JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

אהבתיך אדמה

חובה על ישראל לחזק את מערך ההסברה שלה בעולם

אהבתיך אדמה
מאי 08
09:30 2019

"אהבתיך אדמה, מוללתי בין אצבעותיי את רגבייך, אך למה כה צעיר אספתיני בזרועותייך". כך כתב לפני שנים צעיר ישראלי בשירו על חבר שנפל בקרב.

במשך 2000 שנות גלות נרקם בין עם ישראל לארץ ישראל סיפור אהבה. אהבה לאדמת המולדת, לארץ המובטחת, לארץ השדודה של עם שלם הכמה אל ארצו, אל מכורתו הגזולה, עם שנכון להקריב למענה הכול.

אבותינו, הדורות המייסדים, שבו לארץ ישראל. הם לחמו בקדחת, בשממה, בביצות, בשודדים ובכנופיות שהתמקמו בשטחי הארץ. כאן הם הקימו בית וכאן גדלנו אנחנו בתחושה שחזרנו הביתה, אולם בידיעה שאין אנו רצויים פה.

ברור היה כי דבר לא ירתיע אותנו מלחזור הביתה, וכי אין צורך עז יותר ונכון יותר משובנו לארץ זו, שהעולם כולו ידע תמיד שהיא שלנו. המושג "הארץ הקדושה" נובע כולו מישיבתנו בארץ ישראל, ועל כן דבריו של מנהיג הרשות הפלסטינית על בעלותם על הארץ הקדושה מעוררים בכולנו לא רק פליאה אלא גיחוך, שכן מעולם – לא היסטורית ולא מעשית – לא היה קשר כלשהו בין הציבור הפלסטיני לבין קדושתה ההיסטורית של ארץ זו.

למאבקם של העם הערבי ושל האסלאם לגירושה של הישות היהודית מארץ ישראל, קדם תכנון מפורט שנועד לסכל את חזרתו של העם היהודי לארץ החרבה הזו. בכלל המאבק הזה היו גם ניסיונות של קבוצות ויחידים לחבור לגרמניה אשר ביקשה למצוא פתרון סופי לבעיה היהודית, הם ביקשו לבנות מחסומים להתפתחות הציונית-יהודית תוך יצירת קואליציות המבוססות על אינטרסים שונים – כלכליים, ציוניים ואנטישמיים – כדי לפגוע ביכולת להקים מדינה יהודית במולדת העתיקה.

לא רק חרם כלכלי הוטל על המדינה הצעירה, אלא התנהל מאבק עיקש על דעת הקהל באזור ובעולם כולו. מטרתו הייתה פגיעה בלגיטימציה של העם השב לארצו וניסיון לבנות אומה חלופית אשר תתבע, בבוא הזמן, את בעלותה על הארץ. אומה אשר לא זכתה להכרה בשום מקום בהיותה תחת ריבון ערבי, אך זכתה לתמיכה נרחבת במאבקה נגד קיומה של מדינת ישראל.

לאחר 100 שנות מלחמה, שנאה וניסיונות להשמיד את הישות הציונית, התעוררה בלב חלק מהעולם הערבי המחשבה, כי ייתכן שהפניית משאבים כה רבים למלחמה שאין בה תכלית היא שגיאה היסטורית, ואולי יש מקום לשינוי טקטיקה.

ואכן, לאחר משא ומתן קשה, ללא ויתור כלשהו מצידה, הגיעה מצרים להבנה כי היא נכונה להכיר במדינת ישראל. בתמורה היא קיבלה את מרחבי סיני שעד אז לא בפירוש היו שלה, את אוצרות הנפט שנחשפו על ידי ישראל, את פינוי כל ההתיישבות היהודית בחצי האי סיני, וכן היא העבירה את פצצת הזמן המתקתקת – רצועת עזה – משטחה לשטחנו, לתוך גבולות מדינת ישראל. ישראל לא הייתה ערוכה להתמודדות עם קבוצת האנשים הזאת שלא נחשבה אז לעם כלשהו.

במשך כל התקופה הזו למדו הערבים את ההיסטוריה היהודית, למדו על פעילותה של האומה היהודית, ומתוך ניסיון חיקוי הם אימצו דבר אחר דבר מתוך הפילוסופיה, ההיסטוריה והאמונה שלנו ויישמו אותם בעצמם. הם עסקו בלוחמה פסיכולוגית, במלחמת הסברה, ונעזרו ביועצים כדי לבנות איתם את סיפורי השקר על זיקתם לארץ ועל העוול שנגרם להם. הסיפור ההיסטורי על דוד וגוליית הפך לסיפורו של גוליית הערבי המסכן המותקף על ידי דוד האלים.

וכך, בתבונה שאין כדוגמתה, הם רכשו לעצמם עמדות השפעה ברחבי העולם וידידים אשר הפכו לדוברי מערכת השקר שיצרו. לקחי מלחמת וייטנאם והמפלה הסובייטית באפגניסטן לימדו אותם כי עליהם להציג עצמם כנרדפים, כפגיעים, כמשוועים לצדק וזאת בכל מחיר. לכן הם הקימו מפקדות לטרור ליד גני ילדים ובתי ספר, והסתתרו מאחורי נשים וילדים במתקפות רצחניות בתקווה כי התמונות הכואבות של נשים וילדים יעוררו תמיכה בין-לאומית במאבק בלתי צודק אשר את שורשיו העולם כלל אינו מבין.

ההבנה כי אפשר לרמות עולם שלם, לפחות לזמן קצר, הייתה המרכיב המרכזי במעשי הטרור והחבלה. אט אט הם זכו לתמיכה ולאהדה, בפרט מתוך תקווה של כניעה ל"פרוטקשן" שהוצע למדינות תומכות הטרור ברחבי העולם. יצחק רבין ז"ל קיבל החלטה אסטרטגית אמיצה וביקש לבחון האם יש בסיס להידבר עם האנשים האלה החולקים עימנו את מולדתנו ההיסטורית. באומץ לב נדיר הוא היה נכון לעשות ניסיון היסטורי ולהעניק להם הכרה ועזרה, תוך שהוא נזהר ומזהיר כי יש לעשות זאת בשלבים, וכי הניסיון תפקידו לשכנע את כולנו כי אכן יש תקווה בעתיד משותף.

מחוותו של רבין נתפרשה כחולשה בקרב הציבור הערבי. ראשי השמאל הקיצוניים משני הצדדים חברו בצוותא והפכו ליועצים לישות הפלסטינית הצעירה המתפתחת, וטענו כי חברת השפע היהודית תנהג כפי שנוהג העולם, תיכנע לטרור, ותסכים להיפרד מרצונה מחלקים של המולדת החדשה בתקווה להשיג שלום. הכמיהה לשלום בקרב הציבור הישראלי התפרשה כחולשה, והשמאל – שהיה עד למתקפת הסברה פלסטינית – התקפל שלב אחר שלב מאמונתו בזכותנו ההיסטורית לגור בארץ הזו ומרצוננו הכן לחיות בשלום עם סביבתנו.

חרף העובדה כי הצעתנו לשלום של אמיצים גררה פעולות טרור והמשך אלימות נרחבת – לא רפו ידינו, והמשכנו ללכת בדרך השלום. אהוד ברק זכה ברוב גדול להיבחר לראש ממשלת ישראל, ובידו היה מנדט לפשרות כואבות. גם כשהלך בדרך הפשרה הכואבת ביותר, במחיר אובדן רוב מסיבי של ממשלתו ושל תמיכה ציבורית רבה, המשיך ברק והציע את הגדולים שבוויתורים שאף אומה לא הייתה עושה, ואף עם לא היה מקבל, וכל זאת מתוך רצון לסיים אחת ולתמיד את הסכסוך רב השנים. הצעתו קרעה את המסווה מעל הרשות הפלסטינית ותומכיה – ערביי ישראל, לפחות חלקם, והשמאל הקיצוני החי במדינה – והחלו גלי טרור הרג וטבח בתושבי ישראל. כל זאת מתוך אמונה ותקווה כי הפגיעה האלימה ברקמת החיים של החברה הישראלית, תביא לקריסתה של מדינת ישראל.

פילוסופיה זו, שזכתה לעידוד מצד השמאל הקיצוני, הייתה הדלק המניע מאחורי המשך הטרור. כל הרוג והרוג שנפל במדינת ישראל דמו זועק אל אלה אשר שכנעו את הישות הפלסטינית כי שפיכות הדמים תביא להם את הניצחון. השמאל הקיצוני בישראל הוא האשם בקורבנות של שני הצדדים – הישראלי והפלסטיני, הוא העומד מאחורי האסטרטגיה שככל שירבו הפיגועים והפרעות, ככל שיגדל מספר הקורבנות, תתפרק החברה הישראלית מהר יותר והניצחון הערבי יושג בשלמותו. השמאל הישראלי הוא שהחדיר את האמונה כי גם העולם החופשי יתמוך במאבק של עם לוחם מלחמת טרור במי שקרויים בלשונם הכובשים, ויתמוך בישות הפלסטינית במאבקה נגד מדינת ישראל.

זהו אותו שמאל שהתגייס למלחמות קודמות ברחבי העולם, אותו שמאל שסבר שאפשר להפיק את לקחי מלחמת וייטנאם וליישמם באזורנו. אולם השמאל הקיצוני לא הביא בחשבון כי כאן נמצא עם שנלחם על ארצו עם כובשיו ואלה שהשתלטו על אדמותיו ומנעו ממנו במשך שנים לחזור הביתה, ותוך השכחת העובדה כי אנו הושטנו יד לשלום, תוך ויתור ונכונות אין קץ לחיות את חיינו בשיתוף עם הצד שכנגד.

לכן כשלה המתקפה הערבית אשר נועדה לחסל את מדינת ישראל, לפרק את החברה הישראלית, ולהקים במקומה מדינה אחרת, דו-לאומית, רב-לאומית תוך חיסול כל סמליה של המדינה היהודית. אך לא כשלה ההסברה הבוגדנית, לא כשלה המלחמה על דעת הקהל הנאיבית הרחוקה מכאן, אשר אינה מודעת לפרטים, ושאף פעם לא טרחנו להביא בפניה את העובדות, ולכן מלחמת ההסברה הערבית הכוללת נחלה ניצחונות רבים, ברובם בגלל אלה מן השמאל אשר חברו לאויבנו, ושימשו ככלי בידם – חלק ביודעין וחלק מתוך נאיביות, ועל כך אני מאשים את ממשלת ישראל שלא עשתה די להסביר את עמדותיה, כדי לפרט את דרכה, להציג את הצדק המוחלט של עשייתה, את זכויותיה ההיסטוריות של האומה, את ערכיה של המורשת היהודית, ואת התנהגותם האצילית של הלוחמים אשר נקראו לדגל לעיתים חרף רצונם.

האחריות מוטלת על אלה המופקדים על ההסברה אשר אינם אומרים את הדברים הפשוטים לציבור, אינם זועקים את האמת העכשווית וההיסטורית מעל כל במה, אלא מפקירים את שדה הקרב של החברה הישראלית הלאומית ובכך מביאים לגדול שבמחדלי התקופה האחרונה.

לא ייתכן שעם צודק כל כך, סובל כל כך, נחוש כל כך לפשרות ולוויתורים יוצג באור שלילי כל כך מבלי שהאמת תזעק מכל קיר ומכל פינה, ועל כך אנו כולנו מצירים.

בשם דמם של הנופלים ובשל זעקת האימהות והילדים הנטבחים אני מפנה אליכם את זעקת כולנו – עשו משהו גם בתחום הזה שבו אינכם עושים דבר.

על המחבר / המחברת

דוד אלטמן

דוד אלטמן

עורך מדור: מוניציפאלי. ד"ר. סגן יו"ר המרכז לדיאלוג אסטרטגי במכללה האקדמית נתניה. בעבר סגן נשיא בכיר במכללה האקדמית נתניה, ומנכ"ל קרן תל אביב לפיתוח.

5 תגובות

  1. ישראלי בנשמה
    ישראלי בנשמה מאי 08 2019, 11:13
    כולנו ישראלים בנשמה

    להפסיק מיד את הריב והשנאה הפנימית
    לפני הסברה בחו"לצריך הסברה בתוכנו

    השב לתגובה
  2. אביב פרץ
    אביב פרץ מאי 09 2019, 13:21
    אם לא נאהב את האדמה

    אבל גם אחד את השניה. כל מה שעשו אבותינו כאן במדינה ילך לאיבוד.

    השב לתגובה
  3. א. צ.
    א. צ. מאי 10 2019, 13:40
    קל לאהוב את האדמה

    משום מה קשה לנו לאהוב את אחינו כאן ובעולם. אומה קשה שמביאה על עצמה חורבן מידי פעם

    השב לתגובה
  4. גדעון שניר
    גדעון שניר מאי 11 2019, 07:49
    מימ שאינו מחובר לאדמתו

    פתגם ערבי אומר: מי שאינו מחובר לאדמתו- אינו ראוי לה"

    כך הם רואים אותנו, וזו תקוותם הגדולה ביותר לממש את חזונם לפתרון הסופי באזור

    השב לתגובה
  5. מישהו
    מישהו מאי 11 2019, 13:21
    הסברה היא לא פתרון אמתי היא רק ליטוש

    צריך לפעול נכון וצודק, להודות בטעויות, לחפש פתרונות, להתחשב גם בצד האחר, להיות הומאני

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בהגיגים

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!