JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

עד גרגיר החול האחרון

האחיזה בקרקע כערך עליון בעיני הפלסטינים

עד גרגיר החול האחרון
יולי 02
09:30 2019

הרשות הפלסטינית סירבה להשתתף ב"סדנה הכלכלית" שמנהלת ארצות הברית כקדימון ל"עסקת המאה". הפלסטינים רואים בסדנה הסחת דעת מכוונת מהעניין העיקרי והחשוב בעיניהם: הדרישה להשבת השטחים הכבושים. התקשורת הפוליטית בישראל הגיבה לסירובם של הפלסטינים באמירות כגון "שוב הפלסטינים לא מחמיצים הזדמנות לפגוע בעצמם", וכי "לא יעלה על הדעת" שהפלסטינים לא ישאפו לשפר את חיי אזרחיהם באשר הם.

המחשבה הישראלית, ומן הסתם גם האמריקנית, נובעת מערכי התרבות המערבית המציבה את הרווחה, זכויות האדם וחופש הפרט במקום הראשון, עמדה המנוגדת לתפיסת העולם ולערכים של ערביי המזרח התיכון שלפיהם אינטרס הקולקטיב קודם לזה של האינדיבידואל.

במזרח התיכון יש לאחיזה בקרקע חשיבות עליונה כהפגנת ריבונות, שליטה, כוח, כבוד, מעמד ועליונות כנכס שאין לו תחליף. ראו לדוגמה את המשא ומתן שניהלה ישראל בעת שרטוט הגבול עם מצרים, בעקבות הסכם השלום ליד טאבה: הנשיא סאדאת הצהיר שמצרים "לא תוותר על אף גרגיר חול של האדמה הקדושה". לכאורה יכול היה הנשיא המצרי להיות נדיב ולהיענות לדרישה הישראלית להגדיל במשהו את פיסת הקרקע ליד אילת, בטענה לאי-בהירות סימוני הגבול ההיסטוריים, אך הוא התעקש באופן נחרץ, וישראל נסוגה מכך בתיווך האו"ם.

גם לבנון נלחמת נגד מה שהיא מכנה "הכיבוש הציוני", ולא תחדל עד שישראל לא תשיב את כל השטחים הכבושים, לדבריהם, בחווֹת שבעא (אזור סורי במקור בין הכפר מג'דל שמס על מורדות החרמון לבין הכפר הלבנוני שבעא) עד שישוחרר כל סנטימטר של האדמה הקדושה. ייתכן שזו רק מניפולציה, אך אפשר שערך הקרקע מהווה גורם משפיע מאוד על קבלת ההחלטות המדיניות של לבנון המצדיק את המשך המאבק המזוין.

התמה המרכזית בדרישות המשא ומתן של הרשות הפלסטינית היא השבת השטחים הכבושים, חזרת ישראל לגבולות 67' (כשלב ראשון!). במשך עשרות שנות המשא ומתן לא זזו הפלסטינים מילימטר מדרישתם זו. אנו תהינו מדוע הם מוכנים לוותר על החזון של "מזרח תיכון חדש" שהנשיא פרס ניסה לקדם. מאמציו של פרס כשלו כי הוא לא הבין שהפלסטינים רואים בכך זלזול בדרישתם האולטימטיבית להיאחזותם בקרקע.

ערפאת אמר לא פעם שהעם הפלסטיני יכול לחיות על פיתה וזיתים עוד שנים רבות כדי להשיג את יעדיו הלאומיים, מה שהישראלים לא יכולים. גם חמאס מוכן להרעיב את תושבי עזה, ואף לחבל במעברים לישראל ולמנוע מהעזתים אפשרות להשתכר, כי ערך "ההתנגדות" חשוב יותר.

באחת מטיסותיי למזרח ב"רויאל ג'ורדניאן", קשרתי שיחה עם דייל פלסטיני ממזרח ירושלים שאמר: "אנחנו כבר ניצחנו אתכם". הכיצד? הקשיתי, הדייל השיב: "אנחנו יודעים מהתקשורת שלכם שלכל הישראלים יש כבר דרכון זר, מבחינה פסיכולוגית אתם כבר הכנתם לעצמכם את דרך הנסיגה. אנחנו לעומת זאת לא זזים מפה, כי רק מי שאוחז בקרקע – יש לו זכות עליה". הלקח ברור, כל ויתור על קרקע במזרח התיכון (ובעצם בעולם כולו) נתפס על ידי הצד השני כחולשה ערכית ומדינית. בעוד שבתרבות המערבית יש נטייה לראות בשטחי אדמה היסטוריים "בסך הכול אבנים, שלא שווה למות עבורן" (למעט נדל"ן מניב), והחקלאות היא תעשייה שולית וזניחה – ההיפך הוא השריר במזרח התיכון.

כאשר נתון זה נמצא לנגד עינינו, ניתן להבין את ההיסוס האוחז במנהיגות הלאומית מפני החזרת שטחים סיטונאית ללא ערבויות אפקטיביות בנות מימוש. שכן כל סעיף בהסכם עתידי עם הפלסטינים יהיה ניתן להפרה על ידי מי מהצדדים, בכל עת, אם ימצאו לנכון, למעט סעיף הגבולות. כאשר יסומן ויאושר על ידי האו"ם – לא ניתן יהיה לשנותו.

על המחבר / המחברת

Avatar

גדעון שניר

ד"ר. מרצה בתחום "ניהול משא ומתן בינלאומי חוצה תרבויות".

12 תגובות

  1. המפקפק
    המפקפק יולי 02 2019, 12:42
    תן לפלסטינים שתי אופציות

    השארות בשכם או קבלת דירה מקבילה בברלין או ניו יורק ותתפלא מה תהיה התוצאה. תראו מה קרה בסוריה. ואגב גם בקרב היהודים בישראל הדבקות באדמה ירדה.

    השב לתגובה
  2. גדעון שניר
    גדעון שניר יולי 02 2019, 14:25
    ועדיין, כעם הם לא יוותרו בקלות, אם בכלל

    אגב, כבר ניסו את זה. קיים ארגון ישראלי מסוים המנסה לעודד הגירה , וגם המצב בעזה גורם להגירת צעירים לאירופה. אבל זה זניח לעומת המסה שלא תנטוש את האדמה כערך תרבותי לאומי.
    הבעיה היא יותר בקרב הישראלים שלגבי רבים, כפי שציינתי "זה בסהכ אבנים" ואינם מבינים את החשיבות ל הישרדות במזרח התיכון.

    השב לתגובה
  3. יצחק דגני
    יצחק דגני יולי 02 2019, 15:58
    למפקפק עלום השם

    עם כל הכבוד אתה טועה כמה פעמים:
    1. אין כל מקום להשוואה עם מה שקורה בסוריה.
    2. אף אחד לא יציע לאף אחד דירה בברלין.
    3. הפלסטינים חיים בחמולות. היסוד של החמולה היא הקרקע. היא מקור הפרנסה והקיום.
    4. אתה מתעלם מהרקע הדתי של ה"צומוד".
    5. בקרב היהודים דווקא יש עלייה דרמטית בעניין הדבקות באדמת המולדת. אתה פשוט לא בתמונה.
    6. מציע לך לקרוא בעיון רב את המאמר של ד"ר גדעון שניר. תוכל ללמוד ממנו הרבה.

    השב לתגובה
    • פאבל ז'לנוב
      פאבל ז'לנוב יולי 03 2019, 10:20
      מסכים עם ד"ר שניר

      אני תוהה האם מילות המפתח במאמר הן גבולות 67 בשלב ראשון. הרי אין באמת שום ערך הסטורי או לאומי לקו הירוק. מדובר בקו שביתת נשק ארעי בין ישראל לירדן שמגלם תמונת מצב בתום קרבות מלחמת העצמאות. מה קשורים פלסטינאים לגבולות 67? מה הופך את השטח מעבר לקו הארעי הזה ל"אדמות פלסטיניות כבושות"? אני לא מאמין שהם בכלל מייחסים חשיבות לקו הזה. דווקא בגלל דבקותם של הפלסטינאים בקרקע אני מטיל ספק ביכולת להגיע לשלום אמת ארוך טווח על בסיס קוי 67 עם תיקונים כאלה או אחרים. אין לקו הזה שום ערך לאומי, קודם כל לא בעיני פלסטינאים עצמם.

      השב לתגובה
      • גדעון שניר
        גדעון שניר יולי 03 2019, 14:14
        נכון

        מבחינת הפלסטינים כול ארץ ישראל היא אדמה מוסלמית כבושה שאחת דתה לחזור לשליטת האומה הערבית המוסלמית. נכון מאד, מה שרבים נוטים לשכוח או להתעלם מכך, שהקו הירוק הוא קו שביתת- נשק, שהוסכם עליו פחות או יותר כבר בשיחות מקדימות עם המלך עבדאללה, אף שישראל יכולה הייתה לכבוש (או לשחרר, תלוי את מי שואלים) חלקים ניכרים יותר של הגדה המערבית באותם ימים כולל את ירושלים. מאחר וברור לפלסטינים שבעת הזו אין ביכולתם לממש את חזון הפתרון הסופי, הם מסתפקים בשלב זה בלבד! על חזרה לגבול 67 כ"פשרה" ורוחב לב מבחינתם. וודאי שאין לקו הירוק כול משמעות לאומית מבחינת הפלסטינאים, המהווה רק נקודת ציון של השפלה על כישלונם כאמור לממש את הפתרון הסופי. ואצלינו הוא מוגדר כגבולות אושוויץ…שאינם ברי הגנה.

        השב לתגובה
  4. אושר נ.
    אושר נ. יולי 03 2019, 13:01
    ומה קורה כאשר שני עמים מקדשים כל גרגיר

    של אותה אדמה ? לאן זה יוביל?

    השב לתגובה
    • גדעון שניר
      גדעון שניר יולי 03 2019, 21:01
      ומה דעתך שלך?

      שאלה טובה. ומה דעתך?

      ישראל אימצה אסטרטגיה של "שטחים תמורת שלום". במקרה של מצרים, הצדדים יכלו להגיע להסכמה כול שהיא, כאשר מצרים רצתה את סיני וישראל חיפשה ביטחון. כך ששני הצדדים יכלו לממש את שאיפותיהם. עד כמה זה יחזיק מעמד מצב אי-לוחמה? איננו יודעים. מצרים השיגה את שלה ועתה היא מתחמשת מעל לאוזניה, יש לקוות שלא יופנה אלינו במערבולת העוברת על המזרח התיכון.

      עם ירדן היה יותר נוח כי אין לה דרישות טריטוריאליות מישראל, ואנחנו למעשה מהווים חליפת ההגנה לבית המלוכה האשמי.

      עם סוריה כמעט הגענו לאותה נוסחה, ולמזלנו אסד התעקש לקבל כול סנטימטר כולל הכנרת וברק נסוג מכך ברגע האחרון. מפחיד לחשוב מה היה קורה אילו הסכים ברק ל"שלום" בתנאים של הנשיא הסורי.

      האם "שטחים תמורת שלום" הוא ישים במקרה של הפלסטינים? בינתיים- כול שטח שהוחזר הפך לקן טרור, לכן יש היסוס מובן האם להמשיך באותה שיטה בהיעדר ערבויות מוצקות ברות קיימא לדורות.

      ועכשיו, לאחר כול הנאום הזה שלי, מה דעתך?

      השב לתגובה
    • לאושר נ.
      לאושר נ. יולי 04 2019, 07:41
      זה יוביל

      בדיוק לאן שזה נמצא כיום. אם הפלסטינים לא יסכימו לקבל את מה שהיהודים מוכנים לתת וימשיכו להשתולל – צפויה להם נכבה שזאת של 48 הייתה רק קדימון קטן. למעשה בצוק איתן כבר התחוללה בעזה התחלה של נכבה. בינתיים ישראל שומרת על עצביה. הטמבלים בצד השני מסרבים להבין. הם ימיטו אסון על בני עמם.

      השב לתגובה
    • אזרח ותיק
      אזרח ותיק יולי 06 2019, 13:06
      אני רוצה תשובה ברורה

      אני מוכן לתת לרשות הפלסטינית את ואדי ערה אם יתנו לנו שלום ובכך פתרנו הרבה בעיות. לא כדאי? השאלה היא עיונית כמובן

      השב לתגובה
      • גדעון שניר
        גדעון שניר יולי 06 2019, 21:28
        תרגיל בהיפותטיקה

        מאחר והשאלה היפותטית, גם התשובה תהיה באותה רמה.

        ראשית- להעביר את ואדי ערה לשלטון הרשות לעולם לא יספק את הפלסטינאים השואפים לכול ישראל כפי שאומרים בגלוי (בערבית כמובן) לחזור לעכו, חיפה וכו

        שנית- אף אחד מערביי ישראל לא יתנדב לעבור לפלסטין, מהומות אוקטובר 2000 יהיו טיול בוקר לעומת מה שיקרה כאן.

        שלישית- זו הייתה הצעתו הישנה של אביגדור ליברמן שמיד תויג כפשיסט גזען, תומך אפרטהייד וטרנספריסט, מה עוד שמדובר באזרחי מדינת ישראל שלא ניתן לכפות עליהם שינוי סטטוס אזרחי כזה.

        אז הינה לך תשובה היפוטתית על שאלה מופרכת לחלוטין

        השב לתגובה
  5. אורנה ניסני
    אורנה ניסני יולי 04 2019, 22:13
    מי שמחשיב שעל אדמה

    יותר מחיי אדם
    מסכן
    ומסכנים הסובבים אתו

    השב לתגובה
    • גדעון שניר
      גדעון שניר יולי 05 2019, 08:09
      כי זו מולדת

      את קובעת דעה נחרצת (מוסכמה) שראוי לנסות לפחות לבחון אותה ביתר תשומת לב. נניח שיש לך בית שלקח לך שנים של דם יזע ודמעות לבנות אותו לתפארת על חלקת אדמה שירשת מאביך ואבי סבך שעיבדו במשך דורות. יום אחד דופק לך בדלת השכן ואומר: " הבית שלך מוצא חן בעיני, צאי עיזבי אותו מיד אחרת ייבלע לך ולבני ביתך".
      לפניך כמה אפשרויות: אחת מהן לאמר לו: "תסלח לי, זה שלי, ירשתי, בניתי, טוב לי בו, חפש מישהו אחר להציק לו, הנח לי". או : "אתה מאיים עלי? אותי לא מפחידים בקלות, גם לי יש מקל ביד עם צריך". או: "שכנעת אותי, אמנם, הסתובבתי בעולם במשך אלפיים שנה, בלי בית, בלי כלום, היכו בי, הרגו בי, וסוף סוף בניתי מחדש את בית אבותיי שהוזנח, אבל למען יחסי שכנות טובה אני מסכימה, קח מה שאתה רוצה, בלאו הכי אני כבר רגילה לנדוד ככה, וזה בסך הכל אבנים..".
      אפשר כמובן לספר סיפור אחר, אבל בכול זאת, לזכור שאדמה היא בית לעם- כמו שהדירה שלך- למשפחתך.
      בינתיים עוד לא הכרתי מדינה ולא חשוב כמה גדולה היא, שוויתרה על שטחים ככה סתם מרצונה החופשי אם לא מאונס. רוסיה הענקית מכרה את אלסקה לארה"ב כהחזר חוב כספי והיא מבכה על הטעות הזו יום יום, והודו הענקית אינה מוותרת על קשמיר בעלת הרוב המוסלמי מליפול לידיה של פקיסטן, וזה למרות סבבי מלחמות וטרור לרוב. בריטניה לא מוותרת על איי פוקלנד הארגנטינאים הנמצאים במרחק אלפי מייל מאירופה. יפן נאבקת להשיב לה כמה איים קטנים בים הצפוני שהיום בשליטת רוסיה, טורקיה פלשה לקפריסין היוונית,וכך הלאה והלאה.

      מעניין למה אנשים מוכנים למסור נפשם למען חלקת האדמה המכונה "מולדת".

      השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בהגיגים

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!