JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

קרב הגבורה של גדוד 184

מי באמת כבש את החווה הסינית

קרב הגבורה של גדוד 184 תא"ל מיל' אברהם אלמוג
אוקטובר 18
19:30 2019

46 שנים חלפו ממלחמת יום הכיפורים, הקשה במלחמות ישראל מאז מלחמת העצמאות. תולדות הקרבות בחזיתות השונות רוויות בסיפורים על גילויי גבורה ועלילות לחימה. אולם לצד המיתוסים הידועים ישנם גם מבצעים שנויים במחלוקת. הקרב בחווה הסינית הוא אחד מהם.

מ-15 באוקטובר עד ל-18 באוקטובר 1973 התרחשו במערב חצי האי סיני, בסמוך לתעלת סואץ ולאגם המר הגדול – מתחם החווה הסינית – רצף קרבות עקובים מדם בין כוחות שריון וחי"ר של צה"ל לכוחות משוריינים וממוכנים של הצבא המצרי. רבים מחיילינו נפלו שם.

במשך שנים רבות רווח בישראל מיתוס גבורתם של הצנחנים, לוחמי גדוד 890 בפיקודו של איציק מרדכי, שכבשו את מתחם החווה הסינית. האם המיתוס הזה אכן נכון?

במאמר זה אבקש להציג זווית ראייה אחרת, ואולי לנתץ את המיתוס. בריאיון שערכתי עימו דוחה תא"ל (במיל') אברהם אלמוג, מי שהיה אז מג"ד שריון 184 (בדרגת סא"ל) ואף זכה בעיטור העוז על תפקודו בקרבות, את המיתוס הזה מכול וכול, ומבהיר כי מתחם החווה הסינית נכבש על ידי הגדוד שהיה בפיקודו יומיים טרם הגעתם של הצנחנים. להלן סיפורו של אלמוג.

בספטמבר 1973 סיים את תפקידו כמג"ד 184 ועבר לשרת ב"בור" במטכ"ל. 3 ימים לאחר פרוץ המלחמה נהרג המג"ד שהחליף אותו. לבקשתו הוחזר אלמוג לגדוד להמשך הלחימה. הוא מצא גדוד עייף, חיילים מיוזעים ומותשים ומורל ירוד. אלמוג התקבל בשמחה, הורה לכולם להתגלח, להתרענן ולהתארגן לקראת המשך הלחימה.

אלמוג וחיילי הגדוד חזרו לקו. במרחק 7 ק"מ מהתעלה, ומטווח של 4 ק"מ מהאויב, ניהלו קרב שריון בשריון במשך יומיים עד שהגיעה התקפה מצרית לרוחב כל החזית, שבמהלכה הושמדו 300 טנקי אויב. גדוד 184 שנותר עם 9 טנקים בלבד השמיד 37 טנקים של המצרים. הקרב התנהל מטווח אפסי והיו אפילו טנקים מצריים שעברו את אלו הישראליים וכוחותינו פגעו באחוריהם. הקרב הזה חולל תפנית במלחמה. משם עברו כוחותינו להתקפה במתחם "יוקון". למחרת תוגבר הגדוד בטנקים נוספים, ויצא דרומה דרך הדיונות לציר "כספי" 56 לכביש "לקסיקון". משימתה של חטיבה 14, שאליה השתייך הגדוד, הייתה לדחוק את האויב צפונה וכך לאפשר את זרימת כוחות האוגדה של שרון לכיוון התעלה במגמת צליחה.

גדוד 184 קיבל משימה לכבוש את מתחם החווה הסינית, שכלל בניינים ובית משאבות. הגדוד הגיע לצומת "טרטור"-"לקסיקון". הם נעו צפונה. גדוד 87 וגדוד 79 עם המח"ט הצליחו לעבור את הצומת ללא ירייה אחת, אולם כשהגיע תורו של גדוד 184 נפתחה עליו אש נ"ט חזקה מאוד מטווח של מטרים ספורים. במטח ראשון נפגעו 11 טנקים (מתוך 21). גם הטנק של אלמוג נפגע אך הוא המשיך. איש לא ענה בקשר. מ"פ אחד נהרג, שני נפגע, שלישי עף מהטנק. הקשר נותק. המג"ד אלמוג הבין שהגדוד נקלע לבעיה קשה.

אלמוג הכיר היטב את השטח ולכן החליט להיכנס עם 3 טנקים לחווה הסינית, שבה שרצו חיילי אויב רבים. בהמשך הצטרפו אליו טנקים נוספים. כמו כן הוא מחליט להפעיל את הקשר הגדודי בכל הטנקים. שדה הקרב בער. המצרים לא ידעו איפה הלוחמים הישראלים. הם שלחו מפקדים במשאיות של אוכל וציוד והטנקים של הגדוד חיסלו אותם. טנקים ישראליים השמידו טנקים מצריים מטווח קצר.

בבוקר חבר הגדוד לחטיבה ובמשך ימים אחדים התנהלו קרבות בכיוון צפון מול כוחות שריון וחי"ר מצריים. במשך כל הלחימה ספג הגדוד מטחי ארטילריה, אך גרם לאבדות ופגיעות קשות באויב, לעיתים מטווחים קצרים מאוד. לאחר יום נוסף של התארגנות התאפשרה חציית התעלה ותנועה פנימה אל שטח מצרים עד שהפסקת האש נכנסה לתוקפה.

בקרבות איבד הגדוד 80 מלוחמיו. 112 לוחמים נפצעו. לוחמי הגדוד האמיצים זכו ב-23 עיטורים וצל"שים – הגדוד המעוטר ביותר בצה"ל במלחמה אחת.

עד כאן סיפורו של אלמוג. אסיים בציטוט מדבריו שלא משתמעים לשתי פנים: "אחד העיוותים הגדולים ביותר, ששקעו בתודעה הלאומית בישראל, הוא שהצנחנים, כביכול, כבשו את החווה הסינית. העובדות הן חדות וברורות. החווה הסינית נכבשה ב-15 באוקטובר בערב על ידי חטיבת שריון 14 עם גדוד השריון 184 במסגרתה. גדוד 890 של הצנחנים בפיקודו של איציק מרדכי הגיע לאזור החווה, למקום שנקרא 'טרטור' 40 'עכביש' 52, המרוחק 4 ק"מ מהחווה הסינית רק ב-17 באוקטובר בשעה 00:30. משימת גדוד 890 הייתה לטהר את ציר 'טרטור', אחרי שהמג"ד נתן שונרי מהצנחנים נע בדרכו על ציר 'טרטור' לטסה. בקבוצת פקודות בטסה, שעשה מפקד אוגדה 162, ברן, ניתנה משימה לגדוד 890 לטהר את ציר 'טרטור'. הם ירדו מ'עכביש' 52 וכעבור 200 מ' נתקלו באויב וספגו אבדות קשות. החילוץ נעשה בפיקודו של אהוד ברק, חילוץ שלא הצליח. גדוד אחר חילץ את גדוד 890 לבסוף, לאחר קרבות קשים במקום. כלומר את החווה הסינית כבשנו אנחנו, גדוד 184".

למי שמעוניין לדעת עוד על סיפור הגבורה יוצא הדופן של גדוד השריון 184 במלחמת יום הכיפורים אני ממליץ לקרוא את ספרו של אהוד מיכלסון, "אבירי לב – גדוד 184".

על המחבר / המחברת

Avatar

דוד בן אשר

עיתונאי ומשורר. אל"מ בדימוס, בעבר רמ"ח כושר קרבי. פרסם ספר בתחום אימון גופני ו-4 ספרי שירה.

8 תגובות

  1. בר אילון
    בר אילון אוקטובר 19 2019, 12:29
    למה אין ספר הסטוריה רשמי של צה"ל

    היה חוסך את כל סימני השאלה ואי הידיעה.

    השב לתגובה
    • דב
      דב אוקטובר 21 2019, 05:48
      אין סיפור אחד

      אין סיפור אחד ולכל אחד ואחד מהלוחמים שהיו שם יש את הסיפור שלו

      השב לתגובה
  2. שמעון ח.
    שמעון ח. אוקטובר 20 2019, 11:15
    רבבות חרפו נפשם וחלקם אף הקריבו חייהם

    וכעת כשהמדינה מתפוררת מחוסר אחדות הם אפילו לא משמיעים קול. לא יאומן.

    השב לתגובה
  3. חייל בדימוס
    חייל בדימוס אוקטובר 20 2019, 21:40
    כל החיילים הקרביים בכל הגזרות

    עשו כמיטב יכולתם והקריבו

    השב לתגובה
  4. ח.
    ח. אוקטובר 21 2019, 14:52
    חבל שהמפקדים שהובילו את הצבא

    הכניסו אותנו למלחמה בצורה רשלנית וכך גם ניהלו את המלחמה וכך היו הרבה נפגעים מיותרים. זאת הבעיה האמתית. רק גבורת הלוחמים הביאה את הניצחון.

    השב לתגובה
  5. צעיר
    צעיר אוקטובר 22 2019, 11:02
    מהסיפורים המדהימים

    מהוויכוחים הקשים
    מהטענות
    אפשר רק להבין מרחוק מה עברו כל הגיבוריים מכל החילות והמשפחות שלנם וכל העם במלחמה הקשה הזאת

    השב לתגובה
  6. ירוחם בן שבת
    ירוחם בן שבת אוקטובר 22 2019, 13:07
    מצדיעים לכל הגיבורים

    באשר הם
    רק לזכור ולא לשכוח
    להפיק לקחים כדי שהסיוט לא יחזור

    השב לתגובה
  7. לוחם לשעבר
    לוחם לשעבר אוקטובר 23 2019, 09:36
    אסור להכניס ויכוחים לנושא הקדוש

    צה"ל ומערכת הבטחון צריכה לכתוב את ההסטוריה. כולנו בעד צה"ל.

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בהגיגים

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!