JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin
  • ראשי » 
  • הגיגים
  •  » מדוע ערביי ישראל מסרבים לוותר על אזרחותם הישראלית

מדוע ערביי ישראל מסרבים לוותר על אזרחותם הישראלית

האמת שחשפה תוכנית השלום של הנשיא טראמפ (2)

מדוע ערביי ישראל מסרבים לוותר על אזרחותם הישראלית ד"ר יצחק דגני
אפריל 13
19:30 2020

בחלקו הראשון של מאמר זה הצגתי שאלה שהתעוררה ביתר שאת לאחר פרסום "תוכנית המאה" של טראמפ – מדוע ערביי ישראל מסרבים לוותר על אזרחותם הישראלית. הצגתי את ההצעות להסדרים שהוצעו לפלסטינים, מאז תוכנית החלוקה ועד ראשית שנות ה-90 של המאה הקודמת. כידוע, כל ההצעות נדחו על ידי הפלסטינים.

בפרק זה אבקש להמשיך בסקירת ההצעות להסדרים, ואתחיל בהסכם אוסלו. קבוצה קטנה של אקדמאים ישראלים נאיביים, שהונהגה על ידי יוסי ביילין, יזמה את הסכם אוסלו עם הפלסטינים. חברי הצוות של ביילין האמינו שכמוהם, גם הפלסטינים מבקשים שלום. בעת ההיא מצב הפלסטינים וארגונם אש"ף, בהנהגת רב-המרצחים יאסר ערפאת, היה בשפל המדרגה. הם סולקו מירדן ואחר כך מלבנון. הם איבדו את תמיכת חלק מדינות ערב כיוון שהזדהו עם סדאם חוסיין שהובס במלחמת המפרץ הראשונה. בצר להם הם נכנסו למו"מ עם צוות ביילין באוסלו.

כיום אנו יודעים שהפלסטינים לא התכוונו לשלום עם חתימתם על הסכם אוסלו. הם רצו לשפר את מצבם האסטרטגי. ממשלת רבין הראשונה הולכה שולל באשר היא הניחה להם להכניס לאיו"ש ולרצועת עזה אלפי טרוריסטים ואף התירה להם לשאת נשק חם. זמן קצר אחרי התבססותם של "חיילי אש"ף" בגדה וברצועה הם החלו להפעיל טרור רצחני, ופתחו באינתיפאדה שבמהלכה נהרגו כ-1500 ישראלים ונפצעו אלפים. האקדמאים הנאיביים שעמדו מאחורי הסכם אוסלו מהצד הישראלי העזו, בעזות מצח מדהימה, לקרוא להרוגי האינתיפאדה היהודים בשם "קורבנות השלום".

כאשר נחתם הסכם השלום עם ירדן ונוצר שיתוף פעולה בין קצינים ירדנים לישראלים, אמרו הירדנים לישראלים כי אל להם להאמין לפלסטינים ולעשות עימם הסדרים למיניהם. הם סיפרו כי המלך חוסיין נתן בשנת 1968 מקום נרחב וזכויות רבות לאש"ף שהוקם בירדן בשנת 1964. כשנתיים לקח לאש"ף להקים מעין מדינה בתוך מדינה בירדן. בשנת 1970 הם מרדו במיטיבם המלך חוסיין וניסו לחסל, בסיוע הסורים, את המשטר ההאשמי בירדן. כיום אנו יודעים שהסובייטים היו מעורבים בניסיון להפיל את המלוכה בירדן. הם שאפו לרכוש השפעה פוליטית על המרחב שממזרח לנהר הירדן ולסלק משם את ההשפעות הבריטית והאמריקאית. למזלם של המלך חוסיין ואנשיו, ישראל התגייסה לעזרתם. הסורים נבהלו ונסוגו. המלך התעשת וטבח בפלסטינים. הם סולקו מירדן בעור שיניהם ועברו לדרום לבנון כדי להקים שם בפעם נוספת מושבת טרור.

במשך השנים יצרו הפלסטינים קהילה גדולה בכוויית. שליט הנסיכות העניק להם זכויות מפליגות, רישיונות עבודה, מגורים, חינוך ושירותי בריאות. נדמה היה שהם נקלטו היטב בנסיכות העשירה. אולם כאשר סדאם חוסיין פלש לכוויית וכבש אותה, הפלסטינים שיתפו איתו פעולה ולמעשה בגדו בשליט הכווייתי. במלחמת המפרץ ב-1991 סדאם והעיראקים סולקו מכוויית. הנסיכות שבה לידי השליטים הקודמים. הם לא מחלו לפלסטינים וגירשו אותם מכוויית. כך נוצר גל פליטים פלסטינים חדש שמצאו מקום בארצות ערביות אחרות.

ב-2005 העניקה ישראל עצמאות לפלסטינים בעזה. בתחילה היה נדמה שערביי רצועת עזה עלו על דרך המלך לקיום חיים נורמאליים. אולם די מהר השתלטו על השלטון בעזה גורמי אסלאם קיצוני. הרצועה הפכה לבסיס טרור עצום שמופעל השכם והערב נגד ישראל. בעיקר נגד היישובים היהודיים במה שנקרא "עוטף עזה". שוב הפלסטינים, ולא משנה אם אלו חמאס, ג'יהאד או אש"ף, הפרו את השקט ושקעו בביצת טרור. לכן נערכו במשך השנים מבצעים צבאיים אחדים שבהם יצאה ישראל לדכא את הטרור העזתי, שוב רק לפרק זמן מוגבל, עד שהוא הרים את ראשו מחדש.

התבוננות בספרי הלימוד בבתי הספר הפלסטינים שממערב לירדן מלמדת, שהדורות הצעירים מתחנכים לפי חזון פלסטיני שמטיף למחוק את "הישות הציונית", כיוון שלדידם אין ליהודים זכות לשבת בארץ ישראל. על פי חזונם הארץ היא של הפלסטינים ושלהם בלבד. הם אינם מייחלים לחלוקת הארץ לשתי מדינות ולהקמת מדינה פלסטינית לצד מדינת ישראל.

ב-28 בספטמבר 1995 נחתם הסכם מקיף ומפורט ביותר על הקמת ישות מדינית פלסטינית, למעשה בגבולות 1967, בגדה וברצועה. כיום מנהיגי הרשות הפלסטינית, בהנהגת אבו מאזן, מנסים לקיים לפחות חלק מסעיפי ההסכם ולהניח לתושבי איו"ש לקיים חיים נורמאליים כדי להתקדם לקראת עתיד יותר טוב. הגם שכך, ייזום וביצוע פעולות טרור בשטחי איו"ש, ומשטחי איו"ש אל תוך מדינת ישראל, לא פסקו. צה"ל והשב"כ פועלים יום ולילה, במקרים רבים בשיתוף עם המשטרה הפלסטינית, לסכל את פעולות הטרור. מדובר על מאות ניסיונות פיגוע בהיקפים שונים במשך שנה. לשמחתנו, מצליחים גורמי הביטחון הישראליים, באופן יוצא מהכלל, לסכל כמעט 100% מהניסיונות לביצוע טרור.

כך מתגלגלת לה ההיסטוריה עד שלפני שלוש שנים נכנס לבית הלבן נשיא, שכותב שורות אלו מעיז לכנותו בשם "הנשיא היהודי הראשון" בארה"ב. אחת מהמשימות שהוא נטל על עצמו הייתה לנסות להשכין שלום בין הישראלים לפלסטינים. הצוות שהוא מינה למטרה זו למד את המציאות וגיבש הצעה מעניינת להסדר בין הצדדים בארץ ישראל. העולם הערבי, כולל כמובן הפלסטינים, הביעו מייד התנגדות תקיפה ביותר להצעה האמריקאית. אפשר לעטוף את ההתנגדות הזו בכל מיני עטיפות אמיתיות או דמיוניות. אולם הסיבה האותנטית העומדת בבסיס ההתנגדות הזו, היא שלילת קיומה של מדינה יהודית על אדמת "דאר אל אסלאם". גם אם יימצאו ערבים, כאלו או אחרים, שיסכימו לבחון ביחד עם ישראל את התוכנית האמריקאית, רובם הגדול של הערבים והמוסלמים יתנגדו לה. אם מתוך פנאטיות, אם מתוך הרצון לא לצאת מחוץ למחנה, ואם מתוך חוסר אכפתיות כיוון שרובם ממילא לא מסכנים את עצמם במסגרת הסכסוך.

לבסוף אנו שבים לערביי ישראל. אלו שנקראים בארצות השכנות "ערביי 1948" שרובם רואים את עצמם פלסטינים-ישראלים. הם בשום אופן לא מוכנים להפוך לאזרחים של הרשות הפלסטינית. הם לא מוכנים לוותר על אזרחותם הישראלית, הגם שהם נושאים בהפגנותיהם את דגלי פלסטין. הנימוק שעל פני השטח הוא שהם מייחלים למדינה דו-לאומית. הם מקווים שבעתיד הם יהיו הרוב שיאיין את יהודיותה של המדינה. ועד אז – כמו שהם צועקים בחוצות: "אללה הוא אכבר". לדעת כותב שורות אלו קיימת סיבה יסודית הרבה יותר להתעקשות ערביי ישראל להישאר אזרחי ישראל: הם מכירים את המדינה היהודית. הם גם מכירים את הרשות הפלסטינית הכושלת והמושחתת. על כן ערבי ישראלי צריך להיות חסר בינה לחלוטין כדי לעבור מרצונו החופשי לחיות תחת השלטון הפלסטיני.

על המחבר / המחברת

יצחק דגני

יצחק דגני

עורך מדור: סדר עולמי. ד"ר, מרצה באוניברסיטת בר אילן במחלקה למדע המדינה. בעבר הרצה באוניברסיטת איבדן בניגריה. עסק בייצוג וניהול בחברות באפריקה. ממייסדי תיאטרון גבעתיים וחבר הוועד המנהל שלו. דירקטור ויו"ר וועדת ניגריה בלשכת המסחר ישראל-אפריקה.

11 תגובות

  1. ח.
    ח. אפריל 06 2020, 20:00
    לתפוס את המקל

    משתי קצותיו.

    השב לתגובה
  2. גיורא קימל
    גיורא קימל אפריל 06 2020, 20:58
    אזרחים בערבון מוגבל

    מאמר מצויין. ראוי לפרסם אותו בעיתון מוביל בחו"ל. מעניין שהמנהיגים הנבחרים של המגזר העבי-מוסלמי הם פטריוטים פלשתינים. אבל בלי לוותר על הפריבילגיה לחיות במדינה ליברלית ומודרנית. הזיקה שלהם לפלשתין מתבטא בזה שהם מתנגדים להחלת הריבונות הישראלית על בקעת הירדן. אם הם ישראלים מה אכפת להם שישראל תשפר את גבולותיה?

    השב לתגובה
    • עוזי ברעם
      עוזי ברעם אפריל 07 2020, 09:19
      יהיה בעתיד שינוי בממשל

      שלום גיורא אני ישראלי-יהודי מתנגד להחלת הריבונות הישראלית על כל השטח הכבוש אז מדוע לערבים אסור? העתיד של ישראל הוא שיתוף ערביי ישראל בממשל הם כבר היום כוח גדול ו15 מנדטים לא הולכים ברגל אבל נחוץ ניתוח גדול בקרבם ועליהם לקבל את הגדרת ישראל כמדינה יהודית-דמוקרטית שיש בה שויון. ערביי ישראל בשלטון לגיטימים בעיני יותר ממייצגי היהדות החשוכה ואני מתכוון לחרדית.

      השב לתגובה
      • גיורא קימל
        גיורא קימל אפריל 11 2020, 09:29
        לערבים מותר גם גיוון של דעות

        אני לא אומר שאני בעד סיפוח בקעת הירדן. העניין שבמנהיגות העברית יש גיוון של דעות אך המנהיגים הערבים מדברים בקול אחד יחד עם הפלשתינאים. אוסיף גם את התנגדותם שירושלים המערבית היא בירת ישראל.

        השב לתגובה
  3. ל.
    ל. אפריל 07 2020, 09:20
    אין ספק שבקרב ערביי ישראל יש קיצונים

    גם אצלנו לא חסרים. אבל שימו לב שבאופן כללי הערבים בישראל הולכים ומשתלבים בחברה. לאט אבל בטוח. באקדמיה, ברפואה, בהייטק, ועוד. זה סימן טוב וחיובי ומצביע על כיוון הפיתרון.

    השב לתגובה
  4. סטיב בלחסן
    סטיב בלחסן אפריל 07 2020, 21:18
    אינטרס ברור

    תודה על מאמר חשוב זה.
    לכן לפי דעתי, חוק הלאום לא יתקבל בסבר פנים על ידם, היות וזה בניגוד לתכניות שלהם כפי שיודע לכל. שנית גם הרשימה המשותפת לצערי הרב, איינה משרתת נאמנה את בוחריה אלה, "הורסת" להם הרבה יותר.
    אבל כמו תמיד נעים מאוד לקרוא מאמריו של המחבר.

    השב לתגובה
  5. עדית מולכו
    עדית מולכו אפריל 08 2020, 11:28
    גם החרדים האנטי ציונים לא רוצים לוותר

    על האזרחות הישראלית. ולהם נותנים הרבה יו.תר.

    השב לתגובה
  6. גדעון ביגר
    גדעון ביגר אפריל 08 2020, 11:54
    הלנצח תאכל חרב?

    מאמר מעניין אך השימוש בשמות תואר כמו "רב המרצחים" ועוד הוא מיותר והופך המאמר לכתב שיטנה. אכן מנהיגי שני הצדדים יצרו ערפל של שינאה בין העמים. הראשון שבהם היה המופתי חג' אמין אל חוסייני, ואנו נגררנו אחריו והפכנו את הערבים באשר הם לשונאים. בגין וסעאדת ניסו להקטין זאת וכך גם רבין וחוסיין שהראו שניתן לקיים יחסי ידידות בין מניהיגים וזה אמור היה ויכול היה להקרין מטה כלפי האזרחים אך חוסר הרצון שלנו לותר על שטחים שנכבשו מנע השגת כול הסדר שיכול היה להביא לרגיעה בין ישראל לשכנותיה. בינתיים אנו חיים על החרב ועל "האח שלי גדול יותר וירביץ לך" (טראמפ) אך זה לא ימשיך לנצח.

    השב לתגובה
  7. יצחק דגני
    יצחק דגני אפריל 09 2020, 00:46
    לפרופ' גדעון ביגר הנכבד

    אם נמסור שטחים זה יביא לרגיעה?
    לפני 67 לא כבשנו שטחים – הייתה רגיעה?
    ואולי כוונתך לשטחים שנכבשו ב- 48?
    מאיפה הנאיביות הזו?
    ערפאת היה רב מרצחים. הוא, כמו אש"פ, היו פבריקציה רצחנית של המודיעין הסובייטי. ההתמחות שלהם הייתה טרור ורצח. צריך להכיר את האמת ולא להסס לפרסם אותה. אם לזה אתה קורא כתב שיטנה – לו יהי כך.
    נכון כתבת – זה לא יימשך לנצח. מאז פרוץ האביב הערבי מאובחנת מגמה הולכת ומתעצמת של ערביי ישראל להשתלב במדינה. גם השילוב בפוליטיקה כבר מתרחש. זו האופציה המועדפת.
    אלו מהם שיעדיפו לבחור בדרך הטרור ייענשו קשות. שים בבקשה לב לנכבה הקטנה שעברה על רצועת עזה בצוק איתן.
    ולחיות על החרב לנצח – בוודאי. כך חיים כל העמים מקדמת דנא. בשוטף החרב נותרת בנדן. היא נשלפת מתי שמתחייב.

    השב לתגובה
  8. יוחנן
    יוחנן אפריל 10 2020, 23:26
    השאלה ברורה

    התשובה ברורה
    אין ויכוח
    איך פותרים הבעיה?

    השב לתגובה
    • יצחק דגני
      יצחק דגני אפריל 11 2020, 11:19
      ליוחנן

      קודם כל יש להבין את מהות הבעיה. שנית – לא להתרגש. והעיקר להמשיך לבנות ולהעצים את ישראל – עם כל הבעיות למיניהן שמאפיינות את המדינה. מבין ערביי ישראל – מי שירצה להצטרף לעשייה הזו – יבורך ויתקבל, כולל לממסד הפוליטי. כמובן שעליו\ה לקבל את ישראל כמדינה יהודית. מי שלא ירצה להצטרף – שיבושם לו\ה. שימשיך להתבוסס בעולמו. כל עוד אינו\ה פועל נגד המדינה – זב"שו\ה. אם פועל נגד המדינה יש לבוא עמו חשבון.

      השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בהגיגים

יתר המאמרים במדור