JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

אני מודאג

הגיגים על סיכום הכנס של המכון למדיניות ואסטרטגיה

אני מודאג אלוף בדימוס שלמה גזית
ינואר 19
09:30 2020

לא מכבר פרסמתי מאמר בעקבות הכנס שנערך ב"מכון למדיניות ואסטרטגיה". התמקדתי בסוגיה של חשיפת סודות ללא שליטה ובקרה. במאמר הנוכחי אני מבקש להתייחס לתכנים שהועלו בכנס. הכותרת שנתנו עורכי הסיכום לכנס היא "ניווט במים סוערים – עת לשינוי". לדעתי, זוהי כותרת הולמת בהחלט. אעיר רק שאם נתעלם מאפיזודות קצרות של שחצנות לאומית, כותרת זו מלווה את מדינתנו מאז הקמתה.

אפשר להצביע על שלוש מגמות יסוד שמסכמות את הכנס: הראשונה, החרפת האתגר האסטרטגי באזור, ובעיקר התייחסות לאיום האיראני העקיף והישיר, בדגש על איום הגרעין; השנייה, הסדקים בחוסן הלאומי; והשלישית, פוטנציאל שחיקת היחסים שלנו עם ארה"ב.

אינני מופתע מהצבת האיום האיראני בראש הרשימה. לאורך שנים מצליח ראש הממשלה להציגו כאיום המרכזי על מדינת ישראל. אני יודע שאהיה לא פופולארי בגישתי, אולם אני סבור כי איום זה ייעלם ברגע שיימצא הפתרון לבעיה הפלסטינית. אני דווקא ממליץ לעשות כל מאמץ להרגעת העימות עם איראן. אף אם אין בידינו לכבות את האש – אל לנו ללבות אותה. אינני יודע כמה שנים ישרוד משטר האייתוללות בטהראן. המהומות המתחוללות בימים אלה באיראן מעידות שיום נפילת המשטר קרב. אל לנו להחריף את המשבר עם האיראנים – לא במעשינו באיראן גופה, לא בחזית הסורית-לבנונית ולא בהתייצבותנו השחצנית בראש מובילי המאבק העולמי במשטר האיראני.

ישראל, שאיננה שותפה להסכם הגרעין שחתמה טהראן עם המעצמות, מתפארת בתרומתה להסתלקות וושינגטון מן ההסכם. אינני רוצה להיות נביא זעם, אך חוששני כי בעתיד הקרוב עלול טראמפ לחזור בו ולבקש הסדר עם טהראן, ומה יהיה אז?

לאחר שקראתי את המסקנה העיקרית והקשה של הכנס בדבר המאמץ להשגת יכולת עצמאית לסיכול פרויקט הגרעין האיראני, אני חושש שמא תהיה זו מתכונת חסרת אחריות של איבוד עצמי לדעת.

לדעתי, ראוי היה שסוגיית "הסדקים בחוסן הלאומי" תוצב כאיום הראשון במעלה. יש לציין כי הטיפול בה הוא כולו באחריותנו ובידינו. אך ייתכן שהעיתוי שבו התקיים הכנס, מחצית השנה לפני משבר המשילות המוחלט הפוקד אותנו ומוליכנו היום לבחירות חוזרות, מסביר את הדיונים היחסית-רגועים של משתתפי הכנס בסוגיה זו.

כמו כן, במסקנות העיקריות שהובעו בכנס חסרה לי החתירה לפתרון הבעיה הפלסטינית. זהו האיום המכרסם בחברה הישראלית, ואין מנוס ממציאת פתרון יציב כנגדו. מדובר באיום שהולך ומחריף בתוך החברה הישראלית כמו גם אל מול יחסינו עם העולם הערבי. אודה כי אני חרד לשרידותו של "השלום הרעוע" עם ממלכת ירדן, ולהידברות עם סעודיה שאיננה יכולה להיות תחליף למשבר עם קהיר.

לסיום, עוד מסקנה מעשית ועיקרית שלי מן המצב שבו מצויה ישראל: הכנס לא התייחס בדיוניו לאפשרות, הכמעט בלתי נמנעת, של התפתחות מדינית חריגה אצלנו ואצלם, לחשוב על הבלתי צפוי.

על המחבר / המחברת

Avatar

שלמה גזית

אלוף בדימוס. שימש כראש אמ"ן, נשיא אוניברסיטת בן-גוריון, ומנכ"ל הסוכנות היהודית.

4 תגובות

  1. סקרן ומודאג
    סקרן ומודאג ינואר 19 2020, 12:24
    למה בדיוק אתה מתכוון בפיסקת הסיום?

    אולי תסביר לנו?

    השב לתגובה
  2. אני לא הייתי מודאג
    אני לא הייתי מודאג ינואר 19 2020, 17:35
    אבל כעת כן

    אחרי מה שרמזת……

    השב לתגובה
  3. ל.
    ל. ינואר 20 2020, 10:44
    אפשר להירגע

    אמנם אויבים לא חסרים
    אבל מצבנו הבטחוני טוב
    יותר ממה שהיה בעבר

    השב לתגובה
  4. לאלוף גזית המודאג
    לאלוף גזית המודאג ינואר 21 2020, 17:13
    הסר דאגה מלבך

    האיראני צריך להיות הרבה יותר מודאג. גם הכותרת שנתנו המארגנים לכנס – "ניווט במים סוערים עד לשינוי" היא מעין קשקוש שמטרתו למשוך תשומת לב ותו לא. לאיזה שינוי הם מייחלים? לחילופי שלטון בישראל?

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בהגיגים

יתר המאמרים במדור