JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

אפרטהייד בכניסה לנתב"ג?

בעקבות עיכוב שגריר ישראל בפנמה בכניסה לשדה התעופה

אפרטהייד בכניסה לנתב"ג? ד"ר יצחק דגני
ספטמבר 05
19:30 2019

באקדמיה מוקדש, בדרך כלל, חודש פברואר לחופשה שבין הסמסטרים. על כן בחודש זה נוהגים לקיים מפגשים בינלאומיים של ראשי אגודות סטודנטים באוניברסיטאות בחצי הכדור הצפוני. כך היה גם באמצע פברואר 1970. ממש לפני יובל שנים. הייתי אז יו"ר אגודת הסטודנטים ברחובות ויצאתי לחו"ל (בפעם הראשונה בחיי) למפגש של ראשי אגודות סטודנטים שנערך בווינה, אוסטריה. טסתי דרך ציריך ושבתי לישראל בטיסה מס' 330 של חברת "סוויס אייר" ב-17 בפברואר בשנה ההיא.

על המטוס מסוג "קורונאדו", שכמותו כבר מזמן הוצאו מן השירות, עלו בציריך כ-20 נוסעים בסך הכול. צוות הדיילות סיים במהירות את הגשת הארוחות וכל אחד מהנוסעים ואנשי הצוות נפנה לעסוק בענייניו. כשעברה אחת הדיילות הצעירות במעבר הזמנתי אותה לשבת לידי. נענתה להזמנה. התפתחה בינינו שיחה נעימה ומעניינת כמו שלעיתים קורה בין שני אנשים צעירים. וכך שוחחנו עד לזמן קצר לפני הנחיתה בשדה התעופה לוד (כיום נתב"ג).

נחתנו בלוד. הצוות הוסע למלון אוויה (כיום כבר לא קיים) כדי לנוח ולהתכונן לטיסה בחזרה לציריך למחרת. אנוכי שבתי לביתי ולשגרת חיי. כעבור 3 ימים "התפוצצה" בעיתונות וביתר אמצעי התקשורת ידיעה מרה: "מטוס מסוג קורונאדו של חברת סוויס אייר, שהמריא מציריך בטיסה מס' 330 בדרכו לתל אביב, התפוצץ באוויר ואיש מבין הנוסעים ואנשי הצוות לא שרד". בשער העיתון שהופיע למחרת הוצגו תמונות אנשי צוות המטוס. ביניהם הופיעה תמונתה של "הדיילת שלי". חטפתי הלם. עד היום, מדי פעם, אני רואה בדמיוני את עיניה הכחולות ואת תסרוקת הקארה של אותה דיילת, שחייה קופחו בחינם על ידי בני עוולה שביקשו לפגוע בישראלים.

היה זה המטוס האזרחי הראשון שנפגע בשל פעולת טרור אנטי-ישראלית שבוצעה על ידי מחבלים פלסטינים בני עוולה. כדי להימנע מטעויות, הארגון לשחרור פלסטין נטל על עצמו את האחריות על הפיגוע הנפשע.

קודם לכן מדינת ישראל כבר למדה להגן על עצמה נגד פעולות חבלה בשטחה. על כן הפלסטינים הגיבורים פנו אל מחוץ לגבולות ישראל כדי לבצע את פעולות הטרור שלהם. מובן שזה יותר קל ויותר מרשים, בייחוד כאשר שלטונות הביטחון באירופה בכלל לא היו ערוכים לסכל פעולות חבלה בקווי טיסה אזרחיים.

שלטונות הביטחון בישראל נטלו על עצמם את התפקיד להתמודד עם הבעיה החדשה. תוך זמן קצר פותחו שיטות ואומנו אנשים לתפקידי מניעת טרור בתחום התעופה. ניסיונות חבלה נוספים סוכלו. זכור לכולנו איש הביטחון מרדכי רחמים שסיכל בנשקו פעילות חבלנית באותו שדה התעופה בציריך. למעשה הידע והניסיון הישראליים שפותחו לצורך הגנה על התעבורה האווירית נמכרים כיום לכל המעוניינים ברחבי העולם.

קווי התעופה הישראליים נחשבים לבטוחים ביותר בעולם. זה עשרות שנים לא הופל, לא נחטף ולא נחבל אף מטוס ישראלי. ההגנה על המטוסים ועל שדות התעופה בנויה מכמה "קווי הגנה". הראשון שבהם נפרש בשער הכניסה הראשי לנמל התעופה. בַּמְפֶּרִים בכביש מאטים את מהירות הנסיעה של רכב המתקרב לשערי הכניסה לשדה התעופה. בכל שער עומד (או עומדת) על המשמרת סלקטור שמתפקידו לזהות גורמי סיכון אפשריים. מול שערי הכניסה ניצב בעמדת ירי מאבטח חמוש בנשק אוטומטי. אם מאן דהוא מנסה להתפרץ לשדה דרך שער הכניסה, המאבטח מוכן לירי מיידי. על ידי כך נמנעת אפשרות התפרצות של מחבלים עם רכב ממולכד, או נושא אמצעי חבלה, אל שטח השדה.

כאשר אדם מסוים מעורר חשד, רשאי הסלקטור (הוא למעשה חייב) לבדוק את זהותו של אותו אדם ובמקרים מסוימים אף לערוך חיפוש ברכבו – על אף כל אי-הנעימות הכרוכה בכך. לפיכך ייתכן מקרה שבו הסלקטור יבקש מאדם מסוים להזדהות, ולאחר בדיקה הוא יתיר לו להמשיך בנסיעה לעבר שדה התעופה.

כך קרה לאחד משגרירי מדינת ישראל כשהגיע עם משפחתו לשער הכניסה הראשי לנתב"ג. האיש הנכבד נמנה עם העדה הדרוזית. נראה שקונוטציה מסוימת במבטאו עוררה את תשומת ליבה של הסלקטורית שניצבה בשער הכניסה. האיש, שהיה מלווה בבני משפחתו, חש נפגע ונעלב מדרישת הסלקטורית לסור הצידה ולהציג מסמכי זיהוי. אחרי שזהותו התבררה הורשה השגריר להמשיך בדרכו אל שדה התעופה.

אולם בכך לא הסתיים הסיפור. השגריר הנעלב התלונן בכתב על הסלקטורית, ואף נתן לכך ביטוי פומבי בעיתונות. נוסף על כך הוא דרש לפטר את הסלקטורית מכיוון שלא נהגה בכבוד הראוי כלפי נושא משרה חשוב במדינת ישראל.

מייד נמצאו "שועלים קטנים" שהחלו להעלות מהאוב את טענת האפרטהייד, ולא רק את הטענה הזו. הנה, טענו "המחבלים בכרמים", ראו איך מתייחסים ביחס שונה ומשפיל כלפי מי שיש לו "מבטא ערבי". לעומת זאת כלפי יהודים, טענו ה"אפרטהיידיסטים", הסלקטורית לא הייתה מעיזה להתייחס באופן משפיל (???) כל כך.

חברים נכבדים, אם בעיני מי מכם בדיקה שגרתית של סלקטורית בכניסה לנתב"ג הופכת למקרה של אפרטהייד – אני מעדיף, ובטוחני שעוד רבים וטובים ממני יעדיפו, שנהיה "חברת אפרטהייד" מסוג זה. העיקר שמטוסים שממריאים מנתב"ג יהיו בטוחים בכל מאת האחוזים. מה שמבטיח שגם אותו שגריר מתלונן ובני משפחתו ימריאו בשלום וגם ינחתו בשלום במחוז חפצם.

על המחבר / המחברת

יצחק דגני

יצחק דגני

עורך מדור: סדר עולמי. ד"ר, מרצה באוניברסיטת בר אילן במחלקה למדע המדינה. בעבר הרצה באוניברסיטת איבדן בניגריה. עסק בייצוג וניהול בחברות באפריקה. ממייסדי תיאטרון גבעתיים וחבר הוועד המנהל שלו. דירקטור ויו"ר וועדת ניגריה בלשכת המסחר ישראל-אפריקה.

4 תגובות

  1. מה אומר ההגיון
    מה אומר ההגיון ספטמבר 08 2019, 12:48
    דרוזי במשרת שגריר אינטליגנטי ומכיר את

    הרגישות היה עושה בעיות בפומגבי אם לא פגעו בו מאוד?

    השב לתגובה
    • יצחק דגני
      יצחק דגני ספטמבר 08 2019, 14:53
      מה אומר ההיגיון

      ההיגיון, כמו גם ההיגיון המבצעי, אוחר שהסלקטורית נהגה כראוי, בהתאם להוראות הקבועות שניתנו לה בתוקף תפקידה.
      אחרי שהיא זיהתה את כבוד השגריר על פי מסמכיו היא התירה לו להמשיך בנסיעה לעבר הטרמינל.
      מגיע לה צל"ש על אחריות ורצינות בעבודתה.
      יש להניח שהשגריר נפגע בשל היותו מלווה במשפחתו.
      אם השגריר לא הבין את הסיטואציה וכתב מכתב תלונה והשמצה על הסלקטורית – עליו להינזף על ידי הקב"ט הראשי של משרד החוץ.
      בהגנה על מטוסים אין מקום ל"משחקי כבוד".

      השב לתגובה
  2. אפי מלכה
    אפי מלכה ספטמבר 09 2019, 12:56
    כל עוד שהבדיקה מקצועית והשיח אדיב

    ואין זלזול, הבדיקות בסדר. הם הרי נועדו להגן על כולנו.

    השב לתגובה
  3. גדעון שניר
    גדעון שניר ספטמבר 10 2019, 09:51
    תשמעו סיפור

    תשמעו סיפור
    לפני שנים הוזמנתי לפגישה אצל הנספח הכלכלי בשגרירות הודו בדלהי. בכניסה עצר אותי הקב"ט (שהכיר אותי מקודם), ערך עלי בדיקה גופנית, בדק את ניירותי לפי הספר כולל פרוק העט שלי לגורמים.. לידי ממש נכנס איש עסקים הודי בכיר המוכר לי עוד מ ממובאי, שבא לקבל ויזה לישראל כשבידו הזמנה להשתתף בחגיגת הבר מצווה של אחד מבני משפחת דנקנר. כאן התפתח דו שיח בינו ובין הקב"ט: "אתה יודע מי אני? יש לי הזמנה לדנקנר ואתה בודק אותי בשער כאחרון הטרוריסטים? השיב לו הקב"ט: אדוני, עם כול הכבוד, אני עושה את עבודתי ולא משנה לי מי אתה ומי הזמין אותך". ההודי פנה אלי בזעם: "ככה אתם מקבלים את הידידים שלכם? ואני עוד צריך להחתים את הדרכון שלי בחותמת ישראלית שתפגע ביכולתי להיכנס לסעודיה..אתלונן אצל השגריר". השבתי לו: "ראה, הקב"ט מכיר ויודע בדיוק מי אני, ולמרות הכול- אני מניח לו לעשות את עבודתו. וודאי תבין את המצב המיוחד שלנו.."- הוא לא הבין באותו רגע, כי חשיבות הסטטוס בהודו עולה על כול דבר אחר במיוחד כשהעלבון נעשה בנוכחות אחרים. בפגישה נוספת בינינו הבהרתי שוב..

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בהגיגים

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!