JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

נטו אי-אמת

למה מנהיגים משקרים ולמה אנחנו מאמינים להם?

נטו אי-אמת פרופסור ניצה נחמיאס
אפריל 14
09:30 2019

מערכת הבחירות של 2019 תיזכר בהיסטוריה של מדינת ישראל כמערכה של תעשיית השקרים. ציבור הבוחרים הוצף בהצהרות של המועמדים, שכולם ללא יוצא מן הכלל דקלמו נוסחאות אשר בינן לבין העובדות לא היה כל דמיון, או במקרה טוב היה דמיון חלקי או מסולף. במערכת הבחירות הנוכחית נטבעה מטבע הלשון "נטו משפחה", אני מציעה מטבע לשון חדשה משלי – "נטו אי-אמת". זה היה אופי האמירות של המועמדים – לא היו אלה אמירות מהזן של "חצי-אמת", "אמת מחודשת" או "פוסט-אמת", הן היו נטו אי-אמת.

בכל העולם, לא רק אצלנו, מנהיגים מרשים לעצמם להישיר מבט, להסתכל לאזרחים בלבן של העיניים, ולשקר ללא היסוס או חרטה. המנהיגים באשר הם מנהיגים כלל אינם רואים בשקר בעיה. מבחינתם השקר אינו משהו מגונה, תופעה לא מוסרית או טקטיקה מסוכנת, אלא הוא נתפס כנורמה מחויבת המציאות.

יש חוקרים בתחום מדעי החברה אשר מציעים להכשיר את השרץ. הטענה שלהם היא שכל זמן שהמנהיג משקר כדי לקדם את האג'נדה של האזרחים, השקר כשר. השקר פסול רק כשהוא נועד לקדם את האג'נדה והאינטרסים הפרטיים של המנהיג. כדי להבין הנחה זאת החוקרים משתמשים במתודולוגיה מעניינת: הם מוציאים את השקר מהמרחב המוסרי, ומתייחסים אליו כאל חלק מהמרחב הפוליטי-חברתי. הנחה זאת מבוססת על העובדה שקיים קונצנזוס במדינה בנושאי ביטחון ואינטרסים לאומיים. אי לכך אנחנו מייחסים את "השקר" לאותה קבוצת מרכיבים הבונים את האינטרס הלאומי ומתעלמים מההיבטים המוסריים.

החוקר הידוע מרשהיימר דן בנושא זה בספרו "מדוע מנהיגים משקרים" (2011), שעוסק בשקרים כחלק ממערכת הגורמים המרכיבים את האינטרסים הלאומיים. מרשהיימר טוען שאין לדון שקר לפי פרמטרים מוסריים אם מטרתו לקדם אינטרס לאומי. כשאנחנו דנים באינטרסים לאומיים יש להוציא את השקר מהמשוואה המוסרית. לדוגמה ב-1961 בעת משבר הטילים בקובה, הנשיא האמריקני קנדי והמנהיג הסובייטי חרושצ'וב החליטו לחלוק שקר פוליטי. עם סיום המשבר נשאל קנדי אם ארצות הברית התחייבה לוויתור אסטרטגי כלשהו בתמורה להוצאת הטילים הסובייטים מקובה. קנדי שיקר, כפי שהוסכם עם חרושצ'וב, והודיע: "לא היה כל ויתור אמריקני בתמורה להוצאת הטילים מקובה." למעשה האמריקנים ויתרו על הטילים שהיו להם בטורקיה ופירקו אותם. דוגמה זו מתאימה לגישה הריאליסטית במדעי החברה, שהיא הגישה המועדפת על הנרי קיסינג'ר ועל רוב החוקרים במדעי החברה, האומרת שאנחנו חייבים לצפות שמנהיגים ישקרו לנו, וכמובן לאויבינו, כי אלו הם כללי המשחק.

ברם, השימוש בשקרים מעורר בעיות טקטיות: מתי מותר לשקר? למי מותר לשקר? באילו נושאים מותר לשקר? כיצד נציג את השקר כאמת? איך נגרום לאזרחינו ולאויבינו להאמין בשקר? מרשהיימר מציע למסד שיטה שתאפשר שליטה בשקר וניהול שלו. למשל יש להבחין בין "אמת", "שקר", "הונאה", ו"הסתרת האמת". לכל אחד מהמושגים יש משמעות משלו. לדעתו של מרשהיימר "הונאה" היא פעולה שנועדה למנוע מהאויב לגלות את האמת, ואילו "שקר" משמעו להפיץ מידע לא נכון (fake news) ולהציגו כ"אמת". לעומת זאת "הסתרת האמת" היא פעולת הגנה ששונה משקר, מאחר שהיא איננה מציגה עובדות שאינן נכונות. לפי דעה זאת, הונאה והסתרת האמת אינן בהכרח שקר, מאחר ששקר מנסה ליצור מצג של אמת מתוך מצב של אי-אמת. שקר הוא החלפת האמת בעובדות לא נכונות.

בתהליך קבלת החלטות אסטרטגיות על המנהיגים לבחור את החלופה הנכונה ביותר (rational choice) לקידום האינטרס הלאומי. החלופה הזאת עשויה להיות אמת, שקר, הונאה או הסתרת האמת, הכול לפי הצורך המוכתב על ידי האינטרס הלאומי. הגישה הזאת, הגישה הריאליסטית, טוענת שכשמנהיג בוחר לומר "אמת" או לומר "שקר", הוא עושה החלטה אסטרטגית – לא החלטה מוסרית.

ברם, הדבר שונה לחלוטין כשאנחנו מדברים על מדיניות פנים או על אינטרסים אישיים של המנהיג. במצב כזה, שאיננו כולל אינטרסים ביטחוניים-לאומיים אלא עוסק בנושאי מדיניות פנים או באינטרסים אישיים של המנהיג – שקר, הונאה והסתרת האמת הם תמיד אסורים. אין הצדקה אסטרטגית או מוסרית להשתמש בנשק השקר וההונאה להשגת מטרות אישיות או מטרות של מדיניות פנים. בשלב זה, טוען מרשהיימר, הדיון חייב להתרכז במניעים של המנהיג: מדוע הוא בוחר באסטרטגיית השקר? מה הוא מרוויח מזה? האם המנהיג משקר כדי לחפות על כישלונות? האם הוא מייצר פחד וחרדות כדי להעצים את כוחו? האם הוא מגזים ומפריז בהצלחותיו? האם הוא ממציא הצלחות? האם הוא קובר כישלונות?

מרשהיימר מציג מושג חדש ומעניין – "אימפריאליזם חברתי" (social imperialism). זוהי טקטיקה שמנהיגים משתמשים בה כדי לטאטא מתחת לשטיח בעיות אישיות של המנהיג ומשפחתו או בעיות פנים-מדיניות, וכל זה כדי להסיט את תשומת הלב של האזרחים מהבעיות החמורות הקשורות לשירותים אזרחיים, בעיות בריאות, כלכלה, דיור וכו'. המנהיג מייצר מצג מטעה של קשרים אסטרטגיים עם מדינות רבות ועם ארגונים בין-לאומיים, הוא מייחס לעצמו חשיבות גלובלית ומפריז מאוד בחשיבותו האישית במערכת הבין-לאומית. הטקטיקה של מיקוד תשומת הלב של האזרחים במדינות זרות והפניית הזרקור הפוליטי אל המרחב הבין-לאומי תוך כדי האדרת דמות המנהיג במרחב הבין-לאומי מרחיקה את בעיית כישלונותיו בבית, וכל זאת כדי להשכיח מהאזרחים את קשיי היום-יום. נתניהו מרבה להשתמש באסטרטגיה הזאת, ומדגיש שוב ושוב את הצלחותיו ביחסים עם מדינות אחרות בעולם, את קשריו המצוינים עם מדינות אפריקה, ברזיל, הונגריה, רוסיה, ארצות הברית ועוד. לדעת מרשהיימר זוהי אסטרטגיה מסוכנת שהוא מגדיר כ"קולוניאליזם חברתי".

לסיכום, מנהיגים משתמשים בטקטיקות שונות של אי-אמת כדי לקדם אינטרסים לגיטימיים ולא לגיטימיים. הם משתמשים ב"שקר" (החלפת עובדות נכונות בעובדות לא נכונות), "הונאה" (מונעים מהצד השני לגלות את האמת), "הסתרת האמת" ( צנזורה) – הכול כדי לשפר עמדות, לקדם אינטרסים ולמנוע מהיריב, מבית או מחוץ, להשיג יתרון אסטרטגי. על השאלה מדוע אנחנו האזרחים מאמינים להם – עוד לא ענינו. זאת בהמשך.

על המחבר / המחברת

ניצה נחמיאס

ניצה נחמיאס

עורכת מדור: חברה. פרופסור למדע המדינה. מרצה אורחת באוניברסיטת מרילנד , (קמפוס טאוסון) ובאוניברסיטת תל אביב. מחברת ועורכת של ארבעה ספרים ומספר רב של מאמרים. מרצה בכינוסים אקדמיים ומקצועיים ברחבי העולם.

7 תגובות

  1. תמים
    תמים אפריל 14 2019, 11:31
    מנהיגים משקרים?

    איפה?

    השב לתגובה
  2. ישראלי
    ישראלי אפריל 14 2019, 23:14
    כל הכבוד לביבי

    אם מנהיגים משקרים, כפי שהוסבר במאמר המצוין, במטרה לקדם את ענייניהם, ואם מנהיגים מציגים טיפוח יחסים עם מדינות אחרות על מנת לשפר את מצבם בתוך הבית – הרי שביבי עשה זאת בהצלחה חסרת תקדים. המסקנה מכך, על פי המאמר של פרופ' נחמיאס שביבי הוא פוליטיקאי מעולה. ככזה הוא ינהל את המדינה יותר טוב מכל פוליטיקאי אחר שהתמודד מולו. מעניין שגם עם ישראל זיהה את הפוטנציאל של ביבי והעניק לו את הניצחון בבחירות.
    כל הכבוד לפרופ' נחמיאס על שהיא האירה את עינינו בסוגיה זו וגם ביססה את התובנה הזו עם רקע אקדמי.

    השב לתגובה
  3. אפרים מלמד
    אפרים מלמד אפריל 16 2019, 14:36
    פעם אמת היתה ערך עליון

    היום לחלק גדול מהאנשים ועוד יותר המנהיגים, מה שחשוב זאת האמת שלהם. כל אחד והאמת שלו. ואין אמת מוחלטת.

    השב לתגובה
    • ישראלי
      ישראלי אפריל 17 2019, 20:42
      למר אפרים מלמד

      אף פעם האמת לא הייתה ערך עליון. תמיד הייתה אמת לשעתה. יש הקוראים לזה רלטיביזם. דווקא היום, בשל התפתחות אמצעי התקשורת, קשה יותר לשקר. לכן פעם המנהיגים השתמשו יותר בשקר.

      השב לתגובה
  4. נטלי
    נטלי אפריל 16 2019, 17:15
    כי אנחנו אוהבים שמספרים לנו

    מה שאנחנו רוצים לשמוע

    השב לתגובה
  5. יוסף דהן
    יוסף דהן אפריל 16 2019, 23:05
    רק מה שהשמאל אומר זאת האמת?

    לא יכול להיות שהכל חד צדדי

    השב לתגובה
  6. טובה אייזן
    טובה אייזן אפריל 18 2019, 14:52
    אמת היא בעיני המתבונן או באזני המאזין

    אין אמת מוחלטת

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בהגיגים

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!