JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

קורונה ומוסר אישי-חברתי

העולם כולו מונח על כתפי היחיד

קורונה ומוסר אישי-חברתי קורונה תמונה: https://www.scientificanimations.com/ h.m.wikipedia.org
מרץ 27
09:30 2020

"כָּל אֶחָד וְאֶחָד חַיָּב לוֹמַר, בִּשְׁבִילִי נִבְרָא הָעוֹלָם" (סנהדרין ד ה). לא תהיה זאת הגזמה אם אומר שהעולם כולו מונח על כתפי היחיד ובמידה רבה הוא זה שיקבע את גורלו. אנו חיים במציאות שבה פרט אחד משמונה מיליארד פרטים עלול להכריע את הכף לשבט או לחסד כלפי האנושות כולה. זוהי תקופה שבה לכל אחת ואחד מאתנו אחריות עליונה לשלומה ולעתידה של האנושות. זוהי תקופה שבה ההתנהגות שלנו כפרטים תקבע אם ומתי נצא מן המשבר התקדימי הזה בהיסטוריה של האנושות. "וְשֶׁמָּא תֹאמְרוּ מַה לָּנוּ וְלַצָּרָה הַזֹּאת"?! (שם), הרי שצרתך היא צרתי וצרת היחיד היא צרת הרבים.

נניח שאדם יכול להקל ראש בהוראות גורמי הבריאות להימנע מהידבקות בנגיף קורונה. אינני חולק על זכותם של אנשים לאבד עצמם לדעת. רצונו של אדם כבודו, גם אם הוא בוחר להתאבד באופן מודע. אך ברור הוא שבמקרה זה האדם הוא פרט אחד מהחברה ואם הוא מסכן את עצמו בהידבקות, הרי שהוא מסכן עולם מלא. לעולם לא תהיה רשות ממלכתית המסוגלת לדעת אם כל פרט ופרט נגוע בנגיף. רוב הנגועים אינם מפתחים תסמינים ואינם יודעים כלל שהם נגועים. לפיכך האחריות המוחלטת היא זו של הפרט, בין שהוא מודע להיותו נשא הנגיף ובין שלא.

אחריות זאת היא אחריות מוסרית ממדרגה ראשונה. אם אני מודע לכך שאני עלול להיות נשא הנגיף שלא מדעת, הרי שעליי לנקוט משנה זהירות כלפי הסביבה החברתית, ואם אני מודע לכך שאני נשא, הרי שעליי לנתק עצמי באופן מוחלט מכל זולת ולעשות כל שניתן כדי לקבל את הטיפול הנדרש. בכל מקרה ובכל מצב, דברים אלה מסורים ללב. אין מישהו שיודע על מצבי חוץ ממני. התנהגותי יכולה לחסוך חיי אדם רבים מספור ויכולה למנוע קיפוח של חולים רבים ובני משפחותיהם.

עלינו לזכור תמיד, כל המגפה העולמית הזאת התחילה מאדם אחד בלבד. נכון לכתיבת שורות אלה, יש לנו קרוב ל-20,000 קורבנות וכחצי מיליון הנגועים במחלה. מיליוני אנשים איבדו את פרנסתם, חברות תעופה הושבתו, כלכלות של מדינות חזקות נמצאות בסיכון, כספי החסכונות והפנסיות של מיליוני אנשים ניזוקו קשות. כל זה התחיל מאותו אדם יחידי שנשא את הווירוס והפיץ אותו. אפשר שהוא לא היה מודע, אך ברי לנו כי רבים אחרים שכבר היו מודעים להתפרצות המגפה נהגו קלות ראש והשביתו בכך עולם מלא. קלות ראש זאת לא פסחה אף על ראשי מדינות וממשלות.

עכשיו אנחנו יכולים להסתכל אחרת על מה שהציניקנים שמו ללעג ולשנינה. כאשר שועי הארץ, העסוקים בביטחון המדינה, בנשק גרעיני ובצוללות מבקשים מאתנו להשתמש בממחטה, להשתעל לשרוול ולרחוץ ידיים בסבון, אנחנו נוטים לגחך: ראש הממשלה מתנהג אלינו כגננת ועושה אותנו לילדים חסרי דעת. ובכן, יש להודות כי לעיתים אנחנו מתנהגים כחסרי דעת. בניסוי חברתי שביצעו לפני שנים רבות, ספרו כמה אנשים רוחצים ידיים בסבון לאחר שהתפנו לשירותים ציבוריים. ובכן, האחוזים היו נמוכים להחריד. איש אינו יכול לדעת אם רחצתי את ידיי לאחר שקינחתי את עצמי בשירותים; לא זה שלוחץ את ידי לשלום, לא זה שאני מבשל בעבורו ולא זה שאני מטפל בענייניו הרפואיים. הכול תלוי בצו מצפוני וטמון בחדרי לבבי בלבד. אם אני ישר עם עצמי, אני חייב להיות ישר עם החברה, לפחות מהבחינה הפשוטה הזאת.

העובדה הזאת, שדברים אלה מסורים ללב, מגדילה לאין שיעור את האחריות שלי כלפי החברה שבה אני חי ואף כלפי האנושות. אינני אמור לשמור על היגיינה אישית ועל סביבתי החברתית מפחד החוק, אלא אני אמור לעשות זאת מתוך תחושת האחריות הכבדה שיש לי כלפי העולם שבו אני חי. התנהגות שכזאת היא התנהגות מוסרית והיא שתביא לתיקון עולם.

שאלות מוסריות רבות מתעוררות מאז כבש וירוס קורונה את חיינו. כל אחת מהן ראויה לדיון נפרד ובכובד ראש. רק אציין כי מעבר לשאלת האחריות של היחיד כלפי החברה, קיימת גם אחריות לא פחותה של החברה כלפי היחיד. עד כמה מוכנה החברה לסכן את עצמה כאשר היחיד חלה בווירוס כדי להיחלץ לעזרתו. כיצד אנו נוהגים בזולת כאשר עולה חשד בליבנו שמא נגוע הוא. האם איננו מערבבים זהירות רפואית בגזענות. האם אנחנו חושבים על הבא בתור לפני שאנו מרוקנים את המדף בסופר מרקט. האם נעז לפתוח את דלת הבית בליל פסח הקרוב ונכריז בכנות: "כָּל דִּכְפִין יֵיתֵי וְיֵיכוֹל. כָּל דִּצְרִיךְ יֵיתֵי וְיִפְסַח". הזמן הרב שאנו מבלים בבתינו כעת הוא הזדמנות טובה להרהר בכך.

על המחבר / המחברת

יעקב מעוז

יעקב מעוז

עורך מדור: דת ואמונה. ד"ר, יו"ר הוועד לתחיית הלשון הארמית. מרצה ליהדות והחברה הישראלית. סופר ומשורר, מחבר הספרים "צדק פואטי" ו"אלוהים, אהבה ואסתטיקה". מנהל פתוח תכנים בחברה למתנ"סים. חבר הנהלת תנועת "תיקון". מנחה אירועים וטקסים.

6 תגובות

  1. אפרת בת יעקב
    אפרת בת יעקב מרץ 27 2020, 18:39
    מסכימה מאד

    מסכימה עם כל מילה, האחריות החברתית שלנו גדולה מאין כמותה בימים אלו.
    לגבי 'קלות הראש' שאנשים נהגו בהתחלה, אוכל לדון אותם לכף זכות משום שנהגו כך מתוך חוסר הבנה של חומרת המצב. להזכירך אף אתה גינית מאד את בידוד התיירים הקוריאנים הנגועים במחלה וזאת ככל הנראה לפני שגם אתה הבנת עד עלולים אנו לשלם מחיר כבד אם לא נעשה כן.

    התנהגות הראויה לגינוי היא קלות הראש שנוהגים אנשים גם בימים אלו לאחר שהתמונה ברורה ומדאיגה.
    ולמעשה גם זאת ניתן להצדיק בכך שהצורך החברתי לעתים גובר על המוסר החברתי.

    השב לתגובה
  2. דוד הרן
    דוד הרן מרץ 27 2020, 21:36
    מאמר מדהים

    האחריות היא על כל אחד מאיתנו. תפסיקו להאשים אחרים.

    השב לתגובה
  3. מ.
    מ. מרץ 28 2020, 21:08
    נכון שזה בידיו של כל אחד

    אבל המנהיגים צריכים יותר להדגיש ויותר לתת דוגמא ולא להתעסק רק ברץאגו שלהם

    השב לתגובה
  4. י. צ.
    י. צ. מרץ 29 2020, 20:31
    דבר אחד הוכח

    לחרדים לא רק שאין מוסר ואחריות אישית, הם אנטי מוסר אישי.

    השב לתגובה
    • עדי
      עדי מרץ 31 2020, 21:05
      אם זה היה אתר שמתיר שפה קשה

      הייתי שופך לבה של גידופים על החרדים

      השב לתגובה
  5. שלמה צורן
    שלמה צורן מרץ 30 2020, 19:53
    נכון שכולם צריכים להשמע להוראות

    אבל דוגמא והובלה וסחיפה היא מטעם המנהיגים. מבלעדי זה כלום לא יעזור.

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בהגיגים

יתר המאמרים במדור