JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

אמנם כי אתם עם ועמכם תמות חכמה?

על דבריה של נשיאת בית המשפט העליון בגרמניה

אמנם כי אתם עם ועמכם תמות חכמה? ד"ר יצחק דגני
מאי 30
09:30 2019

לעיר הגרמנית נירנברג יש משמעות היסטורית יוצאת מהכלל בתולדות העם היהודי. עיר זו, אחת המרכזיות במדינת המחוז בוואריה, הייתה ערש הולדתה של המפלגה הנציונאל סוציאליסטית בגרמניה. בעיר הוקמו מוסדות המפלגה ההיא ובה נערכו בין השנים 1933 ו-1938 כינוסי המפלגה הנאצית. בשנת 1935, כשנתיים אחרי שהמפלגה הנאצית הגיעה לשלטון בדרך דמוקרטית בגרמניה, נערך בנירנברג כנס מיוחד. בכנס זה שונה החוק הגרמני ונחקק קודקס של חוקי גזע שהפלו לרעה את היהודים ולמעשה שללו את מעמדם האזרחי בגרמניה כולה. קודקס החוקים הללו ידוע כיום בשם "חוקי נירנברג", והוא נרשם בהיסטוריוגרפיה הגרמנית לדיראון עולם.

כאשר הובסה גרמניה במלחמת העולם השנייה הקימו המנצחים האמריקנים בעיר נירנברג בית דין אשר שפט את בכירי המשטר הנאצי על הפשעים שהם חוללו במהלך המלחמה. חלק מהפושעים הנאצים נידון למיתה, אחרים נידונו לתקופות מאסר ארוכות. המשפטים הללו, שבין היתר סייעו להציג בפני שר ההיסטוריה את מהות ועוצמת פשעי הנאצים, נודעים כיום בשם "משפטי נירנברג".

כך קרה שלשם "נירנברג" כשלעצמו מחוברת קונוטציה היסטורית קשה. זה היה המקום שבו עוצבו חוקי הגזע והושם הבסיס החוקתי ל"פתרון הסופי לשאלה היהודית", וכאשר התהפך גלגל ההיסטוריה זה היה המקום שבו נערכו משפטים לראשי המשטר הנאצי. דהיינו שר ההיסטוריה סגר עם הפושעים הנאצים הללו את החשבון הסופי שלו.

ניתן לצפות כי כאשר מבקרת בנירנברג האישיות המשפטית הישראלית הבכירה ביותר, ועוד בסמוך לשבוע שבו נערכו בגרמניה ובישראל טקסים לציון יום השואה, יבואו בחשבון המקום והזמן. בעיקר אם באותו האולם שבו החליטו הנאצים על חוקי נירנברג, נושאים נאום המשווה בין הנעשה כיום בישראל לבין מה שנעשה בעבר בנירנברג. קל וחומר כאשר ללא כל ספק ברור שהנאום יצוטט בכלי התקשורת באירופה ובישראל. על כן יש להצטער צער רב על תוכן נאומה של נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות בנירנברג בסמוך ליום השואה. לנוכח נאום זה נשאלת השאלה אם צדק ראש הממשלה מנחם בגין כאשר יצא בהצהרה "יש שופטים בירושלים".

בראש חיבור זה הצבתי את הכותרת "אמנם כי אתם עם ועמכם תמות חכמה". זהו משפט מספר איוב פרק י"ב שמטיח איוב מוכה הצער בפני אלו הבאים לנחמו. כוונתם לעודד אותו, אך הוא, במרי ליבו, מתקומם כנגדם באמרו שאכן המנחמים נחשבים לחכמים בעם, כאלו שעם מותם תסתלק החוכמה מישראל. נזכרתי במשפט זה שלמדתי מספר איוב כאשר הייתי בתיכון. משפט זה אמור לציין חוכמת שועים שאין לה שיעור. כך היינו רוצים להעריך ולכבד את השופטים העליונים שלנו היושבים בדין בירושלים. מעמד שהינו באמת מורם מעם. מעמד שמשמעו שפסקי הדין שחבריו כותבים מהווים עבורנו הלכה פסוקה לחלוטין.

אולם דבריה של נשיאת בית המשפט העליון בנירנברג מכניסים ללב ספק גדול באשר לחוכמת השופטים בירושלים. עניין זה מתווסף על "הכול שפיט" של כבוד נשיא בית המשפט העליון בדימוס אהרון ברק. הספק מתרחב לנוכח פסיקות חדשות של בית המשפט העליון שבהן נכנסים השופטים לנעלי הרשות המבצעת, על חשבון הקלאסיקה הפוליטית הנקראת הפרדת רשויות במדינה דמוקרטית.

אינני מצליח להבין איך ההינה השופטת העליונה אסתר חיות לערוך השוואה בין מעשי החקיקה של הנאצים לבין הנעשה בתחום זה במדינת ישראל בימינו. האם היא לא הבינה שכל שונאי ישראל, כמו גם אנטישמים למיניהם, יצטטו בהנאה את דבריה וינצלו אותם לרעה?

בישראל מתנהל ויכוח ציבורי נוקב על סמכויות בית המשפט העליון לעומת הממשלה. הוויכוח לגיטימי והוא אמור להיות מוכרע על ידי מי שהריבונות המדינית נמצאת בידו, קרי הציבור הישראלי באמצעות נציגיו בבית המחוקקים. המחלוקת בין השופטים לבין המחוקקים בישראל עדיין נמשכת. בסופו של יום הכנסת תחוקק וכולם, כולל השופטים, יהיו חייבים לציית לחוק. אחרת צפויה לנו כאן אנרכיה.

מה טעם מצאה נשיאת בית המשפט העליון להרחיק את הוויכוח עד גרמניה? למי היא הועילה? האם היא רצתה להיות אהרון ברק ליום אחד? האם רוח הגאוותנות האישית, בבחינת אני ואפסי עוד, נשבה בגבה? האם חשבה שהמונופול על הצדק המוחלט נישא בכנפיה?

בשל מקומה בראש מערכת המשפט הישראלית אין מי שיכול לקרוא את כבוד הנשיאה אסתר חיות לסדר. אין מי שיכול להתלונן או להביע מחאה רשמית בפניה. כמו כן אין לצפות שהיא תתייחס באופן פומבי לעניין זה. על כן לא נותר לנו אלא לקוות שתתקיים שיחה נוקבת בין הגברת חיות לבין מצפונה האישי. בטוחני שמצפונה האישי יבוא עימה חשבון. חושבני שהיא לא תשוב להלך במחוזות האבסורד כפי שקרה לה בשגגה בנירנברג.

על המחבר / המחברת

יצחק דגני

יצחק דגני

עורך מדור: סדר עולמי. ד"ר, מרצה באוניברסיטת בר אילן במחלקה למדע המדינה. בעבר הרצה באוניברסיטת איבדן בניגריה. עסק בייצוג וניהול בחברות באפריקה. ממייסדי תיאטרון גבעתיים וחבר הוועד המנהל שלו. דירקטור ויו"ר וועדת ניגריה בלשכת המסחר ישראל-אפריקה.

12 תגובות

  1. מרדכי קליש
    מרדכי קליש מאי 30 2019, 13:15
    אפילו ביבי מתייחס אליה

    ביותר כבוד ממך

    השב לתגובה
  2. יצחק דגני
    יצחק דגני מאי 30 2019, 15:59
    למר מרדכי קליש

    ביבי – OK.
    אבל איך אתה מתייחס אליה?

    השב לתגובה
  3. אודי מזר
    אודי מזר מאי 30 2019, 16:55
    כמה שאתה צודק

    אליתה שלא מבינה שעבר זמנה

    השב לתגובה
  4. יהושפט
    יהושפט יוני 02 2019, 09:28
    דברים ברורים, שקולים וכואבים

    יישר כוחך!!!

    השב לתגובה
  5. אזרח מן השורה
    אזרח מן השורה יוני 02 2019, 13:03
    כאשר סגן רמטכ"ל

    ונשיאת בית המשפט העליון אומרים שיש כאן סימנים מדאיגים, והם רק חלק קטן מרשימה ארוכה ומכובדת, למה אתה קופץ אינטנקטיבית נגד? אולי תקצה קצת קשב גם לדיעות אחרות משלך.

    השב לתגובה
  6. יצחק דגני
    יצחק דגני יוני 02 2019, 14:30
    לאזרח מן השורה (למה בעילום שם, מה קרה?)

    לא – ב-ל רבתי. יכול להיות ש/יש סימנים מדאיגים. לא לכך התייחסתי. יש נושא מסוים – השואה וכל מה שמסביבה – שהוא טבו מוחלט. לעולמי עד. אין שום דבר שיכול להשתוות לפשעים החמורים ביותר בהיסטוריה שנעשו על ידי הנאצים ועוזריהם. בוודאי לא מה שא5נו עושים בשטחים.
    זה שסגן רמטכ"ל השווה את מעשינו כפי שהשווה מצביע על בורותו בהיסטוריה. לא פחות. אינני דורש מחייל, ותהא דרגתו ככל שתהיה, בקיאות בהיסטוריה. מה שאני כן דורש הוא, ובייחוד מלובש מדים, לא לקשקש בקומקום. עליו לכבד את מדיו. נקודה.
    לגבי נשיאת העליון – גם כאן הגברת טעתה טעות חמורה. אם היא חושבת מה שהיא חושבת, וזכותה לחשוב ככל שעולה על דעתה, אין זה המקום והזמן לומר את מה שהיא אמרה בנירנברג. גם במקרה זה מעמדה המקצועי מחייב יותר שיקול דעת ואחריות. מה גם שכהיסטוריון אני אומר לך שהיא טועה בעניין זה – ואין לכך קשר עם סימנים מדאיגים שמאובחנים או לא מאובחנים אצלנו.
    אני רואה סימן יותר מדאיג שהיא הולכת למעונו של ראש הממשלה לדבר איתו – על מה בדיוק? כבר אין עיקרון של הפרדת רשויות?

    השב לתגובה
  7. טלי פלד
    טלי פלד יוני 02 2019, 21:59
    יהודה יפרח מ"מקור ראשון" אינו מסכים איתך

    "כדרכן של מלחמות, הן לא תמיד ממוקדות. כיוון שניתנה רשות למשחית לצייץ שוב אינו מבחין בין ניוז לפייק, ואל האש הצולבת משני הצדדים נקלעה נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות. זה קרה בעקבות הנאום שנשאה לפני שבוע באולם 600 בנירנברג, המקום שבו נוהלו משפטי נירנברג המפורסמים נגד הפושעים הנאצים. מי שהדליק את המדורה היה כתב משפט בכיר ששלף כמה מילים מהנאום ומסגר אותן כמתקפה מרומזת על נתניהו. תוך דקות התלקחה מדורת הטוויטר: אנשי ימין בהמוניהם, כולל בנו של ראש הממשלה, הטיחו בחיות ביקורת קשה על גיוס השואה למניפולציות פוליטיות.

    ענן האבק שהתרומם נראה לי מלאכותי, וביקשתי לבדוק האם כצעקתה. אחרי שקראתי את הנאום מתחילתו עד סופו התחוור לי שלא רק שלא היה שום קשר בין הטקסט לנתניהו, אלא שמדובר בנאום לאומי היסטורי חשוב, שעצם נשיאתו בנירנברג דרשה לא מעט אומץ והשראה."
    https ://www.makorrishon.co.il/news/141421/

    השב לתגובה
  8. יצחק דגני
    יצחק דגני יוני 03 2019, 00:27
    לטלי פלד היקרה

    ראשית – תודה על תשומת לבך וטרחתך בעניין זה.
    נכנסתי לאתר שציינת בתגובתך. קראתי.
    כך לנוכח תגובתך אשאלך 2 שאלות –
    1. האם אין זה נכון שהכתב שלף כמה מילים מהנאום של חיות ולדעתך פינטז כאשר פרש אותן כהתקפה עלינו?
    2. האם זה תקין שנשיאת העליון, אשר יודעת מה קורה כאן לנוכח נאומה באולם 600, הולכת לפגוש את ראש הממשלה כאשר לכו8לנו ידוע שהוא אפוף בבעיות משפטיות?

    השב לתגובה
    • טלי פלד
      טלי פלד יוני 03 2019, 12:34
      תשובות למר דגני

      שלום מר דגני, ותודה על תשובתך.
      1. לא קראתי או שמעתי את הנאום כולו, לכן קשה לי לענות בפסקנות. לפי הכתבה ולפי הניסיון אני משערת שהתשובה לשאלתך היא כן – הפרשנות של אותו כתב הייתה מוטעה ונבעה מהמתח העצום בין בית המשפט לבין המחנה הלאומי בימים אלה. מהכתבה עולה כי דבריה של חיות כוונו לאוזניים גרמניות, לא ישראליות, וגם מה שאפשר לפרש כמכוון לאוזניים ישראליות – נוגע למערכת המשפט והחוקה, לא לכנסת ולממשלה.
      2. א. מה הקשר בין הנאום באולם 600 לבין הפרשיות של ראש הממשלה?
      ב. הפגישה נערכה ביוזמת ראש הממשלה ולפי הזמנתו. האם נשיאת בית המשפט העליון אמורה ויכולה לדחות את הזמנתו של ראש הממשלה? מה הייתה התגובה בציבור אם הייתה עושה זאת?
      ג. אם לא ראוי שראש הממשלה ייפגש עם נשיאת בית המשפט העליון, האם ראוי שיעסוק בנושאים אחרים הנוגעים במערכת המשפט? למשל פיטורי שרת המשפטים ומינוי שר אחר תחתיה? למשל קידום ההתגברות והחסינות, עד כדי פיזור הכנסת, במהלך שחוקיותו גבולית, כאשר לא עולה בידו להשיג את מבוקשו?
      ד. מכל המעורבים בפרשיות המרנינות של ראש הממשלה, דווקא לפתחה של אסתר חיות אתה מטיל את הרפש?

      השב לתגובה
    • מצטרף לטחינה
      מצטרף לטחינה יוני 03 2019, 12:55
      שתי השאלות שלך לא מובנות

      ולא קשורות

      השב לתגובה
      • יצחק דגני
        יצחק דגני יוני 03 2019, 21:59
        מצטרף לטחינה (מה עם החומוס?)

        קרא בעיון תגובתי האחרונה לגב' טלי פלד. בטוחני שתבין. גם איך קשורות השאלות. אם בכל זאת לא תבין עוד פעם – אל תהסס, שאל שאלה ספציפית ותקבל תשובה.

        השב לתגובה
  9. יצחק דגני
    יצחק דגני יוני 03 2019, 21:54
    לטלי פלד היקרה

    שוב – כל הכבוד על התעניינותך.
    נאום הנשיאה בגרמניה היה מיותר ומזיק. העיתונאי לא הטעה. הוא המעיט בדיווחו.
    אין דבר כזה אוזניים גרמניות ולא ישראליות. בימינו הכל פתוח ומופץ לכל הכיוונים.
    אם הנשיאה לא הייתה נענית להזמנת ראש הממשלה וזה היה מתפרסם – היא הייתה זוכה לכבוד רב. אסור היה לה ללכת למפגש עם ביבי. זה בניגוד לכלל הפרדת הרשויות. סה"כ ביבי תחמן אותה. על מה היה לו לדבר אתה?
    ראש הממשלה ממנה שרים. זה חלק מתפקידיו. כולל שר המשפטים. אין כאן התערבות בשיפוט גופו.
    פיזור הכנסת הוא חוקי לחלוטין. זו סמכות הכנסת וכך היא החליטה.
    קידום חוקי החסינות וההתגברות הוא בסמכות הכנסת. יש מי שמרוצה ויש מי שלא.
    ולבסוף – אני לא הטלתי רפש. מתחתי ביקורת לגיטימית ונכונה. אם יש מי שלא חושבים כמוני – זכותם.
    הציבור יחליט ויבחר.
    זו מהות הדמוקרטיה.
    ולגבי החכמה והטקט של השופטים – מדוע ירד מעמדו של בית המשפט העליון?
    מה דעתך?

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בהגיגים

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!