JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

הנערה הנרדפת שנעשתה למנהיגה

תלאותיה של אִינַאנָא מרְדּוּךְ מילדה-כלה למנהיגה

הנערה הנרדפת שנעשתה למנהיגה אינאנא מרדוך, על רקע מפת אשור ודגל אשור
אוגוסט 21
19:30 2019

אינאנא (על שם האלה האשורית, האם הגדולה המכונה גם נִינָא), מספרת על תלאותיה בשלוש שפות בעת ובעונה אחת, באשורית-ארמית, בערבית-עיראקית ובאנגלית. יש דברים שלא ניתן לספר אותם נכונה אלא בשפה מסוימת בלבד. היא נולדה בבגדד בשנת 1975 למשפחה נוצרית-אשורית, ועקרה עם הוריה לצפון עיראק לכפר בשם נוֹהַדְרָה, שבדוֹהוֹק. את ילדותה המוקדמת עשתה תחת האימה של מלחמת איראן-עיראק. השלטונות גייסו צעירים בכפייה והקהילה האשורית-נוצרית, שנרדפה ונשחטה בידי השלטונות העיראקיים, נדרשה להקריב את בניה לטובת מלחמה אווילית בשליחות אויביה המאוסים. הברירה הייתה נוראית, גיוס או כדור בראש. שלושת דודיה נשלחו לחזית, אחד הציץ ונשבה למשך 16 שנים, השני הציץ ונפצע בראשו והשלישי הציץ ומת, אף לא אחד מהם חזר בשלום. כל ימיה נשאה אמהּ של אינאנה את הצער על גורלם של אחיה ועל 39 בני משפחה נוספים שנטבחו על ידי השלטונות.

בהיותה בת 13 בלבד החלה תופעה מכוערת ביותר של חטיפת ילדות ונערות כדי שישמשו כשפחות. הוריה של אינאנה נחרדו מכיוון שהייתה יפת תואר (לימים זכתה בתואר מלכת היופי של בגדד). הם החליטו להציל אותה באמצעות נישואין לגבר בן 29. נדרשו אלפי דינרים יקרים למשפחה כדי לשכנע את הכנסייה, שסירבה לערוך את טקס הנישואין (בּוּרַאכָא) מפאת גילה הצעיר. בגיל 14 הילדה ילדה את בנה הראשון, הנרי. מאחר שנאסר עליה לצאת את הבית, בילתה את רוב זמנה בקריאת ספרי ההיסטוריה האהובים עליה. שם נחשפה לדמותו הפלאית של הנרי קיסינג'ר, שר החוץ היהודי של ארצות הברית, ומשום כך קראה לבנה בכורה בשם זה. בגיל 15 ילדה את ג'פרי, כשמו של סגן ראש ממשלת בריטניה דאז, ג'פרי האו, שוחר השלום. בשל פער הגילים והמעמדות לא החליפה מילה עם האיש שלה, סנחריב (על שם מלך אשור העתיק). הוא רק שכנע אותה להתחיל לעשן כבר בגיל 13. התינוקות שלה היו לה לילדים ולחברים בה בעת. סנחריב גויס בכפייה למלחמה בכווית והותיר מאחוריו נערה עם שני תינוקות. בשל הזוועות שחזו עיניו לקה בסכיזופרניה קשה ובשיתוק חלקי של גופו. הנערה כבר בת 18 והיא נדרשת לטפל בשני פעוטות ובאיש במצב סיעודי.

בשלב זה החליטה אינאנא לשים קץ לסבל מהזוגיות המוזרה הזאת, ועזבה בחזרה לבית הוריה, יחד עם שני הפעוטות. הוריה איימו עליה שינשלו אותה מכל רכושה (מעט זהב) אם תתגרש, אך היא לא שעתה להם. בימים של רעב ממשי היא עבדה בשלוש עבודות במקביל והצליחה לפרנס בכבוד את משפחתה ואף שלחה מידי פעם כספים לאיש החולה שלה. היא עבדה בחנות כלבו ידועה בשם שׂוּק שׁוֹרְגָ'ה, שנבנתה על חורבות שכונה יהודית נטושה מאז 1950. היא נעשתה מגדת עתידות היא מכרה תמרוקים מדלת לדלת, מקצוע הנחשב בזוי לאישה. היא גייסה כישרון ילדות והתחילה לשיר במסיבות פרטיות, וזה בזוי עוד יותר בעיני החברה הפטריארכלית.

משפחה אמידה מכווית שפגשה אותה באחת המסיבות, הציעה לה להשקיע את כספיה המועטים במניות נפט, והיא קיבלה את ההצעה. המניות הניבו פירות מדי חודש ואינאנה השקיעה את הרווחים בנדל"ן ורכשה בתים נטושים, שהיו תופעה נפוצה באותה העת. אט אט היא קנתה לה שם של אשת עסקים וחבַרות החלו פונות אליה כדי שתפעיל את קשריה אצל השלטונות. עסקת חייה הייתה תיווך ברכישת קומביין – עסקה שהניבה מיליון דינרים. בשיאה הגיעה להון של 7 מיליון דינרים – כ-70,000 דולר – שנחשבו בעתות רעב להון שלא יסולא בפז. לאינאנא הייתה מטרה אחת בלבד, להימלט עם משפחתה מעיראק ולהבריח את ילדיה הגדלים משירות בצבא עיראק על מלחמות לא להם.

באוקטובר 1997, לאחר שרכשה דרכון בסכום עתק של 400,000 דינרים, היא עזבה את עיראק, והשאירה את ילדיה עם הוריה בבגדאד. את אחיה היא פדתה מהגיוס לצבא בסכום של מיליון דינרים, והבריחה אותו לירדן. משם פנתה לטורקיה כדי לעשות את דרכה למערב. את הלילה הראשון עשתה בבית אחייניתה באיסטנבול, וזכתה לקבלת פנים אכזרית מאחיה האשוריים – הזהב שעל גופה נשדד במהלך שנתה וכולם התרו בה לשתוק ולשכוח מפחד השלטונות הטורקיים. בבוקר ביקשה להגיע לכנסייה אשורית כדי לפרוק את לבה הטעון. בעודה מבכה את מר גורלה ושפתיה נעות כחנה בשילה, ניגש אליה הכומר עַמוֹ חָנָא (הַשַׁמַשָׁא), דיבר אליה רכות והציע לה לעבוד בכנסייה.

ביום שלמחרת היא מצאה את עצמה בגובהי הצלב הענק, מנקה את סמל האמונה הנוצרית מאבק. בעודה חובקת את הצלב, היא נקראה למטה לפגוש שתי נשים שהתעניינו בה. אחת מהן הייתה יוונייה ושמה מארתא פַּגְרַאמִיס. מיד לאחר שהאחרונה למדה על מצבה העגום של אינאנא, היא קבעה נחרצות: "תארזי את חפצייך, את באה לגור בביתי". אצל מרתא נכונה לה הפתעה, היא גילתה שהגברת בזוגיות עם יהודי בשם סלים משה, איש אמיד ונשוא פנים. בני הזוג החליטו לאמץ את הנערה ולהיטיב עמה ככל שיוכלו. למשה היה מפעל לווילונות בעיר בורסה ולכן היה מגיע לאיסטנבול פעם או פעמיים בשבוע. בכל פעם טרח להביא לה מתנות, ולא חסך ממנה מאומה. בחגים היה יוצא לישראל, לבלות עם ילדיו מנישואיו הקודמים.

בני הזוג העסיקו את אינאנא כמנהלת משק הבית, אך לא מסרו לה את שכרה בידה. את כל השכר העבירו למשפחתה שבבגדד כדי לקיים את ילדיה בכבוד. הם דאגו לה כמו לבתם, חינכו אותה, לימדו אותה טורקית ויוונית, שילבו אותה בטקסים משפחתיים ובסעודות החג והשבת שלהם. "בשבת היו מדליקים נרות ומברכים, אז לא ידעתי למה, אבל גם אני אימצתי את המנהג, הדלקתי נרות ובירכתי את מה שידעתי לברך מלבי, בעיקר את הבית ואת יושביו. בראש השנה אכלנו תפוח בדבש. הרגשתי מבורכת, אנשים שלא מכירים אותי בכלל פרסו עליי את חסותם והשפיעו עליי מטובם. בעיראק חינכו אותנו לראות ביהודים אויב והנה אני קוראת ליהודי 'אבי'. כיום כאשר מאשימים אותי שאני יהודייה, אני גאה בכך. אני משיבה להם, הלוואי והיה לי הכבוד להיוולד יהודייה".

אך הדבר אינו רחוק מהמציאות, שכן למשפחתה הגרעינית של אינאנא היו מנהגים לא מקובלים בקהילות נוצריות. למשל לא אכלו חזיר, ניקו את הבית לקראת שבת ולבשו בגדים חגיגיים ומעל לכול היו מתפללים בכנסייה בשבת ולא ביום ראשון. לסבתהּ קראו חנה ולסבהּ יעקב. הכנסייה האשורית כלדית קתולית החליטה לשנות את יום השבתון ליום ראשון, אך אינאנא בחרה להישאר שבתאית (מלשון שבת), וגם היום דבקה בהחלטתה. לאחרונה ביצעה בדיקת דנ"א וגילתה כי בעורקיה זורם דם יהודי. היא עוקבת אחר דרשות רבנים, לומדת זוהר ולעתים יהודים פונים אליה בלשון העברית, אף שאיננה דוברת השפה.

בתום שנה ומחצה בבית המאמצים באיסטנבול החליטה המשפחה להעביר את עסקיה לקפריסין והפרק הוורוד הזה הסתיים בכאב גדול. אינאנא ביקשה למצוא מגורים חלופיים עד שהאו"ם יטפל בפנייתה כפליטה. פושע טורקמני מרושע שעסק בסחר בנשים הצליח לפתות אותה וחטף אותה לבית של ראש כנופיית טורקים. הכנופייה הצליחה למכור אותה כשפחה בסכום של 5,000 דולרים ללקוח בגבול עם יוון. הם חצו את הים בגניבה, אך משהו השתבש והם שבו על עקבותיהם. כל אותו הזמן הייתה אינאנא נתונה לאיום בנשק, להשפלות ולהתעללות. בחזרתם כילה הפושע את זעמו בה והיכה אותה עד לאובדן הכרה. בעלת חנות סמוכה גילתה על פניה שהיא מוכה והצילה אותה מידיו. היא נחלצה בשן ועין וזכתה לאשרת כניסה לקנדה, שם היא ביקשה לפתוח פרק חדש בחיי משפחתה.

אינאנא השלימה את לימודי התיכון ועמדה לסיים את לימודי הנדסת תוכנה ואלקטרוניקה. בסמסטר האחרון ללימודיה היא קיבלה ידיעה על הצלתם של שני ילדיה מפיגוע עצום בבגדד, שבו נהרגו 37 ילדים. היא גמרה אומר לחזור לעיראק, ופגשה את ילדיה לאחר שש שנים של ניתוק. את כספי ההלוואה שקיבלה כסטודנטית השקיעה בשוחד לפקידים כדי שיפיקו דרכונים לילדיה המתבגרים. התכנית הייתה להבריח את הילדים לסוריה – סוריה שלפני האביב הערבי – ומשם לקנדה. סייענים הזהירו אותם כי עם שם משפחה כמו שלהם, ישראל, אין סיכוי שיקבלו אותם בסוריה. הם נאלצו לשנות שוב את הדרכונים ולשלם כפליים.

אינאנא שבה לקנדה והפעילה לובי לשחרור ילדיה. חברת פרלמנט שבדקה את העניין משכה את ידיה מהתכנית והמליצה לה רק להתפלל. היא אכן התפללה, ובוקר אחד שמעה שמשטרו של סאדם חוסיין נפל. כאן נפתח חלון הזדמנויות, והילדים עברו דרך סוריה לקנדה. רגע לפני כן הקשו עליה הקנדיים, הם לא האמינו שילדה בת 13 תתחתן ותביא שני ילדים, שבאותה עת כבר נראתה כבת גילם. לאחר מכן סיימה אינאנא את לימודיה והתקבלה כמהנדסת תוכנה בחברת הייטק. מצבה הכלכלי הלך והשתפר. ילדיה נעשו בחורים והחלו מנהלים חיים עצמאיים משלהם. אחד מהם עבד כמלצר במסעדה ישראלית של משפחת סאסי, והבעלים אימץ אותו ואת המשפחה. לימים פתח הצעיר עסק דומה וקיבל את מלוא התמיכה מהמסעדן הישראלי.

כיום אינאנא משמשת כחברת הנהלה של ארגון האשוריים בקנדה. היא ידועה כאישה חזקה, דעתנית ומנהיגה. היא מופיעה באירועים רבים, מרצה בקנדה ומחוצה לה, ולעיתים קרובות מעלה סרטונים מהפכניים ברשתות החברתיות. אינאנא מזכירה לכל העולם כי בוצעו בעם האשורי מעשי טבח רבים מנשוא; מאות אלפים, זקנים, נשים וטף הוגלו, נשדדו, נאנסו ונטבחו. היא סופגת ביקורת רבה, בעיקר מהעולם הערבי, משום שהיא כותבת את דבריה בערבית. אין לה מורא להפגין תמיכה במדינת ישראל, והיא שולפת את ציפורניה בכל פעם שתוקפים אותה בשל כך. היא חוזרת ושואלת את מבקריה, היכן היו הם כאשר טבחו את בני עמה, ומה היה חלקם בטבח. אינאנא מאמינה שהיא זו שתביא את השלום בין ירושלים לאשור.

מרדוך עם ילדיזאינאנא מרדוך, גלוחת ראש, כביטוי לצער על מצב האומה האשורית, לצד פרופסור אפרם ילדיז, מומחה ללשון האשורית מאוניברסיטת סלמנקה שבספרד

על המחבר / המחברת

יעקב מעוז

יעקב מעוז

עורך מדור: דת ואמונה. ד"ר, יו"ר הוועד לתחיית הלשון הארמית. מרצה ליהדות והחברה הישראלית. סופר ומשורר, מחבר הספרים "צדק פואטי" ו"אלוהים, אהבה ואסתטיקה". מנהל פתוח תכנים בחברה למתנ"סים. חבר הנהלת תנועת "תיקון". מנחה אירועים וטקסים.

10 תגובות

  1. אחד הגולשים באתר
    אחד הגולשים באתר אוגוסט 22 2019, 12:39
    איזה סיפור מדהים

    כל הכבוד לד"ר יעקב והכתיבה הרגישה שלו

    השב לתגובה
  2. ט.
    ט. אוגוסט 22 2019, 14:02
    שווה סדרת טלויזיה

    והצופים בטח יחשבו שזה כאילו מוגזם

    השב לתגובה
  3. נ.
    נ. אוגוסט 22 2019, 14:37
    ומה עם בני העם היבוסי

    אין להם זכויות נדלן ושפה?

    השב לתגובה
  4. זוהרה
    זוהרה אוגוסט 23 2019, 12:31
    איך אתה מגיע לכל הפעילות הצדיקה הזאת

    כל הכבוד לך ולחבריך

    השב לתגובה
  5. יובל ספיר
    יובל ספיר אוגוסט 24 2019, 12:24
    איך אתה וחבריך מגיעים לסיפורים האלה

    מדהים

    השב לתגובה
  6. צהלה יוחננוף
    צהלה יוחננוף אוגוסט 25 2019, 12:05
    בקטע האחרון הבנתי

    איך כל הסיפור הזה מתקשר אלינו

    השב לתגובה
  7. אביבה לשם
    אביבה לשם אוגוסט 25 2019, 19:02
    וואוו

    זה משה שיש לי להגיד

    השב לתגובה
  8. מרים
    מרים אוגוסט 26 2019, 12:13
    נשים כמוה יביאו לשינוי ביחס כלפי נשים

    בכל העולם

    השב לתגובה
  9. שי ענבר
    שי ענבר ספטמבר 18 2019, 08:03
    האנושות הכיעורה ויופיה

    סיפור מדהים. של של עוצמה אנושית מצד אחד ושפלות אנושית מהצד השני.
    מדהים כיד אנשים יכולים להיות כל כך רעים ואחרים יכולים לבטא טוב וחמלה.
    מדהים כיצד אנשים יכולים להיות חזקים למרות אין ספור פגיעות וכאבים.
    מורכבות רבה בסיפור אחד – מדהים.

    השב לתגובה
  10. תחיה כהן
    תחיה כהן ספטמבר 26 2019, 12:10
    סיפור מדהים

    שווה סרט או מחזמר

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בהגיגים

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!