JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

צדיק כתמר יפרח

סיפור קצר על האילן שבקצה המושבה

צדיק כתמר יפרח אבי גולדברג
פברואר 04
19:30 2020

אין ספק כי העץ רב-הפארות, הגדל במרחק של שלושת רבעי פרסה מאחרון בתי המידות שנבנו בשכונת העשירים שבמרומי המושבה מִגדל בגליל המזרחי, אינו תמר.

עולי הרגל המגיעים לשם באוטובוס של חברת "סיורי קברי ראשונים" ועושים את כברת הדרך האחרונה משולי שכונת המגורים בשביל צר ובוצי בימי החורף ורצוף מהמורות בימי השרב, יודעים בבִטחה כי העץ העבות העומד בודד בשדה טרשים חשוף הוא עץ הערבה, שנאמר: "ולקחתכם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפות תמרים וענף עץ עבֹת וערבי נחל וגו'", ואם אין הוא הערבה הבוכייה הרי הוא ערבה מבין חמשת זני הערבות הגדלים בארץ האבות.

וַתיקי האיכרים שעודם מתגוררים בבתי אבן טוענים כי מדובר בעץ אקליפטוס, שהוא רב-תצורות ויש אומרים כי קיימים שבע מאות מיני אקליפטוסים שונים. העץ שנטוע שם הגיע לארץ ישראל רק ברבע האחרון של המאה ה-19 וניטע על ידי המתיישבים הראשונים של מגדל, גרמנים בני הדת הקתולית, לפני למעלה ממאה שנה.

יתמהו הקוראים, ומה בכך אם האילן שבשולי המושבה הגלילית הוא זה או אחר? ועל כן ייאלץ הכותב להתכבד ולהסביר ולשים דבר דבוּר על אופניו.

מעשה שהיה כך היה: מאז התייתם שׂמחה חברִי מאב ומאם, נהפך ליבו והוא החל לבקר בימי שבת בבית הכנסת השכונתי, לא הרחק מביתו שבמזרחה של כפר סבא. לאחרונה אף החל לחבוש כיפה שחורה ולהקפיד במאכלותיו שמא יגעו שפתיו בדבר מזון שלא הוכשר כדין על ידי עבדקן בעל חותמת עגולת בד"ץ, ובקיצור אין השיחה עִמו מתחילה ללא שבח והלל לבורא במרומים וכיו"ב.

ביום א' האחרון נצטלבו דרכינו ור' שמחה ברכני לשלום ושאל אם יוכל לגזול רגע יקר מזמני בעולם הזה, כדי שאוכל אולי בזכות כך לקבל דריסת רגל בעולם שאחר מכן. התיישבנו בקפה שבפינת דיזנגוף ורחוב וילנה, ושמחה סיפר לי את המוצאות אותו "לאחרונה". "נרשמתי לטיולי השתטחות על קברי ראשונים", אמר לי האברך נובו. "כידוע לכבודו (הוא גם אימץ לו לשון מחויטת), במהלך שלושים השנים האחרונות התגלו על ידי אנשים טובים ונאמנים כשמונים קברים של גדולי ישראל מזמנים קדומים, כולם בגליל."

הוא לגם לגימה רעשנית מכוס התה תוך כדי שהכפית שבתוכה כמעט עוקרת את עינו ומביאה כפרה לרעש הלגימות. "שמא תִּתמה מה לי אטריחך בסיפורים על צדיקים שכבר הלכו לעולמם לפני מאות בשנים? מיד אני מגיע ללוז העניין!" לגימה נוספת והוא שב לצקצק בלשונו.

"בפאתי המושבה מִגדל שוכן עץ ערבה עתיק יומין, ובין שורשיו העבותים טמונות עצמותיו של רבי חביזא, שהיה תנא חריף וידוע בחיבתו לכל ברואי האל וביניהם בעלי הכנף והולכי על ארבע, ואף היה ידוע בהקפדת יתר באיסור צער בעלי חיים ובעיקר ברחמנותו על בהמות המשא, ונהג לומר: 'שאלני איש כמה שׂקין של גרעינין יעמוס על שִׁדרתו של פרד ואשיבנו עד שלא יבעט באדם.'"

"ואתה", כך ממשיך שמחה לשוח, "שמזדמן לעיתים קרובות אל המושבה מגדל, מן הדין שתעלה אל הקבר ותיטול קורט מקדושת המקום, ותדבק בך מעט מזעיר ממידת החסד והרחמים של הצדיק הטוב". שמחה סיים ללגום את התה ונפרד ממני במהירות, שמא יקדים אותו המלצר והוא יידרש לפרוע את דמי התה הפושר, שאותו לגם דווקא בשקיקה.

לא חלפו ימים רבים ונזדמנתי ביום שבת קודש אל ביתו הצנוע של גבי, הנטוע על מדרון המשתפל אלֵי כנרת, וסיפרתי לו את מעשיית התנא הקבור מתחת לערבה או אקליפטוס בפאתי המושבה מגדל. להוותי, פצח גבי בסיפור המעשה, לא לפני שמזג לכוסות יין אדום.

"אז כך הוא המעשה לאשורו", החל גבי לספר ברוב חשיבות לאחר לגימה ארוכה של יין, כשמבטו נעוץ בשדות החרושים למטה, הממתינים עד בוש לגשם ברכוֹת שירווה את הרגבים המצהיבים. "את האקליפטוס הבודד נטע הכומר הגרמני ארנסט הוכצייט, שהשתייך לקהילת הגרמנים שנטעה עצמה על קרקעות מה שיהיה בעתיד המושבה מגדל, בניסיון להפריח את השממה ולגדל גידולים חקלאיים במקום שבו נולדה מרים המגדלית, כמסופר אצל האֶדומים עוכרי ישראל. משנטשו הגרמנים את האדמות עלו עליה קבוצת יהודים אידיאליסטים, גואלי קרקע, והקימו חווה חקלאית ששמה היה 'אחוזת מוסקבה'.

לאחר המלחמה הראשונה עלו על הקרקע ראשוני גדוד העבודה וביניהם טרומפלדור, א"ד גורדון וברנר. כלי העבודה שלהם היו פרימיטיביים, הקרקע צחיחה וכוח העבודה שלהם הסתכם בפֶרד חזק, וגם זה בסופו של דבר כוחו לא עמד לו. הפֶּרד נרכש מערבי שהתגורר בדרדרה ליד החוּלה, ושֵׁם ניתן לו על ידי חברי הקבוצה במגדל, 'רבי חביזא', על שמו של התנא שהתגורר בגליל, מגן בעלי החיים.

כאמור לא חלפו ימים רבים וגם הפרד החזק לא עמד בקשיי היום. עבודת החריש, המזון הדל וחוסר ניסיונם של הצעירים בטיפול בבעלי חיים הכריעו אותו. חברי הקבוצה נשאו את נבלת החיה הגדולה אל עץ האקליפטוס שעמד במרחק קטן מהמקום שבו קרס-נפל הפרד, כרו בור וטמנו אותו, שלא תהיה נבלתו למאכל לחיית השדה ולא קן לצרעות. לאחר שכיסו את החיה ומחו את הזיעה ממצח, אמר טרומפלדור, בכוונה לרומם את רוחם של החברים שידעו כי ללא הפֶרד לא יוכלו לעבד את האדמה, 'נציב לו יד!' אחד החברים מצא קליפת גזע רכה של האקליפטוס וחרת עליה באולרו: 'פה בשדה נפל ולא זע הפרד רבי חביזא.'

החברים חייכו חיוך עגום ופסעו לאִטם אל הקומונה החקלאית. חלפו שנים ולתדהמת איכרי היישוב החלו טיפין טיפין, ולאחר מכן בשטף רב, להגיע למקום אוטובוסים מצוחצחים עמוסי עבדקנים ונשים צדיקות שהקיפו את העץ והתפללו תפילות לידו, ואף ביקשו בקשות עליהם ועל המקורבים אליהם, והיום אין עוררין כלל על קדושת המקום ומשרד הדתות מבקש להפקיע את הבעלוּת על השטח מידי בעליו ולהעבירו לידי הציבור.

והמדריכים יודעים לספר למאמינים על שלט עץ שאזוב כיסה את פניו, ואשר במאמץ ובדבקוּת הצליח רב גלילי ידוע לפענח על פי החרות עליו את מקום קבורת הצדיק: 'פה בשדה נ… פר… רבי חבי'…"

לגמנו כוס יין נוספת לחיי הפְּרָדים ונפרדנו.

על המחבר / המחברת

Avatar

אבי גולדברג

אבי גולדברג עורך דין, מנהל חברות וכותב ספרים.

אין תגובות

אין תגובות

אין תגובות כרגע. תרצה להוסיף תגובה?

כתוב תגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בהגיגים

יתר המאמרים במדור