JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin
  • ראשי » 
  • הגיגים
  •  » קדוש מעונה או מהמר שזכה בהימור הגבוה ביותר?

קדוש מעונה או מהמר שזכה בהימור הגבוה ביותר?

ממשנתה של וולטרין דה קלייר (2)

קדוש מעונה או מהמר שזכה בהימור הגבוה ביותר? וולטרין דה קלייר he.wikipedia.org
יולי 11
19:30 2019

במאמר זה, על שני חלקיו, מובא תרגום שלי לחיבורה של האנרכיסטית בת המאה ה-19 וולטרין דה קלייר, "התנקשות במקינלי מנקודת מבטו של אנרכיסט". בחלק הראשון היא מציגה את האנרכיזם כשיטה חברתית שתאפשר קיום חברה טובה יותר ושוויונית יותר. בחלק השני שלהלן תובא התייחסותה לרצח הנשיא ויליאם מקינלי על רקע אופיו ואופי כהונתו. ההסברים בין סוגריים מרובעים הם שלי.

התנקשות במקינלי מנקודת מבטו של אנרכיסט

וולטרין דה קלייר   1907

ׁ(המשך התרגום)

עוולות רבות התרחשו בעת כהונתו של הנשיא ויליאם מקינלי. ידיו "מגואלת בדם" [שייקספיר, "מקבת". ליידי מקבת מבחינה בכתמי דם מדומיינים על ידיה וקוראת: Out damned spot. אלה היו כתמי הדם של הנרצחים בהשראתה]. דם של קורבנות רצח בכסות רשמית. זהו דמם של בני העם הפיליפיני.

מקינלי בחר לתמוך בממסד הקפיטליסטי האימפריאליסטי כנגד העם הפיליפיני ובכך גזר עליהם גזר דין מוות. על ראשו נפלה גם קללת כל העמלים האמריקאים אשר נגדם הפעיל, פעם אחר פעם, את הכוח הנשיאותי. ללא ספק מקינלי היה בחייו הפרטיים אדם טוב ונעים הליכות. ייתכן אפילו שהוא כלל לא ראה במעשים שהורה לבצע כל רע. ייתכן שהיה יכול אפילו להשקיט את מצפונו הנוצרי במעשי הטבח שעליהם הורה: "עשה טוב להם אשר שונאים אותך" [בעת כהונתו כנשיא ארה"ב פרצה המלחמה עם הפיליפינים (1897) שנועדה כביכול לכפות עליהם ערכים דמוקרטיים ולסלק את השפעת השלטון הספרדי והכנסייה הקתולית. במלחמה זו נהרגו מאות אלפי תושבי האיים, ואכזריותו של הצבא האמריקאי נודעה בקרב הציבור הרחב. מלחמת וייטנאם, עשרות שנים לאחר מכן, נחשבת כמערכה שנייה במלחמות האסייתיות של ארה"ב, ובה הצבא האמריקאי גילה שוב אכזריות כלפי אוכלוסייה אזרחית]. התודעה הקפיטליסטית מסוגלת לאפשר אף לעיוותים מסוג זה להתרחש. אך יהיו חייו הפרטיים אשר יהיו, הוא היה בזירה הציבורית נציגם של בעלי ההון, תאבי הבצע והכוח.

בכהונתו כנשיא קיבל את כל ההטבות והשררה אך גם לקח על עצמו את הסיכונים. כורה יורד לתחתית מכרה בעבור שכר יומי של 2.5$ או פחות, ומסתכן בכך שניצוץ יצית ויפוצץ עליו את המכרה. אלא שהתגמול שקיבל מקינלי היה גבוה בהרבה מזה של הכורה והסיכון שנטל על עצמו היה פחות.

יתר על כן מקינלי לא היה זקוק למשרה זו כדי להביא פת לחם לביתו, אבל גם עליו נגזר להיפגש עם הניצוץ – שהיה העוצמה והתסכול של אדם מיואש. והוא מת. לא כקדוש מעונה, אלא כמהמר שזכה בהימור הגבוה והוכרע באקדחו של אדם שהפסיד במשחק. מורשת הקפיטליזם רואה ברווחתו של האדם – הימור, ולחייו של האדם בחברה הקפיטליסטית יש סיכוי של מהמר, לא יותר מכך.

אבל מי היה האיש? מי היה הרוצח? איש אינו יודע לומר. הוא היה ילד שהגיח מהאפלה הגדולה, רוח רפאים שעלתה מהתוהו. האם היה אנרכיסט? גם זאת איננו יודעים. איש מהאנרכיסטים לא הכיר אותו, פרט להחלפת כמה משפטים חפוזים, שבהם אמר שהוא סוציאליסט, מתוסכל.

המשטרה קבעה כי היה אנרכיסט וכי הרצח נעשה בהשראת הנאום של אמה גולדמן. אך המשטרה שיקרה כבר בעבר ולכן יש צורך בראיה תומכת במסקנה זו. כך שאיננו יודעים דבר על אודות צ'ולגוש מלבד העובדה שהוא נשא אקדח ושדבריו האחרונים היו: "הרגתי את הנשיא כי הוא היה אויב העם, אויב הטוב ואויב העמלים". בין הירייה לבין דבריו האחרונים השתרר ריק. כל שאמר האיש בחדרי החקירות של משטרת באפלו או בבית הכלא אוברן, אם אכן אמר משהו, נותר גנוז בתיקי המשטרה.

אם לשפוט, ובהתחשב בהתנהגותו האדישה לכל שהתרחש במהלך "המשפט" שבו צ'ולגוש לא הוציא הגה מפיו, הוא היה נתון כליל לחסדי המשטרה, והם יכולים היו לעוות כל מילה שלו ולהפכה להודאה בעבירת "קשר לביצוע רצח" אם אכן היה אומר משהו.

אך כאמור, צ'ולגוש מן הסתם לא אמר דבר. האם הוא היה אדם נורמלי? האם היה שפוי? מופרע? או אולי מערכת העצבים שלו הייתה רופפת? שוב, איננו יודעים. כל ההשערות שנזרקו לאוויר מייד לאחר הרצח באשר לילדותו, הושמעו על ידי אנשים שהכירו אותו וסיפרו שהיה רע, טיפש ואכזר. חלקם אף טענו שהוא דיבר על רצח נשיא כבר לפני שנים. אחרים אמרו דברים הפוכים לחלוטין, כולם היו לא אמינים.

היו שפירשו את "אדישותו" של הרוצח בעת המשפט כהתנהגות של אדם חזק בעל כוח שרידות, המחזיק מעמד בפארסה המתנהלת בפניו. אחרים פירשו את שתיקתו במוח מעורפל שאינו תופס כלל את חומרת מעשיו ואת הדין שייתן עליהם.

מילותיו האחרונות נאמרו מפיו של אדם נאיבי, איש מסור, נפש צעירה, לא אנוכית, נפש פגועה. אם רוצים להכתיר את האירוע כמוות של קדוש מעונה, יש לתמוה מי היה הקדוש המעונה. האם זה שזכה לחיי נוחות ושעבר את פסגת חייו הבוגרים, שזכה לכבוד והערכה עד זרא, שהורה על הרג ללא שסיכן את חייו ולו פעם אחת, ואשר המוות שנגזר עליו בא לו בקלות רבה יותר מאשר למיליונים הנמקים בייסורי מחלות?

או שמא הקדוש המעונה הוא הנפש הצעירה, המעונה שכבר הושפלה ללא תקווה ממורמרת ומבוזבזת, שהכתה בנשיא והביאה על עצמה את המוות, שילמה על מעשיה במחיר החיים. נפש שהייתה רחוקה מהחסד בכאבה האחרון?

הייתה זו הטרגדיה הגדולה – טרגדיה שתחזור שוב ושוב עד "שהעמלים טובי הלב" (במציאות הם אינם כה טובים) ילמדו שהארץ שייכת להם במלואה, וכי אין צורך שאדם ישעבד עצמו לרעהו. העתיד ייכון על פי מה שהאנרכיזם מטיף, עד אז יהיו עוד קדושים מעונים.

 

על המחבר / המחברת

Avatar

אבי גולדברג

אבי גולדברג עורך דין, מנהל חברות וכותב ספרים.

4 תגובות

  1. ג.
    ג. יולי 12 2019, 12:28
    מאיפה לקחת את הכוח לעסוק ביצירה

    נידחת וישנה שרוב האנשים לא שמעו עליה בשעה שאנו מוצפים ביצירות פאר של נועה קיריל ואייל גולן שכולם מכירים

    השב לתגובה
  2. ל- ג. היקר
    ל- ג. היקר יולי 13 2019, 00:54
    מאיפה הכוח?

    הכוח מצוי בשורה האחרונה של המאמר – "העתיד ייכון על פי מה שהאנרכיזם מטף".
    הכוונה של הכותבת הייתה שהקומוניזם ישתלט על העולם. זה לא קרה. נהפוך הוא – היכן שהקומוניזם נגע שם לא צמח יותר עשב. זו תובנה שעלינו ללמוד וללמד את ילדינו.
    במקום חברה קומוניסטית אנו חיים בחברה דמוקרטית ושמצידי יאזינו לאייל גולן ולנועה קירל, וגם יצטרפו ל"טיסת השוקולד". לא כולם מוכרחים לשמוע באך ומוצרט.

    השב לתגובה
    • אבירם קורל
      אבירם קורל יולי 16 2019, 12:54
      אין אמת מוחלטת

      בטח לא של הכותבת שאותה בחרת לתרגם
      גם לה מגבלות ידע
      וגם לה דעות וערכים שמנחים אותה

      השב לתגובה
  3. ע.
    ע. יולי 15 2019, 09:48
    בקיצור, פוליטיקה ואידיאולוגיה

    פלוס אגו מביאים תוצאות גרועות יותר מידי פעמים בעולמנו

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בהגיגים

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!