JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin
  • ראשי » 
  • הגיגים
  •  » המאבק על ירושלים איננו נקודתי אלא גלובלי

המאבק על ירושלים איננו נקודתי אלא גלובלי

ירושלים שלי (4)

המאבק על ירושלים איננו נקודתי אלא גלובלי ד"ר דוד אלטמן
יולי 27
19:30 2019

בפרק הקודם דנתי בהשפעתו ההרסנית והמסיתה של המופתי של ירושלים, השיח' אמין אל-חוסייני. טענתי שהוא זה שהחריף את המאבק בין הפלסטינים ליהודים. מלחמת ששת הימים הייתה אמורה לשים סוף להסתה ולשנאה.

משה דיין היה אדריכל הוויתור הקשה והבלתי הגיוני בהר הבית. דיין הותיר את ניהול הר הבית בידי הוואקף וחתם על סטטוס קוו שלפיו נאסר על יהודים להתפלל בהר הבית.

היה לו קל לעשות זאת בעיקר בשל העובדה שהציבור החרדי היה שותף לאיסור לעליית היהודים להר הבית.

מהרגע שבו אוחדה ירושלים ביולי 67' החלה העלאת מדרג הקדושה של אל-אקצה. מבחינת הקדושה הדתית המוסלמית, כל עוד שלט בירושלים ריבון מוסלמי – טורקיה או ירדן – לא הייתה שום חשיבות למעמד של סמל לאומי דתי בירושלים.

הפרופ' עמנואל סיון מציין כי בתקופת האסלאם המוקדמת, ירושלים הייתה אחת הערים האחרונות שנכבשה בפלישה לסוריה וכיבושה נזקף לזכותו של קצין זוטר ולא לזכותו של החליף' עומר.

איחוד ירושלים תחת ריבונות ישראל העמיק את האינטרסים של שליטי ערב בירושלים ובמסגדים בהר הבית, והחל להיווצר מיתוס כי היהודים מחללים את המסגדים.

כך החל מסע הכפשות מתוזמן ומתוקשר שלפיו אל-אקצה בסכנה. הייתה זו מעין חזרה לתפיסתו של אמין אל-חוסייני, אלא שהפעם הייתה זו יוזמה עוצמתית הרבה יותר.

היה לכך ביטוי גם בספרות ובשירה המוסלמית, ואפילו המשוררת הלאומית אום-כולתום כתבה על שלוש ערי הקודש וקוננה: "ומן המקום שממנו עלה מוחמד בלילה לשמיים בירושלים הטהורה והזכה שומעת אנוכי זעקה לעזרה, עדה אני, כי האויבים שרפו את המקום הקדוש מכול ודרכו עליו ברגל גסה, שומעת אני את האבנים העצובות מקוננות בחשכת הליל, אבוי לירושלים הנתונה ביד תוקפן".

שוב קמה המועצה המוסלמית העליונה ושוב חזרו הטענות נגד הציונים מחללי הקודש.

להלן דוגמאות אחדות לשקרים על הרס אל-אקצה על ידי היהודים:

בדצמבר 2000, חודשיים אחרי פרוץ האינתיפאדה השנייה, שלח מוחמד אבו-סמארה, קצין מודיעין בדרגת אלוף משנה בתנועת הפת"ח, מכתב לנשיא יאסר ערפאת שישב במוקעטה ברמאללה. במכתב הוא הציג לערפאת תוכנית ציונית להרס מסגד אל-אקצה באמצעות רעידת אדמה מלאכותית.

וכך הוא כותב: "קובץ מאמרים אמריקאיים שפורסמו לאחרונה על ידי העיתון 'ערב סטאר' מדווחים כי בשנת 1997הוקמה ועדה ישראלית שבה חברים מדענים מהטכניון בחיפה, ממכון ויצמן ברחובות וממכון הנגב בבאר שבע, והכינה תוכנית להרס אל-אקצה בלי להשאיר טביעות אצבעות".

התוכנית כללה: 1. יצירת רעידת אדמה מלאכותית; 2. שימוש בגלי קול המתנגשים בחומה ודוחפים אותה פנימה; 3. שימוש ביצירת ואקום אווירי; 4. יצירת סופות ברקים מקומיות מלאכותיות.

לטענת אבו-סמארה, את רוב הניסויים ערכו המדענים בשנת 1999 מתחת למי ים המלח ובמדבר הנגב, והדוחות מצביעים על כך שהבסיס הקרקעי של המסגד הפך להיות חלול כתוצאה מהחפירות הישראליות, ושהציונים מצפים שהמבנה יקרוס כתוצא מהפגיעה באיזון בין הלחץ הפנימי והחיצוני. כמו כן ביקש אבו סמארה הוראות פעולה מערפאת ומאנשיו.

המכתב נתפס על ידי ישראל ב"אוריינט האוס" במזרח ירושלים במהלך מבצע "חומת מגן". על המכתב התנוססה חותמת בכתב ידו של ערפאת המעידה על כך שהמכתב הגיע ליעדו, וכי הוא התייחס למכתב במלוא הרצינות.

דוגמה נוספת: בספרו "כיכר השוק ריקה" ממחיש ד"ר הלל כהן איך אפשר להסית המוני מאמינים מוסלמים כדי להגן על הר הבית מפני יהודים. לדבריו, באותה תקופה הותקנה מערכת כריזה במסגד אל-אקצה והמואזין הוקלט קורא למאמיניו לבוא למסגד אל-אקצה להתפלל.

המערכת תוכננה כך שאם יתעכב המואזין בקריאה לתפילה, המערכת תופעל אוטומטית. המהנדס היהודי שתיכנן את המערכת לא ידע את שעות התפילה המוסלמיות והקריאה לתפילת הצהריים שובצה ב-1 בלילה. בשעת לילה נשמע לפתע קול המואזין, ואלפים מתושבי העיר הניחו כי מדובר בקריאה לבוא ולהגן על הר הבית והגיעו בהמוניהם חמושים באלות וסכינים. בקושי רב הצליחו שומרי הוואקף להרגיע את הרוחות.

הדוגמה האחרונה שאציג מראה עד כמה נוגע גורל המסגדים למאמינים הנמצאים מרחק אלפי ק"מ מהמקום וכיצד צומח הנרטיב בקרב קבוצות המאמינים הללו.

פרופ' יצחק ריטר מספר על פגישתו עם אינטלקטואל מצרי בכנס בעמאן בשנת 2000. אותו מצרי סיפר כי הוא שייך למשפחה מודרנית שאינה מקפידה על מצוות היסוד באסלאם וקשה לקרוא להם מוסלמים דתיים. שנה קודם לכן, לאחר מות אביו ולבקשת אימו, הוא הביא אותה לקיים את מצוות החאג'. בלילה, כשהיה עם משפחתו בחצר הכעבה, הופיע אחד הדרשנים והחל לדבר על המסגדים בירושלים. הוא תיאר את ההיסטוריה של המקום ואת חשיבותו, כיצד נפלו המסגדים בידי הצלבנים ושוחררו על ידי צלאח-אדין, ולבסוף דיבר על מצבו הנוכחי של המסגד תחת הכיבוש הישראלי.

הקהל נכנס לאקסטזה והחל לבכות, וגם האינטלקטואל ואימו שיודעים כי המציאות שונה לגמרי, החלו לבכות. האירוע הזה הפך עבורם לחוויה המרגשת ביותר בעלייה לרגל. כך בונים סיפור שלא היה ולא נברא וכך מסיתים את ההמון. מובן שאפשר להוסיף קריקטורות, סמלים, סיפורי ילדים, חידונים, דרשות דתיות, פרסומים, הפגנות, ספרות ועוד ועוד.

לאור הדברים, עלינו לזכור שהמאבק על ירושלים איננו רק מאבק נקודתי, אלא מאבק גלובלי המתקיים בתוך מציאות הולכת ומשתנה. טורקיה החילונית תחת משטרו של כאמל אתא טורק שינתה את פניה עם ניצחונו של טאיפ ארדואן. ארדואן מבטל במחי יד את החילוניות, מאמץ שוב את הדת, מחזיר את הלבוש המסורתי ומוריד את אנשי הצבא מגדולתם. השפעתו ניכרת לא רק בתוך גבולותיה של טורקיה, אלא גם בקרב מיליוני המהגרים הגודשים את אירופה.

חלומו הגדול של ארדואן הוא להפוך למנהיג המוסלמי של העולם. הוא מתחרה באיראנים – יתרונו בעובדה שהוא סוני ואילו האיראנים הם שיעים, אולם חסרונו שאיננו ערבי.

שלוש מדינות מתמודדות מתחרות כיום על מנהיגות העולם הערבי: אירן, טורקיה וקטאר, ולכל אחת מהן יתרון משלה. אירן – פוטנציאל הגרעין שנדרש לכל אימפריה הרוצה לשלוט בעולם; טורקיה – מיליוני המהגרים שלה; קטאר – יכולת מימון וגישה לכל בית בעולם הערבי באמצעות המדיה.

כל אלה הביאו לידי שיתוף פעולה: לאירן יש את יחידות "אלקוץ", קטאר מעורבת עם חמאס והפכה למתווך הרשמי למדינות ערב בין הכוחות הלוחמים ובקרב הפלסטינים, וטורקיה עושה כל מאמץ להיות מעורבת בירושלים, בעיקר בגלל עברה והיותה השליטה האחרונה לפני ישראל שהעניקה משמעות לירושלים לרבות בניית חומותיה.

לסיכום אומר כי המאבק על מעמדה, אופייה ומרכזיותה של ירושלים הוא מאבק רב-שנים שאינו יורד מסדר היום הציבורי העולמי. עיני מאמינים רבים ברחבי העולם – יהודים, נוצרים ומוסלמים – נשואות אליה והם כמהים להגיע אליה. ירושלים היא בירת ישראל ומרכז העם היהודי ועלינו להמשיך ולשמור עליה לדורי דורות.

על המחבר / המחברת

דוד אלטמן

דוד אלטמן

עורך מדור: מוניציפאלי. ד"ר. סגן יו"ר המרכז לדיאלוג אסטרטגי במכללה האקדמית נתניה. בעבר סגן נשיא בכיר במכללה האקדמית נתניה, מנכ"ל קרן תל אביב לפיתוח, מנכ"ל וסגן נשיא אוניברסיטת בר-אילן.

3 תגובות

  1. גדעון שניר
    גדעון שניר יולי 28 2019, 08:08
    הדת בשירות הפוליטיקה

    המאבק המוסלמי על ירושלים תחילתו פוליטי, למנוע דריסת רגל זרה במזרח התיכון (אירופה הנוצרית בעיקר). הדרך להניע את אנשי המדבר הסעודי לצאת למלחמה אי שם- הייתה לנטוע בהם את הזיקה הדתית, והם הצליחו מאד.

    עם הזמן הצליחו לשייך לירושלים קדושה שמעולם לא הייתה כולל טביעת פרסת סוס מוחמד שלמרבה הפלא תופסת עד היום.

    למען האמת, יחוס קדושה דתית לאתר או אזור גיאוגרפי תמיד היה בשימוש פוליטי, אלא שכאן- זכה להצלחה יוצאת מהכלל. עכשיו לך ושנה שטיפת מוח בת 1500 שנה..

    השב לתגובה
  2. יואב גרשון
    יואב גרשון יולי 28 2019, 12:40
    סדרה טובה על עיר קדשנו

    שמלמדת הרבה

    השב לתגובה
  3. ירושלמי
    ירושלמי יולי 31 2019, 12:50
    יש הרבה ערים נפלאות בעולם

    אין כמו ירושלים
    למרות כל הבעיות

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בהגיגים

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!