JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

אידאולוגיה של "אויבים מבפנים"

הגורמים לדמוניזציה של ערביי ישראל ומדוע היא מסוכנת

אידאולוגיה של "אויבים מבפנים" פרופסור ניצה נחמיאס
מרץ 24
09:30 2019

בימים האחרונים מתאפיינת זירת המאבק של מערכת הבחירות ברוחות לוהטות, בוויכוחים אלימים ובתחרות בין המפלגות מי יציג לציבור הבוחרים השמצות והתקפות אישיות סנסציוניות יותר, ומי יצהיר הצהרות מעליבות ופוגעניות יותר.

עיקר התחרות היא מי יעליב יותר את האוכלוסייה הערבית של ישראל ומי יתרחק יותר מחיפוש פתרון של שלום לסכסוך הישראלי-פלסטיני. שדה המערכה האכזרי והרצחני הזה הזכיר לי חוויות חיוביות יותר מהעבר. כוונתי לימים שלאחר חתימת הסכם ההבנות בינינו לבין הרשות הפלסטינית ב-1993 (DOP), הסכם שזיכה את ערפאת, פרס ורבין בפרס נובל לשלום.

באותם ימים עסקתי בחקר החברה האזרחית הפלסטינית. רציתי להבין את המבנה החברתי של הקהילה הפלסטינית שעימה אנחנו מתחילים תהליך של שלום. רציתי לבחון את הערכים המנחים את החברה הזאת ובעיקר חיפשתי תשובות לשאלות האם זוהי חברה דמוקרטית? כיצד נבחרים מנהיגיה? מהו המבנה השלטוני שלה, ומהן דרכי הביצוע של ההחלטות המתקבלות על ידי המנהיגים הטריים של הרשות שאך זה נולדה.

איש הקשר שלי היה מוחמד שטייה, בעברו איש הבנק העולמי, שבימים אלו הוא ממלא מקום יו"ר הרשות הפלסטינית. פגשתי אותו לראשונה במשרדי הרשות הפלסטינית לפיתוח כלכלי במזרח ירושלים, במתחם של משרדי הבנק העולמי. מר שטייה, כלכלן בהכשרתו, התגלה כאיש צעיר ונמרץ, לבוש בחליפות מרשימות, תמיד עסוק מאוד בהתקשרויות עם גורמים שונים ברחבי תבל, בניסיון לקדם פרויקטים כלכליים ברשות שרק הוקמה. היו לו רצון וחזון לגבש תוכניות לפיתוח כלכלי בעיקר של הגדה.

הפגישות שלי עם שטייה ועם כלכלנים אחרים היו ענייניות, הוא הקרין נעימות ורצון לעזור לי בכל שאלה ועניין. המשכתי להיפגש עימו עד האינתיפאדה השנייה, למדתי על תוכניות הרשות הפלסטינית לפיתוח כלכלי, על שיתופי הפעולה של הרשות עם ארגוני החברה האזרחית, ועל מבנה החברה הפלסטינית שנשען מאוד על ארגוני החברה האזרחית. ארגנו יחד כמה כנסים במימון הבנק העולמי, כנסים שהוזמנו אליהם משתתפים מהרשות הפלסטינית ומממשלת ישראל.

באחד הכנסים השתתף שמעון פרס שהיה אז חבר בממשלה. בעת ההיא לא הייתה דמוניזציה, אלא תחושה של רצון אמיתי לשיתוף פעולה משני הצדדים. היה ברור שהאוכלוסייה הערבית-ישראלית היא נפרדת ואינה חלק מהישות הפלסטינית. ערביי ישראל הינם אזרחי ישראל ותושבי מדינת ישראל. הם אינם חלק מהאוכלוסייה הפלסטינית הנמצאת תחת שלטון עצמאי פלסטיני.

מאז אותה תקופה שבה האמנו בדו-קיום, וכשהייתה תקווה אמיתית לעתיד של שלום, עברו עלינו זמנים קשים, בעיקר התקפות טרור רצחני, ושיתוף הפעולה עם הפלסטינים התחלף בעוינות ולעומתיות. נוסף על כך, התחיל תהליך של "אשמה על ידי שייכות" (guilt by association) כשהאוכלוסייה בישראל אימצה תדמית לערביי ישראל, ורואה בהם בוגדים מסוכנים, תוך שימוש בתופעה של "אשמה על ידי שייכות". ערביי ישראל הם אויבים כי אנחנו משייכים אותם לקבוצה הפלסטינית ולא לקבוצה של אזרחי מדינת ישראל. מאחר שהם ערבים, הם אויבים.

תופעת הדמוניזציה של החברה הערבית בישראל נשענת ברובה על חוסר ידע, ועל חוסר הבנת העקרונות הבסיסיים של משילות. האפליה והדמוניזציה של האזרחים הערבים של מדינת ישראל אינן תוצאה של חוסר הבנת המושג "דמוקרטיה", אלא של הבנת המושג "משילות". משילות מבוססת על עקרון השוויוניות. הביע את הדבר באופן חד וברור הנשיא ריבלין, איש חירות לשעבר ואחד ממנהיגי הליכוד היום, שהצהיר כי "אין ולא יהיו במדינת ישראל אזרחים סוג ב'."

במדינה המבוססת על עקרונות משילות של צדק ושוויון (לא לבלבל עם המושג "דמוקרטיה") לא יכולה להתקיים אפליה של אוכלוסייה על רקע דתי, אתני או מגדרי. זו אינה שאלה של "דמוקרטיה". השאלה היא של היעדר צדק ושוויוניות.

תופעת הדמוניזציה של החברה הערבית-ישראלית נובעת משני גורמים: ראשית, חוסר הידע שלנו על החברה הזאת, על רמת התערותה ההולכת וגוברת בזו הישראלית, על רצונם של ערביי ישראל להיות חלק מהחברה הישראלית, על התלות ההדדית ההולכת וגדלה של שתי האוכלוסיות (אנחנו רואים זאת בעיקר בהתנחלויות). הבורות היא הסיבה הראשונה להצלחת קמפיין הדה-לגיטימציה והדמוניזציה של האוכלוסייה הערבית בישראל.

הגורם השני, הקשור לבורות ונובע ממנה, הוא אופורטוניזם ורשעות של המנהיגים הבוחרים לנצל את הבורות כדי להפחיד את האזרחים חסרי הידע וההבנה. בעשותם כך הם גורמים לאזרחים לפחד, לשנוא ואפילו לרצות להדיר כליל את אזרחי המדינה הערבים ממעורבות בבחירות. זהו רוע לב נטו, המחלחל באופן שיטתי וקבוע ללבבות אזרחי ישראל, שאינם מעוניינים בעובדות או באמת. הם קונים את האידאולוגיה של "אויבים מבפנים" וחשים סכנה אמיתית לעתידם מצד אזרחי ישראל הערבים. זאת למרות העובדות שמוכיחות את ההיפך.

מיום היווסדה מתמודדת מדינת ישראל עם בעיות ביטחון, ברם המנהיגים שלנו מנצלים את בעיית הביטחון האמיתית, שאינה קשורה לערביי ישראל, על מנת להפוך אותם לעוכרי ישראל. זו תופעה מסוכנת, צינית, המוכיחה רוע לב וחציית כל הקווים האדומים של עקרונות הצדק, האמת והשוויוניות.

על המחבר / המחברת

ניצה נחמיאס

ניצה נחמיאס

עורכת מדור: חברה. פרופסור למדע המדינה. מרצה אורחת באוניברסיטת מרילנד , (קמפוס טאוסון) ובאוניברסיטת תל אביב. מחברת ועורכת של ארבעה ספרים ומספר רב של מאמרים. מרצה בכינוסים אקדמיים ומקצועיים ברחבי העולם.

19 תגובות

  1. גדעון שניר
    גדעון שניר מרץ 24 2019, 11:49
    לא להאשמה עצמית מזויפת

    עד כמה שהייתי רוצה להזדהות עם עמדתך, אני חושש שהמציאות, כפי שאני רואה אותה, היא שונה במקצת בהמעטה… מטרידה ביותר היא התחושה של "האשמה עצמית" בה את נוקטת, ההכאה של החזה שלנו, אנחנו לא בסדר.. ואילו הצד השני חף מכול תרומה מהותית לבקעים הקיימים בין שני העמים בתוך ישראל, ודי בכך כדי להטיל ספק רב במידת האובייקטיביות של ממצאי המחקר האקדמי שערכת בנושא.

    אתחיל בכך שיש לעשות אבחנה בין הערבים כאינדיבידואלים, שכן תמיד ימצאו ביניהם בעלי שאיפה אמיתית וכנה להשתלב בחברה הישראלית וליהנות מכול הטוב שניתן להפיק מכך, ובין בחינת העמדות של החברה הערבית כקולקטיב, כי אז מגלים דברים אחרים לגמרי. לדוגמא:

    ראשית- ערביי ישראל חוזרים וטוענים שהם חלק בלתי נפרד ממה שמכונה "העם הפלסטינאי", אחים הם לתרבות, דת, לשפה, ולאתניות, אף שרובם הגיעו לכאן מכול קצוות המזרח התיכון. הצהרה זו חוזרת ונשנית מפי כול נציגי המפלגות הערביות בלי יוצא מהכלל.
    שנית- הזדהות זו באה לידי ביטוי בכנסי רבבות משתתפים של התנועה האיסלמית בצפון ובדרום, נושאי דגלי אש"פ וחיזבאללה ובמקרים קיצוניים אף דגלי דאעש.
    שלישית- הימנעות מכול הזדהות עם סמלי המדינה הריבונית, החל מהמנון ודגל, או מוכנות לשירות לאומי כול שהוא שעצם שהשתתפות בכך נתפסת מבחינתם עדות להזדהות עם המוסדות הציוניים רחמנא ליצלן.
    רביעית- ההימנעות מלהשתתף בלווייתו של הנשיא פרס בטענה שהוא האחראי להקמת הכור הגרעיני, אף שאין חולק שפרס השקיע רבות, אולי יותר מכול נשיא ישראלי אחר למען קידום יחסים הדדיים בין שתי האוכלוסיות.
    חמישית- ההסתה הדתית "אל אקצה בסכנה" שכול מטרתה לעורר מהומות ומעשי טרור נגד יהודים, חסימת כבישים, יידוי אבנים ומה לא מדי פעם כולל האדרת השהידים וכו..ואפשר להאריך ברשימה זו עוד רבות, אך חש חוסר טעם בכך שכן עובדות אלו לא ישנו כנראה את המשוכנעים.

    למען הסר ספק, אין לי כול טרוניה כלפי גילויי האיבה והשטנה של הקולקטיב הערבי בישראל. אני מבין ומכבד את זיקתם הבלתי מתפשרת לבני עמם ודתם וודאי שאינני מכנה אותם "בוגדים". יחד עם זאת, אינני מוכן להסיר מעליהם את אחריותם למחלוקת בין שני העמים ולתרומתם המתמשכת להחרפת האיבה. רוב העמדות והתגובות הקשות של הציבור היהודי הם תוצאה של תחושת פחד מאי הוודאות והחשש שביום פקודה שוב תשמע ברחוב הערבי הקריאה " אטבח אל יהוד" (אותה אני זוכר כילד בחוצות חיפה).

    לסיכום: להושיט יד – כן, לתבוע ולצפות לאחריות משותפת והדדיות- כן. לאמץ אשמה מזויפת- לא.

    השב לתגובה
    • גדעון שניר
      גדעון שניר מרץ 24 2019, 17:54
      לא ראוי

      ניכר שיש ביננו פער עמדות בלתי ניתן לגישור שלא לדבר על ראיית מציאות שונה. תחילה אבהיר אף שברור לך לחלוטין שאני מבדיל את מיעוטי הדרוזים והצ'רקסים והנוצרים הערביים שקשרו את גורלם עם העם היהודי (לגבי הבדווים עדיין יש לי ספקות). מעבר לזה לא היפרכת אף אחת מהעובדות שהצגתי, וברור מדוע. גרוע מכך היא ההשוואה הבלתי נתפסת שערכת בין יחסי היהודים המתגוררים בארצות הברית לבין הערבים המוסלמים בישראל, שהרי היהודים מעולם לא יזמו מלחמת השמד על העם האמריקני, וודאי שלא רקדו על גגות הבתים וחילקו סוכריות כאשר תושבי תל אביב נכנסו למקלטים או נסו על נפשם עת סאדאם חוסיין הפציץ אותנו בטילי סקאד מעיראק.

      מעניין שמצד אחד את מפחידה אותנו שאם לא נחבק את ערביי ישראל (שוב- המוסלמים) אזי ייפול עלינו חורבן, אבל כשאני מציין את הפחד של הציבור הישראלי מפני הפרעות שמחוללים בנו לעיתים (ואני חוויתי את מאורעות ואדי ערה 2000) אזי הפחד הזה מוגדר על ידך כ"שוביניזם" (??), זו ירידה נמוכה שממש לא מתאימה לשיח הרציני שניסיתי לקיים.

      השב לתגובה
  2. דנה פורמן
    דנה פורמן מרץ 24 2019, 12:38
    שוכחים שהם עו מעט רבע מהאוכלוסיה

    ללא חיבוק הם יהפכו לאויבים והם הראי נמצאים כאן בתוך הבית.

    השב לתגובה
  3. ניצה נחמיאס
    ניצה נחמיאס מרץ 24 2019, 14:33
    מענה לגדעון שניר

    ראשית, אני מודה למר שניר על ההתייחסות הרצינית לבעיה שהעליתי, בעיית ההדרה והאפליה המכוונת של 20 אחוזים מאזרחי המדינה, תופעה שאיננה קיימת בשום מדינה דמוקרטית בעולם. זוהי תופעה מסוכנת שעלולה לגרום להתגברות רגש הניכור של אזרחי המדינה הערבים, וניכור כפי שלימדו אותנו הסוציולוגים גורם לתסכול שבדרך כלל גורם לאלימות. אני בטוחה שכמוני, גם מר שניר לא רוצה לראות תופעות אלימות בתוך החברה בישראל. חברה בריאה היא חברה מכילה, לא חברה שמפלה ומדירה 20 אחוז מהאזרחים. בנוסף ברצוני להעמיד כמה עובדות בתגובתו של מר שניר על דיוקם:
    1. צודק מר שניר באומרו ש"ערביי ישראל הם אחים לתרבות, דת, לשפה ולאתניות" של הערבים החיים ברחבי המזרח התיכון כשם שיהדות התפוצות הם "אחים לתרבות, לדת, לשפה ולאתניות "של העם היהודים היושב בציון. תופעה זאת אינה הופכת את יהודי ארה"ב לאויבי אמריקה, או ליהודי בריטניה לאויבי בריטניה.
    2. תופעות עצרות המחאה בכפרים הערבים, שמציין מר שניר, אכן קיימות לצערנו, ברם הרבה יותר ערבים תורמים לחברה הישראלית אליה הם משתייכים לפי חוק. ערבים ישראלים משרתים במשמר הגבול, בצבא, בשרות לאומי, במשטרה, בתי הקברות הדרוזים מלאים בדרוזים ערבים שנפלו על הגנת המדינה, ערבים מסייעים בבתיי חולים, בבתי מרקחת (זוכר את "ארץ נהדרת"???) , רבים מהם עובדים במקצועות מסוכנים אשר ילדי וילדיך, מר שניר, לא היו בוחרים לעבוד בהם, כמו עבודות בנין. מדינת ישראל זקוקה לאוכלוסייה הערבית כשם שהחברה הערבית זקוקה לישראל. זוהי תלות הדדית חיובית שתורמת לשני הצדדים!
    3. מר שניר היקר, חבל שאתה מסלף את העובדות. חבל שאתה מאמץ את הנרטיב השוביניסטי – חבל שאתה משתמש בטקטיקת ההפחדה המסוכנת המדרדרת את החברה הישראלית למדרון של שנאה אתנית-חברתית-דתית- לא מוצדקת, ולא נחוצה. חבל. אנא ממך, תסתכל לאמת בלבן של העיניים, תראה פתאום תמונה שונה.

    השב לתגובה
  4. יצחק דגני
    יצחק דגני מרץ 24 2019, 16:12
    הערה לפרופ' נחמיאס

    אינני מבקש להיכנס לוויכוח על נרטיבים כאלה או אחרים שהתבטאו במאמר שלך. אולם על דבר אחד אינני רוצה לעבור לסדר היום. כתבת שהדרוזים הם ערבים. זו קביעה מופרכת – בלשון המעטה. הבל ורעות רוח. אינני רוצה להפנות אותך לאחי, פרופסור דרוזי, שבוודאי יבקש לצלוב אותך על שהכנסת אותו ואת בני שבטו לקטגוריה ערבית.
    מאיפה את לוקחת את זה?

    השב לתגובה
    • אלון ילין
      אלון ילין מרץ 24 2019, 18:26
      אז מה הם?

      אתנית? דתית? שיוך עצמי?
      אנא האר עינינו.
      ובמחילה ממך ופרופ' שניר, אתם לא חייבים להיות תמיד בעלי המילה האחרונה.

      השב לתגובה
      • יצחק דגני
        יצחק דגני מרץ 24 2019, 19:43
        אלון ילין יקירי

        הדרוזים הם עם קטן בעל היסטוריה ודת משלהם. ככאלה הם גם קבוצה אתנית שצעיריה מתחתנים "בתוך עמם". הם מפוזרים בין 3 ארצות: ישראל, סוריה ולבנון. בכל ארץ הם מרוכזים באזורי מחיה מוגדרים. בדרך כלל בהרים הגבוהים. בסוריה בהר הדרוזים. בישראל בכרמל ובגליל העליון. בלבנון גם גן באזור מוגדר בהרי השוף ובמובלעת בבקע.
        בישראל המקום המקודש להם ורק להם הוא קבר נבי שועייב. על פי אמונתם אביהם ההיסטורי הוא יתרו, חותן משה, שעליו מסופר גם בתנ"ך. הדרוזים גם מאמינים בגלגול נשמות.
        מכל מקום הם אינם ערבים. כאשר אתה מעיז לכנות דרוזי בשם ערבי הוא יעלב עד עמקי נשמתו.
        ולגבי המילה האחרונה – קשה להשאיר נושאים פתוחים בענן שגוי, ודי לחכימא.

        השב לתגובה
    • שלמה בן-נון
      שלמה בן-נון מרץ 25 2019, 10:02
      ערבים זה לא דת

      זה גם לא לאום
      יש נוצרים, יש מוסלמים, יש דרוזים, יש צ'רקסים, ועוד ועוד
      זה לא משהו מוגדר והביטחון בו אתה כותב לא רציני
      זאת לא הנקודה המרכזית במאמר ודוקא בה בחרת להתמקד

      השב לתגובה
      • יצחק דגני
        יצחק דגני מרץ 25 2019, 15:34
        למר שלמה בן נון היקר

        תודה על תשומת לבך ורצונך להגיב הגם שאין לך מושג על נשוא תגובתך. הצ'רקסים הם עם שמוצאו בקווקז. הם אינם ערבים. לגבי הדרוזים ראה מה שכבר כתבתי. הערבים הם קבוצה אתנית שמוצאה בחצי האי ערב. לפני כ- 1350 שנים נולד שם האסלאם. משם הם יצאו לכבוש את המזה"ת. בתקופת מסעי הצלב חלק מהערבים התנצרו.
        אני מציע לך ללמוד קצת יותר לפני שתעיר על הביטחון שבכתיבתי.
        לגבי הנקודה המרכזית – נכון. זו לא הנקודה המרכזית במאמר. במיוחד ציינתי שאינני מבקש להיכנס לוויכוח עם כותבת המאמר בשל סיבות שתוכל ללמוד עליהן בתגובותיו של ד"ר גדעון שניר. התייחסתי רק לנקודה הדרוזית בשל רצוני להבהיר עניין זה מפאת כבודם של מכריי הדרוזים.

        השב לתגובה
        • אלון ילין
          אלון ילין מרץ 26 2019, 09:45
          ואף על פי כן....

          מוצאם האתני כנראה ערבי, שפתם ערבית (אם כי בניב שונה), ודתם מוצאה מהאיסלם.
          אז מה הם?
          אולי אתה רוצה להשתלח גם בי!!!

          השב לתגובה
          • יצחק דגני
            יצחק דגני מרץ 26 2019, 15:56
            אלון ילין מכובדי

            בהחלט אין צורך להשתלח בך. הרי אתה עצמך כותב: על המוצא – כנראה, על השפה – בניב שונה, על הדת – שמוצאה מאסלאם, דהיינו אינה אסלאם.
            הסברת את העניין היטב. כל הכבוד.

            השב לתגובה
  5. ע.
    ע. מרץ 25 2019, 08:19
    וזה עוד כלום

    אנחנו מתנחלים בתוכם עוד ועוד ויהיה בלתי ניתן להפריד. והם יהיו חצי מהאוכלוסיה

    השב לתגובה
  6. שרון ד.
    שרון ד. מרץ 25 2019, 09:34
    אמת לאמיתה

    שרוב העם לא אוהב לשמוע

    השב לתגובה
  7. פרופ' ניצה נחמיאס
    פרופ' ניצה נחמיאס מרץ 26 2019, 12:35
    מהי משמעות החוסן הלאומי ?

    הערה לכל ה"מדקדקים" בפרטי הזהות הדתית-אתנית של המיעוטים הלא יהודים בארץ. הנקודה המרכזית של הרשימה שלי היתה להתריע על הסכנה, ולהוקיע את מדיניות ההדרה והאפליה של כל מי שהוא לא יהודי, למרות שהוא אזרח ישראלי לפי חוק. מדיניות שובניסטית- המדרה ומפלה 20 אחוזים מאזרחי המדינה היא מדיניות שכל אזרח במדינה צריך להתבייש בה ולהוקיע אותה.

    השב לתגובה
  8. ישראלי
    ישראלי מרץ 26 2019, 16:04
    פרופ' נחמיאס - תתעוררי !!!

    מדינת ישראל היא המדינה המופלית והמודרת ביותר בעולם. היא גם המדינה שנגדה מתנהל קמפיין אכזרי של אפרטהייד!!! ויותר מזה – אין אף מדינה בעולם שמדינה אחרת קוראת להשמדתה.
    בנתונים הללו יש לתת את כל הכבוד למדינת ישראל שמעניקה תנאים אידאליים לאלה שאינם יהודים ושלפחות חלקם, כולל חלק ממנהיגיהם מצטרפים לאלו ששואפים להשמידה.

    השב לתגובה
  9. א.
    א. מרץ 27 2019, 10:35
    זה שביבי וכל מאמיניו אוטומטית נגד חמישית

    (עד רבע) מהאוכלוסיה כבר ידוע. אבל גם גנץ הרי מתייחס להשענות גם על תמיכה של מפלגות ערביות. וזה ממש מדהים. איך נוכל לחיות כאן?

    השב לתגובה
    • ישראלי
      ישראלי מרץ 27 2019, 11:43
      ל- א.

      נוכל לחיות כאן כפי שכבר אנו חיים 70 שנים – וחיים בכלל לא רע.
      לא משנה מי יהיה ראש ממשלה. ביבי או גנץ. נתוני היסוד לא ישתנו.

      השב לתגובה
  10. יפה תלם
    יפה תלם מרץ 28 2019, 16:44
    ההתחשבות במיעוט הגדול אי חיונית

    איך אחרת נחיה איתם כאן?

    השב לתגובה
    • יצחק דגני
      יצחק דגני מרץ 28 2019, 23:28
      לגב' יפה תלם

      אני מניח שהתכוונת להיא ולא ל- אי. נכון הצדק עמך. קיימת בישראל התחשבות רבה מאד במיעוט הגדול. למעשה בני מיעוט זה זוכים בישראל לתנאי חיים, חופש, כבוד, נציגות פוליטית וכיו"ב, הרבה יותר מאשר מיעוטים בארצות מוסלמיות או אפילו מיעוטים בארצות אחרות.
      מגיע כל הכבוד לשלטונות בישראל על מדיניות זו למרות כל המגבלות הברורות לכולם.
      האמת – רוב בני המיעוט הערבי בישראל מכירים בעובדות אלה ומעדיפים לחיות תחת שלטוטן ישראלי מאשר תחת שלטון של בני דתם.

      השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בהגיגים

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!