JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin
  • ראשי » 
  • הגיגים
  •  » הפליט מאושוויץ שבנה מחדש את חייו בפורטוגל

הפליט מאושוויץ שבנה מחדש את חייו בפורטוגל

גורל יהודי הזוי שאין כדוגמתו (4)

הפליט מאושוויץ שבנה מחדש את חייו בפורטוגל ד"ר יצחק דגני
אוגוסט 25
19:30 2019

הפרק הקודם הסתיים בהגעתו של מאוטנר, הפליט מאושוויץ, לווילה המפוארת בליסבון. לאחר שיחה קצרה עם בעל הבית בעל הכיפה השחורה, הוביל אותו המשרת האדיב לחדר האמבטיה. אחרי רחצה יסודית הביא לו המשרת בגדים שבקושי התאימו למידותיו, וליווה אותו לחדר שינה. למחרת נפגש מאוטנר עם בעל הבית בחדר העבודה המרווח.

ללא שהות מיותרת אמר בעל הבית למאוטנר שכבוד הרב כתב לו על מוצאו, קורותיו ועל כישוריו המקצועיים. הסיפור נראה לו שלא מהעולם הזה. הפליט מאושוויץ מצא את עצמו יושב עם בעל הבית שעות ארוכות ומספר לו על גורלם המר של היהודים באירופה. בעל הבית שמע ומלמל שהסיפור ממש לא ייאמן. בעת ההיא לא היו אמצעי תקשורת כפי שקיימים כיום. הנאצים גם ידעו להסוות היטב את פשעיהם. אחרי שמאוטנר סיים לספר את סיפורו, החל בעל הבית לחקור אותו על ידיעותיו וניסיונו בגידול ובהפצת זרעים. הסתבר ששניהם היו מעודכנים בעניינים מקצועיים מתקדמים וכמו כן הכירו גורמים מקצועיים בינלאומיים בענף.

"מהיום אתה מתחיל לעבוד אצלי", הודיע לו בעל הבית. "יש בבעלותי חברה גדולה שעוסקת ביבוא ובהפצת זרעים בפורטוגל. שמי הוא סניור אולמן קארפ", אמר האיש. הקוראים כבר יכולים לתאר לעצמם שהאיש שקיבל את מאוטנר לעבודה היה סבו של ז'וזה אולמן, שהיכרותי עימו נולדה כתוצאה מיוזמתו של השגריר דב מילמן. הסיפור מתאים מאוד להיכרות שנוצרה בין מאוטנר לבין סבו של ז'וזה, בזכות הרב של קהילת ליסבון. הוא אשר יצר את הקשר בין הפליט לבין הטייקון בהפנימו את הרקע המקצועי של שניהם.

מאוטנר החל לעבוד בשירותו של אולמן קארפ הסב. היות שבפורטוגל בעת ההיא לא היו שירותי הדרכה חקלאית ממשלתיים התנהלה כל ההדרכה החקלאית באמצעות חברות פרטיות. מטרתן העיקרית הייתה למכור את מוצריהן. באותה התקופה נערך בארה"ב מחקר חקלאי מתקדם ביותר, שכתוצאה ממנו נוצרו זנים של צמחי תרבות חדשים ושיטות עיבוד מתקדמות, שהעלו את כמות היבולים ליחידת שטח מעובד בעשרות אחוזים.

הגידול העיקרי שמאוטנר עסק בו היה תירס. החברה של אולמן קארפ ייבאה מארה"ב את הזן האמריקאי החדש של תירס כלאיים צהוב. עד מהרה הוא החליף את זן התירס הלבן שהיה מקובל באירופה בזמן ההוא. זן התירס הצהוב הכיל את הפיגמנט הטבעי "קרוטן" המהווה חומר גלם שממנו גוף בעלי החיים מייצר ויטמין A. כך, הכנסת זן התירס החדש לפורטוגל הביאה לשיפור בריאותם של בעלי החיים שצרכו תירס זה וכמובן גם את בריאותם של בני האדם. כמות יבול התירס הצהוב ליחידת שטח עלתה על כמות יבול התירס הלבן, וגם עמידותו כנגד מחלות צמחים וקלקול בעת האחסנה אחרי האסיף הייתה טובה יותר.

אולמן קארפ עסק גם בהפצת זרעים של גידולים אחרים, ביניהם זני חיטה חדשים כמו גם זרעי ירקות מודרניים שפותחו על ידי החוקרים בארה"ב. ידיו מלאו עבודה. על כן הוא קלט לעבודה אגרונומים צעירים והכשיר אותם למשימות הדרכה חקלאית. תוך שנים אחדות ניהל אולמן ארגון פרטי להדרכה חקלאית שכלל עובדים רבים. תוך כדי כך הפכה חברתו של אולמן הסב לחברה הגדולה בפורטוגל בתחום עיסוקיה, וקנתה לעצמה מוניטין מקצועי מהשורה הראשונה.

כשהגיע מאוטנר לגיל חמישים, בעצה אחת עם אולמן הסב, הוא פרש מהחברה עם כל צוות ההדרכה שהקים, והפך לבעלים של חברה עצמאית שהמשיכה לעסוק בהדרכה חקלאית. אולמן הסב נפטר בשיבה טובה ובנו ירש את החברה. הבן חלה ונפטר וכך הנכד, שלמד בעת ההיא באוניברסיטה בשווייץ, הוזעק מלימודיו וירש את החברה שהקים סבו. בעת ההיא מאוטנר כבר הספיק לרכוש מעמד ולצבור הון. הוא הפך למעין מנטור לנכד וסייע לו להשתלט על ניהול החברה הגדולה ביותר מסוגה בפורטוגל. החברה התפתחה והחלה לייבא גרעינים מארה"ב, לאחסן אותם בממגורות, ולמכרם לטחנות הקמח ברחבי המדינה.

והנה נפלה בחלקי, עבדכם הנאמן, הזדמנות נדירה לפגוש אדם מיוחד במינו הנושא עימו סיפור חיים מדהים. אולם הקטע המרגש והמזעזע ביותר במפגש עם מאוטנר היה סיפורו האישי. כנראה נוצר בינינו חיבור טוב. אולי עצם העובדה שאנוכי יהודי שבא מישראל השפיעה גם היא על האיש, ועל כן הוא החליט לספרו לי.

וכך סיפר: במשך כל השנים ששהה בפורטוגל והתפתח מבחינה מקצועית ועסקית הוא לא הקים משפחה חדשה. לנגד עיניו ניצבו כל העת אשתו ושלושת ילדיו שהופרדו ממנו באושוויץ ונלקחו למוות. הקהילה היהודית בליסבון היא קהילה קטנה, והוא לא הצליח למצוא לעצמו אישה שתתאים לו. בגיל מבוגר מאוד, כאשר הבין שימיו עלי אדמות מתקצרים, הוא יצר קשר עם אישה נוצרייה מקומית בכוונה שהיא תלד לו צאצא שיישא את שמו, וכדי שיהיה לו למי להוריש את נכסיו. הוא ערך חוזה מתאים עם הגברת שילדה לו בת יחידה שנושאת את שמו.

בעת ביקורי בפורטוגל הילדה הייתה עדיין קטינה. על אימה הוא לא סמך. על כן הוא ערך חוזה אצל עורך דין ומינה את הילדה כיורשת יחידה שלו. כשהיא תגיע לגיל 21 היא תירש את כל הונו ונכסיו. הוא לא ידע אם חייו יתארכו עד היותה של הילדה בת 21, ועל כן מינה את אחד מעובדיו הנאמנים כאפוטרופוס של הילדה. תפקידו יהיה לנהל את נכסיו במקרה שהוא יסתלק מן העולם לפני הגיעה של היורשת לגיל 21.

ישבתי מרותק לפני האיש הגדול. בינתיים השמש החלה לשקוע. האיש קם ממקומו, העניק לי חיבוק ונפרד ממני לשלום. נהגו החזיר אותי למלון. בארוחת הערב באותו היום סיפרתי לנחום גנץ ולברוך, החבר השלישי במשלחתנו לפורטוגל, את סיפורו של מאוטנר. כשסיימתי את הסיפור אמר לי נחום: "דגני, ידעתי שאתה מומחה במקצועך, לא ידעתי שאתה גם יודע להמציא סיפורים מדהימים".

אכן הגורל היהודי מזמן לנו לעיתים עלילות הזויות שאין כדוגמתן.

על המחבר / המחברת

יצחק דגני

יצחק דגני

עורך מדור: סדר עולמי. ד"ר, מרצה באוניברסיטת בר אילן במחלקה למדע המדינה. בעבר הרצה באוניברסיטת איבדן בניגריה. עסק בייצוג וניהול בחברות באפריקה. ממייסדי תיאטרון גבעתיים וחבר הוועד המנהל שלו. דירקטור ויו"ר וועדת ניגריה בלשכת המסחר ישראל-אפריקה.

תגובה אחת

  1. אביר
    אביר אוגוסט 28 2019, 19:09
    מעניין ומרתק

    אבל ארוך מידי. אי אפשר לעשות מזה סידרה באתר. סדרות עושים רק בטלויזיה.

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בהגיגים

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!