JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

חופש הבחירה והמחויבות לתוצאותיה

האמצעים הדיגיטליים מאיימים על חופש הבחירה שלנו

חופש הבחירה והמחויבות לתוצאותיה פרופסור יהושפט גבעון
פברואר 08
09:30 2020

ראשית כול יש לשים-לב לכך שחופש הבחירה אינו מבטל מאליו את המחויבות לתוצאות הבחירה. חופש הבחירה אינו גורר חופש מתוצאות בחירותינו. אדם יכול לעמוד על שפת גג בניין ולשקול אם כדאי לקפוץ ממנו. הבחירה בידיו, אם לקפוץ או לא. אבל מן הרגע שקפץ, יקשה עליו לבטל את תוצאות החלטתו. זאת דוגמה טרגית להמחשת ההבדל בין בחירה לבין תוצאותיה. כאשר קיימת האפשרות לבטל תוצאות של הכרעה ואפשרות זו נתונה לשיקולנו, ההחלטה לקבל בכל זאת את תוצאות ההכרעה היא המחויבות לתוצאותיה, והיא אפשרות הנוספת על חופש הבחירה. להבחנה בין חופש הבחירה ובין המחויבות לתוצאותיה יש בתרבות האנושית מספר דוגמאות חשובות.

למשל עולם המדע משגשג רק בתרבות שבה מובטח למדענים החופש לבטא ביקורת על דעות קיימות ולהציע חלופות להסברים מקובלים. לחופש זה קוראים "חופש אקדמי". אבל במדע אין חופש מן המשפט שנחרץ על-ידי המציאות הנחקרת. ללא חריצת המשפט של המציאות, אין למדע שום ערך. המדען מציע בגאווה תיאוריה להבנה כללית של התופעות הנחקרות ומבקש בענווה מהמציאות את פסק-דינה, ואין לו החופש האקדמי שלא לקבל אותו.

גם לא תיתכן התנהגות מוסרית ללא בחירה חופשית בין חלופות של אפשרויות פעולה. אם כופים עליי לפעול בדרך מסוימת, ואינני פועל מרצוני, פעולתי איננה יכולה להיות מוסרית. היא יכולה להיות פעולה עם תוצאות נהדרות, אבל תוצאות אלה אינן קובעות את המוסריות שלה. התנהגות מוסרית מבוססת על חופש בחירה בצירוף עם מעורבות אישית בבחירה ומחויבות אישית לתוצאות הבחירה.

משחק איננו משחק אם איננו מאפשר חלופות פעולה ובחירה חופשית ביניהן. פירושו של דבר הוא שתוכנה איננה יכולה לשחק, אלא רק להתמודד בדרך שיטתית נגד פעולות מִשחק בהדמיה של מְשחק. לרבים מאתנו אין עניין לשחק במשחק שבו ידועה אסטרטגיה שמבטיחה ניצחון. הפעלת אסטרטגיה ידועה שמבטיחה ניצחון במשחק איננה פעולה משחקית. לתוכנה זה לא משנה, אבל אנו איננו מפיקים הנאה מהשתלשלות של מקרים שכולם ידועים מראש. האי-החלטיות והאי-ודאות הם גורמים הכרחיים בהנאה ממשחק. אבל גם כאן, אחרי הבחירה החופשית בצעד כלשהו במשחק, אם נרצה להמשיך לשחק עלינו להישאר מחויבים לתוצאות בחירתנו.

גם חידות מפסיקות להיות חידות כאשר אין לנו בחירה חופשית בין חלופות אפשריות, וכאשר יש לנו רק תגובה כפויה אחת. לכן חישובים מפורשים אינם יכולים לתפקד כחידות. אפילו בטבע נוכל לגלות ביטוי לעיקרון הזה. כפי שתיארתי בסוף מאמר קודם בדיון על המודל העסקי של השימוש בטכנולוגיות הדיגיטליות לפגיעה בחופש הבחירה שלנו.

האבולוציה אינה יכולה להתקדם ולהצליח אם מסלול התפתחותה קבוע מראש. היא מצליחה רק הודות לחריגות אקראיות מהכפייה של המציאות. לחריגות אלה קוראים "מוטציות". כל התנהגות חופשית נראית למתבונן מהצד כהתנהגות אקראית. ייתכן מאוד שהדינוזאורים, אלה מהם שהילכו על-פני האדמה לפני מאות מיליוני שנה, נכחדו בגלל שהתפתחותם נתקעה במבוי סתום והאבולוציה לא יכלה לחשב עבורם מסלול מחדש. מי שידע להסביר ולחזות תנאים למבוי הסתום הזה היה גלילאו גליליי בעבודתו המפורסמת "על שני המדעים", בחלקה הבלתי ידוע לציבור על תורת חוזק החומרים והשלכותיה על מבנה בעלי החיים.

אט אט אנו מתחילים לתפוס שהסכנה החמורה ביותר בטכנולוגיה הדיגיטלית היא לא בפלישה החודרנית לצנעת הפרט שלנו, אלא בדלדול המשאב החשוב ביותר שלנו, שהוא חופש הבחירה שלנו. כאשר אנשי חינוך אחראיים תופסים שתוכנות רבות מדי ב"סמרטפונים" של ילדינו מעוצבות כדי להשתלט על תשומת הלב שלהם, הם אוסרים על הבאת מכשירים כאלה אל מוסדות הלימודים ועל שימוש בהם שם בכלל.

כאשר אנשי חינוך תופסים שהמלחמה העיקרית שהם מנהלים, זה עשרות שנים ויותר, זאת המלחמה על תשומת הלב והסקרנות של התלמידים, הם מחפשים דרכי הוראה ולמידה מרתקות כדי לרתק את תשומת לבם של התלמידים. היום מורים רבים יודעים שחובתם למצוא דרכים כאלה גם כדי שיתגברו על הריתוק הדיגיטלי המושך תלמידים יותר מהלימודים. למרבה הצער, המורים נלחמים בכוחות הריתוק הדיגיטלי בעיניים עצומות, כי רובם הגדול מסרב להשקיע ולו מאמץ מועט ביותר בהבנת המדיום החדש. אם תבדקו, תגלו גם שרבים מהם שבויים לא רק בקונספציה השגויה שפדגוגיה יכולה להוביל את הטכנולוגיה בלי הבנת הטכנולוגיה, אלא גם באמונה שבלאו הכי, לתלמידיהם כבני אדם אין חופש בחירה, בייחוד לא ביחס לטכנולוגיה, כי לטכנולוגיה יש השפעה מוחלטת על האדם.

אם כן סוגיית חופש הבחירה היא תעלומה מורכבת. מדענים והוגי דעות רבים מאמינים שאין לנו חופש בחירה ושהאוטונומיה האנושית היא אשליה (לדוגמה תומאס הובס במאה ה-17 ומדענים רבים במאה ה-21). רבים גם מאמינים שלטכנולוגיה יש השפעה בלתי נמנעת על האדם ועל החברה. קוראים לזה "דטרמיניזם טכנולוגי", ודנתי באמונה זו כאמונה אלילית במאמר קודם.

מרשל מקלוהן קרא במפורש להבין את המדיה כדרך הכרחית להתמודדות עם השפעתה, וכדי "להגדיל את האוטונומיה האנושית", כדבריו. לעומתו תלמידו המפורסם ביותר ניל פוסטמן, שהחל את דרכו כאיש חינוך, תיאר בספרו "תכלית החינוך: הגדרת ערכו של בית הספר" הצעה לתכנית לימודים לחינוך טכנולוגי שתתמקד בסוגיה כיצד "הטכנולוגיה בוראת עולמות חדשים, לטוב או לרע". בין התכנים שניסח פוסטמן לתכנית הלימודים שהציע בספר ההוא, נמצא את ההיגד הזה: "5. שינוי טכנולוגי איננו תוסף; הוא אקולוגי. טכנולוגיה חדשה איננה רק מוסיפה משהו; היא משנה את הכול." (בעמ' 192). כלומר כאן, כמו בספרו הקודם "אובדן הילדות", פוסטמן הצהיר על ההפך הגמור מאוטונומיה אנושית. הוא כלל לא היה מודע לכך שסתר את משנת מורו. רבים אפילו טענו שמקלוהן היה אבי התפיסה הדטרמיניסטית ביחס לטכנולוגיה. במילים אחרות, כבר עצם העיסוק בסוגיית חופש האדם, בייחוד בהקשר הטכנולוגי, יכול להשפיע על האדם, לבלבל אותו ולהפחית את חופש הבחירה שלו.

אחת התגליות של רונאלד לאפאייט האבארד במחקריו על שכל האדם בשנות ה-40 וה-50 של המאה הקודמת, הייתה ששכל האדם מכיל מנגנון שגירויו מפחית את חופש התגובה של האדם. הוא טען שמנגנון זה מתנהג כמו מחשב דיגיטלי שמספק לאדם את תגובותיו באמצעות ניהול אוטומטי של זיכרונות, כאילו היו קבצים. אם כך הוא מצב האדם השכיח, הרי שכל הכלים הדיגיטליים יכולים לתפקד כגורמי גירוי של מנגנון שכזה. בגלל דמיונם למנגנון הזה הם יכולים לפגוע בחופש הבחירה של בני האדם כאשר שכלם מהדהד את הכלים האלה ומעורר מנגנון כזה.

על המחבר / המחברת

יהושפט (שפי) גבעון

יהושפט (שפי) גבעון

פרופסור. לימודי פיסיקה, פסיכולוגיה ניסויית, ופילוסופיה לתואר ראשון ולימודי מתמטיקה לתואר שני (האונ' העברית). תואר שני ושלישי במדעי התקשורת והמחשבים (אונ' מישיגן).

6 תגובות

  1. משה בנטוב
    משה בנטוב פברואר 08 2020, 11:28
    אתה ממשיך במסע נגד הטכנולוגיה

    הדיגיטלית
    היה ראוי שבצד השלילה, שאת חלקה לפחות אני מקבל
    תצעג את החיוב
    וכך ההצגה תהיה מאוזנת
    ולא רק אנטי דיגיטל

    השב לתגובה
    • יהושפט גבעון
      יהושפט גבעון פברואר 08 2020, 16:21
      ההצגה מאוזנת בקושי על-ידי גלי ההתלהבות

      הצגת מכשירי דיכוי החופש של היחיד אינם "מסע נגד הטכנולוגיה" אלא מסע לחירות האדם. אתה נופל לתהום ואינך רוצה לשמוע מה יקרה לך למטה, לפני שאתאר לך את יופיו של הנוף שמסביבך, כי אתה רוצה "הצגה מאוזנת". מה צריך לאזן את המסע נגד אבדן חופש הבחירה שלך?

      השב לתגובה
  2. תהל
    תהל פברואר 08 2020, 12:59
    תודה על המאמרים שגורמים לחשוב

    ולא רק לעשות מה שכולנו ממילא עושים

    השב לתגובה
  3. הבוחן
    הבוחן פברואר 12 2020, 12:31
    שמתי לב

    שיותר ויותר כתבות במדור טכנולוגיות המידע לא עוסקות בשבחים לטכנולוגיה הזאת אלא בביקאורות ובסימני שאלה

    השב לתגובה
  4. יש לי בעיה אם ההגדרה
    יש לי בעיה אם ההגדרה פברואר 13 2020, 06:41
    תיאורטית יש הרבה חלופות

    ובתוך כל חלופה יש הרבה מאוד חלופות משנה וכן הלאה
    בקיצור אין סוף
    וכך העולם לא יכול להתנהל

    השב לתגובה
  5. יהושפט גבעון
    יהושפט גבעון פברואר 14 2020, 10:00
    אל מגיב אלמוני "יש לי בעיה עם ההגדרה"

    דבריך מעניינים מאד, מכיון שהם מזכירים את טיעוניו של זנון מאילאה שטען שהתנועה בלתי מוסברת מכיון שבכל צעד מתבצעים אינסוף צעדים. ומי אמר שלא ניתן לבצע אינסוף פעולות? אבל, אם נמשיך בכיוון הזה, טענתך היא, אולי, שלא ניתן להחליט מכיון שתמיד יש עוד אינסוף חלופות. הטעות בטיעון הזה היא שהחלטות אינן על כל החלופות האפשריות אלא על מקבצים של חלופות נתונות. למשל, בתגובה שלך מתממשת הבחירה האם להגיב או לא, ולמרות שתיאורטית יכולת להתלבט בין אינספור חלופות, ההחלטה שלך נסובה על מבחר מסוים שבחרת להחליט ביחס אליו. יש לנו היכולת לקבץ חלופות רבות לחלופה אחת ובכך להקטין את מספר החלופות בכל החלטה שנחליט, שאם לא כן, הסיכוי של כל חלופה הוא אפס. לפי בעייתך, אין טעם בתורת הסיכויים כי הסיכוי של כל מאורע הוא אפס ואין הבדל בין התמכרות להרואין לבין צימאון למים.

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בהגיגים

יתר המאמרים במדור