה של המלחמות.

        השב לתגובה
        • גדעון שניר
          גדעון שניר מרץ 18 2019, 08:33
          ועדיין גבול ביטחוני עדיף על נייר

          דגני
          הערותיך כאן חשובות מאד ומסייעות להבהיר את התמונה.
          במקרה של מצריים נוצרה אנומליה בחסות אובמה שסייע להדחתו של הנשיא מוברק ותפיסת השלטון עי "האחים המוסלמים" בטענה שהבחירות במצרים נעשו ב"הליך דמוקרטי" שמבחינת ארצות הברית היא חזות הכול ולעזאזל ההשלכות המדיניות והחברתיות, ראה האסון שפקד את עיראק. אתה צודק שאפילו מורסי לא ביטל את הסכם השלום כלאחר יד רק מישום מורא הסנקציות האמריקניות לביטול המענק השנתי של 2 מיליארד דולר לצבא המצרי (בנוסף לגרעינים) כפי שנחתם בעקבות הסכם השלום 1982. אך וודאי שלא ל"שלום" התכוון מורסי אלא להמתנה לימים נוחים יותר כדי לבטל ללא תנאי את הסכם השלום כפי שהעם המצרי הרואה בו בגידה ברעיון הערבי מוסלמי, תובע ממנו.

          לכן לגזור מכאן שכוונת מצרים לשלום אמיתי היא מוקדמת מדי אם לא אשלייתית, אף שנשאפת מאד! ועדיין יש לפקוח עין צופיה כפי שדוחות המודיעין האחרונות מדווחות על פריסת תשתיות צבאיות מוגברות ביותר בסיני שהם הרבה מעבר לנזקק לטפל בשרידי לוחמי דעאש וודאי נוכח המצוקה הכלכלית בה מצרים שרויה.

          כול הדיון שלנו בנושא עכשיו נובע מכך שאני ממשיך וטוען שגבול בטחוני בר הגנה לטווח ארוך הוא ערובה איתנה יותר מכול נייר הנחתם לאור מצלמות הטלוויזיה או פרסי נובל למינהם.

          השב לתגובה
          • גדעון ביגר
            גדעון ביגר מרץ 18 2019, 10:52
            "גבולות ביטחוניים" וגבולות הסכם

            כול מלחמה החלה מהסכם שלום וכול גבול ביטחוני הביא למחמה (ראו גבול הביטחון התעלת סואץ וגבולות הביטחון בנחל רוקאד בגולן. האם הם מנעו את מלחמת יום כיפור? הסכם הוא טוב כול זמן שהצדדים רוצים לשמור אותו. קו שביתת הנשק עם ירדן לפני מלחמת ששת הימים היה גבול לא ביטחוני ובכול זאת החזיק מעמד במשך 19 שנים עד שירדן תקפה וכבשה את ארמון הנציב ובכך חדר צבאה מעבר לקו. להזכיר כי גם ישראל חדרה מעבר לקו במבצע סיני אך אז חזרנו וגם כך במלחמת ששת הימים.

            השב לתגובה
        • גדעון ביגר
          גדעון ביגר מרץ 19 2019, 07:10
          מצרים השיגה מה שרצתה במלחמת יום כיפור.

          למצרים אין כול רצון , שאיפה או צורך לנצח את ישראל. כול מה שביקשו במלחמת יום כיפור היה להשיג חזרה את שנלקח מהם בששת הימים והצלחתם במהלך הראשון של המלחמה, הביא בסופו של דבר להצלחה הדיפלומטית והשגת מטרתם האסטרטגית. לשם כך יצאו למלחמה ותוצאותיה היו מוצלחות ביותר בכול קנה מידה היסטורי.

          השב לתגובה
      • גדעון ביגר
        גדעון ביגר מרץ 18 2019, 10:47
        יש עובדות ויש הירהורים

        אני כותב על פי העובדות ולא על פי תחושות והירהורים. ראוי להבין כי בסיכסוך טאבה המצרים צדקו לחלוטין בדרישתם שטאבה היא שטח מצרי לפי הסכם השלום שאנו ניסינו להתחכם לו ואפילו עקרנו את עמוד הגבול המראה זאת. סיפור חוות שבעה הוא עניין בין סוריה ללבנון ואנו לא נכנסנו לשם במלחמת ששת הימים כי במפותינו הכפר היה בלבנון ורק אחרי שנסתיימה המלחמה ביקשו אנשי הכפר שנכנס אליהם כי הם סורים – עלווים, ולא לבנונים. עניין צופר בערבה גם כאן ראוי שנדע כי בהסכם השלום נקבע במפורש שהשטח הוא בריבונות ירדנית מלאה אך חקלאים ישראליים יכולים לעבד השטח ל 25 שנים ואם ממשלות שני הצדדים יסכימו, ההסדר יימשך. לירדן כול הזכות החוקית לא להמשיך ההסדר. בעניין שליום עם מצרים – אכן יש יחסים בעייתיים עם האליטה הדתית והאינטלקטואלית ובעבר היו מהומות בנושא אך כיום המצב שפיר בהחלט לאלפי הישראלים שבסיני ומאות ויותר המבקרים במצרים מוכיחים זאת. מצרים לא מבקרים בישראל כי המחיר גבוהה ולאין כל התנכלות למצרי רגיל המבקר בארץ.

        השב לתגובה
  9. ברטה נתן
    ברטה נתן מרץ 17 2019, 12:32
    אלא אם כך יהיו שינויים

    וזה אפשרי בשני הכיוונים

    השב לתגובה
  10. יצחק דגני
    יצחק דגני מרץ 17 2019, 12:53
    לשני הגדעונים הנכבדים - בקיצור

    צודק שניר בקביעתו שגבול ביטחוני עדיף על נייר.
    למעשה הגבולות בין ישראל, ירדן ולבנון כבר מוסדרים ומקובלים על כולם.
    נותרה שאלת הגבול עם סוריה. צודק ביגר שהגבול שנקבע ב- 1974 קיים עד היום. אם קיים 45 שנים – מדוע לא יתקיים עוד 45 שנים? וכן הלאה.
    חברים יקרים – אם עדיין לא ברור, אז שיהיה ברור לכם – ישראל לא תרד מרמת הגולן. אין כוח בעולם שיוריד אותנו משם.
    לגבי הסדרי הגבול בין הנהר לים – יש כבר מתווה בסיסי. אתם מכירים אותו. לא כולם בשני הצדדים מקבלים אותו.
    אולם עקרונית – מה שהיה הוא שיהיה. עד להסכמה הדדית או לחלופין פיצוץ כללי. ואז התחומים שמוחזקים בידי ישראל יתרחבו. אללה הוא אכבר.
    לשם נגיע בסוף שיהווה התחלה חדשה.

    השב לתגובה
    • גדעון ביגר
      גדעון ביגר מרץ 18 2019, 11:01
      ללא ירידה מרמת הגולן - לא יהיה שלום עם סוריה

      כול זמן שלא ניסוג מהגולן לא יהיה שלום עם סוריה. אם איננו רוצים שלום עם סוריה – לא צריך לרדת מהגולן. זה פשוט. הצהרת ארצות הברית לא תהיה כי בכך יופר ההסדר העולמי הקובע שאין לספח שטחים שנכבשו במלחמה ולא חשוב מי פתח במלחמה. צריך הסדר והסכם בין שני הצדדים כדי לקבע קו גבול. אף אחד בעולם לא קיבל את כיבוש צפון קפריסין על ידי טורקיה או כיבוש סהרה המערבית על ידי מרוקו ואפילו השתלטות רוסייה על קרים לא אושרה על ידי אף אחד, ואין לצפות שאי פעם תאושר. גם הרבת ירושלים איננה מאושרת ורק הסכם עם הפלסטינים יקבע קו גבול. זה שאנו נמצאים בגולן במשך 50 שנים ויותר לא נותן לנו כול לגיטימציה להמשך. רצוננו בעניין (כולל רצוני האישי) לא יישנה דבר.
      אוי למחכים לפיצוץ כדי להגיע להסדר. בפיצוץ יהרגו הרבה אנשים, גם שלנו ואין חיי אדם אחד שווים השתלטות על שטחים, גם אם אנו חושבים שהם חיוניים לנו (מה שרוב אנשי הצבא, להוציא ה"מורעלים" לא חושבים שזה נחוץ

      השב לתגובה
  11. מיכה בן הלל
    מיכה בן הלל יוני 17 2019, 12:11
    הרצאה במכללת ספיר

    שלום לך גדעון, מזה מעל ל – 20 שנה אנו מקיימים במכללת ספיר סדרות של הרצאות בשיתוף עם מרכז יעקב הרצוג בעין צורים, כל שנה על נושא אחר. בשנה האקדמית הבאה נעסוק בנושא ההתיישבות. עדיין אין כותרת סופית. נשמח מאד אם תבוא להרצות על ההתיישבות וגבולות המדינה. בשיחה בינינו נוכל להגדיר את ההבט המדוייק יותר. לא ידעתי כיצד להשיג אותך ולכן ניצלתי במה זו. בתקווה לשמוע ממך בהקדם.
    מיכה בן-הלל, מכללת ספיר, קיבוץ ניר עם 0507206510

    השב לתגובה
  12. גדעון ביגר
    גדעון ביגר יוני 18 2019, 00:16
    קשר

    למיכה. כתוב לי מייל לכתובת bigergideon@gmail.com או תתקשר לטל 0523415554 ואשמח לשוחח אתך.

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בהגיגים

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!