JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

אין פרטנר

השלום לא ייכון באזורנו אם לא יהיה שלום בתוכנו

אין פרטנר ד"ר דוד אלטמן
אפריל 25
19:00 2019

הימין הישראלי סבור בכל ליבו כי בעתיד הקרוב לא יימצא פתרון לבעיית הסכסוך הישראלי-פלסטיני, וזאת בגלל היעדר שותף או בלשון העם – אין פרטנר. לדעת הימין, עמדות היסוד של הפלסטינים ושל חלק מתומכיהם מונעות אפשרות כלשהי למצוא דרך להידברות, אין בצד הפלסטיני שותף שרוצה ויכול לקבל החלטות, ולכן, נכון להיום, בהיעדר פרטנר פתרונות יצירתיים אינם אפשריים.

לעומתו, השמאל הישראלי מאמין כי בגלל תפיסתו זו של הימין אין כיום אפשרות להגיע לפתרון כלשהו. השמאל מאמין כי גם בהיעדר שותף לשיח יש לכפות פתרונות מבחוץ או לחלופין לשנות את השלטון בישראל.

מרוב ויכוחים בין הצדדים בתוך החברה הישראלית, הופך העימות הפנימי לקשה לא פחות מזה שעם שכנינו. והסיכויים למצוא פתרון הולכים וקטנים.

למעשה, לכל השאלות של "אין פרטנר" יש תשובה אחת: רצון אמיתי להידבר ויכולת להציג פתרונות יצירתיים. הדבר נכון גם לגבי הפלסטינים, אך גם לגבי החברה הישראלית עצמה. דומני שבחזית הפנימית אין נכונות להיפגש ולהידבר ולקבל את הקושי כאתגר ולא רק כמכשול.

בעוד הימין מאשים את השמאל בעיוורון, מאשים השמאל את הימין כי הוא מגלה קהות חושים כלפי יריבינו, שכנינו, הנמצאים איתנו בעימות מתמשך. דווקא בהם מוכן השמאל לראות שותפים פוטנציאלים, אך הוא מרחיק עצמו מכל יכולת להגיע למכנה משותף בתוך החברה הישראלית, כזה שיאפשר מציאת פתרונות יצירתיים אשר כוחם יהיה מתוך הקונצנזוס בעם.

עם ישראל מעולם לא היה סובלני במחלוקותיו הפנימיות. לאורך ההיסטוריה ידענו מחלוקות, פיצולים והתנגדויות: המחלוקת בין הפרושים לצדוקים, הפולמוס בין הקראים לרבנים, הוויכוח בין מחפשי פתרון מדיני כמו רבי יוחנן בן זכאי למנהיגי המרד ברומאים כמו רבי עקיבא וחבריו, והמאבק בין החסידות לבין הפרושים שפיצל את החברה היהודית הדתית ברחבי אירופה. אולם לרוב, בסופו של דבר, נמצאה הדרך להגיע למכנה משותף, והיא שאפשרה לכתוב את ספר ההיסטוריה של העם היהודי כמכלול אחד ולא כאוסף של ספרים הסותרים ושוללים זה את זה.

גם בין הרביזיוניסטים לסוציאליסטים הייתה פעורה תהום אידיאולוגית אלימה שאומנם לא הגיעה לידי מלחמת אחים, אבל לא הייתה רחוקה ממנה, ולמרות זאת נמצאה הדרך להתגבר על המחלוקות הקשות ולחבור בצוותא להקמת מדינת ישראל המתחדשת.

דווקא היום, 70 שנה לאחר שביססנו את הדמוקרטיה הישראלית במולדת הישנה, המחנאות, הטינה ההדדית, תחושת הבלעדיות למחשבה הצודקת ולאידאות האמיתיות אל מול האחר לא רק שמונעות את האחדות, אלא גם מונעות את האפשרות למציאת פתרונות משותפים, ולא הצעות סקטוריאליות, לשנות את מצבנו ואת מעמדנו באזור ובעולם כולו.

בעבר השכילה החברה הישראלית ליצור אחדויות ושיתופי פעולה. מחנות יריבים שקיבלו זה את זה גם חרף שוני אידאולוגי שהיה צורך להתגבר עליו. אולם כיום כל מחנה מתבצר בעמדתו וההתעמתות בין הגושים גולשת מאי-הסכמה לאי-סובלנות ולאי-נכונות לשמוע, להבין ולקבל את האחר. חברה שסועה ומפוצלת לא תוכל להביא לפתרונות שישנו את המהות ואת הדרך בשנים הבאות.

החברה הישראלית חייבת להבין שכשם שהיא מצווה למצוא פתרונות, הצעות, רעיונות יצירתיים לעתיד אזורנו, עליה גם לשקוד על מציאת פתרונות שיאפשרו לנו לחיות בצוותא, להקשיב לאחר, לקבל אותו ולחלוק בכבוד על דעתו, ומתוך כך להגיע לשיתוף פעולה שיניב פתרונות יצירתיים. השלום לא ייכון באזורינו אם לא יהיה שלום בתוכנו.

הפיצול הפנימי בינינו הולך ומעמיק והוא מסוכן לא פחות מהשנאה המופגנת כלפינו ברחבי העולם. אנו כחברה חייבים להכיר בחשיבות מציאת מסילות זה אל ליבו של זה, מציאת מכנה משותף ודרך מכבדת המאפשרת ויכוח והקשבה לאחר. עלינו להבין כי חוכמה ודעת יש בכל אחד מאיתנו, ועלינו לאחד כוחות כדי להפרות חשיבה יוצרת שתיטיב את עתידה של מדינת ישראל.

על המחבר / המחברת

דוד אלטמן

דוד אלטמן

עורך מדור: מוניציפאלי. ד"ר. סגן יו"ר המרכז לדיאלוג אסטרטגי במכללה האקדמית נתניה. בעבר סגן נשיא בכיר במכללה האקדמית נתניה, ומנכ"ל קרן תל אביב לפיתוח.

6 תגובות

  1. גדעון שניר
    גדעון שניר אפריל 25 2019, 19:13
    ישראל יזמה מספר ניסיונות שכולם נידחו

    אי אפשר להתעלם מהעובדה שישראל ניסתה מספר פעמים להגיע להסדר, ראה אהוד ברק 2000, אולמרט 2008, ואפילו ציפי ליבני שהגיעה למסקנה ש "אין עם מי לדבר". וכול זאת מבלי שהפלסטינאים זזו במילימטר מעמדותיהם הנחרצות, כאשר הם בונים על הפילוג בישראל ולחץ בין לאומי שיביא אותנו למה שהם מכנים "שלום של אמיצים" שמשמהו נסיגה חד צדדית של ישראל..
    ראוי לדייק בנקודה חשובה זו ואף להוסיף את מטווה קלינטון שנדחה אף הוא עי הפלסטינאים, שמא ישתמע מהניתוח הנבון שלך שישראל היא העקשנית והסרבנית שבגללה עדיין אין שלום..

    להזכיר שוב: תנאי ישראל לנסיגות וכו היו בתנאי שיוסכם על תום סכסוך, הכרה ביישות הציונית – יהודית, והיעדר תביעות עתידיות, שכולן נידחו על ידי הפלסטינאים. לכן קיימת בעיה מהותית וראוי להצביע עליה ללא מורא

    השב לתגובה
  2. יצחק דגני
    יצחק דגני אפריל 26 2019, 18:29
    לד"ר אלטמן היקר

    נו – ואם יהיה שלום בתוכנו זה מבטיח שיהיה שלום באזורנו?
    אגב – יש פרטנר. תמיד היה פרטנר. מדברים אתו. תמיד דיברו אתו. אפילו עשו אתו כל מיני הסכמים. חלקם נפלו וחלקם מתקיימים. גם כיום מדברים עם הפרטנרים.
    הבעיה – המקסימום שאנו מוכנים לתת לא מתחבר עם המינימום שהם רוצים לקבל.
    אלה הם פני הדברים.

    השב לתגובה
  3. אלונה שטאובר
    אלונה שטאובר אפריל 27 2019, 14:02
    דברי חכמים

    שרק ישמעו בנועם

    השב לתגובה
  4. א.
    א. אפריל 28 2019, 10:27
    אז בעצם מדובר ב: אין פרטנר בריבוע

    קצת מסובך

    השב לתגובה
  5. דוד
    דוד אפריל 29 2019, 09:11
    נדמה לי שהשסע לא ניתן לחיבור מחדש

    רק הולך ומחמיר ומלובה בעיקר בידי מנהיגי הימין
    פשוט מדכא

    השב לתגובה
  6. דור אבשלום
    דור אבשלום אפריל 30 2019, 12:16
    דוקטור אלטמן כמה שאתה צודק

    עם נמשיך להלחם אחד בשני הכיוון יהיה מאוד שלילי. צריך מנהיג שישנה את האוירה הפנימית ויצעד בראש מחנה מלוכד.

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בהגיגים

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!